השלישי - שיחות עומק עם אורחים על השלב הבא

צביקה מור הפך במהלך המלחמה לאחד הקולות המהדהדים והמרגשים ביותר בחברה הישראלית. כמי שעמד בראש "פורום תקווה" בזמן שבנו איתן היה בשבי חמאס, הוא הציב תפיסה מטלטלת של "הכלל לפני הפרט", ודרש ניצחון מוחלט גם כשזה נגע ללב הפרטי שלו. בשיחה אינטימית וחשופה עם יוסף רוסו בפודקאסט "השלישי", צביקה מדבר לראשונה על היום שאחרי החזרה של איתן, על "נס" החוסן של בנו, ועל התובנות שגיבש מתוך החושך של עזה על העתיד של כולנו.אבל השיחה לא עוצרת בכאב. צביקה מור, איש חינוך ודוקטור בתחומו, משרטט בפרק הזה חזון מהפכני לשלב הבא של מדינת ישראל: מהמהפכה הנדרשת במערכת החינוך שתחזיר את הסטנדרטים וההישגיות, דרך חזון "העבודה העברית" בבנייה כמענה ביטחוני וערכי, ועד לחשיפה ראשונה של תנועת ההמונים החדשה – "תקווה לאומית". זהו פרק חובה לכל מי שמחפש קומה קדימה מעבר למריבות היום-יום, אל עבר זהות יהודית גאה ומנצחת.מה בפרק?00:00 – הקדמה: מי אתה צביקה מור? החיבור בין חינוך לתודעה במלחמה 02:42 – "חזר פלוס-פלוס": המצב של איתן מור אחרי השבי וההכנה המנטלית המדהימה שעבר .11:32 – המהפכה החינוכית: למה ויתרנו על הישגיות ואיך מודל פינלנד יכול לעבוד בישיבות התיכוניות .21:20 – עבודה עברית כצורך קיומי: למה הנערים שלנו צריכים ללמוד לבנות את הארץ בידיים .28:53 – חשיפה: תנועת "תקווה לאומית" והכניסה של צביקה מור לזירה הציבורית והפוליטית .37:31 – עזה ביום שאחרי: התיישבות יהודית, הגירה מרצון וסוף עידן הסכמי השלום .43:25 – מיתוס השסע: למה צביקה מאמין שאין באמת פילוג בעם, ומי מנהל עלינו קמפיין .49:28 – חוק הגיוס: למה מדובר במלכודת פוליטית ואיך באמת בונים צבא חזק ?על הבן איתן והחוסן בשבי:צביקה משתף שאיתן חזר במצב גופני ונפשי מפתיע לטובה ("פלוס-פלוס"), בזכות הכנה מנטלית עמוקה שעשה לעצמו עוד לפני החטיפה וברגעיה הראשונים. איתן אמר לעצמו: "המדינה צריכה לנצח לפני הכל", וסירב לתת לשבי לשבור אותו. הוא ניצל את הזמן ללמידת ערבית ברמת שפת אם והחליט לצאת מהמשבר עם "משהו ביד". צביקה מדגיש את החשיבות של ראיית הכלל גם ברגעים האישיים הקשים ביותר.על מערכת החינוך וההישגיות:כאיש חינוך, צביקה מור יוצא נגד "שיח הרגשות" המופרז (הפרוגרסיבי) שבא על חשבון דרישות והישגים. הוא טוען שהציבור הדתי ויתר על מצוינות בשם ה"עיקר שיהיה בן אדם". חזונו כולל מעבר ללמידה משמעותית, צמצום לימודי מתמטיקה למי שאינו זקוק להם, והתמקדות במקצועות מעשיים וסמינריונים עמוקים.חזון העבודה העברית:צביקה קורא לשינוי תפיסה דרמטי: כל נער ונערה צריכים לצאת מהתיכון עם מקצוע ביד, בדגש על ענף הבנייה. המלחמה הוכיחה שאי אפשר להסתמך על פועלים ערבים שאוספים עלינו מודיעין. עבודה עברית היא לא רק ערך ציוני נוסטלגי, אלא צורך ביטחוני קריטי.הכניסה לפוליטיקה ו"תקווה לאומית":צביקה חושף את הפיכת "פורום תקווה" לתנועת המונים בשם "תקווה לאומית". התנועה תחתור להנהגה שנשענת על זהות יהודית ברורה, שמרנות ובריאות לאומית. הוא מאמין שהמחנה הלאומי ינצח בבחירות הבאות ושיש צורך בריענון השורות במפלגות הקיימות.על עזה והסכמי שלום:העמדה של צביקה ברורה: עזה היא חלק מארץ ישראל. הוא תומך בהתיישבות יהודית ברצועה, עידוד הגירה של האוכלוסייה המקומית ("לפתוח להם את השערים") והפסקת הניסיונות העקרים להגיע להסכמי שלום שרק מאפשרים לאויב להתחמש.אחדות העם וחוק הגיוס:לדבריו, הדיבור על "שסע" הוא קמפיין מתוזמן של גורמי קיצון שמנסים להפיל את ממשלת הימין. בשטח, בחיים האמיתיים, הוא רואה אהבת אחים ושותפות. בנוגע לחוק הגיוס, הוא טוען שמדובר ב"קמפיין משרת" שמטרתו פוליטית בלבד. גיוס חרדים צריך לקרות מתוך תהליכים פנימיים וסבלנות, ולא בכפייה שתהרוס את הצבא ותפרק את המחנה הלאומי.בואו לעוד תכנים מרתקים באתר עולם קטן!

בפרק זה של הפודקאסט "השלישי", מארח יוסף רוסו את נעמה זרביב, מייסדת ארגון "שוברות שוויון",לשיחה נוקבת על הדילמה שבין הקריירה והאקטיביזם לבין המהות האימהית הפנימית. זרביב חושפת את "השקר הגדול" של הקריירה הדמיונית שמוחק לנשים את הדברים שהן באמת אוהבות לעשות, ומבקרת את התפיסה שרואה בבית ובמשפחה מכשול בדרך לפסגת הקריירהבמהלך השיחה הם דנים במחיקת הזהות הנשית והגברית בחברה המודרנית, בלחץ הכלכלי שמוחק את חופש הבחירה של אימהות צעירות, ובניסיון של צה"ל לגייס בנות דתיות לתפקידי לחימה כחלק מקמפיין אג'נדה. זרביב מציעה מבט חדש על "פמיניזם משפחתי" שרואה במשפחה ובנשיות ערך עליון, ומסבירה מדוע החזרה למסורת ולתפקידים הטבעיים היא הבשורה לה העולם צמא היום.זמני הפרק 00:00 – פתיחה: המרחב שבין האימא לאישה הפועלת בחוץ.02:47 – הסיפור האישי של נעמה: מגוש קטיף ועד "שוברות שוויון".04:48 – למה אנחנו לא מעריכים גננות ומחנכות?.06:57 – מחיקת המהות הנשית והגברית בעידן המודרני.09:51 – "מחיקת אימהות": דוגמאות מהמלחמה ומהתקשורת.13:14 – השקר של הקריירה הדמיונית והלחץ לצאת מהבית.18:40 – שבת וחופש: למה שכחנו את הפשטות של להיות עם הילדים?.22:56 – קריירה אפשר לעשות תמיד, ילדים לא.31:19 – מה זה "פמיניזם משפחתי" ולמה הוא מרגיז את התקשורת?.34:58 – מדכא ומדוכא: הטעות של הפמיניזם הרדיקלי.37:18 – החזרת הגבריות למרכז הבמה בעקבות המלחמה.48:22 – שירות לאומי מול שירות קרבי: הקטנת בנות השירות.53:41 – עבודת השם הנשית והחיבור הפנימי לתורה.בואו לעוד תכנים מרתקים באתר עולם קטן!

פרק ראשון של פודקאסט 'השלישי' – שיחות עומק עם אורחים על השלב הבא.בפרק הזה – יוסף רוסו משוחח עם הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה, על הרבנות ותפקידה במדינת ישראל.בעיני רבים הרבנות היא עוד זרוע של המדינה. אבל השיחה עם הרב מיכה הלוי הופכת את המשוואה: הרבנות לא נולדה מתוך המדינה; המדינה היא שנולדה למציאות שבה הרבנות כבר קיימת.רבים שופטים את הרבנות על פי יעילותה כספקית שירותי דת, אך הרב מיכה הלוי מבקש לראות בה על רכיב זהותי, כמעט חוקתי, ב-DNA של המדינה היהודית. לטענתו, היא שלמעשה מנעה מאיתנו להפוך לאוסף של שבטים נפרדים. הקמת הרבנות הראשית על ידי הרב קוק קדמה להקמת המדינה גם כרונולוגית וגם מהותית.מניעת פיצול האומהתפקיד הרבנות לוודא שאין זרמים. האומה תישאר אומה אחת רק אם המכנה המשותף הבסיסי ביותר – היכולת להקים משפחה זה עם זה – יישמר. כשרוסו שואל אותו איך הייתה נראית המציאות הישראלית ללא המפעל הזה, הרב מיכה הלוי אינו מהסס: "המציאות שלנו הייתה התבוללות גדולה. אובדן האומה".איכות השירות מול המהותגם אם כרגע יש בחינה מסוימת של חילול השם בגלל שירות לקוי, קידוש השם בעצם קיומה של הרבנות גדול לאין שיעור. התפקיד אינו להיות בוטיק של חומרות למגזר הדתי אלא ליצור רף בסיסי, לאומי, לכלל ישראל. דווקא הציבור הלא-דתי מרגיש שהרבנות שומרת עליו כעם יהודי. היא העוגן שמאפשר להם להיות חופשיים בארצם מתוך ידיעה שמישהו מחזיק בעבורם את קו הגבול הזהותי.ההתנגדות לארגוני "אלטרנטיבה"בשלבים שהתחילו לדבר בצהר על גיור שלא מטעם הרבנות, הבנתי שיש רצון ליצור אלטרנטיבה. פיגוע, זו מילה מדויקת. פיגוע. אי אפשר להקים תחרות לצה"ל. צבא ההגנה לישראל במהותו הוא הריבונות, ורבנות במהותה היא המדינה היהודית. ברגע שאתה יוצר לה אלטרנטיבה, אתה פוגע בליבת הזהות.הכוח שבשמרנותההנחה הרווחת היא שכדי לחבר את הקהלים השונים דרוש רב ליברל. הרב הלוי טוען את ההפך הגמור. דווקא השמרן, אם הוא בא בתפיסה ממלכתית, הוא שייצור את ההסכמה. הציבור מחפש את האמת; הוא נותן אמון במי שהוא מזהה בו מייצג אותנטי של מסורת אבותיו. הרבנות לשיטתו היא הלב הפועם ששומר על הקצב האחיד של האומה כולה.בואו לעוד תכנים מרתקים באתר עולם קטן!