נזכור את כולם

רס"ן רועי נגרי ז"ל, בן 28 מתל אביב, היה מפקד צוות בלוט"ר. הוא נפל ב-7.10 בקרב על קיבוץ בארי. אמו, אביו ואחותו גאיה, מספרים על האדם שהיה: "רועי היה בן אדם שרוצה לחיות את החיים והא היה הכי שמח בעולם. לפני שהוא נכנס ללחימה ב-7.10 הוא דיבר עם חבר ושוחח על מה אם. החבר הגיע אלינו וסיפר מה רועי אמר לו ואחד הדברים שהולכים איתנו עד היום זה שאם ידברו עליו בלשון עבר הוא רוצה שזה יהיה בישיבה עם בירה וצחוקים". משפחתו מספרת על הקרב שבו הוא נפל: "ב-7.10 בזמן שכולנו היינו הלומים רועי התעשת די מהר על הסיטואציה. כשהוא ראה את הטנדרים בשדרות הוא לבש מדים, אסף את הצוות שלו וירד לבארי" | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של גוני כהן ואריק וויס במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר

סמ"ר אורי כרמי ז"ל, בן 20 מראשון לציון, היה לוחם בגדוד 13 שבחטיבת גולני. הוא נפל ב7.10 בקרב על בסיס נחל עוז. אמו, ליאת מספרת על האדם שהיה: "אורי שלנו ילד שכל כולו היה מלא באהבה נתינה וערכים, ואהבת לרעך כמוך היה נר לרגליו. המשפחה הייתה בראש מעייניו, הוא אהב מוסיקה את לטייל ואת החברים שלו" ליאת מספרת על הקרב שבו נפל בנה: "אורי רץ לש.ג. ושלושתם נלחמו שם ובלמו את הגל הראשון של המחבלים שניסו להיכנס למוצב. ב- 7:35 הקרב הסתיים, הילדים עשו יש מאין, לא היה להם תחמושת או אמל"ח" | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של גוני כהן ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר

סמ"ר מיכאל בן חמו בן 21, היה מפקד כיתה בגדוד 51 שבחטיבת גולני. אחותו נועה מספרת: "כל החיים שלו הוא חיפש לעשות טוב גם כנער התנדב במד"א הרבה זמן, בבני עקיבא ובצופים, נוער יהודי בחו"ל. אחרי התיכון הוא המשיך למכינה בבית גוברין" נועה מספרת על איך היה כמפקד: "הוא לא האמין בדיסטנס, עצם הנוכחות להיות לידו זה משהו שהאיר את החיילים שלו, והם בעצמם המשיכו לפיקוד אחר כך וניסו להעביר את הערכים שלו" | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של גוני כהן ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר

רב"ט נחמן דקל ז"ל, בן 20, היה לוחם נח"ל שנפל בקרב על מוצב סופה ב-7.10. אחותו תהילה מספרת: "נחמן נהרג ביום ההולדת ה-20 שלו. היה ילד אינטיליגנט חרוץ מצד שני הוא היה מאוד מצחיק. תמיד רצה להתגייס, כמה פעמים הוא הלך לימי גיבוש לסיירות צנחנים. הוא מאוד היה באטרף ללכת להילחם להגן על המדינה שלו" למען עילוי נשמתו, משפחתו החליטה להכניס ספר תורה - ולממנו בעזרת ארגון מסיבות טרנס: "הריקודים זה משהו שנחמן מאוד דגל בו. חברים שלי שמארגנים את זה ואנחנו ממש עושים המסיבות הן בהפרדה בגלל שזה למטרה קדושה" | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של יניר קוזין ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר

יוסי טהר ז"ל, בן 39, היה לוחם ומפקד בשירות הביטחון הכללי ונפל בשבת השחורה. אלמנתו ליאת מספרת: "יוסי היה אדם מאוד מיוחד, לוחם, מפקד ומנהיג. הילדים אמרו שהוא לא היה גיבור רק ב-7 באוקטובר אלא כל חייו. מצד אחד הוא הקדיש לביטחון המדינה במחיר של גוף ונפש, כי זה משפיע על הלוחמים ביומיום ועל המשפחות שלהם. מצד שני הוא היה אבא נדיר. הוא היה יכול הכי להיות עם המשפחה ולגרום לכולנו לצחוק, הכוכב והמסמר. בשנייה אחת של הקפצה הוא פתאום היה חד, יוצא מהבית דרוך ומתפקד בצורה הכי טובה שאפשר. יוסי ידע להוביל, לנהל, ולהילחם גם בכאוס הכי גדול. אפילו שמעתי את מכשירי הקשר מ-7 באוקטובר ושומעים בשעות המוקדמות בקול של כולם את הפחד והלחץ, והוא מדבר כאילו הוא שותה איתך עכשיו כוס קפה". היא נזכרת: "ב-7 באוקטובר הוא יותר הקפיץ את עצמו. בעיקרון בתפקיד שלו הוא היה צריך להיות בחמ"ל אבל יוסי כמו יוסי לא ראה את עצמו במשרד ומפספס אקשן. הוא מהר מאוד ירד דרומה לחלץ לוחם פצוע ומשם כבר נשאר להילחם בדרום. יוסי הציל חיים רבים, הוא נתן יד בהגנה על קיבוץ מפלסים. הוא נהרג באיגוף שהוא עשה על מנת למנוע את חדירת המחבלים לקיבוץ"  | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של גוני כהן ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר:  

סמ"ר דור לזימי ז"ל, בן 21 מכפר תבור, היה לוחם בגדוד 13 של גולני ונפל בשבעה באוקטובר. אחיו בר מספר: "הוא היה החבר הכי טוב שלי, ילד בוגר ומיוחד שהתעסק בלעשות רק טוב. הוא אהב מוזיקה ותמיד איחד את כולם עם הגיטרה".בר ממשיך בהנצחת אחיו: "לקחתי על עצמי ללכת לכל מקום בארץ ולספר עליו על הקשר שלנו כדי שלא ישכח, בנינו בכפר תבור מצפה במקום שאני ודור היינו יושבים בו ומסתכלים על הנוף עם פק"ל קפה, אני ודור תמיד נהנינו מהרגעים הפשוטים בחיים" | האזינו לשיחה המלאה בתכניתם של גוני כהן ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר

סמל שגב שוורץ ז"ל מבית שאן היה לוחם בחטיבת הנח"ל. הוא נפל ב-7.10 בקרב על מוצב סופה. אימו שרה מספרת: "הוא ילד של חיבורים של אהבה שמחה ונתינה, בן זקונים שלי. בשבעה באוקטובר כל הזמן התקשרתי למ"מ שהוא לא היה במוצב אלא בתל אביב ובשעה אחת נאמר לי שהוא נעדר. הילדים הבינו יותר את גודל הבעיה והם התחילו בחיפוש אחרי שגב בבית החולים. חיפשנו את שגב עד יום שני בערב בכל בתי החולים, בשלב מסוים גייסנו את כל החברים של שגב ויצאנו לחפש אחריו. באותו היום בערב הקישו בדלת והודיעו לי שהוא נפל". | האזינו לשיחה המלאה בתכניתם של גוני כהן ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר

סמל בנימין גבריאל יונה ז"ל, בן 19 מירושלים, היה נהג משא כבד בגדוד 947 שבמערך ההגנה האווירית ונפל בשבעה באוקטובר. אימו צופיה מספרת: "הוא היה ילד טוב, ילד עדין שנותן מעצמו לאחרים ולא חשב על עצמו. רק בשבעה גיליתי שהוא היה תומך לחימה, הוא לא גילה לי ואני קיבלתי הלם כששמעתי את זה. ידעתי שהוא רוצה להיות לוחם, אמרתי לו 'אתה לא יכול להיות לוחם, אתה בן יחיד, אתה לא יכול'. הוא אמר לי 'אל תדאגי - את עוד תשמעי עלי הרבה'".צופיה ביקשה לסיים את השיחה עם מסר: "תהיו אוהבים, תהיו מהנותנים, תאהבו אחד את השני, זה מה שבן-בן היה אומר כל הזמן - 'כוחנו באחדותינו', זה מה שהוא כתב לראש ישיבה שלו בראש השנה - 'שתהיה לנו שנה של אהבת חינם'. נמאס כבר מהפילוג בעם - תהיו חברים, תהיו אוהבים, תדעו לכבד אחד את השני" | האזינו לשיחה המלאה בתכניתם של גוני כהן ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר

סמ"ר נאור סיבוני ז"ל, בן 20 מגילת, היה לוחם בגדוד 13 בחטיבת גולני ונפל בשבת השחורה בקרב על מוצב נחל עוז. אימו ניצה סיפרה: "נאור היה מחייך תמיד, נער שגדל להיות גבר שובב, אוהד שרוף של מכבי תל אביב. הוא בחר את חטיבת גולני ובנחישות רבה עבר כל מכשול עד לקבלת הכומתה החומה". היא מוסיפה: "נאור עדיין צחק במיגונית וצילם את השמיים, עדיין לא הבינו את גודל האירוע". | האזינו לשיחה המלאה בתכניתם של יאיר שרקי והילה קורח במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי ונרצחי 7 באוקטובר

סגן יוחאי דוכן ז"ל, בן 26 מקריית ארבע, היה מפקד מחלקה בגדוד 13 שבחטיבת גולני ונפל בקרב על מוצב נחל עוז. אחיו הגדול יהודה מספר: "הוא היה ילד עקשן מאז ומתמיד - כשהוא גדל העקשנות הפכה להתמדה, הוא היה האדם הכי ענק שפגשתי, ככל שהוא צמח והתפתח וגדל - יכולנו לראות את האישיות המדהימה שצמחה. פשוט הערכתי והערצתי אותו - הוא היה הגיבור לא רק בקרב, אלא גם בחיי היום-יום, מצד אחד הוא היה איש של אמת, ומצד שני הוא היה מאוד רגיש ועדין". יהודה סיפר את סיפור נפילתו את יוחאי: "כשנפתחת ההתקפה ב-6:29, יוחאי ישן, הוא עבד במשמרת לילה - ברגע שהוא קם מהפיצוצים, הוא רץ למיגונית עם בוקסר ושם את הווסט ואת הנשק והקסדה ורץ למיגונית. יוחאי מנהל את הקרב בחמ"ל של מוצב נחל עוז - מרכז העצבים של המוצב. ככל שעובר הזמן, הטבעת על החמ"ל מתהדקת והקרב עובר ממש עד לפתח הדלת של הכניסה לחמ"ל, התחמושת הולכת ואוזלת, בשלב מסוים המחבלים מתחילים לזרוק פנימה רימונים. הרימון נופל קרוב לכוח בפנים ויוחאי נשכב על הרימון - אבל הוא לא מתפוצץ והם ממשיכים להילחם. בשלב מסוים המחבלים מחליטים להצית את החמ"ל - יוחאי מנסה לכבות את האש, הוא שאף המון עשן - ותוך דקה וחצי הוא מאבד את ההכרה וקורס" | האזינו לשיחה המלאה בתכניתם של יאיר שרקי וספי עובדיה במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר  

סמ"ר רותם דושי ז"ל, בן 20 משמשית, היה לוחם בחטיבת הצנחנים ונפל בקרב בכפר עזה ב-7.10. אביו ירון מספר: "הוא היה ילד מלא בשמחת חיים, היה לו לב גדול וביטחון עצמי גבוה - לכל מקום אליו הגיע, הוא היה הלב הפועם של החבורה. רותם תמיד היה עם חיוך על הפנים - אין לנו תמונה אחת באלבומים שאין עליו חיוך". ירון שיתף בסיפור נפילתו של רותם: "בשעה 7:45 אנחנו רואים צבע אדום בדרום ואז מעירים את רותם. הקפצתי אותו לבסיס אליקים, נפרדתי ממנו בחיבוק ונשיקה ואמרתי לו שישמור על עצמו. לאחר שהוא הלך לכיוון הבסיס, הוא הסתובב אלי, ראה שלא הלכתי - ואז עשה לי עם הידיים סימן של לב ושלח לי נשיקה. זאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. רותם היה בין הלוחמים הראשונים שנכנסו עם כוח מאולתר לכפר עזה. פתחו עליהם אש, זרקו עליהם רימונים - אבל רותם הצליח לפגוע בכמה מחבלים עד שכדור אחד פגע בו והוא נהרג במקום" | האזינו לשיחה המלאה בתכניתם של הילה קורח ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר  

סמל בועז מנשה יוגב ז"ל, בן 19 מטלמון, היה טכנאי מערכות הגנה בחטיבה צפונית, ונפל בקרב על נחל עוז. אימו עטרה מספרת: "בועז היה ילד מקסים ואהוב מאוד. אחרי שהוא נפל, שמנו לב לענווה העצומה שהייתה לו - כל דבר הוא עשה בפשטות ובתמימות. אני חושבת שאחד הסיפורים שהכי מאפיינים אותו - זה שחודש לפני שהוא נהרג, ישבנו בסעודת שבת ואחותו שאלה: 'אם עכשיו היה מגיע סוף העולם, את מי הייתם רוצים לקחת איתכם?' - המסקנה של כל אחד הייתה לקחת איתו את בועז, כולם רצו אותו". עטרה סיפרה את סיפור נפילתו של בועז: "הוא קם ב-6:30 כמו כולם, וירד למיגונית בגלל הרקטות. כמה דקות אחר כך הם מבינים שיש חדירות מחבלים - הם שומעים את הירי בבסיס. לאחר כמה דקות נכנסים למיגונית שלושה חיילי גולני פצועים ואומרים להם 'חברים, יש מחבלים - תתחילו להתארגן על עצמכם'. בועז חוזר לחדר שלו, לוקח נשק וחמש מחסניות ונעמד בפתח המיגונית ומגן על הכניסה. ב-11:20, לאחר כמעט 4 שעות - הוא חוטף כדור בראש ומת" | האזינו לשיחה המלאה אצל יאיר שרקי ויניר קוזין במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר

סמל רועי פרי ז"ל, בן 19 משוהם, היה לוחם בגדוד 13 שבחטיבת גולני, ונפל בשבת השחורה במוצב פגה. אביו עופר מספר: "רועי היה ילד שכולו חיוך אחד גדול, גם במצבים הכי קשים במסעות ובאימונים. המוטו שלו היה 'לחייך את הקושי'. כל דבר שהוא נגע בו הפך זהב, הוא ניגן, היה בכושר קרבי, שיחק טניס תחרותי וגם קצת אימן. רועי רצה להיות בקרבי וכל כך שמח להיות בגולני. חברתו נויאל התחילה עכשיו קורס מש"קיות ת"ש והבטיחו לנו שהיא תשרת בבא"ח גולני. רועי חלם שהוא יהיה מ"כ טירונים בבא"ח ושהיא תשרת בו כמש"קית ת"ש וכך הם יפגשו. עכשיו היא מנסה להגשים חצי חלום שלהם, והיא מקווה שהוא רואה ומחייך מלמעלה". הוא נזכר: "ב-6 וחצי הם קיבלו התרעה לחזור לבסיס בגלל הרקטות ונכנסו למיגונית. ב-06:50 חוסלו מחבלים בסריקות ראשונות. המפקד של רועי, סרן דקל סוויסה ז"ל, אמר שזו מלחמה. החל קרב מאוד גדול. באיזשהו שלב דקל ביקש שרועי יתגבר בש"ג ומאז הם נלחמו יחד במשך כמה שעות. ב-07:30 רועי אמר לי להגיד לכולם שהוא אוהב אותם, רק בשבעה קלטתי את המשפט הזה. לאשתי הוא אמר שהכל בסדר, כי לא רצה להדאיג אותה. בהמשך הוחלט שכל מי שבבסיס ייכנס למיגונית, דקל ביקש שמישהו יהיה איתו וייחפה קדימה כדי שהאחרים ייכנסו פנימה, רועי נעמד ישר לידו והם נלחמו, עד שנהרגו אחד ליד השני" | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של הילה קורח ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר:  

רס"ן שילה הר-אבן ז"ל, בן 25 מעלמון, היה מפקד פלוגה בגדוד 13 שבחטיבת גולני ונפל בקרב על מוצב נחל עוז ב-7.10. אימו אינגריד מספרת: "תמיד אמרים שכל אדם הוא עולם - אבל שילה היה גלקסיה. הוא היה אדם גדול, בן טוב, בן זוג טוב, חבר. גם עם כל הלחץ שהיה עליו, הוא אף פעם לא שכח להתקשר אלי ביום שישי, הוא אף פעם לא שכח למצוא באינטרנט מתנות מיוחדות ליום הולדת. הוא היה בן אדם שכולו טוב, שכולו אהבה, שכולו חסד - והדברים הללו באו לידי ביטוי ברגע המכריע באותו בוקר ב-7.10". אינגריד ביקשה לשתף סיפור שממחיש איזה בן אדם היה שילה: "באחד מימי שישי, כשהוא היה בדרכו הביתה, הוא נתקל בקבצן שיושב בצד הכביש ומבקש נדבה. שילה ירד לשוחח איתו כדי להבין את הבעיות והצרכים שלו. הקבצן ביקש כסף, אך שילה הבין שהוא כנראה מכור למשהו והוא יעשה שימוש לא נאות בכסף הזה. שילה נסע לעיר הקרובה, קנה לו מנת אוכל, חזר אליו, ואמר לו: 'בזה תעשה שימוש יותר טוב'" | האזינו לשיחה המלאה בתכניתם של הילה קורח ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר  

סמ"ר איתי נחמיאס ז"ל, בן 20 מישע, היה לוחם ביחידה הרב מימדית ונפל בקרב על מבטחים ב-7.10. אימו גלית מספרת: "איתי היה ילד שקט, ילד של מעשים - לא של מילים, ועם השקט שלו הוא חדר לכל כך הרבה אנשים, אם זה בהדרכה בתנועת הנוער ואם זה בכבוד דרחש לאוכלוסיהיה הבוגרת שסביבו. כשהוא הצליח להגיע ליחידה הרב מימדית - לא היה מאושר ממנו".היא משתפת על הקרב בו נפל איתי: "ב-7.10 הוא היה בסופ"ש אצלנו בבית בישע. באזעקה הראשונה הוא סירב לקום כי רק שעתיים קודם לכן הוא חזר ממסיבה - וכשזה המשיך לא הייתה לו ברירה והוא נכנס לממ"ד. לאט לאט איתי התחיל לקבל הודעות מחברים מחולית ומבארי והוא מבין שהמצב לא רגיל - והוא החליט לצאת החוצה ולהילחם. הוא לקח את הנשק, עלה על מדים ויצא לקרב. הלחימה הייתה קשה מאוד, בכיכר במושב מבטחים הסמוך חיכו להם שם כבר 18 מחבלים. בשעה 14:00 אביו עודד מצליח לתפוס את הרבש"צ של הקיבוץ שאומר לו שבין ההרוגים יש חייל - לא היה צריך לחשוב יותר מדי כדי להבין שזה היה איתי" | האזינו לשיחה המלאה בתכניתם של הילה קורח ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי ונרצחי 7 באוקטובר

סמ"ש רווית חנה אסייג ז"ל, בת 19 מאשדוד, הייתה לוחמת מג"ב ונפלה בשבת השחורה במושב יכיני. אחותה עדן גבאי משתפת: "רווית הייתה מאוד מיוחדת וכשרונית ברמה שאי אפשר לדמיין, בנגינה, בישול, אפייה, גלישה, באיפור ובשירה - היה לה קול של מלאכים. רווית נלחמה להגיע ללוחמה במג"ב, רצתה להילחם על המדינה ולהיות משמעותית. היא הייתה מאוד ערכית וציונית, אם היינו יכולים ללכת אחורה, היא הייתה עושה את אותו הדבר".   היא נזכרת: "היא שירתה ביחידה לביטחון הפנים של מג"ב. הם הוקפצו מהבסיס ב-7 באוקטובר לכיוון העוטף. הם נלחמו עם הימ"מ במחבלים במטע זיתים ואחרי שהצליחו לחסל אותם הם התחילו בסריקות. היא הגיעה עם לוחם נוסף לפתח של בית שבעליו נרצח. הלוחם יצא אחרי ששמע רעש ואמר שצריך לעשות סריקה. היא אמרה, באומץ שמאפיין אותה מאוד, שהיא נכנסת ראשונה ושיחפו אחד על השני. היא הסתערה ונהרגה מירי המחבל שהיה בו. גם סיפור הנפילה של רווית היה בגבורה - כמוה" | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של הילה קורח ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי ונרצחי 7 באוקטובר:  

סרן שילה ראוכברגר ז"ל, בן 23 מעלי, היה מפקד מחלקה בגדוד 51 שבחטיבת גולני, בקרב על מו"פ דרום בשבת השחורה. אמו נירית שיתפה: "לא עובר שבוע שאני לא מקבלת או הודעה או טלפון או מכתב ממישהו שהכיר אותו. כמה שהכרנו את שילה, לא הכרנו את העוצמה שלו. מה שהוא השאיר לי זה ההתייחסות לפרטים הקטנים כי זה מה שחשוב - הכח לקום בבוקר, לחייך ולהגיד תודה" "הקרב של שילה היה קרב גבורה מדהים שערך 4 שעות שלו ושל החיילים, המחבלים הצליחו לחדור לחדר האוכל שלהם ופתחו באש, שילה עמד בפתח הדלת בזמן שרימונים נזרקים לכיוונו. הוא ירה את הכדור האחרון ואמר לחבר שלידו 'אני מת', אבל החבר חשב שזה סלנג מרוב קור הרוח של שילה. וככה הוא מת, מאיבוד דם בזמן שהציל עשרות חיילים. החברים פינו אותו משם לבית הכנסת ועטפו אותו בפרוכת, וככה הוא גם נקבר"

סמ"ר אדם אגמון, בן 21 בנופלו, מכמון, שירת בחטיבת הצנחנים ונפל בשבת השחורה בקרב על כיסופים. אביו אורן סיפר: "אדם היה ילד של נתינה מוחלטת, שיחק כדורגל ברמת הגבוהות ביותר וכשהיה צריך לבחור בין קריירה מקצועית ככדורגלן לנתינה בחר להתנדב לשנת שירות בפנימייה ומשם לשירות קרבי בצבא, תמיד התנדב לעזור בהכל. בשבת השחורה דיברנו בווטסאפ במשך כל היום אדם דאג לעדכן אותי מה קורה, עד 14:24 בצהריים, שם הייתה ההודעה האחרונה מאדם. מאז אני ממשיך לדבר איתו בווטסאפ - רק שהוא לא עונה, כל יום מחדש אני מספר לו מה עובר עליי, על המשפחה, על כולנו, אבל בקצרה, אני לא רוצה להציק יותר מדי" | האזינו לשיחה המלאה בתכניתם של הילה קורח ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי ונרצחי 7 באוקטובר.

סרן עדן נימרי ז״ל, בת 22 ממודיעין, הייתה מפקדת צוות ביחידת "רוכב שמיים" בחיל התותחנים, ונפלה בשבת השחורה במוצב נחל עוז. אימה שרון מספרת: "עדן הייתה מאחרונות המוהיקניות מבחינת היכולת שלה לחמול ולתת מעצמה למען אחרים. היא הייתה ילדה חייכנית, מחוננת ומאוד הישגית. היא הייתה אחת מ-4 בנות עם 30 בנים במסלול הלוחמים של 'רוכב שמיים'. הבנים סיפרו לנו איך היא 'הרימה אותם איתה' במסעות, עם כושר מטורף. בהמשך, עדן שמרה עם הצוות שלה על הקו מראש הנקרה ועד רמת הגולן והכינה תיק כניסה להר דב. בספטמבר ובאוקטובר היא היתה מדי פעם במוצב נחל עוז וב-9 אוקטובר הייתה אמורה לעבור לתפקיד האחרון שלה בצבא. ב-6 וחצי בבוקר שמחת תורה עדן והצוות שלה נכנסו למיגונית עם פיג'מות ונשק - היא עם 4 הבנות שלה ועוד 25 תצפיתניות וחיילות נוספות שלא הכירה. היא שלחה תמונה של הבנות שלה עם קנים מכוונים במיגונית וכתבה 'צוות נימרי לקח פיקוד על המיגונית'. הן שמעו את המחבלים בחוץ ועדן הבינה שהם מתחילים להתקרב. היא הציבה את הבנות שלה בצד אחד ואז קפצה לצד השני. באחת מהעדויות שקיבלנו, הבנות שניצלו אמרו 'אנחנו לא מבינות איך היא קפצה לכיוון שממנו הגיעו הקולות בערבית'. הן מורידות מחבל אחד והאחרים מתחילים להשליך רימונים בזה אחר זה. חלק מהבנות הצליחו להסתתר בחדרים אחרים והיא נשארה במיגונית. המחבלים ראו מהחרכים את הנשק שלה וזרקו עליה רימון אחרי רימון. לפי אחת מהעדויות, היא שכבה על הגב והמשיכה לירות. כשבאו לחלץ את הבנות לא הוציאו אותה - עד היום אנחנו לא מבינים למה. בתור מי שחוותה את כל התחקירים, אני יודעת שעדן גיבורת ישראל, הצילה חיים של רבות ושהיא צריכה לקבל עיטור כבוד על מעשיה. עדן הייתה שחיינית מקצועית מצטיינת. בשבוע שעבר בשבת מלאו לה 24 וביום הולדתה נערך לזיכרה מישחה של 2,400 מטרים בפארק המים רעות, עם חברים שלה מהנבחרת שבאו לשחות לכבודה" | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של הילה קורח ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר:   (צילום: ניר דורון)  

  סמל תומר נגר ז"ל, בן 20 מאזור, היה לוחם בגדוד 51 שבחטיבת גולני ונפל בשבת השחורה באזור מוצב סופה. אביו עזרא מספר: "אחרי שהתקבל לחובלים ול-504 הוא החליט ללכת לגולני. הוא התכוון להגיע לסיירת ועבר את הגיבוש אבל בסוף הועבר להשבחת גדודים. הוא התמקצע בנגב ועלה לקו בכיסופים. ב-7 באוקטובר הוא עלה לשמירה לבדו בבונקר, כ-150 מטרים מהמוצב. כל השנים שהוא התאמן התנקזו ל-40 דקות שבהן הוא נלחם לבד מול המחבלים, אחרי שסמל דוד מיטלמן ז"ל וסמל עילי נועם בן מוחה ז"ל שהיו בש.ג ועזרו לו נהרגו בקרב. הוא ירה 675 כדורים עם הנגב שלו על קנה אחד. לוחם של אגוז שהגיע לשם מאוחר יותר אמר לי שבזכות תומר נכנסו רק 12 מחבלים למוצב מתוך כל העשרות שהגיעו.  תומר העריץ את יצחק שמיר. פגשנו את נשיא המדינה בטקס בכיסופים והוא חיבר אותנו עם גלעדה, בתו של שמיר. היא הגיעה אלינו הביתה ואמרה שרק על הקבר של תומר יש את הציטוט שיש על הקבר של אביה.  תומר מאוד אהב בירות והתנדב בשנת שירות עם ילדים בסיכון. לכן, יצרנו מותג בירות בשם 'בירה תומר', שאנחנו תורמים כל הרווחים ממנו לילדים בסיכון. לזכרו של תומר והאהבה של הגדולה שלו לבירה, יצרנו מותג בירות בשם 'בירה תומר׳. לקראת יום הולדתו אנחנו מכינים בירה חדשה עם 6.75 אחוזי אלכוהול, כמו מספר הכדורים שהוא ירה בקרב. את כל הרווחים מהבירה אנחנו תורמים לילדים בסיכון" | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של הילה קורח ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר:    

רס"ן חן בוכריס ז"ל, בן 26 מאשדוד, היה סגן מפקד יחידת מגלן, עוצבת הקומנדו, ונפל בשבת השחורה בקרב על נחל עוז. אחותו מצדה מספרת: "הוא נולד בחג פורים ומגיל קטן אהב להתחפש לגיבורי על – במיוחד לבאטמן, כששאלתי אותו למה הוא ענה שהוא תמיד עזר מבלי שידעו מי הוא באמת וככה חי את חייו, גם חן היה צנוע וגיבור ופעל ללא הכרה מגיל קטן. כולנו גדלנו עם ערכים של לחימה וצבא בגלל שאחיה של סבתא שלנו נהרג בצבא, אז כשהוא הגיע לצו ראשון ואמרו לו שיש לו בעיה בראייה ושלא יהיה לו פרופיל קרבי הוא מיד עשה הכל וחסך כסף כדי לממן ניתוח עיניים להעלות פרופיל. אנחנו גרים באשדוד ורגילים שכשמתחיל אזעקות, חן תמיד עולה על מדים ומקפיץ את עצמו, כך זה היה גם הפעם, אני שכבתי במיטה ושמעתי אותו מתארגן ואומר ביי לאמא ורק חשבתי על זה שהוא יחזור עוד כמה שעות ואני אצחק עליו שהוא שוב עשה את זה. הוא היה מפקד הכח הראשון שהגיע לנחל עוז, במשך שעות הם ניהלו קרבות מול עשרות המחבלים והוא נפל לא לפני שהספיק לחסל לפחות 7 מחבלים" | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של הילה קורח ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר:

רס"ן עידו שני ז"ל, בן 29 מרמת גן, היה סגן מפקד סיירת נח"ל ונפל בשבת השחורה באזור מוצב סופה. אימו דבורה מספרת: "אני קראתי לעידו חיוך עם ילד. הוא אהב את הצבא והחיים. עידו גם מאוד מאוד אהב אדם, להשפיע על אנשים ולהיות בקשר איתם וחלק מזה היה להיות מפקד בצבא. הוא די מהר זיהה את החלש והמוחלש. אחרי שעידו נהרג קיבלנו מכתבים מחיילים בודדים ברחבי העולם שסיפרו איך עוד לפני שהיה מפקד הוא זיהה את הקשיים שלהם ועזר להם. בזמן השבעה, חברים, בעיקר חיילים בודדים, סיפרו לנו על כך גם כן. מוקדם יותר באותה השנה הוא התחתן עם עם מעיין אשתו. ב-7 באוקטובר הוא היה בין הראשונים שהכריזו בקשר על המלחמה ובין לבין הוא כתב לה 'אני אוהב אותך, הכל בסדר'. עידו קיבל קריאה ממוצב סופה ויצא לעזור עם החפ"ק שלו. בדרך לשם הם נקלעו למארב מחבלים והוא נפגע בראשו. החיילים פינו אותו ליישוב אבשלום ושם נקבע מותו. אנחנו חושבים על איך להנציח את עידו כל הזמן. למשל, 'מצפה עידו' בכפר חרוצים באזור בו גדל. אנחנו גם מעבירים מפגשים בתנועת הנוער של האיחוד החקלאי, בה היה מאוד פעיל. בנוסף, יש מסגרת בבא"ח הנח"ל להנחלת ערכיו. עידו גם אהב את ההנאות הקטנות של החיים. בהקשר הזה חבריו יצרו בירה שקולעת לטעמו ונקראת על שמו. עיריית רמת גן, במחווה מאוד מרשימה ומרגשת, החליטה לקרוא קטע ברחוב בו גר עם אשתו על שמו של עידו, במסגרת מיזם להנצחת נופלי העיר" | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של יניר קוזין ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר:  

סמ"ר בר רוזנשטיין ז"ל, בן 20 מראשון לציון, היה לוחם בגדוד 51 בחטיבת גולני ונפל בשבת השחורה באזור קיבוץ כיסופים. אביו יוסי מספר: "בר היה ילד מקסים, מאוד חכם ונבון שידע מה הוא רוצה. הוא עשה 5 יחידות בפיזיקה ובמתמטיקה ועבר הכל בקלות בביה"ס עם ממוצעים מאוד גבוהים. הוא אהב מאוד את המסיבות ואת החבר'ה שתמיד היו באים אלינו הביתה. הם עד היום באים וצופים איתי במשחקים. בר היה חדור מטרה להיות לוחם. הוא היה עם המ"פ שלו על הגדר בכוננות עם שחר ב-7.10. ב-06:30 התחיל ירי הפצמ"רים. הם נסעו לכיוון המוצב, מוצב מארס, אך התחילו לראות כ"כ הרבה מחבלים שהמ"פ הורה להם 'לעשות פרסה'. באותו הרגע הם קיבלו RPG לדוד. כולם יצאו בחיים אך הדוד נפגע והם הידרדרו איתו לשטח פתוח וירו במחבלים דרכו. הם ירדו מהדוד והחלו להתייעץ מה עושים. המ"פ רצה לחזור לכיוון המוצב אך בר התעקש שהם ילכו להציל את האזרחים בקיבוץ כיסופים. הם החלו בדילוגים לכיוון הקיבוץ ובאחד מהם הוא קיבל כדור. ביקשו חילוץ דחוף עבורו, 8 לוחמים בנמ"ר יצאו מהמוצב תחת אש, חיפשו ומצאו אותו ללא רוח חיים. באותו סופ"ש היינו בים המלח. התעוררתי מהודעות בטלפון. ראינו את הבלגן ומייד התקשרנו אבל הוא לא ענה, אז החלטנו לחזור הביתה. באותה שעה הוא כבר נפל. האמנתי שהם מסתדרים ולא חשבתי שיקרה משהו כזה. אנחנו מנציחים את בר איפה שאפשר ומקימים אתר הנצחה במקום בו נהרג. זה קשה, אבל נעשה את זה כי מגיע לו - הוא באמת היה גיבור. המוטו שלו, שהוא השאיר לנו, היה 'אם התחלתם משהו - תסיימו אותו. אין דבר כזה להרים ידיים'. הוא גם כתוב על המדבקות לזכרו" | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של יניר קוזין ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר:  

סמ"ר רגב אמר ז"ל, בן 20 מקיבוץ שדה נחמיה שבגליל העליון, היה לוחם בגדוד 101 שבחטיבת הצנחנים ונפל בשבת השחורה בקיבוץ כיסופים. אימו גילנית מספרת: "רגב היה ילד מאוד מאוד שמח, סקרן וחכם, שטרף את העולם והיה אהוב בכל מקום בצבא. הוא ידע שתהיה מלחמה ואמר לי שכשהוא ייפול, הוא מבקש שאנציח אותו במעשים - ולא באנדרטאות. הקמנו שלוחה של מכינת גליל עליון בקיבוץ שהולכת בדרכו של רגב ונקראת 'דרך רגב'. יש בה 46 צעירים חדורי מוטיבציה שמתנדבים בקיבוץ. זה צו השעה של הצעירים שלנו: לתרום באזור. ב-7.10 הוא היה בקורס מ"כים בביסל"ח בירוחם והוקפץ עם חבריו לעוטף עזה. הם לחמו בצמתים ואף הצילו תיירת צרפתייה מרכב של מחבלים שחיסלו. בכיסופים הם נכנסו למארב. רגב נפצע מאוד קשה, 5 מחבריו נפלו וכל שרשרת הפיקוד נפצעה. הוא המשיך להילחם והדריך את הכוחות מאחוריו. חברים שלו רצו לחלצו, אך הוא הבין שהוא נמצא בשטח השמדה. לכן, למרות שאיבד דם רב, הוא אמר 'אף אחד לא מתקרב אליי, מי שמתקרב יחטוף'. הם ניסו להתקרב אבל הוא דחף אותם. מאוחר יותר הם סיפרו על כך והודו לי על שהציל את חייהם" | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של הילה קורח ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר:  

רס"ן רועי צ'אפל ז"ל, בן 25 מזכרון יעקב, היה מפקד פלוגת עורב בגדס"ר נח"ל ונפל בשבת השחורה סמוך למוצב סופה. אימו אורית מספרת: "רועי היה אחר, כולו לב ענק עטוף בגוף. הוא היה קצת שמנמן עם תלתלים, חיוך ענק בעיניים מאירות. הוא היה מקצוען אמיתי, כל מה שעשה, עשה בצורה הכי טובה שיש. הוא לקח על עצמו את התפקיד להיות לי למשענת וגם לאחותו שחר ולאחיו אוהדי - החיים שלנו לא היו בדיוק דבש, אבל הם היו יפים כי הייתה המון אהבה. בסיירות - תנועת הנוער הוא התחיל את התחביב והאהבה הגדולה שלו, שהיו הניווט. בכיתה ט' הוא החליט לעבור לפנימייה הצבאית בבית הספר הריאלי. הוא לא היה איש צבא, הוא היה איש חינוך ואיש של אדמה ואהבת הארץ, שנורא רוצה לגעת ולהשפיע. שבת שמחת תורה הייתה השבת האחרונה שלו בצבא. בשישי בערב הוא התקשר אליי, שיתפתי אותו בקשיים שלי והוא כמובן ידע לתת לי את העצות הכי חכמות שיש. הוא אמר מילים שהן צוואה שהוא השאיר לי: 'אני לא מצליח להבין מאיפה את שואבת את תעצומות הנפש להתמודד עם מה שהחיים מביאים לפיתחך. אני כל כך גאה בך ומעריץ אותך, את המודל לחיקוי שלי, אני אוהב אותך מאמו'. 12 שעות אחר כך הוא כבר לא היה בחיים. בבוקר התעוררתי והרגשתי שמשהו לא בסדר. לא ניסיתי גם להתקשר - היה לי ברור שהוא לא יענה לי. זה לא הפתיע אותי איך שרועי תפקד, אני לא הייתי צריכה שהוא ייהרג בשביל לדעת מי הבן שלי. אני בטוחה שהוא היה עושה את אותו דבר גם אם הוא היה על אזרחי, הוא היה רץ קדימה, זה האדם שהוא היה" | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של הילה קורח ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר:  

סמל אורי לוקר ז"ל, בן 19 מפרדס חנה, היה לוחם בגדוד 51 שבחטיבת גולני ונפל בשבת השחורה באזור זיקים ונתיב העשרה. אביו אייל מספר: "אורי אהב מאוד את החיים, היה עם הכי הרבה שמחת חיים ואיש של אנשים. הוא מאוד אהב לטייל בארץ. אורי ראה אותי במילואים פעילים גם אחרי גיל פטור, וידע שהוא רוצה להתגייס לקרבי. הוא שמע הרצאה של ברוך בן יגאל, אביו של סמ"ר עמית בן יגאל ז"ל ואמר לו שהוא חייב לעזור לו להגיע לגולני ושימשיך את המסורת של בנו בחטיבה. ב-7 באוקטובר אורי היה בכוננות עם שחר, בסיור שגרתי עם המ"מ שלו סרן איתי מאור ז"ל והחבר הכי טוב שלו סמל עמית צור ז"ל. כשהתחילה המתקפה הם הגיעו ראשונים לעמדה בין הים לנתיב העשרה. הם הצליחו לבלום את המחבלים. כך, מהנקודה שהם היו בה לא הייתה חדירה. בדרך חזרה הם שמעו בקשר שהמוצב שלהם תחת התקפה. בדרך אליו הם נתקלו בג'יפ נטוש ובנמ"ר של הפלוגה שחטף RPG שמחבלים ניסו לפתוח, כי היו בתוכו חיילים. שלושת הלוחמים פרקו מהדוד, הצליחו לעכב את המחבלים ולהרוג מהם לא מעט. היו שם המון מחבלים מולם ובסוף שלושת הלוחמים נפלו. הם לא ברחו ונלחמו עד הכדור האחרון. הם הצילו את חבריהם במוצב, את הקיבוצים כרמיה וזיקים ואת בא"ח העורף" | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של הילה קורח ואלמוג בוקר במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר:  

רס"ן רז פרץ ז"ל, בן 24 מעפולה, היה מפקד הפלס"ם בגדוד 51 שבחטיבת גולני ונפל בשבת השחורה בבסיס כיסופים. אביו רוני מספר: "רז כיוון לגולני. הוא מאוד התחבר למשפחתיות והביחד בחטיבה. הוא היה אחד שיודע לחבר ולאחד בין כולם. תפקיד מפקד הפלס"ם הוא תפקיד של דאגה לאחר וזה היה רז. בקרב אפשר היה לראות איך הקריב את עצמו למען האחר. ב-7 באוקטובר הוא הורה לכל החיילים במיגונית ללכת לחדרים, כדי לקחת נשקים ולעלות על מדים והתחיל לנהל את הזירה. זה היה קרב של גיבורים, רז אפילו המשיך להילחם אחרי שחטף כדור ביד. תוך כדי הלחימה, רז נזכר בזוג חברים שעמדו להתחתן שהיו במסיבה. הוא הקליט להם את הקרב ואמר 'עופו הביתה'. כך הם ניצלו. כיום אנחנו מתכננים להקים בעפולה גינה מוזיקלית שתספר את מנגינת חייו של רז שהיה מוזיקאי בנשמתו. לצידה, הצעתי לבנות את סיפור הקרב של שבעת הלוחמים שנהרגו. בחרנו להנציח אותו ואת חייליו שנפלו, באמצעות שחזור המיגונית מכיסופים ובה מערכת מציאות מדומה שתמחיש את הקרב שהתנהל בה. יצאנו בגיוס המונים על מנת להקים את מיזם ההנצחה שעלותו 2 מיליון ש"ח. יש בו ערך חינוכי מן המעלה הראשונה״ | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של יניר קוזין ומזל מועלם במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר:  

רס"ל אמיר פישר ז"ל, בן 22 מתל אביב, היה לוחם בדובדבן ונפל בשבת השחורה בקיבוץ כפר עזה. אביו שרון מספר: "אמיר היה ילד של אהבה, ילד נשמה שהפיץ אור לכל עבר. כשהיה ילד עשינו רילוקיישן לגאנה. הוא חלם להפוך לכדורגלן מקצועי אך בשלב מסויים הוא החל להרגיש שהוא חייב לעלות ארצה כדי להתגייס. כשאמיר הגיע ליחידת דובדבן הוא ישר הרגיש שהגיע הביתה. בשבת הראשונה אחרי שהוא יצא הוא אמר 'כאן יש לי אחים'. אמיר סגר שבת ב-7 באוקטובר ביחידה. אנחנו באותו הזמן היינו בקפריסין, התעוררנו בשעה 7 בבוקר וראינו שיש ירי של טילים על ישראל. הרמנו טלפון לאמיר. הוא אמר 'אין לי זמן. אנחנו מוקפצים לדרום', ענינו לו רק 'שמור על עצמך' ו'אנחנו אוהבים אותך'. לסיגל אשתי הייתה הרגשה לא טובה. הצלחנו למצוא טיסה לישראל ברגע האחרון, ונחתנו מאוחר בלילה. כשסוף סוף הגענו הביתה, התארגנו לשינה ופתאום הגיעה הדפיקה בדלת ובישרו לנו שאמיר נפל בקרב״ | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של הילה קורח ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר:  

רס"ל אהד כהן ז"ל, בן 20 ממושב עידן, היה לוחם בשלדג ונפל בשבת השחורה בקיבוץ בארי. אימו מיכל מספרת: "אהד מגיל צעיר ממש כיוון לשלדג, בכל דבר בחיים שלו הוא סימן מטרות. הוא אהב כל רגע ורגע בשירות שלו וגם במסלול של שלדג, שהוא מאוד ארוך ומאתגר, הוא נהנה מכל רגע ותמיד היה עם אור והתלהבות. פעם אחת הוא חזר הביתה אחרי שבוע מאוד מפרך ואמר שהיה קשה 'אבל קשה טוב'. זאת הייתה קצת ראיית העולם שלו, שאין דבר כזה קשה, כל דבר הוא אתגר שמקדם אותך בחיים. אהד היה ביום שבת ב-7 באוקטובר ביחידה בכוננות עם הצוות. קצת אחרי 8 בבוקר הוא שלח הודעה למשה בעלי שהצוות הוקפץ כשכבר היו במסוק. משה התקשר אליו וביקש ממנו לא להגיד לכולם שהם הוקפצו כדי לא להדאיג ולשמור על עצמו ועל החבר'ה. אהד ברוח שטות אפילו עשה סלפי במסוק. זאת התמונה האחרונה שיש לנו. הצוות שלו עלה על המסוק בידיעה שהם מוקפצים לעוטף. תוך כדי תנועה החליטו להוריד אותם בבארי, כשבעצם לאף אחד שם לא ברור מה קורה. האינפורמציה המעטה והיחידה שהייתה להם הייתה מחברי כיתת הכוננות, שכיוונו אותם לאזור שבו הייתה הלחימה באזור השכונות המערביות של הקיבוץ. כמה דקות אחרי שהם הגיעו, אחד מחברי הצוות נפגע. הם נסוגו מעט ושיפרו עמדות כדי לטפל בו ולהתארגן מחדש ואז אהד נפגע מכדור ונהרג במרפסת של משפחה, ממש בליבו של הקיבוץ. אנחנו היינו בתחושה לא טובה משעות אחר הצהריים כי לא היה קשר איתו. לקראת הלילה היה לנו ברור שמשהו קורה. ביום ראשון בחמש בבוקר הגיעו להודיע לנו. יצאתי וחיכיתי למודיעים בחוץ בשביל, לראות אם הם באים". עוד סיפרה: "לאהד היה חוש הומור מטורף והוא השאיר לי הודעות מצחיקות. שבוע לפני שנהרג הוא שלח לי הודעה שאמר בה 'מה קרה לך, אמא? כיף פה, אני פה עם כל החבר'ה'. אני שומעת עכשיו את הקטע הזה הרבה, גם בהקשר של כל הנופלים. אנחנו מתגוררים בערבה, כך שיצא לנו לדבר עם הרבה קבוצות של התנדבות בחקלאות של מכינות ובתי ספר וסיפרנו להם על אהד. זאת הנצחה מדהימה. כרגע אנחנו עובדים על עוד שני פרויקטים. אחד מהם הוא הקמת מרפסת תצפית, שפונה לנוף מדהים של נחל הערבה. כשתהיה מוכנה יקראו לה 'המרפסת של בודי', על שם הכינוי של אהד בפי החבר'ה. עוד פרויקט הוא סימון של 'השביל של בודי' באזור שאהד מאוד אהב שצמוד למושב שלנו. הוא אהב מאוד לטייל ואת אזור הערבה, כך שאלה שני פרויקטים שממש מסמלים את מי שהוא היה" | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של הילה קורח ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר:  

סמ"ר אביתר אוחיון אבוקסיס ז"ל, בן 22 מירושלים, היה נהג אמבולנס בגדוד 51 בחטיבת גולני ונפל בשבת השחורה במוצב כיסופים. אימו יסמין מספרת: "באופן כמעט אירוני, 7 באוקטובר היה היה אמור להיות היום האחרון שלו בשירות. ההודעה האחרונה שנשארה לי מאביתר היא מיום שישי והוא אמר בה שבמוצ"ש הוא יוצא ולא חוזר לבסיס. קיבלתי עדות של חבר שהכיר אותו מאוד טוב ושהיה יחד איתו במיגונית. יש כל מיני עדויות ואנחנו לא יכולים לדעת מה שקרה במאה אחוז, אבל כרגע זו הגרסה שאנו נוטים לאמץ. כרגע מה שמסתמן הוא שהתחיל 'גשם סגול' וכולם רצו למיגונית. אחרי עשר דקות המ"פ שלו רס"ן רז פרץ ז"ל, שנהרג איתו במיגונית, קיבל הודעה שיש חדירה. הם רצו לקחת נשק וחזרו למיגנונית. אביתר התמקם באחת מהכניסות אליה. כשהמחבלים הגיעו למיגונית, אביתר ירה בכל פעם כמה כדורים ונכנס חזרה. הם התחילו לזרוק רימונים ואביתר וחבריו ניסו להוציא אותם. באיזשהו שלב, המחבלים הכניסו את הקנה של הרובה דרך חריצים במיגונית וכך הצליחו לירות לתוכה. אביתר נפגע מכדור ישר לראש, כשלאחר מכן המחבלים הצליחו לזרוק למיגונית מטען חבלה והוא נהרג במקום. בבוקר 7 באוקטובר הטלפון של אביתר לא היה זמין. הרגשתי לבנה גדולה בברכיים. רק ביום שני קיבלנו את ההודעה, הנקישה הנוראית בדלת שאני לא מאחלת לאף אחד בעם ישראל, הרגע הכי קשה ונורא, שאביתר לא איתנו. היה שם קרב של גיבורים ומחדל נוראי. אנחנו באמונה שלמה שאביתר סיים את שלו ועלה בסערה השמיימה כקדוש. הוא טרף את החיים". עוד סיפרה: "שמעתי סיפור קטן שממש ממחיש מי זה אביתר מבחור שהיה איתו בפנימייה. הוא כתב לי שכשהוא היה בכיתה י' הוא היה ילד מאוד לא מקובל. הוא פגש את אביתר, שהיה בכיתה י"ב, 1.87 מטר, מאצ'ו עם עיניים כחולות וטובות. הוא בא, לחץ לו את היד ואמר לו 'אחי, ברוך הבא' ואמר לו שהוא פה במה שהוא צריך ולאורך כל השנה הוא ליווה אותו, נתן לו עצות לחיים כי הייתה לו המון חוכמת חיים. הוא אמר 'בזכות אביתר, אני מה שאני היום'. הוא אמר שהוא עשה תהליך מטורף בזכותו ושהיום הוא ממשיך את דרכו בגולני"  | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של הילה קורח ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר:  

סמ"ר אפיק רוזנטל ז"ל, בן 20 מקיבוץ כפר מנחם, היה לוחם ביחידת מגלן ונפל בשבת השחורה באזור קיבוץ נחל עוז. אביו אמיר מספר: "אפיק טען שבאוקטובר תהיה מלחמה בכל הגזרות, שלא הייתה כדוגמתה ושכמעט כל משפחה תכיר אדם שנהרג בגללה. הוא אמר את זה אפילו בימים חמישי ושישי שלפני השבת הארורה. הוא תמיד היה בחוד ושמע דברים ואני מאמין שהוא עשה אחת ועד אחת. בבוקר של 7.10, אפיק מהר מאוד הבין שקורה משהו מאוד גדול. הוא הספיק להגיד לנו שזאת המלחמה שדיבר עליה ולקח את הרכב החבר של אחותו, משום שהיה לו חשוב להגיע מהר מאוד, כדי שהחפ"ק לא יצא בלעדיו. הוא הגיע לבסיס וחבר שם לחפ"ק, שהורכב מהסמג"ד רס"ן חן בוכריס ז"ל, קצין האג"ם סרן יפתח יעבץ ז"ל ועוד שני לוחמים. הם הגיעו לנקודה 500 מטרים מקיבוץ נחל עוז. בוכריס הסמג"ד סימן לצוותים נוספים של מגלן להגיע לאותה נקודה. בזמן שהם המתינו לסוואנות נוספות של מגלן, מחלקה של הנוח'בה נתקלה בהם. התנהל קרב ובוכריס ויעבץ נפגעו. אפיק, שהיה גם חובש, קפץ על בוכריס וניסה לשים לו חוסם עורקים. באותו הזמן, מחבל ירה בו והוא נהרג. קיבלנו את ההודעה ברבע לאחת בלילה, את אותה דפיקה ארורה בדלת שמשנה את כל חיינו. מאותו היום אנחנו בעצם מנסים ללמוד לחיות עם אפיק בלב אבל בלי אפיק בפועל".  עוד סיפר: "אורח חייו של אפיק יכול ללמד אותנו הרבה גם ברמה הלאומית ולא רק האישית. כבר מגיל קטן וגם בבגרותו, אפיק היה מוקף בחברים רבים מכל רחבי הארץ. הוא ידע לקבל את השונה ותמיד השרה שמחה. אפיק תמיד שימש כיועץ וכמגשר בכל ויכוח ובכל ריב. הוא תמיד האמין שאף פעם אין צד אחד שצודק וצד שני שטועה ושהאמת תמיד איפשהו באמצע. הוא היה שומע את שני הצדדים והיה מסביר לכל צד במה האחר צודק. קיבלנו הרבה מאוד דוגמות לזה במהלך השבעה, גם מאנשים שלא הכרנו, מחברים ואפילו ממורים. הלוואי שאנחנו נדע להתנהל בצורה כזאת. המדינה והעם חייבים להיות ראויים לקורבן הזה, די לקיטוב, די לשנאה. צריך להפסיק להילחם בתוך הבית ולעבור להילחם באלו שבאמת רוצים ברעתנו" | האזינו לשיחה המלאה בתכניתם של יאיר שרקי ויובל שגב במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר:  

רב"ט נעמה בוני ז"ל, בת 19 מעפולה, הייתה מש"קית ת"ש בגדוד 77 בעוצבת סער מגולן ונפלה בשבת השחורה במוצב יפתח שליד חוף זיקים. אימה יעל מספרת: "בשמחת תורה נעמה הייתה בשמירה בש''ג. היא השתמשה בטלפון שלה על מנת להתריע בפני חבריה שנמצאים בתוך המוצב על חדירת מחבלים לתוכו - על מנת שהם יבינו שהם צריכים ללכת מהמיגונית ולסגור את עצמם בחמ"ל. אבא שלה התקשר אליה והיא אמרה שהיא לא יכולה לדבר ושתתקשר אליו עוד מעט. הוא שמע מכשיר קשר ברקע והניח שהיא בחמ"ל, בו אין קליטה וכך המשכנו את היום כשאנחנו רגועים יחסית. התקשרנו לבתי חולים ניסינו להשיג את המפקדים של נעמה אבל לא הייתה תשובה מאף אחד. נסענו לביה"ח ברזילי באשקלון ואחרי ארבעים דקות הבן הקטן שלי בן ה-16 התקשר ושאל אם נעמה מתה ואמר ששני קצינים הגיעו הביתה. מיד חזרנו וקיבלנו מהם את הבשורה הנוראה".עוד סיפרה: "נעמה הייתה ילדה שהייתה מלאה בתוכן עשיר מאוד. אחרי מותה אנחנו מגלים שהתוכן הוא רב מאוד, היא חשפה רק חלק ממנו בפנינו. אני מזהה את היכולת השפתית שלה, את השימוש במילים. אני נזהרת בכבודה, אף פעם לא ביקשתי שהיא תחשוף את מה שהיא לא רצתה, היא רק אמרה לי כמה פעמים שאם מישהו יראה את הטלפון שלה - הוא יראה עולם ומלואו. רק כשקיבלתי אותו הבנתי שיש בו 254 פתקים. נעמה הייתה ילדה שהדמיון שלה מנחה אותה בחיים. הפרשנות והדרך שלה לעולם, חוש ההומור שהיה לה - היו חלק מדמותה" | האזינו לשיחה המלאה בתכניתם של הילה קורח ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי ונרצחי 7 באוקטובר:  

סרן אורי שני ז"ל, בן 22 מקריית ארבע, היה מפקד מחלקה בגדוד 51 בחטיבת גולני ונפל בשבת השחורה במוצב כיסופים. אלמנתו מרים מספרת: "כולנו קמנו לכל הבלאגן שהיה אבל עוד לא הבנו את גדול האירוע. אמרתי לעצמי שאני יודעת שאורי עושה את העבודה הכי טובה, נלחם ונותן את ה-100 אחוז. ב-4 לפנות בוקר אורי יצא עם 5 מהחיילים שלו לכוננות שגרתית על הגדר, בסביבות 6 בבוקר התחיל מטח פצמ"רים והם ראו נחיל מחבלים רצים לכיוונם. אורי חילק את הכוח לשתי חוליות והם התחילו בלחימה. הם היו בערך 4 ק"מ מהמוצב, אורי הבין שהמשימה שלו באותו הרגע היא להחזיר את כולם למוצב - הוא תמיד היה אומר לי "אני אחראי על החיילים שלי, אני חייב להחזיר את כולם הביתה בשלום בכל מצב". הוא הוביל את הכוח בדרך עקיפה תוך כדי לחימה, הם הרגו עשרות מחבלים ואחרי כ-9 שעות לחימה הם הצליחו לחזור למוצב כמעט בלי תחמושת ומים, התחמשו מחדש ויצאו לפעולה חדשה. אורי יצא ראשון ושוב התחיל מטח פצמ"רים, הוא קרא לחיילים שלו לתפוס מחסה ומיד לאחר מכן נפל פצמ"ר בינו לבינם והוא נהרג במקום".עוד סיפרה: "אורי היה מנהיג, מלא עוצמה, כוח ורוח. קיבלנו את הטלפון שלו אחרי השבעה ומצאנו סלפי שלו עם מחייך החיילים שלו בשעה 9:56. החיילים שחזרו בשלום סיפרו לנו שהוא נתן הוראה לחייך למצלמה, הוא ראה שצריך לתת להם מוטיבציה וכוח והוא אמר להם שהוא ישלח לאמהות שלהם כדי שהן יתגאו. הוא גם תמיד חשב על האחר - שתי המילים האחרונות שלו היה "תפסו מחסה", המחשבה על הזולת כל הזמן הייתה בראש שלו" | האזינו לשיחה המלאה בתכניתם של הילה קורח ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי ונרצחי 7 באוקטובר:  

סרן איתי כהן ז”ל, בן 22 מרחובות, היה מפקד צוות ביהל"ם שנפל בשבת השחורה בקיבוץ עלומים. אביו יניב סיפר: "ב-7.10 ב-04:00 איתי חזר מבילוי ובין האזעקות עלה על מדים. הוא וחבריו ליחידה הקפיצו את עצמם. הם פשוט עלו על ציוד ויצאו כל אחד לגזרה ואזור מסוים, כשאיתי קיבל את קיבוץ עלומים. כשהרבש"צ של הקיבוץ ראה את איתי מגיע, הוא אמר שזה החייל הראשון שראה מהבוקר. הצוות שלו התחיל לבצע סריקות ולחם בעוז במחבלים. במהלך היתקלות, איתי נורה. באותו היום כולנו התכתבנו איתו. אופק אחותו שאלה אותו איך הוא מרגיש והוא ענה לה ש"אין תחושות, יש מחויבות". זה משפט שמלווה אותנו עד היום" | האזינו לשיחה המלאה במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר: 

סרן ניתאי עמאר ז"ל, בן 22 מעלומים, היה קצין בחיל ההנדסה הקרבית שנפל בשבת השחורה בדרכו אל מחנה רעים (אוגדת עזה). אביו מיכאל סיפר על גבורתו ועל האדם שהיה: "הוא גדל בקיבוץ עלומים, התחנך בסעד ואז ביבנה, הוא היה אמור ללכת לעתודה במדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון ובסוף לא הסכים, הוא העדיף ללכת אחרי החלום להיות לוחם. באותה שבת בבוקר הוא פתח את הטלפון בשש וחצי בבוקר וראה את ההודעות בקבוצה של הקצינים והבין, הוא אמר לי 'צריכים אותי', ואז הלך להתלבש ולצאת לבסיס. בדרך הוא ראה מחבלים ואנשים שנמלטים אז הוא עצר ונלחם. כשהגיע לשם סמח"ט, הוא מצא אותו ותיאור אותו בצמרמורת: 'הוא היה בחור דתי נקי ויפה מהבית'. סיפרו לנו שסביבו היו 14 גופות של מחבלים" | האזינו לשיחה המלאה במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר:

סמ"ר תומר יעקב מזרחי ז"ל, בן 21 מהושעיה, היה לוחם בעורב הנח"ל ונפל באנדרטה ליד מוצב סופה ב-7 באוקטובר. אביו דוד סיפר: "שמתי לי למטרה לחקור את הרגעים האחרונים של תומר. הצלחנו לאכן את הטלפון שלו ולהצליב נתונים. כך גיליתי שתוך כדי שצוותו של תומר עזר ל-9 לוחמים לצאת מאכזרית שחטפה טילי RPG, הוא שמע בקשר שיש צוות אחר שנצור במיגונית באזור האנדרטה. בדרך אליה, טיל פגע ברכבם. הצבא לא היה מסוגל לתת לנו את המידע הזה ולצערי הייתי רציתי להשיג אותו בעצמי" | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של הילה קורח ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר: 

סמל אמיר איל ז"ל, בן 19 מחיפה, היה לוחם איסוף בגדוד 414 שבחיל הגנת הגבולות, ונפל בבסיס נחל עוז ב-7 באוקטובר. אביו שי סיפר: "בסביבות 07:15 הותקפה העמדה שבה היה אמיר, הוא נפגע אך הצליח לחסל את המחבל שירה בו. לאחר מכן, אמיר חבר לארבעת חבריו הבלונאים, סמ"ר נטע בר עם ז"ל, סמ"ר שמעון אלרואי בן שטרית ז"ל, סמ"ר דניאל שפרבר ז"ל וסמל שמעון לוגאסי ז"ל. הם תפסו עמדה בתוך מיגונית ונלחמו נגד עשרות מחבלי נוח'בה וחיסלו מספר ניכר מהם, עד שלבסוף נכנעו ליתרון המספרי שלהם. יש לנו נחמה קטנה - שאנחנו יודעים שבזכות הלחימה של אמיר, הבלונאים ושל לוחמי גולני שהיו בבסיס, הנזק לקיבוץ נחל עוז הסמוך היה פחות באופן משמעותי מביישובים אחרים בעוטף עזה" | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתה של מזל מועלם במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר: 

סגן יונתן גוטין ז"ל, בן 20 ממודיעין, היה קצין תקשוב ביחידה הרב ממדית, שנפל בבארי בשבעה באוקטובר. אמו אלה סיפרה: "מוקדם בבוקר הוא קיבל טלפונים מהיחידה והתארגן תוך 5 דקות, נכנסתי אליו ושאלתי מה קורה? הוא ניסה להרגיע אותי, הוא היה ממש ממוקד, אסף את עצמו ואמר: 'אימוש הכל בסדר'. בש"ג של בארי הסמ"פ אמר לו: 'אתה יודע אתה לא חייב להיכנס, רק תגיד לי לא ואתה בחוץ', אז יונתן אמר לו: 'מה יש לך? אתה צריך אותי, המדינה צריכה אותי, אני איתך על מלא אחי' זה הפך למוטו של הפלגה שלו, פלגה ד'" | האזינו לשיחה המלאה בתכניתה של טלי ליפקין-שחק במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר: