תופסת

ילדים/ות נולדים/ות לתוך תרבות ואז השאלה היא כיצד הם נכנסים/ות אליה. האם אנחנו מכתיבים להם כניסה מסויימת, מכניסים אותם לתוך הקיים, דואגים להתאמה שלהם אל מה שיש או שהכניסה הזו הדדית או משותפת, מפגש בין מה שקיים או התרבות שקיימת ומה שהילדים/ות מכניסים/ות לתוכה, מקבלים/ות או משנים/ות בה. זו נקודת המוצא של הפרק: עד כמה הילדים הם שותפים או משתתפים בחיים שהם למעשה תמיד חלק בהם. מה זה פותח בשבילנו (במשותף לכולנו: לנו ולילדים), איזה מפגש ואיכות יחסים עם ילדים נוצרים מקבלה, הזמנה של הילדים לחיים משותפים והבנה של ההזמנה שלהם אותנו להשתתף בחיים שלהם ושלנו. פילו ואני מדברות בפרק הזה על תרבות (וטקסי הכניסה או הקבלה השונים אליה, למשל ברית מילה) באופן ליטראלי וגם כשם קוד: ככניסה למשפחה, לבית ואחר כך למסגרות שונות, בגיל הרך בד"כ זהו גן. יש המון מה ללמוד מהפרק הזה. כמו תמיד – דיברנו תיאוריה אבל פרטנו את זה דרך דוגמאות לתובנות ולדרכים של איך להכניס את היחסים והמפגש הזה עם הילדים הביתה. כמו שאמרתי על הפרק הראשון – מקווה שהצלחנו זה (רק) פרק שני...

יאיר ואני נפגשנו באקראי כשבאנו להרצות בפיקניק להורים טבעונים ומיד התחברנו. יש לנו רקע שונה ואנחנו עוסקים בדברים שונים אבל בבסיס יש לנו הרבה מן המשותף. יאיר עוסק בהורות מקרבת ובשבילי פילוסופיה עם ילדים זה המקום שבו חשיבה וקירבה נפגשות. אני חושבת שגם יאיר וגם אני לא הופתענו שהנושא הראשון שבחרנו לדבר עליו – שהוא הנושא הראשון של הפודקאסט בכלל – הוא הבנה. זה שהבנה היא צורך בסיסי. היא היכולת שלנו לקלוט מסרים, רצונות, מצוקות, התרחשות. היא מאפשרת מפגש, משנה את היחסים עם הילדים/ות, היא נותנת לנו תחושה של היכרות וקירבה. וכשאנחנו לא מבינים/ות חסרים לנו כל אלו, והרבה פעמים נוצר תסכול. אז: איך מבינים/ות ילדים/ות? איך אפשר להבין יותר? מדויק יותר? איך אפשר בלהבין באמת? רמז – כמו בהרבה דברים טובים שקשורים ליחסים וגם לחשיבה אנחנו חושבים בפרק הזה על השהיית שיפוט והשהיית תגובה. ניסינו לתת כמה שיותר דוגמאות, תובנות וגם עצות. זה פרק ראשון... מקווה שהצלחנו 