מחקר בראש טוב

בפרק הזה בפודקאסט "מחקר בראש טוב" אירחתי את פרופ׳ דורית ארם, פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב, העומדת בראש המעבדה לחקר הגיל הרך.בפרק שוחחנו על אחד הנושאים החשובים והרגישים ביותר: הורות מיטיבה בתוך חיים עמוסים, תובעניים ומלאי ציפיות.דיברנו על האתגר של הורות לצד עשייה אקדמית, מחקר, דוקטורט, קריירה, זוגיות וחיי משפחה — ועל השאלה איך אפשר להיות הורים נוכחים, אוהבים ומובילים, גם כשיש דד־ליינים, מאמרים, הצעות מחקר, ביקורת, עומס ורגשות אשמה הוריים.במרכז השיחה עומד מודל מחומש ההורות, שמציע דרך בהירה ופרקטית להתבונן בהורות דרך חמישה עקרונות מרכזיים:מודעות, שותפות, מנהיגות, אהבה ללא תנאי, עידוד לעצמאות והנהגת כללים.דיברנו על למה הילדים שלנו לא אמורים להיות אנחנו, איך מגיבים כשילדים בוחרים דרך אחרת מזו שדמיינו עבורם, למה חשוב שגם הם יראו אותנו מתמודדים עם כישלונות ואכזבות, ואיך אפשר להחזיק בבית גם אהבה, גם עצמאות, גם כללים — וגם הרבה חמלה עצמית.זה פרק על הורות, אבל לא רק.זה פרק על בחירה, נוכחות, אחריות, גבולות, שותפות, והיכולת לגדל ילדים — וגם את עצמנו — מתוך יותר מודעות, בהירות ואנושיות.האזנה מועילה ונעימה!לתכנים נוספים אני מזמינה אותך לעקוב אחריי באינסטגרם ובפייסבוק

בפרק הזה בפודקאסט 'מחקר בראש טוב' אני מארחת את פרופ' גד יאיר, מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית וראש התוכנית לחינוך בלתי פורמלי במכללת קיי, לשיחה מרתקת על הדרך האקדמית שלו, על חשיבה מחקרית, על תרבות, על מצוינות — ועל הקשר העמוק בין הסביבה שבה אנחנו מתעצבים לבין האופן שבו אנחנו חוקרים.דיברנו על הרגע שבו מאמר אחד בתחילת התואר הראשון גרם לו להבין שהוא רוצה להיות חוקר; על ילדות בבית אורייני ומלא שאלות; על האקדמיה כמקום שאליו מגיעים כדי לחפש תשובות; ועל האופן שבו משפחה, חשיפה מוקדמת לידע וסקרנות אינטלקטואלית יכולים לעצב מסלול חיים.בהמשך השיחה נכנסנו לעומק אחת השאלות המרכזיות שמעסיקות את פרופ' יאיר: איך תרבות מעצבת את גבולות החשיבה שלנו. דיברנו על ההבדלים בין חשיבה ישראלית, גרמנית ואמריקאית; על הנטייה הישראלית לאלתר, לחדש ולחשוב מחוץ לקופסה; ועל המחיר האפשרי של יצירתיות בלי שיטה, תכנון ומתודולוגיה מספיק מדויקים.שוחחנו גם על הצעות מחקר, על חשיבות התכנון מראש, על הפער בין סיפור מחקרי מצוין לבין ביצוע מחקרי שיטתי, ועל למה הצעת מחקר היא לא רק מסמך שצריך “לעבור” — אלא תוכנית עבודה אמיתית.לקראת סוף הפרק דיברנו על מצוינות אקדמית: לא כסיסמה שחוקה, אלא כעבודה קשה, מתמשכת ומאומנת; על הפצת ידע כשליחות ציבורית; על ההשפעה של בינה מלאכותית על החשיבה והכתיבה האקדמית; ועל העצה החשובה ביותר שלו לתלמידות ותלמידי מחקר בתחילת הדרך.זה פרק על מחקר אקדמי, אבל לא רק. זה פרק על סקרנות, תרבות, שיטה, יצירתיות, יחסי אנוש — ועל האומץ לחשוב מחשבות שעוד לא חשבו קודם.לתוכן נוסף אני מזמינה אותך לעקוב אחרי באינסטגרם ובפייסבוק

רוב הדוקטורנטים לא נתקעים בגלל חוסר יכולת.הם נתקעים בגלל חוסר מיקוד.ובגלל היעדר שיטה.בפרק הזה בפודקאסט “מחקר בראש טוב” אני מארחת את ד"ר נתנאל בלמס לשיחה על מסע דוקטורט לא שגרתי — כזה שכלל גם תפניות חדות, קבלת החלטות מורכבות, ואירוע מטלטל במיוחד: אובדן המנחה באמצע הדרך.ובכל זאת — הדוקטורט הזה הסתיים תוך 3 שנים.בשיחה אנחנו מדברים על:• איך בוחרים נושא מחקר שמחזיק גם ברגעי משבר• למה הקשר עם המנחה הוא לא רק מקצועי — אלא גם אנושי• מה קורה כשהמציאות משתנה — ואיך ממשיכים משם• איך נמנעים מהתפזרות לתיאוריות ושיטות• ולמה דוקטורט הוא בעצם פרויקט יזמי לכל דבראבל מעבר לכל אלה —זה פרק על דבר אחד מרכזי:איך שיטה ברורה ומיקוד יכולים לשנות את כל מהלך הדוקטורט.נתנאל משתף גם בתהליך הליווי שעבר במסגרת בית הספר לליווי אקדמי, ואיך עבודה עם מבנה סיסטמטי, חשיבה ממוקדת ותהליך מנוהל — אפשרו לו לא רק להתקדם, אלא גם לקצר את הדרך ולסיים תוך 3 שנים.לדבריו, אילו היה פוגש את השיטה הזו כבר בתחילת הדרך — ייתכן שהיה מסיים אפילו מהר יותר. אם יש לך תחושה של עומס, פיזור או חוסר כיוון בתהליך הפרק הזה יכול לשנות את ההסתכלות שלך על הדוקטורט.

בפרק הזה בפודקאסט "מחקר בראש טוב" אני מארחת את פרופ' סראב אבו־רביעה קווידר — סגנית נשיא לגיוון והכלה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב ופרופסור חברה בבית הספר לחינוך — לשיחה עמוקה, אישית ומעוררת השראה על הקשר שבין סיפור החיים האישי לבין הדרך האקדמית.שוחחנו על המסע האישי שלה אל עולם ההשכלה הגבוהה, על הפערים שחוותה כבר בילדות, על הבחירה להיאבק על הזכות להזדמנות, ועל האופן שבו חוויות של אי־צדק, הדרה ואי־שוויון עיצבו את תחומי המחקר והעשייה שלה.דיברנו גם על המשמעות של קריירה אקדמית: מה היא באמת דורשת, איך האקדמיה יכולה להפוך למרחב של מפגש, חשיבה ביקורתית ושינוי, ולמה כל כך חשוב לקדם ייצוג, שייכות והזדמנויות עבור קבוצות מיעוט.זהו פרק על זהות, חינוך, מחקר, שייכות, אומץ ותקווה — ועל האפשרות לראות באקדמיה לא רק מקום של ידע, אלא גם מרחב שיכול לפתוח דלתות, לחבר בין עולמות, ולאפשר עתיד טוב יותר.בסיום הפרק פרופ' אבו־רביעה קווידר משתפת גם בתובנות חשובות לסטודנטים ולסטודנטיות בתחילת הדרך, ובתזכורת חשובה לא לפחד לחוות את האקדמיה באמת — לא רק ללמוד בה, אלא גם לצמוח בתוכה.