סיפורים לילדים מומצאים יחד עם AI

רצינו להזכיר לכם שאנחנו עושים לייב ביוטיוב השבוע ביום חמישי!!!בתאריך ה30.4.2026בשעה 19:00נעשה הגרלה בין המשתתפים בלייב והם יבחרו דמות ומקום ונעשה את הסיפור בזמן אמת!לערוץ יוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1תבואו הולך להיות מעניין 😅

והיום יש הפתעה! 😱 קדן וטומי מזמינים אתכם לסיפור בלייב איתם ביוטיוב!!!! ▶️ ב30.4.26 יום חמישי בשעה 19:00 אנחנו נעשה סיפור בלייב ואתם תוכלו לבחור את הדמות והמקום. אנחנו נעשה הגרלה בזמן הלייב והזוכים יבחרו. לערוץ יוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1תצטרפו לערוץ וואטסאפ שלנו:https://whatsapp.com/channel/0029VbCQPF611ulRG1zLUf15להאזנה בספוטיפיי:https://open.spotify.com/show/119i20GH0LSoRb6SPidHoq?si=mLWuhOwrSKaPERPhhkW-6wתעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלבקשות לסיפורים וליצירת קשר:Https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyלסיפור של היום, קדן וטומי בחרו בעצמם בתוך עולם המיינקרפט, הסיפור יצא ארוך מדי אז לא יכולנו להוסיף אותו לכאן 😅

הסיפור של היום נכתב לבקשתו של נעם החמוד, שבדמיונו רצה לשמוע על פוקימונים בעיר הגדולה ניו יורק.תהנו!תצטרפו לערוץ וואטסאפ שלנו:https://whatsapp.com/channel/0029VbCQPF611ulRG1zLUf15להאזנה בספוטיפיי:https://open.spotify.com/show/119i20GH0LSoRb6SPidHoq?si=mLWuhOwrSKaPERPhhkW-6wתעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ יוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:Https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:הכל התחיל בבוקר בהיר אחד, כאשר אש קאצ׳ם, פיקאצ׳ו, צ׳ארמנדר, בלבזאור, סקויטרל, מיסטי וברוק הגיעו לעיר ניו יורק. העיר הייתה עצומה, עם בניינים גבוהים, רחובות סואנים וכל כך הרבה אנשים!​אש היה נרגש מאוד. הוא תמיד רצה לבקר בניו יורק, והנה הוא כאן, עם כל החברים הכי טובים שלו. פיקאצ׳ו קפץ על כתפו של אש, מצייץ משמחה.​"בואו נלך לחקור!" קרא אש.​הם התחילו ללכת ברחובות, מתפעלים מהכל. צ׳ארמנדר רץ קדימה, יורק אש קטנה בהתרגשות. בלבזאור הלך לאט יותר, מביט סביבו בסקרנות. סקויטרל רץ הלוך ושוב, משפריץ מים על כל מי שעבר לידו. מיסטי وبרוק ניסו לשמור על סדר, אבל זה היה קשה עם כל כך הרבה התרגשות.​לפתע, הם ראו משהו מוזר. בלבזאור עמד מול חנות צעצועים, בוהה בבובה גדולה של פוקימון. אש ניגש אליו.​"מה קרה, בלבזאור?" שאל אש.​בלבזאור הצביע על הבובה. "זה נראה כמוני!" הוא אמר.​אש חייך. "זה באמת נראה כמוך!" הוא אמר. "אולי אנחנו צריכים לקנות את זה בשבילך."​הם נכנסו לחנות וקנו את הבובה. בלבזאור היה כל כך שמח! הוא חיבק את הבובה חזק.​הם המשיכו ללכת ברחובות, וראו עוד דברים מעניינים. הם ראו אנשים לבושים בבגדים מוזרים, הם ראו מכוניות מוזרות, והם ראו פוקימונים מוזרים שהם מעולם לא ראו קודם לכן.​לפתע, הם שמעו רעש חזק. הם הסתכלו לכיוון הרעש, וראו שרפה בבניין גבוה. אנשים רצו לכל עבר, צועקים ובוכים.​"אנחנו חייבים לעזור!" קרא אש.​הם רצו לכיוון הבניין הבוער. אש ופיקאצ׳ו עלו למעלה, מנסים לחלץ אנשים מהבניין. צ׳ארמנדר, בלבזאור וסקויטרל נשארו למטה, משתמשים בכוחות שלהם כדי לכבות את האש. מיסטי وبרוק עזרו לאנשים שנחלצו מהבניין.​בסופו של דבר, הם הצליחו לכבות את האש ולחלץ את כל האנשים. כולם היו בטוחים.​"תודה לכם!" קראו האנשים. "אתם גיבורים!"​אש וחבריו חייכו. הם שמחו שהם יכלו לעזור.​הם המשיכו לטייל בעיר, והם ראו עוד דברים נפלאים. הם ראו את פסל החירות, הם ראו את האמפייר סטייט בילדינג, והם ראו את הטיימס סקוור.​בסופו של דבר, הגיע הזמן לחזור הביתה. הם עלו על המטוס, והביטו למטה על העיר ניו יורק.​"זה היה טיול מדהים!" קרא אש.​"נכון!" הסכימו כולם.​הם לעולם לא ישכחו את הטיול שלהם לניו יורק. זה היה הרפתקה שהם לעולם לא ישכחו.

בסוף לא חגגנו את חג הפורים כמו שתיכננו נכון?רובנו רוב הזמן בימים אלה נמצאים בממ"ד וזה יכול להיות מלחיץ ומפחיד וגם משעמם ולא נעים, אז קדן וטומי החליטו לדבר איתכם על המצב ואולי גם להרגיע 🤗❤️אתם מוזמנים לספר לנו בתגובות איך אתם מרגישים בימים אלה 🙏🏽ואל דאגה אנחנו ננצח ובקרוב נחזור לשיגרה ✌️להאזנה בספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/119i20GH0LSoRb6SPidHoq?si=mLWuhOwrSKaPERPhhkW-6wתעקבו אחרינו באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ יוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:Https://linktr.ee/Kaden_and_Tommy

חג פורים שמח לכולם 🎭🤡איזה חג כיפי זה, נכון? נשמח שתספרו לנו בתגובות למה התחפשתם 🙏🏽❤️להאזנה בספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/119i20GH0LSoRb6SPidHoq?si=mLWuhOwrSKaPERPhhkW-6wתעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ יוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:Https://linktr.ee/Kaden_and_Tommy

הסיפור שלנו היום הומצא עבור ילד חמוד דקבמיוחד בשם אורי שחוגג יום הולדת 9!המון מזל טוב ומקווים שתהנה מהסיפור שלך ❤️תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ יוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:Https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:במרכז היקום הדיגיטלי של רובלוקס, בין שרתי המשחקים העמוסים, ניצב אצטדיון הכדורגל המפואר ביותר שנראה אי פעם. היציעים היו עשויים מלבנים זוהרות, והדשא היה ירוק כל כך שהוא נראה כאילו נצבע בפיקסלים של קסם. אבל ביום הזה, האצטדיון לא היה שקט.היום היה יום הולדתו ה-9 של אורי.אורי לא היה סתם שחקן. בחיים האמיתיים הוא לומד בכיתת "עוגן", רוכב אופניים שחורך את השבילים ובועט כדורגל בעוצמה של טיל בליסטי. אבל כשמגיעים לעולם המבוכים והדרקונים, אורי הופך למשהו עוצמתי בהרבה: אביר דם-דרקון כחול.באמצע חגיגות יום ההולדת בשרת, כשהחברים מהכיתה כבר התחילו להריץ דמויות על המגרש, השמיים ברובלוקס הפכו פתאום לסגול כהה. "לאג" (Lag) נוראי הקפיא את כולם במקום. מתוך מרכז המגרש בקע ענן עשן שחור, ומתוכו יצא "טרול-באג" ענק – מפלצת שעשויה מקוד שבור וחלקי משחק הרוסים."אף אחד לא יחגוג כאן!" שאג הטרול. "האצטדיון הזה שייך עכשיו לתקלות המערכת!"הילדים נסוגו לאחור, אבל אורי לא הניד עפעף. הוא הרגיש את הכוח של דם הדרקון הכחול זורם בעורקיו. בבת אחת, דמות הבלוקים שלו השתנתה. קשקשים כחולים מבריקים כיסו את גופו, קרניים חזקות צמחו מראשו, ושריון אבירים מוזהב הופיע על חזהו. בידו האחת אחז בחרב רעם, ובידו השנייה... כדורגל זוהר באור חשמלי."אתה לא תהרוס לנו את המסיבה!" קרא אורי.הטרול שלח זרועות קוד כדי לתפוס אותו, אבל אורי היה מהיר מדי. הוא זימן את אופני השטח המקצועיים שלו – אופני הרים עם צמיגי "ניטרו" שמתאימים לכל שטח. הוא החל לרכוב מסביב לטרול במהירות מטורפת, משתמש בטכניקות רכיבה של מקצוענים. הוא קפץ מעל מכשולים דיגיטליים, מבצע סלטות באוויר תוך כדי שהוא מטיל לחשי "מגע מחשמל" על העוזרים של הטרול.הטרול התעצבן ושלח גל הדף שגרם לכל הדשא באצטדיון להיעלם ולהפוך למבוך מסובך של קירות לבנים.כאן נכנס הידע של אורי במבוכים ודרקונים. הוא עצר לרגע, עצם עיניים ודמיין את המפה בראשו."חברים, הישארו מאחוריי!" הוא קרא לחבריו לכיתה. "אני מזהה את התבנית. זה מבוך ברמה גבוהה, ואני בדיוק בדרגה המתאימה!"אורי ניוט בתוך המבוך בביטחון, מוצא קיצורי דרך שרק אביר דם-דרקון מנוסה יכול לראות. כשנפגשו מול דלתות פלדה נעולות, הוא לא היה צריך מפתח. הוא פשוט לקח נשימה עמוקה... ובמקום אוויר, יצא מפיו פרץ ברקים כחול ומרהיב שפירק את הדלתות לרסיסי פיקסלים.לבסוף, הם הגיעו חזרה למרכז המגרש. הטרול עמד שם, ענק ומאיים, שומר על עוגת יום ההולדת הדיגיטלית."אי אפשר לנצח אותי בחרבות!" צחק הטרול."צודק," אמר אורי בחיוך ממזרי. "ננצח אותך בדרך של שחקן כדורגל אמיתי."אורי הניח את הכדורגל הזוהר על הדשא הדיגיטלי. הוא לקח נשימה ארוכה, רץ לכיוון הכדור בצעדים בטוחים – הריצה העוצמתית שהוא מתאמן עליה כל יום. כשהרגל שלו פגשה את הכדור, נוצר פיצוץ של אור כחול. זו לא הייתה סתם בעיטה; זו הייתה "בעיטת דרקון הרעם".הכדור טס במהירות הקול, משאיר אחריו שובל של ברקים כחולים. הוא פגע בדיוק ב"לב הקוד" של הטרול.בום!הטרול התפרק לאלפי מטבעות רובאקס שהתפזרו לכל עבר, והשמיים חזרו להיות כחולים ובהירים.האצטדיון חזר לקדמותו, חזק ויפה יותר. הילדים הריעו לאורי, הגיבור של היום."מזל טוב, אורי!" הם צעקו.אורי הוריד את הקסדה, קשקשי הדרקון שלו נצצו באור השמש הדיגיטלית. הוא ידע שלמרות שהוא אביר חזק ברובלוקס וב-D&D, הכוח האמיתי שלו מגיע מהנחישות שלו על האופניים, מהחברים שלו, ומהלב הגדול שלו (וכמובן, מהבעיטה האדירה שלו).החגיגה נמשכה עם המון פיצה דיגיטלית, רכיבת ניצחון על אופניים, ודרקון כחול אחד שפשוט רצה לחגוג יום הולדת 9 עם כל מי שהוא אוהב.

הסיפור שלנו היום הומצא במתנה לילדה חמודה בשם אריאה(כך גם קראנו לנסיכה שלנו בסיפור), אנחנו שמחים שאת מאזינה לנו וממש נהנינו ליצור לך את הסיפור ❤️הסיפור כפי שיצא מהבוט: בארמון "ענן ורוד", שבו הגגות עשויים מרעפי מרציפן והחלונות מזכוכית סוכר, חיו שתי חברות טובות: הנסיכה אריאה וחד-הקרן שלה, שכולם קראו לו פשוט נצנץ.אריאה הייתה נסיכה שלא אהבה רק לשבת בחדר; היא אהבה בעיקר לרוץ, לקפוץ בשלוליות של מיץ פטל ולשחק "תופסת עננים". נצנץ היה חד-קרן מיוחד במינו – הפרווה שלו הבריקה בכל צבעי הקשת בכל פעם שהוא צחק, והקרן שלו יכלה להוציא בועות סבון בניחוח תותים בכל פעם שהיה שמח.בכל בוקר, נצנץ היה מחכה לאריאה ליד עץ הממתקים שבחצר. הם היו דוהרים יחד אל האגם, נצנץ היה מתיז מים בזנבו, ואריאה הייתה קולעת לו צמות צבעוניות ברעמה. הם היו החברים הכי טובים שאפשר לדמיין.היום שבו הצבעים דהובוקר אחד, המלך והמלכה הכריזו על "נשף הניצנוץ הגדול". אריאה הייתה לחוצה מאוד. היא רצתה שהכל יהיה מושלם לכבוד האורחים שיגיעו מרחוק. היא לבשה את השמלה המפוארת ביותר שלה, עם עיטורי זהב ופנינים.נצנץ, שלא הבין למה כולם כל כך רציניים, רצה רק לשחק. הוא התגנב מאחורי אריאה וניסה להזמין אותה למשחק של "נגיחה בכדור צמר". בלי כוונה, הפרסה שלו נתקעה בשולי השמלה הארוכה של אריאה."קראאאאק!" נשמע קול קריעה חד בחדר."נצנץ! תראה מה עשית!" צעקה אריאה בכעס. "אתה כזה מגושם! אתה תמיד חייב להרוס הכל עם המשחקים שלך! עכשיו השמלה שלי הרוסה ואני לא יכולה ללכת לנשף!"נצנץ נעלב עד עמקי נשמתו. הפרווה המבריקה שלו הפסיקה לנצנץ והפכה לאפורה ועצובה. הוא לא הוציא אפילו בועת סבון אחת. הוא הרכין את ראשו, הסתובב ורץ אל עבר היער העבות שבקצה הגן, נעלם בין העצים.השקט המעצבן בארמוןבימים הבאים, הארמון הרגיש ריק ודומם. אריאה הלכה לנשף בשמלה מתוקנת, אבל בלי נצנץ שיעשה בועות סבון וירקוד איתה, המוזיקה נשמעה לה עצובה. היא הסתכלה במראה וחשבה לעצמה: "שמלה אפשר לתפור עם חוט ומחט, אבל חברות אי אפשר פשוט להדביק מחדש."היא ניסתה לשחק לבד בחצר, אבל לא היה מי שירוץ איתה תחרות אל האגם. היא הבינה שהיא אמרה מילים פוגעות מאוד, ושהיא מתגעגעת לנצנץ שלה יותר מכל דבר אחר בעולם.המבצע להחזרת הניצנוץאריאה החליטה שהיא לא יכולה לחכות יותר. היא לקחה איתה סל קטן עם הדברים שנצנץ הכי אוהב: תפוחי עץ עסיסיים וסרט כחול חדש לרעמה. היא צעדה לבדה אל היער וקראה בקול: "נצנץ! נצנץ, בבקשה תחזור! אני מצטערת!"אחרי זמן מה, היא מצאה אותו יושב ליד נחל קטן, מביט בהשתקפות שלו במים בעצב."נצנץ," אמרה אריאה בשקט והתיישבה לידו על הדשא הלחי. "אני באמת מצטערת. כעסתי על השמלה ושכחתי שאתה הרבה יותר חשוב לי מכל בגד או נשף. אתה החבר הכי טוב שלי, ואני אוהבת אותך בדיוק כמו שאתה."נצנץ הרים את ראשו לאט. הוא ראה את הכנות בעיניים של אריאה. הוא התקרב אליה בזהירות והניח את ראשו הגדול על הכתף שלה. באותו רגע, ניצוץ קטן של זהב הופיע על גבו, ואז עוד אחד סגול, עד שכל הפרווה שלו חזרה להבריק בשלל צבעים.שוב ביחדאריאה קשרה את הסרט הכחול על הקרן של נצנץ, והם חזרו בדהירה עליזה לארמון. מאז אותו יום, אריאה למדה שלפעמים כועסים, וזה אנושי – אבל הדבר הכי חשוב הוא לדעת לבקש סליחה ולשמור על מי שאנחנו אוהבים.ונצנץ? הוא למד להיזהר קצת יותר ליד שמלות מפוארות, אבל הוא מעולם לא הפסיק למלא את הארמון בבועות סבון ובצחוק גדול.

והיום אין סיפור, החלטנו לעשות פרק שונה, פרק המלצות לדברים מקדן וטומיתספרו לנו בתגובות מה אתם חושבים על ההמלצות שלנו ואם יש לכם המלצות משלכם תשתפו אותנו גם 🤗להצבעה לפודקסט השנה של גיקטיים לחצו כאן: https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSdx_7O7YpuCPKMLKiaERYajO2RFgAFOqd7Kp33iYFN6j3e6Cg/viewform תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ יוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:Https://linktr.ee/Kaden_and_Tommy

הסיפור שלנו היום הומצא לבקשתה של דניאלה המאזינה הוותיקה שלנו, דניאלה ביקשה סיפור על חתול עם כתר שחי בארץ הסוכריות.תעקבו אחרינו גם באינסטגרם: https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ יוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:Https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:בעמק מתוק במיוחד, שבו ההרים עשויים ממרשמלו והנהרות זורמים מיץ פטל נוצץ, חיה לה ארץ הסוכריות. זו היתה ארץ צבעונית וריחנית, שבה העצים נשאו סוכריות על מקל במקום עלים, והעננים נראו כמו שערות סבתא רכות.במרכז הארץ הזאת חי חתול מיוחד מאוד. קראו לו לולו, והוא לא היה סתם חתול. על ראשו נח כתר זהב קטן ומנצנץ, מותאם בדיוק בין אוזניו המחודדות. לולו היה מלך ארץ הסוכריות, ולא בגלל שנולד מלך, אלא כי כל התושבים בחרו בו מרצונם. הוא היה חכם, סקרן, ובעיקר טוב לב.לולו אהב להסתובב ברחובות המרוצפים בשוקולד חלב, לברך את תושבי המקום ולהקשיב לסיפורים שלהם. בבקרים היה עובר ליד מאפיית העוגיות, שם העכברים היו אופים עוגיות חמאה ומתפזרים בקמח לבן כמו שלג. לולו מעולם לא רדף אחריהם. להפך, הוא תמיד טעם עוגייה וחייך חיוך מלכותי.אבל יום אחד קרה משהו מוזר. כשקם לולו משנת הצהריים שלו על כרית מקרון ורודה, הוא שם לב שהאוויר פחות מתוק מהרגיל. הנהר לא נצץ, והסוכריות שעל העצים איבדו מעט מהצבע שלהן.לולו קימט את מצחו, מה שלא קורה הרבה אצל חתולים, והחליט לצאת לבדוק מה קורה. הוא דילג מעל גבעות של ג'לי, עבר דרך שדה של סוכריות גומי, והגיע עד לקצה הארץ, למקום שאף אחד כמעט לא ביקר בו.שם הוא פגש ילדה קטנה בשם דניאלה, שישבה על סלע קרמל ובכתה בשקט. היא לא היתה עשויה מסוכר, אלא ילדה אמיתית, עם עיניים סקרניות ולב קצת כבד."למה את בוכה?" שאל לולו בקול רך."הלכתי לאיבוד," אמרה דניאלה, "וחיפשתי משהו מתוק שישמח אותי, אבל אני כבר לא מרגישה שמחה."לולו התיישב לידה, והכתר שלו הבהיק באור שקיעה בצבע תפוז."ארץ הסוכריות לא חיה רק מסוכר," אמר, "היא חיה משמחה, מחברות, ומהיכולת לשתף."הוא הציע לדניאלה להתלוות אליו למסע קטן. יחד הם חזרו דרך הארץ, ולולו הראה לה איך כל תושב תורם משהו קטן. הדבורים הכינו דבש קרמל בשביל כולם, הציפורים פיזרו סוכריות קטנות כדי לשמח ילדים, והעכברים חלקו עוגיות בלי לבקש דבר בתמורה.ככל שדניאלה חייכה יותר, כך הארץ חזרה לנצוץ שלה. הנהר שוב הבריק, העננים תפחו, והעצים התמלאו צבע. לולו הבין שהמתיקות האמיתית של ארץ הסוכריות היא היכולת לשמח מישהו אחר.כשהגיע הזמן של דניאלה לחזור הביתה, לולו ליווה אותה עד שער עשוי טופי."את תמיד מוזמנת לחזור," אמר, "אבל זכרי, את ארץ הסוכריות אפשר לקחת בלב לכל מקום."דניאלה חייכה, נופפה לשלום, ונעלמה באור רך. לולו חזר לארמון שלו, התכרבל על כרית סוכר ונרדם בשלווה, כשהכתר מונח קצת הצידה, כמו חתול שמח אחרי יום מלא משמעות.ומאז, בכל פעם שמישהו בארץ הסוכריות מרגיש שהמתיקות נעלמת, לולו פשוט יוצא לטיול קטן, מזכיר לכולם לחייך, והעולם שוב מתמלא קסם.

החורף הגיע ואיתו גם המחלות, קדן וטומי חלו באותו זמן יחד. ומה יותר כיף מלהישאר בבית ולשחק משחקים ולראות טלוויזיה כל היום?! 🤣תספרו לנו בתגובות:איך אתם מרגישים?אתם אוהבים תרופות?מה השיטה שלכם לקחת תרופה?תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ יוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:Https://linktr.ee/Kaden_and_Tommy

בסיפור שלפנינו יש הפתעה!קדן תפסה פיקוד 👑❤️תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ יוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:Https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:בכל בוקר הייתה מאיה מגיעה לבית הספר עם הילקוט הסגול שלה וחיוך קטן שמסגיר רק חצי מהאמת. אף אחד לא ידע, אפילו לא המורה מיכל, שמאחורי החיוך הסתתר סוד גדול: מאיה הייתה גיבורת על.בלילות, כשהעיר הייתה שוקעת בשינה, מאיה הפכה ל"צל הכסוף" – גיבורת מסתורין שיכולה לרחף בשקט, לשמוע דברים מרחוק ולראות דרך קירות דקים כאילו היו זכוכית. אבל ביום היא הייתה סתם ילדה רגילה בכיתה ג’, כזאת שמקשיבה לשיעורים ומתכסה בציורים של לבבות במחברת.בבית הספר היו לא מעט בעיות קטנות שילדים רגילים מתמודדים איתן. יואב תמיד שכח את המחברת שלו והיה עצוב כי לא הספיק לרשום את שיעורי הבית. רומי הייתה ביישנית כל כך שפחדה לבקש עיפרון כשנפל לה שלה. ולפעמים, בחצר, היו מריבות קטנות בין ילדים שלא הצליחו להסתדר.מאיה ידעה שזה הזמן שבו "צל הכסוף" חייבת להתערב, אך בלי שאף אחד יבין שזאת היא.בבוקר אחד, בזמן ההפסקה, שמעה מאיה את רוני ועמית מתווכחים. עמית טען שהכדור שלו, רוני טענה שהוא שלה. מאיה חיכתה שכולם יסתכלו רגע הצידה, וכשהבינה שאף אחד לא שומר, הפעילה את כוח הראייה המיוחדת שלה. היא ראתה דרך תיקי הילדים מי באמת הביא את הכדור היום. תוך פחות משנייה, דחפה בעדינות את התיק של עמית כך שהכדור צץ החוצה בדיוק בזמן שהתכופף. "אה... הנה הוא," אמר עמית מופתע. המריבה נגמרה.יום אחר, יואב ישב עצוב בכיתה. מאיה ראתה את הדמעות שאיים להסתיר. בלילה היא זכרה איפה המורה מיכל הניחה מחברת רזרבית בארון החומרים. בזמן ההפסקה, כשהכיתה הייתה ריקה, היא השתמשה ביכולת הריחוף שלה, פתחה את הדלת בשקט ושלפה את המחברת. כשחזרה הכיתה, היא הניחה אותה ליד יואב בשלוש טיפות של קסם אלמוני. יואב הביט סביב, לא הבין מי עזר לו, אבל החיוך על פניו היה שווה הכול.האתגר הגדול הגיע ביום שבו הציפורים בחצר התחילו להיבהל ממשהו בלתי נראה. הילדים צעקו ורצו לצדדים. מורות יצאו בדאגה, אבל לא הצליחו להבין מה מפחיד את הציפורים. מאיה ידעה שזה תפקידה. היא התקרבה בשקט לחורשה הקטנה ליד שער בית הספר, הסתתרה מאחורי עץ והפעילה את כל החושים המיוחדים שלה.שם, בין השיחים, מצאה חתול קטן ורועד שנלכד בתוך גדר חלודה. הציפורים פחדו ממנו, והילדים מהצעקות. מאיה ריחפה מעליו, שחררה את הגדר בעזרת כוח העדינות המיוחד שלה והרימה אותו בזהירות. החתול הפסיק לרעוד והתחכך בה. מאיה הניחה אותו בשקט מאחורי שיח רחוק יותר, הרחק מהחצר. הציפורים נרגעו. הילדים הפסיקו לצעוק. אף אחד לא ידע שזה בזכותה.בערב, בבית, אמה הכינה לה תה חם ושאלה: "איך היה היום, מאיוש?"מאיה רק חייכה. "רגיל," אמרה.אבל בלב, היא ידעה שהייתה עוד הרפתקה שאיש לא יידע עליה לעולם. היא הייתה שמחה בכך. לפעמים, הגיבורים הגדולים ביותר הם אלה שאף אחד לא רואה.

היום עשינו סיפור רק עם טומי, הוא ביקש סיפור על נינג'ה גו שוהם יחד ישחקו כדורסל נגד פריזתעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ יוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:טומי היה ילד שאוהב כדורסל יותר מכל דבר אחר בעולם. הכדור הכתום היה חברו הטוב ביותר, והוא חלם לקלוע סל ניצחון במשחק גמר מול קהל רועם. אבל היום, טומי לא שיחק במשחק רגיל, אלא בפריז, יחד עם גיבור אגדי! יום אחד, טומי שיחק לבד במגרש השכונתי כשלפתע נשמע רעש מסתורי. מהשמיים, עם ברק ירוק ומהיר, נחת על המגרש לא אחר מאשר לויד, הנינג'ה הירוק והאגדי מ"נינג'ה גו"! "וואו!" לחש טומי. לויד, בחליפת הנינג'ה שלו, החזיק כדור כדורסל ביד אחת. "שלום לך, טומי," אמר לויד בקול עמוק וחם. "שמעתי שאתה מחפש הרפתקה, ויש לי אחת גדולה בשבילך. קבוצת 'הטורנדו' של פריז, הקבוצה הכי שחצנית בעיר, מחפשת יריבים. הם חושבים שאף אחד לא יכול לנצח אותם. מה דעתך ללמד אותם שיעור? אנחנו נהיה 'צמד הספינג'יטסו'!" טומי קפץ משמחה! "אני בפנים!"לויד הוביל את טומי לאימון מיוחד. לא עוד זריקות רגילות לסל, אלא אימון נינג'ה-כדורסל! לויד לימד את טומי לעשות דריבל סביב חמישה קונוסים בעזרת טכניקת ה"ספין ג'יטסו" שלו. טומי סובב את הכדור במהירות עצומה, והקונוסים כמעט עפו מהרוח – זה היה "דריבל הטורנדו". כדי למסור, לויד הורה לטומי לדמיין שהכדור הוא כדור אש שמגיע מיד לכתף של חברו. לויד עצמו השתמש באומנות האנרגיה שלו, והכדור נראה כאילו הוא מרחף ישירות לידיו של טומי. לבסוף, לויד לימד את טומי לקפוץ גבוה יותר מאי פעם, ממש כמו קפיצת הנינג'ה שלו. "כוח לא מגיע רק מהשרירים, טומי," אמר לויד. "הוא בא מהפוקוס שבנפש." טומי הרגיש חזק ומהיר יותר. הוא היה מוכן!המגרש היה מלא! קבוצת 'הטורנדו' הייתה מורכבת משלושה בריונים גדולים וחזקים – קפטן אחד בשם ז'אן-פיליפ, גבוה כמו מגדל אייפל, ושני עוזרים שריריים. ז'אן-פיליפ צחק כשהם ראו את טומי הקטן ואת לויד הנינג'ה. "מה זה? הקרקס הגיע לעיר?" הוא לעג. לויד חייך חיוך של נינג'ה. "בוא נראה מי יצחק אחרון, ז'אן-פיליפ. הגיע הזמן לבעיטת פתיחה!" הטורנדו התחילו חזק ברבע הראשון. ז'אן-פיליפ עשה חסימה אכזרית על טומי וקלע סל בקלות. התוצאה: 2-0 לפריז. טומי היה מתוסכל, אבל לויד הרגיע אותו. "זכור את האימון, טומי! השתמש בכוח הנינג'ה שלך!"ברבע השני, טומי נזכר בדריבל הטורנדו. הוא הסתחרר עם הכדור במהירות כזו שז'אן-פיליפ לא הצליח לתפוס אותו, וקלע סל ראשון – 2 נקודות! מיד אחר כך, לויד ביצע מסירת דרקון לטומי מעבר לכל השחקנים. טומי קפץ ועשה קליעת ברק – 2 נקודות נוספות! התוצאה: 4-4! הפריזאים כעסו. הם החלו לשחק מלוכלך, דוחפים ומרפקים. אחד העוזרים של ז'אן-פיליפ חטף את הכדור מלויד, וכתוצאה מכך לויד נפל. "אתה בסדר, נינג'ה?" שאל טומי. לויד חייך למרות הכאב. "הנינג'ות לעולם לא נכנעים, טומי. אבל עכשיו זה תורך להראות את מה שלמדת. אני סומך עליך."נשארו 10 שניות למשחק, והתוצאה הייתה 16-16. הכדור היה בידיים של טומי. ז'אן-פיליפ הענק עמד מולו. "אין לך סיכוי, ילד קטן!" רעם ז'אן-פיליפ. טומי סגר את עיניו לרגע. הוא לא חשב על גודלו של ז'אן-פיליפ, אלא רק על הפוקוס שלימד אותו לויד. 8 שניות... טומי התחיל בריצה, השתמש בדריבל הטורנדו המהיר, ועבר את ז'אן-פיליפ כאילו הוא פסל! 5 שניות... טומי היה מתחת לסל. שני שחקני פריז קפצו כדי לחסום אותו. 3 שניות... טומי קפץ. הוא קפץ גבוה יותר מאי פעם, ממש כמו קפיצת הנינג'ה! הכדור יצא מידו בקשת מושלמת. בָּאזזזזז! הצפירה נשמעה בדיוק כש... סל!טומי קלע את סל הניצחון! התוצאה הסופית: 18-16 לטובת צמד הספינג'יטסו! ז'אן-פיליפ והטורנדו נשארו המומים. טומי רץ אל לויד, וחיבק אותו חזק. "ניצחנו, לויד! בזכותך!" לויד הנינג'ה הרים את טומי על כתפיו. "לא, טומי. ניצחת בזכות הכוח שבתוכך! הנינג'ה הירוק האמיתי היית אתה היום." ענן ירוק של אנרגיה הקיף את לויד. "אני חייב ללכת עכשיו, טומי," אמר. "יש עוד יקומים להציל.הסיפור קוצר מפאת חוסר מקום.

היום אין סיפור, היום אנחנו רוצים שתכירו אותנו יותר טוב אז הנה כמה עובדות עלינו שלא ידעתם 🤗רוצים לדעת עוד עלינו? תשאלו אותנו בתגובות ואנחנו נענה ❤️תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ יוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommy

הסיפור שלנו היום הומצא במיוחד לילד חמוד בשם אוריה שביקש סיפור על צבי הנינג'ה ועל שרדר שבא להפריע 😝תהנו!!תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ יוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:יום אחד, עמוק מתחת לרחובות ניו יורק, בתוך הביוב הגדול שבו גרו צבי הנינג'ה, נשמעו קולות צחוק וקריאות התרגשות.לאונרדו, דונאטלו, רפאל ומיכלאנג’לו בדיוק סיימו אימון קשה במיוחד עם מאסטר ספלינטר, והחליטו שהגיע הזמן להפסקה מהקרבות ומהנינג’ה."מספיק עם קפיצות, חרבות וספינים," אמר מיכלאנג’לו, מתנשף. "אני מציע משחק רגוע. אולי משהו עם קלפים, או פיצה."רפאל גלגל עיניים. "משחק רגוע? אתה מתכוון לישון באמצע, נכון?"דונאטלו חייך. "לא, לא. תראו מה הבאתי!" הוא הוציא קופסה צבעונית גדולה מהמדף. על המכסה היה כתוב: 'מבוך הפיצות'."משחק לוח חדש שפיתחתי בעצמי!" הכריז בגאווה. "צריך לאסוף מרכיבים של פיצה בתוך מבוך מלא הפתעות. מי שמרכיב ראשון את הפיצה המושלמת - מנצח!""אני בפנים!" קרא מיכלאנג’לו. "אבל רק אם יש תוספת אנשובי. ופלפל חריף. וגבינה כפולה.""ובלי רמאויות הפעם," הזהיר רפאל. "בפעם שעברה הצלחת איכשהו להכניס פיצה אמיתית לתוך המשחק."הם התיישבו על הרצפה במעגל, הניחו את הלוח, הדליקו מנורה קטנה, והתחילו לשחק.המבוך היה מלא מלכודות – מלכודות גבינה דביקה, גושי בצק מסתובבים, וקלפי הפתעה עם ציורים מצחיקים."אני מקבל קלף הפתעה!" אמר מיכלאנג’לו, והקריא בקול: "אופס! נפלת לתוך רוטב עגבניות. תפסיד תור אחד!""נו באמת!" הוא צחק, "לפחות אני טעים!"כולם צחקו, והמשחק נמשך בשמחה.אבל לפתע, נשמע קול חזק מהמנהרה החיצונית.בום! קלאנג! בום!"מה זה היה?" שאל דונאטלו."בטח עוד עכבר ענק," אמר מיכלאנג’לו, "או אולי פיצה מתפוצצת!"רפאל שלף את הסאי שלו, מוכן לקרב. "לא, זה נשמע כמו… שריון מתכתי."ופתאום, הדלת נפתחה בקול חריקה, ומתוכה נכנס מישהו מוכר, לבוש בשריון כסוף ומאיים."צבי נינג’ה!!!" הוא שאג בקול עמוק. "התאמנתי כל היום למצוא אתכם לקרב, ואתם… משחקים?""אה… כן," ענה לאונרדו בזהירות. "זה ערב משחקים. כולם מוזמנים – אפילו אתה."שרדר עצר, מופתע. "אני? משחק? עם אויביי?""כן!" אמר מיכלאנג’לו, "זה מלמד סבלנות, שיתוף פעולה, וחשיבה יצירתית. זה כיף!"שרדר הביט בהם בחוסר אמון. "אני לא מבזבז את זמני על משחקים. אני לוחם!""אז תחשוב על זה כקרב אסטרטגי," אמר דונאטלו. "רק בלי נשק, ועם הרבה גבינה."שרדר הרים גבה. "חושבים שאתם יכולים לנצח אותי גם בלוח?""אם תנצח," אמר לאונרדו, "נעזור לך לשפר את הרובוטים שלך. ואם תפסיד – תצטרף אלינו לארוחת פיצה.""פיצה?" שאל שרדר בבוז."כן," אמר מיכלאנג’לו. "האוכל של המנצחים האמיתיים."שרדר שתק לרגע, ואז אמר: "עסקה."הם חילקו קלפים. שרדר בחר דמות בצורת רובוט אפור בשם “מכסח הגבינה”."זה מתאים לי," הוא אמר.כשהמשחק התחיל, שרדר שיחק כמו בקרב אמיתי – צעק פקודות, קפץ על תורות, וניסה להזיז שתי דמויות בבת אחת."אי אפשר ככה!" קרא רפאל. "אתה לא יכול לרמות!""אני לא מרמה," השיב שרדר בגאווה, "אני פשוט משתמש בטקטיקה מתקדמת."דונאטלו נאנח. "טקטיקה או לא, זה הורס את המשחק."מיכלאנג’לו ניסה לגשר. "תראה, שרדר, המשחק הזה לא על לנצח. הוא על לשחק ביחד.""שטויות!" אמר שרדר, "אין דבר כזה לנצח ביחד!"אבל אז קרה משהו קטן. שרדר פתח קלף שבו כתוב:"תעזור לשחקן שלידך כדי שתוכלו לפתוח יחד את שער הפיצה הסודית."הוא נאנח, הביט סביב, ולבסוף אמר: "בסדר… מי צריך עזרה?"הסיפור יצא ארוך ולכן קוצר.

הסיפור שלנו היום הומצא לבקשתם של דון דר ותו קאלו, שהם אחים והם שביקשו סיפור שמתרחש בעולם שכולו פורטנייט, תהנו ⚡⚡⚡תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ יוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:דון דר ותו היו שני אחים שגרו בקיבוץ קטן בעמק, בין שדות ירוקים וריח של דשא רטוב בבוקר. הם היו בלתי נפרדים - בונים יחד מבצרים מענפים, מתחרים מי ימצא את האפרסק הכי מתוק בעץ ליד חדר האוכל, ומבלים שעות במשחקי דמיון. אבל היה משחק אחד שהם אהבו במיוחד - פורטנייט.יום אחד, כשישבו בחדרם אחרי ארוחת ערב, קרה משהו מוזר. המסך של המחשב הבהב באור כחול חזק, ורוח קלה עברה בחדר. לפני שהם הספיקו להבין מה קורה, הכול סביבם התחיל לזהור - והם נשאבו פנימה!כשפקחו את העיניים, הם עמדו באמצע שדה ירוק רחב, עם עצים, הרים, ומבנים צבעוניים מסביב. השמיים נצצו, ובידיהם הופיעו גרזנים מבריקים. "תו, זה לא אמיתי... נכון?" אמר דון דר. אבל אז הופיע שלט באוויר שכתב באותיות גדולות:"ברוכים הבאים לעולם האמיתי של פורטנייט!"הם הביטו זה בזה בעיניים גדולות. "אז עכשיו... אנחנו באמת בתוך המשחק?" שאל תו."נראה שכן," ענה דון דר, "וזה אומר שיש לנו משימות!"בדיוק אז נשמע קול רעם, ומטוס ענק טס מעליהם. דלת נפתחה, וממנו החלו לקפוץ שחקנים עם מצנחים צבעוניים. "בוא נצטרף אליהם!" צעק תו. הם מצאו עגלה ישנה בקיבוץ, קשרו אליה מצנחים מאולתרים מחולצות, ורצו למעלה לגבעה. כשקפצו – הם ממש עפו!הם נחתו ליד אסם עזוב, מלא קופסאות מתכת. תו פתח אחת ומצא בתוכה רובה מים ענקי, עם מדבקה שכתוב עליה “Splash Blaster”. דון דר מצא כלי מוזר שנראה כמו גרזן אך הבריק באור כחול – “גרזן הבנייה האגדי!”."נבנה מחסה לפני שהסופה תגיע!" אמר דון דר, זוכר את חוקי המשחק. הם התחילו לאסוף עצים, מתכות, וברגים שמצאו ליד מחסן הקיבוץ הישן. תוך דקות הקימו מבצר קטן, עם קירות גבוהים וחלונות להשקיף מהם.פתאום שמעו קול רעם נוסף – הפעם זה לא היה מטוס, אלא סופה סגולה שהתקרבה! היא סובבה את השמיים והאוויר התמלא בנצנוצים. "זו הסערה!" צעק תו, "אנחנו צריכים להיכנס למעגל הבטוח!"הם קפצו לעגלה, דחפו אותה יחד ורצו במורד השביל. בדרך עברו ליד הלול, שם גילו תרנגולות מצחיקות עם כנפיים סגולות. "אם נרכוב עליהן, נוכל לעוף מעל הסערה!" הציע תו. הם טיפסו על תרנגולות הצחוק, שאכן החלו לרפרף בכנפיהן ולהעלות אותם גבוה מעל השדות.מהאוויר ראו הכול - את חדר האוכל של הקיבוץ הפך למגדל פורטנייט ענקי, את הבריכה עטופה בקרח כמו משימת חורף, ואת גן הילדים מוקף בבלונים צבעוניים מהעונה החדשה.כשהסערה נחלשה, הם נחתו על גג הרפת. שם חיכתה להם קופסה מוזהבת. "בטח זה אוצר אגדי!" אמר דון דר בהתרגשות. הם פתחו אותה לאט, ובתוכה מצאו קסדות מבריקות עם מדבקה של "קבוצת הקיבוץ המנצחת".פתאום נשמע קול מהשמיים: "שחקנים יקרים, נשארתם אחרונים! מוכנים לגמר?"הם הביטו זה בזה בחיוך ענק. “ברור שכן!”הם בנו במה על הגג, הציבו שלטים עם ציורי שמש ועננים, ועמדו זקופים כשמסך ענק בשמיים הראה: "המנצחים הגדולים: דון דר ותו מהקיבוץ!"הכול התמלא באור צבעוני, ובתוך רגע הכול התחיל להסתחרר שוב. כשהתעוררו - הם כבר היו בחדרם, יושבים מול המחשב."תראה," אמר תו, "המשחק עדיין פתוח, אבל עכשיו אנחנו רק דמויות קטנות על המסך..."דון דר חייך. "אז אולי זה לא משנה אם זה אמיתי או לא. מה שחשוב זה ששיחקנו יחד."הם קמו, הביטו מהחלון על השדות, וראו את השמש שוקעת מאחורי האסם. באוויר נשמעה לפתע תרנגולת קוראת, כאילו אומרת – "אל תשכחו, תמיד אפשר לשחק גם בעולם האמיתי."וכך, בכל יום אחרי הלימודים, דון דר ותו היו בונים מבצרים אמיתיים בשדות, מחפשים "אוצרות" בין העצים, ומדמיינים שהסערה מתקרבת.אבל בתוך ליבם – הם ידעו שפעם אחת, זה באמת קרה.והם היו המנצחים.

איזו תקופה כיפית זאת חגים תקופת החגים נכון??אין ספק שנהנו מלא ועשינו כלכך הרבה דברים בחופש.גם אתם?נשמח שתשתפו אותנו בתגובות.תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ יוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommy

הסיפור שלפנינו הומצא בהשראת החגים ועבור מיכאלה וליאב שהם משפחה שלנו והם ביקשו שנספר עליהם ועל קדן וטומי ושביחד הם יוצאים למסע.ליאב הוא קוסם ומיכאלה היא נסיכה, אמיתית 🤗תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ יוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:ליאב הקוסם ומיכאלה הנסיכה יצאו לטיול מיוחד בארץ ישראל בתקופת חגי תשרי. הם צעדו יחד ברחובות ירושלים העתיקה, כשהאוויר התמלא בריח רימונים טריים ותפוחים בדבש. בדרך פגשו שני ילדים חמודים, קדן וטומי, שהצטרפו אליהם מיד למסע.בראש השנה הגיעו לאחד הכרמים בגליל. שם חיכו עצי תפוחים מלאים פרי אדום ובוהק. ליאב הניף את המטה שלו והטיל לחש קטן שגרם לתפוחים לרחף באוויר. הילדים טבלו אותם בדבש שהבריק כמו זהב נוזלי, וכל אחד בירך את השני בברכת שנה טובה ומתוקה. מיכאלה חייכה ואמרה: "כשחברים אוכלים יחד תפוח בדבש – השנה באמת חייבת להיות מתוקה."אחר כך המשיכו אל סוכות. במדבר יהודה בנו יחד סוכה צבעונית מענפים, עלים ופרחים נדירים שמצאו בדרך. בלילה התיישבו כולם בפנים, והכוכבים ריצדו מעליהם. ליאב יצר בעזרת מטהו זיקוקים בצורת ארבעת המינים – לולב, אתרוג, הדס וערבה – שזרחו באוויר. מיכאלה שרה שירים עתיקים, קדן סיפר סיפורים מצחיקים, וטומי קישט את הסוכה בציורים משעשעים של גמלים מחייכים. הסוכה הקטנה במדבר התמלאה בשמחה ובחברות אמיתית.לקראת יום הכיפורים הם חזרו לירושלים. העיר עטתה אווירה שקטה ומיוחדת. הרחובות היו כמעט ריקים, והילדים ישבו יחד בצל עץ זית עתיק. ליאב לחש מילות קסם שגרמו לעלים לנצנץ באור ירקרק עדין. מיכאלה אמרה בלב שקט שהיא סולחת לכל מי שפגע בה, וקדן וטומי הבטיחו לפתוח דף חדש. הם הרגישו איך הלב שלהם מתמלא קלילות, כאילו משהו כבד השתחרר מהם.כך עברו ימי החגים, וכל חג העניק להם רגע של קסם וחברות. ליאב ידע שהכוח האמיתי של הקסם שלו הוא לא במטה, אלא ברגעים הקטנים שהם חולקים יחד. מיכאלה הרגישה נסיכה לא בגלל הנזר שעל ראשה, אלא בזכות החום והאהבה שסבבו אותה. וקדן וטומי אמרו בלחש לפני שנרדמו: "איזה מזל שפגשנו אותם."המסע שלהם בארץ ישראל בזמן חגי תשרי הסתיים, אך בלבם נשאר זיכרון מתוק – של תפוחים זוהרים, סוכה במדבר ועלים מנצנצים בירושלים. הם ידעו שגם בשנה החדשה, הקסם האמיתי תמיד יהיה ביניהם.

היום המצאנו סיפור לבקשתו של אוליב בר שביקש סיפור על צרמנדר בעולם האש, מצטערים שלקח לנו זמן, ומזכירים לכולם:תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ יוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:פעם אחת, בעמק רחוק ומלא הרים אדומים, חי לו צרמנדר קטן. הזנב שלו בער תמיד בלהבה חמה ומוארת, והוא היה גאה באור הקטן שנשא איתו לכל מקום.יום אחד, תוך כדי טיול בין הסלעים, מצא צרמנדר מערה מוזרה. המערה הייתה מלאה באבנים נוצצות בצבע כתום־זהב. בלי לחשוב פעמיים, הוא נכנס פנימה – וברגע אחד נעלם מן העולם המוכר לו, והופיע במקום אחר לגמרי: עולם האש.בעולם הזה הכול היה שונה: השמיים היו אדמדמים, האדמה בערה כמו גחלים, ונהרות של לבה זרמו לאט מסביב.בדרכו פגש יצורים חדשים:לטאת־אש גדולה שהייתה עשויה כולה מגיצים.ציפור אש שפרשה כנפיים והותירה אחריה שביל של ניצוצות.דרקון קטן שחייך אליו ולחש "ברוך הבא".בלב העולם עמד הר עצום, ובראשו בערה להבה אדירה.הלהבה הזאת לא נשלטה, וכל היצורים פחדו שהיא תכסה את העולם בעשן ותכבה את כל האור.המבוגרים ניסו לכבות אותה, אבל נכשלו שוב ושוב.כולם הביטו בצרמנדר הקטן."להבה טהורה יש לך," אמר הדרקון, "אולי רק אתה תצליח להרגיע אותה."צרמנדר טיפס אל ההר. הדרך הייתה חמה וקשה.לבה זרמה וחסמה את השביל, אבל בזכות אור הזנב שלו מצא מעבר נסתר.רוחות אש ניסו להפחיד אותו, אך הוא ענה בחיוך: "אני כאן כדי לעזור."לבסוף הגיע לפסגת ההר, מול הלהבה הענקית.הלהבה רעמה בקול:"מי אתה, יצור קטן, שמעז לעמוד מולי?"צרמנדר רעד, אך ענה:"אני לא באתי להילחם בך. את חזקה מאוד, אבל את מפחידה את כולם. במקום לשרוף – למה שלא תאירי ותעניקי חום?"הלהבה הקשיבה, ולאט־לאט נרגעה. צבעה הפך מצבע כתום בוער לצהוב בהיר, והעשן נעלם.כל יצורי עולם האש שמחו. הם פיזרו ניצוצות צבעוניים כמו זיקוקים ואמרו:"צרמנדר, בזכותך יש לנו אור ולא פחד!"הוא חזר אל המערה, ושם מצא שוב את הדרך לעולם שלו.מאז, בכל פעם שהביט בלהבה שעל זנבו, נזכר:גם אש קטנה יכולה להביא אור גדול – אם משתמשים בה בחוכמה, באומץ ובלב טוב.

והנה נגמר לו עוד חופש גדול ואנחנו חוזרים ללימודים במלא המרץ, נכון ילדים?? מה שבטוח ההורים שמחים 😎היה לנו מאוד כיף בחופש הגדול, קדן וטומי טיילו מלא וחוו מלא חוויות שמילאו להם את החופש, תספרו לו בתגובות מה אתם עשיתם אנחנו נשמח לשמוע! 🩷

הסיפור של היום קורה במקום מיוחד, ובאמצע היום, במשרד של אבא בחברת Fiverr 💚שם קדן וטומי בחרו פינגווין כדמות ושהוא יבקר בתל אביב, כמונו ועוד ביום הכי חם בשנה 🥵תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ יוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:פינגו, פינגווין צעיר ושובב מהקרחונים של אנטרקטיקה, תמיד חלם לראות את העולם. יום אחד, כשהוא ישב ליד מחשב הקטנטנים של ספריית הקרח, הוא ראה תמונה של עיר רחוקה – תל אביב. בתמונה היו חוף ים זהוב, אנשים מחייכים, שוק צבעוני, ואפילו פסל של דג ענק עשוי ברזל."אני חייב לראות את זה בעצמי!" הוא אמר בהתלהבות, וארז תרמיל קטן עם כובע מצחייה, בקבוק מים, וחבילת דגים מיובשים – לדרך.פינגו הגיע לתחנת הרכבת הגדולה. כולם הסתכלו עליו בפליאה – הרי לא כל יום רואים פינגווין עם מזוודה. כשהרכבת החלה לנסוע, הוא התרגש מהנוף המתחלף: שדות ירוקים, בתים עם גגות אדומים, ופרות שעומדות בשקט בצל.אבל ככל שהתקרבו לתל אביב, פינגו התחיל להרגיש משהו מוזר – חום! הוא הוריד את הצעיף הצמרירי שלו, ואז את המעיל, ועדיין הזיעה נזלמה לו בין הנוצות."מה זה? זה כמו לשבת ליד תנור פיצה!" הוא מלמל לעצמו, והוציא מהתיק מאוורר קטן שקנה בתחנה. הנוסעים חייכו אליו – אחד אפילו נתן לו כוס לימונדה קרה.כשהגיע לתל אביב, פינגו ירד מהקרון והרגיש את השמש מלטפת אותו חזק. הוא החליט ללכת לשוק הכרמל. כל החושים שלו התעוררו: ריחות של פיתות חמות, תבלינים צבעוניים, קולות של רוכלים שצועקים "עגבניות! בננות!"דוכן אחד במיוחד משך את תשומת ליבו – מוכר שמכר קרח כתוש עם סירופים מתוקים. "אתה נראה כאילו אתה זקוק לזה," אמר המוכר בחיוך, ומזג לפינגו גביע גדול עם סירופ פטל.פינגו אכל כל כך מהר, שקפיאת מוח תפסה אותו – והוא צחק בקול גדול.אחרי השוק, פינגו הלך בעקבות ריח המלח והגלים עד שהגיע לחוף הים. הוא ראה אנשים משתזפים, ילדים בונים ארמונות חול, וגולשים שמרקדים על הגלים.הוא לא היסס – קפץ ישר למים. "אההההה… סוף־סוף קריר!" הוא קרא בשמחה. דגיגים קטנים שחו סביבו בסקרנות, והוא סיפר להם על הקרחונים של אנטרקטיקה.באותו רגע הוא הבין – העולם אמנם חם ומוזר לפעמים, אבל יש בו הרבה הפתעות יפות, אם רק מעזים לצאת למסע.בערב, פינגו חזר לרכבת עם תרמיל מלא מזכרות: צדף גדול, בקבוק סירופ פטל, ותמונה שצייר לו אמן רחוב. כשהרכבת התרחקה מהעיר, הוא נשען על החלון, מחייך, וחולם כבר על ההרפתקה הבאה.

הסיפור של היום הגיע בדיוק בזמן הנכון, התיישבנו להקליט והופ נכנסה בקשה משתי ילדות חמודות איילה ויובל, שביקשו סיפור על הלו קיטי ומיני מאוס בחוף הים.תהנו!תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ יוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:ביום שמש יפה, קמה הלו קיטי בבוקר והתמתחה בחיוך. היום היה יום חופשי, והיא החליטה ללכת לבלות בחוף הים. היא לבשה בגד ים ורוד עם נקודות לבנות, ארזה מגבת, כובע קש, קרם שיזוף, וכמובן את המצלמה הוורודה שלה – אולי תראה דגים מצחיקים או תבנה ארמון חול ענק.כשהגיעה לחוף, נשבה רוח קלה ונעימה. החול היה חמים, והגלים עשו "ששש..." כמו סוד מרגיע. הלו קיטי פרשה את המגבת שלה, מרחה קרם שיזוף והתיישבה להביט בים. פתאום היא שמעה צחוק מתגלגל ובובת ים מתעופפת באוויר. "תפוסי!" נשמעה קריאה מתוקה.הלו קיטי קמה במהירות ותפסה את הבובה. כשלחצה אותה, היא צייצה צליל מצחיק. כשהרימה את מבטה, ראתה דמות מוכרת רצה לעברה – זו הייתה מיני מאוס! לבושה בשמלה מנוקדת אדומה עם סרט תואם, ומחזיקה גלגל ים בצורת לב."מיני מאוס! איזה כיף לראות אותך!" קראה הלו קיטי."הלו קיטי! לא ידעתי שגם את פה היום!" ענתה מיני בחיבוק חם. "חשבתי שאני אהיה לבד בים... אבל עכשיו זה פי מאה יותר כיף!"שתיהן החליטו לבלות את היום יחד. הן התחילו בבניית ארמון חול. הן יצרו מגדלים גבוהים, חפיר מסביב, ודגל קטן עם ציור של לב ופרח. קיטי שרטטה דלתות וחלונות עם צדפה, ומיני קישטה את הגג באבנים קטנות נוצצות.אחרי זה הן קפצו למים. הלו קיטי הביאה מצופים בצורת פירות, ומיני הביאה מזרן שחייה בצורת חד קרן. הן שיחקו בתופסת בגלים, חיפשו צדפות יפות, ופתאום – ראו דג קופץ מתוך המים עם נוצץ על ראשו! שתיהן צחקו ורדפו אחריו, אבל הוא היה מהיר מדי.בצהריים, הן התייבשו במגבות צבעוניות, אכלו סנדוויצ'ים שמיני הכינה עם גבינה עגולה בצורת עכברון, ופירות טריים מהתיק של הלו קיטי. הקינוח היה גלידת תות ווניל עם סוכריות קופצות – שהפכו כל ביס למסיבה קטנה בפה.כשהשמש החלה לרדת, הצבעים בשמיים הפכו לורודים וזהובים. מיני הציעה לצלם סלפי עם הלו קיטי מול השקיעה. הן צחקו, חיבקו, וצילמו תמונה מושלמת עם הארמון ברקע. אחר כך הן ישבו יחד וכתבו שמות בחול: "קיטי ומיני – חברות לנצח."לפני שעזבו, הבטיחו אחת לשנייה שיבואו שוב, ושהפעם יביאו גם את דונלד, דייזי, ודניאל החתול. אולי אפילו יעשו מסיבת חוף!הלו קיטי נופפה לשלום למיני מאוס, ליטפה את הצדפה האחרונה שאספה, וחייכה. זה היה יום מושלם.

את הסיפור המקסים שלפנינו המצאנו בעקבות בקשה של ילדה מתוקה בשם דרור שמחה פטרובר, שביקשה סיפור על ארנב שהלך לחפש את אמא שלו במדבר 🐰תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ יוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:זה קרה בבוקר אחד חם בתחילת הקיץ. גזרי, ארנב צעיר עם לב סקרן, התעורר לבדו בפינה של הגינה שבה גר עם אמא שלו. הוא קרא לה, הביט סביב, בדק בין הצמחים – אבל אמא לא הייתה. הוא ידע שלא ייתכן שהיא הלכה רחוק בלעדיו. גזרי ניסה לחכות, אך הדאגה גברה על הסבלנות. לבסוף, החליט לצאת לחפש אותה בעצמו. "אולי היא הלכה לחפש אוכל במדבר," לחש בלבו. הוא ידע שזה נשמע משונה – אבל זה היה המקום היחיד שלא הכיר. בצעד אמיץ, ארז בתרמילו בקבוק מים, שני גזרים קטנים וכובע קש, ויצא לדרך.כשהתקרב לשולי המדבר, גזרי הרגיש איך האוויר משתנה – יבש, שקט, והשמש קופחת מעל. החול היה כל כך חם שהוא נאלץ לקפץ מרגל לרגל. אחרי הליכה ארוכה, מצא סלע גדול וצל קטן תחתיו. הוא שתה קצת מים ונאנח בעייפות. פתאום שמע קול: "פְּססס... מי זה מקפץ פה ככה?" זו הייתה לטאה ירוקה וארוכה, מביטה בו בעיניים נוצצות. "אני גזרי," אמר בעדינות. "אני מחפש את אמא שלי. אולי ראית ארנבת שעברה כאן?" הלטאה חשבה רגע ואז אמרה: "אני לא ראיתי, אבל שמעתי צליל של בכי ליד הקקטוס המזמר, במזרח. אולי כדאי שתבדוק שם."התקווה התעוררה בלבו של גזרי, והוא המשיך לעבר מזרח. הדרך לא הייתה קלה. השמש הייתה בדיוק מעליו, החול בער, והרוח סחפה חול לפעמים לעיניו. אך הוא לא ויתר. פתאום, בדיוק כפי שתיארה הלטאה, שמע מנגינה רכה נישאת באוויר. היא נשמעה כמו שיר עצוב שמישהו לוחש לרוח. גזרי האיץ את צעדיו והגיע אל קקטוס גבוה שעמד לבדו בין דיונות. הרוח שנשבה בין קוציו יצרה את הצליל – צליל שמזכיר בכי שקט. הוא הביט סביב וקרא: "אמא?!" אבל לא הייתה תשובה. הוא נשכב לרגע מתחת לצל הקקטוס, מתנשף, מנסה לא לבכות בעצמו.השמש כבר החלה לרדת, והצבעים בשמיים התחלפו לכתום עמוק. גזרי קם על רגליו, לא מוכן לוותר. בדרכו הוא פגש שועל מדברי, שישב בשקט על סלע. "אתה נראה עייף," אמר השועל. "אני מחפש את אמא שלי," ענה גזרי בעצב. השועל הרהר רגע ואז שאל: "היית בקקטוס המזמר?" גזרי הנהן. "אולי הלכה דרומה אחר כך. אתה מוזמן לישון במחילה שלי הלילה, ולחפש שוב מחר עם אור ראשון." גזרי הודה לו מאוד. הם התחלקו בגזר ובפיסת לחם, והביטו יחד בכוכבים. גזרי לחש בלבו משאלה קטנה לפני שנרדם: למצוא את אמא.עם שחר, כשהשמש רק התחילה לנגוס באופק, קם גזרי ונפרד מהשועל. הוא הלך דרומה, ופתאום – מרחוק, מבעד לחול ולרוח, הוא שמע קול מוכר: "גזרי!" הוא זיהה מיד את הקול – אמא שלו! היא רצה אליו במהירות, עיניה מלאות דמעות של הקלה. "חיפשתי אותך בכל מקום!" קראה. הם התחבקו ארוכות. גזרי סיפר לה את כל מה שראה – את הלטאה, את הקקטוס המזמר, את השועל והכוכבים. היא חייכה ואמרה: "אתה אמיץ וחכם. עכשיו בוא נחזור הביתה."וכך, כשהלב שלו שוב מלא בשמחה, צעד גזרי לצידה של אמא, חזרה אל הבית שבגינה. הוא ידע שיום אחד אולי יחזור למדבר – אבל הפעם, לא לחפש מישהו – אלא פשוט להרפתקה.

הסיפור הבא נוצר לבקשתו של שחר אברהם המאזין שלנו! ❤️שחר ביקש אופנוע מירוץ אדום ושיהיה בארץ המפלצות הלא מפח🏍️👾תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ יוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:ספידי היה אופנוע מירוץ אדום ונוצץ, כזה שאי אפשר לפספס. כל מי שראה אותו מתגלגל במסלול המירוצים היה מיד מתלהב מצבעו האדום הבוהק ומהרעש המיוחד שהמנוע שלו עשה – רררררר! אבל עמוק בפנים, ספידי רצה יותר מהכול לגלות מקומות חדשים ולהכיר חברים שונים מכל מה שהכיר במסלול המירוצים.יום אחד, בזמן מירוץ חשוב במיוחד, ספידי ראה שביל קטן שמוביל החוצה מהמסלול. הוא ידע שזה מסוכן לעזוב באמצע, אבל הסקרנות הייתה חזקה ממנו. הוא הסתכל ימינה ושמאלה, ובלי לחשוב יותר מדי, סטה מהמסלול ודהר בשבילים המפותלים. הוא עבר בין עצים גבוהים, גבעות ירוקות, וחצה גשר קטן מעל נחל צלול. השביל התפתל עד שהביא אותו לשער צבעוני שכתוב עליו: ״ברוך הבא לארץ המפלצות הלא מפחידות!״ספידי נבהל לרגע. ״מפלצות?! אני קטן מדי! מה אם יבלעו אותי?״ חשב בלב רועש, אבל אז ראה שליד השער יושב מישהו מיוחד מאוד – מפלצת כחולה עם אף עגול וענקי שמחזיק ביד שלט: ״תחנה כאן! חיבוק חינם!״״שלום!״ אמרה המפלצת בחיוך ענקי. ״אני בומפי! רוצה סיור?״״אני... אני חושב שכן,״ גמגם ספידי והרגיש איך הדלק שלו רועד קצת מרוב פחד.בומפי לקח את ספידי לסיבוב בארץ המפלצות הלא מפחידות. הם פגשו את נני – מפלצת ירוקה עם שיניים נוצצות שהכינה פיצה בגודל של מגרש כדורגל. אחר כך פגשו את טוקי – מפלצת סגולה עם שלוש עיניים שאהבה לשיר שירי ערש לכל מי שרוצה לישון בצהריים. בכל מקום אליו הגיעו, ספידי גילה שהמפלצות דווקא ממש נחמדות – הן לא מפחידות בכלל! הן אהבו לשחק, לצייר, לשיר ולבנות ארמונות מחול בגודל ענק.בדיוק כשחשב שסיים את ההרפתקה, שמע ספידי קול בכי חלש. הוא התקרב בזהירות וראה שם מפלצת קטנה ורודה עם קרניים עקומות בשם פיץ׳. ״מה קרה?״ שאל ספידי בחמלה.״העפיפון שלי נתקע על העץ הכי גבוה בארץ המפלצות, ואף אחד לא מצליח להוריד אותו…״ אמרה פיץ׳ וניגבה דמעה.ספידי ידע שזה הרגע שלו להיות גיבור. הוא לקח מרחק, התניע את המנוע הכי חזק שיכל – רררררר! – וטיפס במהירות במסלול שבנה לעצמו כמו רמפה ישר לגזע העץ. כשהגיע מספיק גבוה, שלח את הגלגל הקדמי שלו ודחף את העפיפון, שהשתחרר וירד ברכות היישר לידי פיץ׳ המאושרת.״איזה אומץ יש לך!״ קראה פיץ׳ והעניקה לספידי מדבקת כוכב נוצצת לגלגל שלו. כל שאר המפלצות מחאו לו כפיים ושרקו בקולות מצחיקים.בסוף היום, ספידי נפרד מהחברים החדשים שלו והבטיח לבקר שוב. הוא חזר למסלול המירוצים עם חיוך רחב ועם סיפורים להרבה זמן. מאז, כל פעם שספידי היה מרגיש קצת בודד או עצוב, הוא ידע שיש לו ארץ שלמה מלאה במפלצות טובות שמחכות לו עם חיבוק חינם.הסיפור של ספידי מלמד אותנו שגם כשמשהו נראה מפחיד מרחוק, לפעמים מתגלה בו עולם חדש של חברים והרפתקאות – אם רק מעיזים לבדוק.

קיבלנו בקשה משי נברי שביקשה סיפור על אנג'ל מלילו וסטיץ בארץ הנסיכות, תודה רבה על הבקשה ❤️תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ יוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:אנג'ל מלילו אהבה לשיר. כל בוקר הייתה מתעוררת עם שיר חדש בלב, ומזמרת אותו בקול מתוק שממיס את הלב של כל מי ששומע. היא לא הייתה ילדה רגילה – היא הייתה יצור קטן וורדרד עם אוזניים גדולות, חיוך ביישני ולב ענק. היא חיה בעולם הרפתקאות יחד עם החבר הכי טוב שלה – סטיץ', יצור כחול, מצחיק ונמרץ שלא תמיד הבין איך מתנהגים בעולם רגיל, אבל תמיד ידע לשמור על חבריו.יום אחד, כשהשמש זרחה חזק מהרגיל, ואנג'ל הרגישה את הלב שלה מתמלא בשיר חדש, הופיע בפתאומיות שער מסתובב באמצע היער. סטיץ', כמובן, קפץ מיד לבדוק מה זה. "אולי יש שם עוגיות," אמר, אבל אנג'ל הרגישה שזה לא סתם שער.בלי לחשוב פעמיים, הם קפצו פנימה – ומצאו את עצמם בארץ הנסיכות. הכל היה נוצץ, ורוד וזהוב, עצים עגולים כמו סוכריות, ארמונות עשויים מקריסטל, ונסיכות בכל פינה. נסיכות שצוחקות, שרות, לומדות לרקוד ולשלוט בכוחות קסם. זה היה כמו חלום מתוק.אנג'ל הרגישה שהיא מתאימה כאן בדיוק. היא אהבה לשיר, לאהוב, ולחבק – בדיוק כמו שנסיכה אמיתית צריכה. אבל סטיץ'? הוא לא הרגיש בנוח. הוא לא ידע לרקוד, כל פעם שניסה לקוד קידה – הוא נפל. כשהציעו לו כתר קטן – הוא שבר אותו בטעות. והכי גרוע – כשביקשו ממנו לדבר בשקט בזמן האוכל, הוא גיהק בקול שגרם לכל הצלחות לעוף.סטיץ' נבהל. "אני לא שייך לפה," הוא לחש לאנג'ל כשהם ישבו מתחת לעץ ורוד.אנג'ל הסתכלה עליו בעיניים גדולות. "אבל אני כאן רק בזכותך," היא אמרה. "אתה לא צריך להיות נסיך כדי להיות חשוב. אתה אמיץ, מצחיק, ואתה תמיד כאן בשבילי."למחרת, נערכה תחרות שירה גדולה בארמון. כל הנסיכות שרו בקול גבוה ונפלא, כל אחת טוב יותר מהשנייה. כשאנג'ל עלתה לבמה, היא הרגישה את הלב שלה פועם חזק. היא ידעה לשיר – אבל רצתה שמשהו אחר יקרה.היא הסתכלה על הקהל, ראתה את סטיץ' עומד בצד ומנסה להתחבא מאחורי עמוד – וחייכה. במקום להתחיל לשיר לבד, היא הזמינה את סטיץ' לבמה."אני?! לא!" הוא נבהל. "אני אקלקל הכול!""לא," היא לחשה לו. "אתה תשלים את הכול."והם התחילו לשיר יחד. אנג'ל בקול מתוק ונקי, וסטיץ' בקולות מצחיקים, תופים על הגוף שלו, ריקודים מגוחכים שהצחיקו את כולם – אבל איכשהו, הכל התחבר. הייתה שם הרמוניה מיוחדת. האנשים באולם לא הפסיקו למחוא כפיים ולצחוק – והנסיכות? הן נעמדו והריעו.המלכה קמה ממקומה והכריזה: "לא כל נסיכה צריכה לעמוד לבדה. לפעמים, הלב האמיץ של חבר – הוא מה שהופך אותנו למלכות באמת."אנג'ל חיבקה את סטיץ' חזק. "אמרתי לך," היא לחשה. "אתה לא צריך להשתנות. אתה רק צריך להיות אתה."וכך הסתיים הביקור בארץ הנסיכות, עם מסר שסטיץ' הבין סוף סוף – לא צריך להיות מושלם כדי להשתייך. צריך להיות אמיתי, צריך להיות חבר טוב, וצריך לזכור שכולנו שונים – ודווקא בזה הקסם.וכשהם חזרו הביתה דרך השער המסתובב, סטיץ' שאל: "מחר נחזור?""נחזור," חייכה אנג'ל, "אבל קודם נבנה ארמון משלנו. עם מוזיקה, בדיחות – והרבה קפיצות!"מוסר השכל: גם אם אתה שונה מהשאר – עם לב טוב וחברות אמיתית, אתה לגמרי שייך.

את הסיפור הבא אנחנו ממצאים לרונה החמודה שחוגגת יומולדת ובגלל המצב לא יכולנו לחגוג איתה 🥳שנדע ימים טובים מאלה וביחד ננצח 💪🏼תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ היוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:בעמק רחוק מוקף גבעות ירוקות ויערות מלאי קסם, חיה לה חד-קרן בשם לולה. אבל לולה לא הייתה חד-קרן רגילה כמו באגדות – עם גלימות נוצצות ותפקידים דרמטיים. להפך, לולה הייתה מיוחדת כי היא אהבה להצחיק, להשתטות, ולעשות שטויות שאין להן שום קשר לחד-קרנים מהאגדות.היא אהבה ללבוש כובעים מצחיקים – אחד מהם היה בצורת אננס, והשני עם אוזניים של ארנבת – והייתה מדברת לעצמה בקולות מוזרים בזמן שהיא הלכה ביער. היא קראה לעצים בשמות כמו "גברת אגוזית" או "מר בּרוֹש המנומס", וניהלה איתם שיחות שלמות כאילו היו שחקנים בהצגה.אבל הסוד האמיתי של לולה היה הצחוק שלה. הוא היה יוצא דופן: שילוב בין קרקור של ברווז, נשיפה של ארמדילו, וצליל פעמוני רוח שנפלו לתוך סיר מרק. כשהיא צחקה, כל החיות עצרו – לא כי זה היה עדין או שקט, אלא כי זה היה כל כך מוזר שאי אפשר היה להישאר אדישים.יום אחד שמעה לולה שמועה מעופפת דרך הינשוף החכם של היער – עוד יומיים מתקיים "יום החיוך הגדול", חג שבו כל חיות היער מעלות מופע מצחיק ומשמח. לולה קפצה בשמחה – זה הרי היום שהיא הכי אוהבת! אבל אז עלתה לה מחשבה… הרי כולם מצפים ממנה להיות הכי מצחיקה – מה אם היא תאכזב?היא החליטה שהיא צריכה להתכונן כמו שלא התכוננה מעולם. היא פתחה את "תיק השטויות הגדול" שלה – תיק ענק ורוד עם נקודות סגולות – והתחילה לאסוף דברים: גרביים צבעוניים עם פרצופים מצוירים, מקלות ששרים כשמנערים אותם, כובע בלונים בצורת עוגת יומולדת, וספר בדיחות שמתחיל באמצע ומשאיר את הסוף פתוח לדמיון.לולה תרגלת כל ערב מול הבבונים, הנחשים, והשיחים. היא אפילו הופיעה פעם אחת מול שורת פטריות (שמחאו לה כפיים דמיוניות) ומול דגיגונים בנחל – שקפצו בהסכמה.בערב "יום החיוך הגדול", התקבצו כל החיות בקרחת היער הגדולה. היו שם קיפודים עם קשתות, צבים שלבשו פיג'מות, דובים שהחזיקו קונפטי בצבע ורוד, וצפרדעים שניסו לשיר א-קפלה.כשהגיע תורה של לולה, היא התייצבה באמצע המעגל ופתחה את תיק השטויות. היא חיקתה תרנגול שמפחד לצייץ, עשתה קולות של פיל שמתעטש בקולנוע, וסיפרה סיפור שבו הזנב של הסנאי מחליט לברוח להרפתקה משלו. הצחוק ביער היה רם כל כך, שעלה אדים מהנהר.ואז, בשיא ההופעה, לולה ניסתה לעשות תעלול – לקפוץ דרך חישוק עטוף בסרטים לתוך סל ענק של כרובית. היא רצה, קפצה – ו... החליקה על בננה שהשאיר העטלף המנקה. היא התגלגלה פנימה, נחתה עם הראש בתוך הקצפת של קיפוד, והתעטשה פעמיים.שקט. ואז — בום של צחוק. לא צחוק רגיל. כזה שגורם לך להתגלגל, לדמוע, ולשכוח מהיכן בכלל התחלת לצחוק.כולם ניגשו ללולה, מרוצים, מתרגשים ומחייכים. החיות חיבקו אותה, הרימו אותה באוויר ושרו: "לולה המצחיקה, את פלא אמיתי!".ואז הגיעה הינשופה הזקנה והכריזה:"לולה – את לא רק הצחקת, את הזכרת לנו למה אנחנו צריכים לצחוק. כי צחוק אמיתי בא מהלב – ולא מהשלמות."מאותו יום, לולה הפכה לסמל של שמחה ביער. כל שנה, כשמגיע "יום החיוך הגדול", כולם שואלים: "מה לולה תכין השנה?"והיא? תמיד עונה עם קריצה:"אני לא יודעת מה אכין… אבל בטוח אחליק על משהו בסוף."

הסיפור של היום הומצא עבור ילדה מתוקה בשם כליל, שביקשה סיפור על רקדנית ורקדן בארץ האהבה ושתיהיה שם גם מכשפה רעה שרוצה לסגור את ארץ האהבה לכל החיים ולהציק לרקדן ולרקדנית אבל היא לא מצליחה.תודה כליל! ❤️תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ היוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:בעמק נסתר מעבר להרי הזמן, שוכנת ארץ האהבה. אין שם גבולות, אין שעות, רק אור וריקוד. בכל פינה – במרפסות, על שפת הנחלים, בלב היערות – רוקדים. כל מי שמגיע לשם מגלה שליבו הופך קל, רגליו נעות מעצמן, והוא נשטף בשמחה. רומי, רקדנית שמחוליה יכולים להחלים לב שבור, ואורי, רקדן שהקצב שלו מצלצל בלב כמו מנגינה מוכרת, היו המרכז של המקום. הם לא שלטו בארץ, הם פשוט רקדו. וכל פעם שרקדו יחד – הארץ פרחה. אך בזמן שהם המשיכו לרקוד מעל מרפסת עשויה עננים, בגבעות הרחוקות, במקום ששכח את האור, ישבה המכשפה גחמתולה. עיניה צרות, רוחה חמוצה. היא שנאה אהבה – לא כי לא הבינה אותה, אלא כי שכחה איך היא מרגישה. בכל פעם ששמעה את הצלילים ממרחק, חשה כאילו מישהו קורא לה... אבל היא סגרה את החלון, נעלה את הלב ולקחה נשימה של אבק.יום אחד היא החליטה: די. ארץ האהבה הפכה חזקה מדי. השמחה מתפשטת כמו ריח שוקולד טרי. היא פתחה את קלף הלחשים העתיק שלה, זה שהיה שמור למקרים חמורים בלבד, ולחשה בקול חצוי: "אהבה תשתתק, ריקוד יתייבש, וצחוק... ייעלם." גל של קור התפשט מהגבעות, פרחים כבו, נהרות קפאו. גם השמש הפכה לירח דהוי. אך דווקא אז, על במה שהפכה לאפר, יצאה רומי מהבית. יחפה, עייפה, אך נחושה. היא נעמדה במרכז הרחוב, סגרה עיניים והחלה לזוז. תנועה קטנה. ואז סיבוב. ואז קפיצה. אורי הצטרף אליה. בלי תופים, בלי קהל – רק שניהם, רוקדים נגד הדממה. וכל תנועה שלהם הייתה כמו להדליק נר. הילדים יצאו מהבתים. מבוגרים עמדו, הביטו, ודמעה ירדה מבלי שידעו למה. ואז – מישהו מחא כף. ורוח חמה נשבה.גחמתולה, שכעת עמדה על גג הצריף שלה, צפתה. "זה בלתי אפשרי," אמרה לעצמה. "איך הם... רוקדים?" היא זימנה ענקי עשן, שיציפו את הבמה. אבל הענקים, כשראו את הריקוד, קפאו. ואז – נמסו. היא קראה לסערה גדולה, אבל היא רק החלה להסתובב סביב הרקדנים – ואז הצטרפה. לבסוף גחמתולה עצמה ירדה, עטופה בגלימה שחורה, נעמדה מול רומי ואורי, ואמרה: "תפסיקו." אך במקום להיבהל – רומי הזמינה אותה להיכנס למעגל. המכשפה הרימה גבה. אורי קרא לה: "רק תנסי." היא הרימה רגל, פסעה, כמעט נפלה – ואז פתאום – הסתובבה. ובתוך התנועה – חייכה.הארץ אורו באחת. מוזיקה שלא נוגנה נשמעה. וכל התושבים, כאילו ידעו מה קרה, רקדו. גחמתולה – שבאותו רגע כבר לא נראתה זקנה – החלה לצחוק. רומי הציעה לה להישאר, אבל היא רק אמרה: "אני אלך עכשיו, אבל אשוב – לרקוד." ומאז, כל שנה, כשהירח נהיה כתום, חוזרת גחמתולה, וכולם רוקדים.

את הסיפור המיוחד של היום קיבלנו מדורון ומתן זיו, אחיות חמודות שאוהבות לעזור ולעשות מעשים טובים 🍬🍬תודה לכן, מקווים שתהנו 🤗תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ היוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:בפרדס חנה, בעיירה עטורת פרדסים ושבילים מוצלים, גרו שתי אחיות – דורון ומתן. דורון הייתה האחות הגדולה: אחראית, סבלנית, ותמיד עם חיוך בעיניים. מתן, האחות הקטנה, הייתה שובבה, סקרנית, ומלאת אהבה לעולם. שתיהן אהבו כלבים – אהבה אמיתית, מהסוג שגורמת להן לעצור כל טיול רק כדי ללטף גור חולף. אבל יותר מהכול, הן אהבו לעשות מעשים טובים.בוקר אחד, עם זריחת השמש שמרקדת בין עצי ההדרים, יצאו דורון ומתן מהבית עם תיק קטן, בקבוק מים, וכמה חטיפים לכלבים. הן החליטו להקדיש את היום לעשיית טוב – פשוט כי זה מה שעושה להן טוב בלב.הן התחילו את המסע בשביל העפר שמוביל למרכז היישוב. על יד הצרכנייה, הבחינו באישה מבוגרת מתקשה להרים שקית תפוחים שנקרעה. דורון ניגשה אליה מיד, מתן שלפה שקית רזרבית מתיקה, ושתיהן עזרו לאישה להעביר את הקניות לסל שלה. "תבורכו, ילדות יקרות," חייכה אליהן. הן הנהנו, שמחות שכבר הצליחו לפתוח את היום עם חיוך של מישהו אחר.בהמשך הדרך, ליד הגינה הקהילתית, הבחינו בכלב קטן ורטוב יושב לבדו מתחת לספסל. הוא רעד מקור, ונדמה היה שאבד. מתן התקרבה אליו באטיות, הושיטה יד עם חטיף. הכלב התקרב בזהירות, ובעיניו נראתה תחינה שקטה. דורון בדקה אם יש לו קולר – לא היה. הן עטפו אותו במגבת שהביאו מהבית במיוחד למקרה כזה, והלכו איתו למרכז הווטרינרי המקומי, שם וידאו שהוא בריא. אחר כך פרסמו תמונה שלו בקבוצת פייסבוק של תושבי פרדס חנה. כעבור שעה קיבלו טלפון נרגש – זו הייתה המשפחה של הכלב, שחיפשה אותו מאז אתמול. הפגישה המחודשת הייתה מרגשת, והבעלים חיבקו את דורון ומתן בהכרת תודה.אחרי הצהריים הן עברו ליד בית הקפה המקומי, שם פגשו את יהונתן, הבעלים, שעמד מתוסכל מול ערמה של כיסאות שביקש לסדר. הוא ניסה לבדו להזיז הכול לקראת הופעה בערב. בלי להסס, דורון הציעה עזרה, ומתן כבר התחילה להרים כסאות. יחד, תוך צחוק ושירים, הן סידרו את כל הרחבה בזמן שיא. יהונתן הודה להן והציע עוגיות מתוצרת בית. הן לקחו רק אחת כל אחת – "כי יש עוד מה להספיק היום," אמרה דורון בקריצה.בערב, בדרכן חזרה הביתה, חלפו ליד בית קטן שמולו עמד ילד קטן, בוכה. הן עצרו מיד. מתברר שהוא איבד את הדרך הביתה אחרי שהלך לבדו לגן השעשועים. דורון שאלה בעדינות לשמו, מתן הוציאה סוכריה מהתיק כדי להרגיע אותו, ויחד ליוו אותו הביתה, תוך שהן משוחחות איתו בעדינות כדי להפיג את הפחד. כשדלת הבית נפתחה, האם חיבקה אותו חזק וחייכה לשתיים: "אתן מלאכיות אמיתיות."כשהשמש שקעה והצבעים האדומים נשפכו על רחובות פרדס חנה, חזרו דורון ומתן הביתה עייפות אך מאושרות. הן התיישבו בגינה, שותות לימונדה קרה. "זה היה היום הכי טוב שהיה לי מזה הרבה זמן," אמרה מתן. דורון הנהנה. "העולם קצת יותר טוב היום, בזכותנו."ושוב הכל חזר לשקט של ערב בפרדס חנה, עם ניחוחות הדרים ורוח קלה שמלטפת את העלים – והשקט הזה, ידע לספר סיפור של יום אחד מלא טוב.

הסיפור נוצר עבור שהם שרון שבחר/ה סיפור על המיניונים בבית הספר ביום הראשון שלהם.🤗🎒תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ היוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:השעון המעורר בבית המיניונים צלצל ב"בננה-ביפ" רם במיוחד. בוב, קווין וסטיוארט התגלגלו מהמיטה בקפיצה. על הרצפה היה מונח מכתב צבעוני, עליו נכתב בכתב עגול ועליז: "ברוכים הבאים לבית הספר הראשון למיניונים בעולם!" עיניו של בוב התרחבו. "מה זה בית ספר?" שאל. "זה מקום שבו לומדים דברים חדשים," הסביר קווין בחשיבות. "אולי גם אוכלים בננות?" הוסיף סטיוארט בתקווה.המיניונים התלבשו במדי בית ספר (צהובים, כמובן) וצעדו יחד אל השער הגדול. הוא היה גבוה, צבעוני, ועטור בלונים בצורת ספרים ועפרונות. כשהם נכנסו פנימה, נגלתה לעיניהם ממלכה חדשה: מסדרונות מבריקים, כיתות עם שולחנות קטנים, קירות מלאים בציורים, והמון ילדים שצחקו, שיחקו ורצו.בכיתה הראשונה שנכנסו אליה, המורה ניסתה ללמד את התלמידים על חמשת החושים. אבל בוב הרים עפרון, הכניס אותו לאוזן וצעק: "אני שומע צבעים!" סטיוארט לעס גיר וטען שהוא מרגיש טעם של לימון, וקווין טיפס על לוח החזון וכמעט תלש את לוח השנה. המורה ניסתה לשמור על סדר, אבל צחקה בכל פעם שמישהו מהם שאל שאלה משונה במיוחד.בהפסקה, הם גילו את הלוקרים – תאי אחסון מתכתיים שנראו כמו דלתות סודיות. המיניונים לא יכלו להתאפק. הם פתחו לוקר אחר לוקר עד שבאחד מהם מצאו קופסה עם עוגיות שוקולד. בלי לחשוב פעמיים, קפצו שלושתם פנימה. כשהילד שבעליו של הלוקר חזר, הוא פתח את הדלת וראה שלושה מיניונים מכוסים בפירורים. הוא לא כעס – רק התפוצץ מצחוק.בחצר הם גילו את מגרש המשחקים. נדנדות, מגלשות, כדורי סל, והכי חשוב – תיבת חול ענקית. סטיוארט מיד רץ למגלשה, טיפס עליה הפוך, נתקע, וקרא לעזרה. בוב הביא סולם, חבל קפיצה, וגם מגב – שום דבר לא עבד. בסוף קווין פשוט דגדג אותו – וסטיוארט התגלגל בצחוק עד שנפל למטה. זה היה רגע של השראה: הם המציאו משחק חדש שנקרא "גלישת בננה", שבו צריך לגלוש הכי מהר שאפשר – ולנחות לתוך חישוק.שיעור האומנות היה מהומה אמיתית. כל תלמיד קיבל דף, צבעים ומכחולים. קווין צייר מיניונים. סטיוארט צייר בננות. ובוב? הוא צייר את הלוקר עם העוגיות. המורה עודדה אותם: "תציירו את מה שבלב שלכם!" אז הם לקחו את זה ברצינות – וצבעו את כל הלוח בצהוב.לקראת סוף היום, הגיע שיעור שקט – קריאה בספרייה. בפינה רכה של שטיח עם כריות, הם ישבו עם ספרים פתוחים. בוב התעמק בספר עם רובוטים. סטיוארט מצא ספר מתכונים למאפים בצורת חיות. קווין קרא סיפור על חברות. בפעם הראשונה היום – היה שקט. רק הדפדוף העדין של דפים וקולות ציפורים מהחלון נשמעו.בסיום היום, המנהלת קראה להם למשרדה. היא לא כעסה – להפך. היא העניקה להם תעודה צבעונית שעליה נכתב: "המיניונים – החוקרים הכי מצחיקים של היום הראשון בבית הספר!" הם הריעו בקול, עשו סלפי עם המנהלת, ורקדו ריקוד בננה קטן במסדרון.כשהם יצאו החוצה, השמש כבר הייתה נמוכה. בוב הסתובב לאחור, הביט בבית הספר ואמר: "נחזור מחר?" קווין חייך. "ברור שכן." סטיוארט כבר שלף פנקס וכתב: "דברים שצריך לחקור מחר: קפטריה, מעבדה, מגירות המורה."וכך הסתיימה ההרפתקה הראשונה של המיניונים בבית הספר. אבל זו הייתה רק ההתחלה

טומי חיכה הרבה זמן לבחור דמות לסיפור, ומכיוון שלאחרונה הוא אוהב לצפות בחיפושית המופלאה זאת הדמות שנבחרה! קדן החליטה שהסיפור יתרחש בתוך גוף האדם, ואני איחלתי לבוט בהצלחה 😂תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ היוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא:מרינט הייתה ילדה רגילה ביום – תלמידה חייכנית שאהבה עיצוב, חברים ופשוט לחיות את החיים. אבל בלילה, כשהעיר הייתה צריכה גיבורה, היא הפכה להחיפושית המופלאה – גיבורת-על אמיצה עם כוחות מיוחדים ותלבושת אדומה מנוקדת.לילה אחד, בדיוק כשחשבה שתוכל סוף סוף לישון מוקדם, נשמעה קריאה מהקיואמי שלה, טיקי: "מרינט! קרה משהו מוזר – ילד בשם עומר נעלם בתוך חלום, ורופאים לא מצליחים להעיר אותו. אנחנו חושדים שמשהו קורה מבפנים."מרינט הבינה מיד – זה תור החיפושית המופלאה לפעול. היא לחצה על הקמיע, הפכה לגיבורת-העל שלה וקפצה דרך פתח מסתורי שפתח טיקי – כזה שמוביל ישירות לתוך גוף האדם של עומר.היא הוקטנה לגודל מיקרוסקופי ונחתה על משהו רך וזורם. "וואו," לחשה, "אני בתוך מחזור הדם שלו!"סביבה זרמו תאי דם אדומים כמו רכבות מהירות. אחד מהם קרא לה: "ברוכה הבאה! אנחנו לוקחים חמצן מהריאות לכל חלקי הגוף. אבל לאחרונה אנחנו קצת חלשים – עומר לא אכל ברזל כבר ימים!"החיפושית המופלאה המשיכה לרוץ בתוך כלי הדם עד שהגיעה לריאות. שם פגשה בועות אוויר קטנות ומנומשות, שקפצו על עננים זעירים. הן לחשו: "האוויר נעשה כבד... הוא לא משחק מספיק בחוץ. אנחנו צריכות תרגול נשימה!"לפתע – אזעקה! תאי דם לבנים קיבלו התרעה: "יש פולש! חיידק במעי הדק!" החיפושית המופלאה רצה בעקבותיהם, כמו בקרב נגד אקומה – רק שהפעם, האויב היה אמיתי ומסוכן. היא השתמשה ביויו שלה, לכדה את החיידק הזדוני, והחזירה את האיזון בגוף. "עבודה טובה," אמר לה אחד מתאי ההגנה, "אבל היינו יכולים להתמודד טוב יותר אם עומר היה אוכל ירקות!"אחרי הקרב, החיפושית ירדה לעומק מערכת העיכול. בקיבה פגשה חיידקים טובים, שעבדו קשה לפרק את המזון. אחד מהם קרא לה: "גיבורה! אולי תאמרי לו לאכול פחות חטיפים? אנחנו מותשים מהשמן והסוכר!""אני אדבר איתו... ברגע שאצא," אמרה בחיוך.לבסוף היא טיפסה, בעזרת נימי הדם, היישר למרכז הפיקוד – המוח. כאן היא שמעה קולות: מחשבות, פחדים, חלומות. אחד מהם לחש: "אני לא מצליח לחשוב... אני עייף..." קול אחר אמר: "אני רוצה לשחק, אבל הראש כבד..."החיפושית הבינה: עומר צפה יותר מדי במסכים, לא ישן מספיק, והגוף שלו מתחיל להתבלבל. היא נגעה בעדינות באחד מהנוירונים ואמרה: "אני כאן כדי לעזור. ננקֵה את הרעש. נזכיר לו לנוח, לשחק, ולחלום חלומות טובים."היא פתחה את היויו שלה, זרקה לתוכו את כל הלכלוך המנטלי – מחשבות מעייפות, רעש, גירויים – והחזירה למוח שלו את השקט. ואז נשמעה צפירה עדינה – טיקי קראה לה בחזרה.החיפושית המופלאה יצאה דרך האף של עומר בדיוק כשהוא התעטש – "אאַאַא-פּצ'י!" – והתעורר לאט לאט עם חיוך על הפנים.מרינט חזרה לגודלה הרגיל ונעמדה ליד מיטתו, סמויה מהעין, וצפתה בו לוקח נשימה עמוקה, קם מהמיטה, ומבקש מההורים שלו ארוחת בוקר בריאה.היא לחשה לטיקי: "עוד משימה הושלמה. לא תמיד צריך להילחם בנבלים מבחוץ – לפעמים הגיבור צריך להיכנס פנימה."והיא עפה לה אל הלילה, מוכנה להציל את העולם – גם מבפנים.

את הסיפור של היום קיבלנו ממאזין או מאזינה, אנחנו לא יודעים 🤷🏻‍♂️דמות: סטיץמקום: ארץ המפלצותעכשיו תוכלו להזמין בקלות סיפור מקדן וטומי ואנחנו נוכל לעקוב ביעילות 🤗תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ היוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:סטיץ', היצור הכחול הקטן והממזרי, התעורר בוקר אחד עם תחושת הרפתקה בלב. הוא גר בכפר רגוע על אי קטן, אבל משהו בלב שלו אמר לו שהיום מחכה לו משהו מיוחד.הוא התמתח, לבש את התרמיל הירוק הקטן שלו, ויצא החוצה. "היום אני מחפש מקום חדש!" אמר בקול, והלך לעבר היער שמאחורי ההר. כשהגיע לעץ הגדול עם החור באמצע, הוא שמע קול עדין לוחש: "מי שמחפש – מוצא. מי שחולם – מגיע."סטיץ' הציץ לתוך החור וראה מערבולת של אורות צבעוניים. בלי לחשוב פעמיים, הוא קפץ פנימה!סטיץ' נחת בתוך יער צבעוני, שבו העצים היו ורודים והדשא היה כתום. פרחים שרו שירים קטנים, והאוויר הריח כמו פופקורן מתוק. פתאום יצור גדול עם שלוש עיניים וזנב פרוותי הופיע מולו. "שלום! אני פומפלו. אתה חדש כאן, נכון?""כן," ענה סטיץ', מופתע אך סקרן. "איפה אני?""אתה בארץ המפלצות!" אמר פומפלו בחיוך רחב. "כאן כל המפלצות חיות בהרמוניה, משחקות, שותות שוקו חם וממציאות משחקים מצחיקים."סטיץ' חייך. זה לא נשמע מפחיד בכלל.במהרה הצטרף סטיץ' למשחק ענקי עם כדור מתגלגל, קופצני במיוחד, שכל פעם שמישהו נוגע בו – הוא צוחק בקול רם. סטיץ' שיחק עם פומפלו, עם מלולו בעל שש הזרועות, ועם צב סגול בשם צפצף. הם רדפו אחרי הכדור, קפצו, צחקו והתגלגלו על הדשא. סטיץ' לא זכר מתי בפעם האחרונה היה כל כך שמח.אבל אז הכדור קפץ לתוך מערה קטנה ומסתורית. "אוי לא," אמרה מלולו. "זאת מערת החידות של גוגו!""ומי זה גוגו?" שאל סטיץ'."גוגו הוא לא מפחיד," הסביר פומפלו. "אבל הוא אוהב לשאול חידות. אם עונים נכון – מקבלים פרס. אם לא – הוא מדגדג אותך עד שתיפול מהרגליים מרוב צחוק!"סטיץ' נכנס באומץ למערה. היא הייתה מלאה באורות מרצדים וריח שוקולד. גוגו, מפלצת עגולה בצבע טורקיז עם שפם לבן, חייך אליו."ברוך הבא, יצור לא מהעולם הזה! אם אתה רוצה את הכדור – תענה לי על חידה אחת בלבד."סטיץ' הנהן."החידה היא:אני קטן כשאני מתחיל,אבל גדל כשמדברים עליי.מה אני?"סטיץ' חשב וחשב… ואז חייך. "סוד!"גוגו צחק, עשה סלטה באוויר, ואמר: "נכון מאוד! קח את הכדור – וגם שוקולד מרשמלו!"לפני שסטיץ' עזב, פומפלו קרא לו בהתרגשות: "חכה רגע! עוד לא ראית את מופע האורות של הלילה!" כל המפלצות התכנסו סביב אגם קטן שזרח בצבעים זוהרים. פתאום השמיים התמלאו בכוכבים שנעו כמו זיקוקים, אבל בשקט. מעליהם ריחפו יצורים קטנים כמו גחליליות ענקיות, וציירו באוויר צורות של לבבות, שמשות ודינוזאורים שמחים.סטיץ' הביט בהתפעלות, עיניו נוצצות. מלולו הביאה לו כוס שוקו חם עם קצפת, וצפצף התכרבל לידו. הם ישבו שם יחד, כמו משפחה קטנה של חברים, בלי מילים – רק מבטים וחיוכים.סטיץ' הרגיש שהוא מצא מקום שהוא לא רק קסום – אלא גם חמים בלב. הוא ידע שהוא לא ישכח את הרגע הזה לעולם.אחרי יום מלא הרפתקאות, סטיץ' נפרד מהמפלצות החדשות. "תחזור לבקר!" קראו לו מלולו, פומפלו, וצפצף.הוא נכנס שוב דרך המערבולת הקסומה – והופ! חזר לעץ עם החור, בדיוק בזמן לארוחת ערב.הוא חייך לעצמו. אולי בארץ שלנו לא רואים מפלצות, אבל הוא יודע – הן קיימות. והן לא מפחידות בכלל.הן מצחיקות, צבעוניות, וחברות נהדרות.

את הסיפור הבא הקדשנו למתן שחוגג יום הולדת!מזל טוב מתן!! 🩷מתן ביקש שנספר סיפור עליו ועל אחותו שקד ועל פיקניק שהם עשו עם קדן וטומי 🥳תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ היוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:מתן התעורר מוקדם. מוקדם אפילו מהשמש. הוא ידע בדיוק איזה יום היום — לא רק יום הולדת, אלא היום שבו הוא ושקד סוף סוף עומדים לפגוש את קדן וטומי מהפודקאסט שהם אוהבים כל כך.שקד כבר חיכתה ליד הדלת עם תיק הגב שלה, שבו ארזה מחברת ציור, צבעים, בועות סבון, וגם את עוגיות השוקולד שהם אפו יחד אתמול.“את חושבת שהם יהיו כמו בפודקאסט?” מתן שאל כשהם יצאו מהבית.“הם בטח אפילו יותר מגניבים,” ענתה שקד. “והיום... זה גם *היום שלך*, אז הכול הולך להיות מושלם.”הם הגיעו לפארק קצת מוקדם, מצאו עץ גדול ליד המדשאה ופרשו את השמיכה. דקה אחר כך הופיעו קדן וטומי — בדיוק כמו שקיוו: קדן עם תיק מלא מדבקות וספרים, וטומי מחזיק מיקרופון קטן מפלסטיק ומקל סלפי, כאילו כל העולם הוא אולפן הקלטות.“היי!” קראה קדן, “אתם מתן ושקד?”“אנחנו שומעים אתכם כל יום לפני השינה,” שקד אמרה בקול נרגש. “אתם ממש כמו חברים שלנו מהחלומות.”“אז היום זה זמן לעשות חלום למציאות,” טומי חייך.**מה שעשו יחד**קודם כול הם שיחקו במשחק שהמציאו במקום — כל אחד בתורו מושך קלף דמיוני וצריך להמציא דמות מוזרה ולספר עליה סיפור קצר.קדן המציאה "מלכת הגרביים האבודות", ששולטת בממלכה שיש בה רק גרביים שאין להן בן זוג.שקד סיפרה על "טיק טוקית סודית" שמצלמת רק כשאף אחד לא מסתכל.טומי עשה חיקוי מצחיק של עכבר שבורח מגזרים, ומתן המציא ילד שיכול להפוך מחשבות לשירים.אחר כך הם בנו מחסה מענפים והחליטו שזה “אולפן ההקלטות של היער”. שם הם הקליטו סיפור מאולתר ביחד:ארבעה ילדים מוצאים דלת קטנה בתחתית עץ, שמובילה למקום שבו כל מה שמדמיינים – קורה באמת. אבל כדי לשמור על המקום, הם חייבים לשתף פעולה וליצור משהו יחד.כששקד סיפרה את הסוף, היא רמזה בחיוך: “וזה קרה בדיוק ביום שבו לאחד מהם היה יום הולדת...”קדן וטומי קלטו את הרמז, ובלי לחכות רגע, שלפו מהתיק חבילת בלונים קטנה.הם ניפחו אותם, שרו יחד “יום הולדת שמח”, ואפילו המציאו שיר במיוחד למתן:*“לילד שכותב ודמיון לו פרוע,שמצליח להפוך כל שקט לרועש,ביום כזה קסום, עם שמש ורוח —הכול אפשרי, הכול מתרגש.”***בסוף היום**כשהשמש התחילה לרדת, מתן לחש לשקד: “זה היה היום הולדת הכי טוב שהיה לי.לא בגלל העוגה, לא בגלל העט החדש… בגלל שקיבלתי סיפור שאני חלק ממנו.”שקד חייכה. “ועוד עם קדן וטומי.”

הסיפור הבא הומצא על ידי מור החמוד שביקש מאיתנו סיפור על נאקלס בממלכת קשת בענן(ויש גם מלך), אז תודה רבה על הבקשה מקווים שתהנה! ❤️תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ היוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:פעם אחת, באי קסום שמעבר להרים ולעננים, הייתה ממלכה צבעונית ונפלאה – ממלכת הקשת בענן. שמיה תמיד נצצו בגוונים של אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול וסגול. האנשים שם חיו בשמחה, כי בכל בוקר הופיעה קשת ענקית בשמיים, שזוהרה פיזר שמחה, מוזיקה מתוקה, ואפילו גרם לפרחים לרקוד.נאקלס האדום, הלוחם האמיץ ושומר אבני הכאוס, הגיע לממלכה ביום חופשי מהמשימות הרגילות שלו. הוא שמע על המקום מהחבר טיילס, וסקרן לראות במו עיניו את הקשת הקסומה. כשהגיע, נשבה ברוח הנעימה, הביט בשמיים ונשאר פעור פה – הקשת הייתה יפה יותר מכל מה שדמיין!אך לא חלפה שעה, והכל השתנה.שמיים הפכו לאפורים, הרוח הפכה קפואה, והקשת... נעלמה.האנשים יצאו מבתיהם מבוהלים. ציפורים הפסיקו לשיר, פרחים קפאו במקומם, והאור נעלם. נאקל הביט סביב, מחפש רמז למה שקרה, כששמע קול קורא מהארמון שבקצה הממלכה.זה היה **המלך נופאריוס** – שליט הממלכה. הוא היה מלך נדיב וטוב לב, עם כתר עשוי טיפות גשם ואבן בענן כסוף על מצחו."נאקלס!" קרא המלך. "הקשת נעלמה! והאנשים שלנו תלויים בה – בלעדיה, הכל נחלש, אפילו אני...""אני אעזור!" אמר נאקל בלי היסוס. "אני לא מבין בדיוק איך קשת נעלמת, אבל אם יש מישהו שיכול למצוא אותה – זה אני."המלך הסביר שבלב היער הסגול, מעבר להר הקצף, חי יצור בשם מורוגו – יצור בודד שהרגיש תמיד שלא שייכים אליו. היו שמועות שהוא אסף את צבעי הקשת לעצמו, כי הרגיש שאף אחד לא משתף אותו בשמחת הממלכה."אם הוא באמת לקח את הקשת," אמר נאקלס, "אני לא אלחם בו – אני אדבר איתו."וכך יצא נאקלס למסע.בדרך פגש פרפר שבכה כי איבד את צבעי כנפיו, נהר שהפך לצלול ושקט במקום לזרום בצבעים, ולבסוף – הגיע למערה אפורה בלב היער הסגול. בתוכה שמע נהמה חרישית."מורוגו?" קרא נאקלס.מתוך הצללים יצא יצור מוזר – חצי דוב, חצי ענן, כולו אפור ומעט עצוב בעיניים."אני רק רציתי להרגיש איך זה... להיות חלק מהשמחה," אמר מורוגו בקול חלש. "תמיד עפו מעליי, אף אחד לא עצר. אז... גנבתי את הקשת. רציתי שהשמחה תהיה גם שלי."נאקלס הביט בו רגע ארוך. "לבד זה אף פעם לא שמח. אולי היית צריך לבקש עזרה, או פשוט לדבר עם מישהו."מורוגו השפיל מבט. "לא ידעתי איך."נאקלס חייך. "אז בוא נעשה את זה יחד. נחזיר את הקשת, ונדאג שמעתה אתה תהיה חלק מהשמחה."מורוגו נדהם, אך הסכים. יחד חזרו אל הממלכה, כשמורוגו פיזר את צבעי הקשת חזרה לשמיים.ברגע שהקשת נפרשה שוב – האור חזר, האנשים יצאו לרקוד, המלך חייך – ופרחים חזרו לרקוד.המלך ניגש אל מורוגו. "תודה שהחזרת את הקשת. אולי תישאר פה – יש לנו מקום למי שרוצה לשמח ולעזור."מאז, מורוגו הפך ל"שומר הצבעים", ואיש לא שוב נשכח בצד.ונאקלס? הוא חזר הביתה, יודע שלפעמים, המשימה האמיתית היא לא להילחם – אלא לעזור למי שמרגיש לבד.

והיום יש לנו סיפור מיוחד מאוד!נסענו לחופשה לאילת וחשבנו על להקליט סיפור בדרך 🤪מכיוון שאני( אבא של קדן וטומי) הייתי הנהג, אמא של קדן וטומי הקריאה את הסיפור, והיא גם בחרה את הדמות והמקום.תהנו!תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ יוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://bit.ly/m/קדן-וטומי-ממציאים-סיפורים-לילדיםהסיפור כפי שיצא מהבוט:במרכז ים אדום, בין השוניות הצבעוניות והמים הצלולים, חיה חבורת דגיגים קטנים ושובבים. כל יום הם שיחקו יחד, קפצו בין הסלעים, חקרו את קרקעית הים ונהנו מכל רגע. הדגיגים היו חברים מאוד טובים, ולכל אחד מהם היה תפקיד קטן בתוך הקבוצה.דני היה הדגיג הקטן והמהיר ביותר, שתמיד היה הראשון להגיע אל כל מקום חדש. הוא אהב לחקור ולגלות אזורים חדשים בים, ותמיד היה שמח להראות לחבריו את מה שמצא. מיה הייתה הדגיגה עם הזנב הוורוד, שמאוד אהבה לשיר ולשמוח עם החברים, ויואב היה הדגיג הגדול ביותר, שתמיד ידע איך להתמודד עם כל מצב.יום אחד, דני החליט לצאת למסע לבד. הוא גילה שבצד השני של השונית הגדולה יש מקום שאף דג לא ביקר בו עדיין. “מה יש שם?” חשב לעצמו. “אולי אמצא משהו חדש ומיוחד!”הוא שחה משם בשקט, חמק בין הסלעים ונעצר מול השונית המסתורית. המים שם היו הרבה יותר עמוקים ממה שהוא רגיל אליהם, והצמחים היו גבוהים וחשוכים. דני לא חשש, המשיך לשחות עד שהגיע למקום שאין בו הרבה אור. היה שקט, כמעט מוזר, ולא היה שום דג בסביבה. הוא המשיך לשחות עוד קצת, ואז הבחין במשהו מאוד מוזר – הצמחים במים הפכו חדים ומסוכנים, והם התחילו להיתפס בזנבו ובקשקשיו. דני נבהל. הוא רצה לחזור, אך לא היה בטוח איך. המים היו מסובכים מדי והדרך חזרה לא הייתה ברורה.הוא התחיל לשחות ימינה ושמאלה, מנסה למצוא את הדרך החוצה, אבל כל צעד היה מקשה עליו יותר. המים היו עמוקים ומלאים בצמחים חדים, והדרך חזרה לא הייתה ברורה. אבל דני לא סיפר לאף אחד. הוא לא רצה להיראות טיפש או להרגיש חסר אונים, אז הוא החליט לשתוק. אולי יצליח למצוא את הדרך לבד, חשב לעצמו.בינתיים, החברים שלו בחבורה, שהיו מחכים לו בשונית, התחילו לחשוב שהוא לא חזר הרבה זמן. “מה קרה לדני?” שאלה מיה הדגיגה, דואגת. “הוא לא ענה לקריאות שלנו. זה לא בסדר שהוא לא חוזר בזמן.”“אני לא מבין,” אמר יואב, הדגיג הגדול. “הוא תמיד חוזר מהר אחרי שהוא שוחה לבד. משהו לא בסדר.”“אני יודעת איפה הוא הלך,” אמרה מיה. “הוא תמיד אוהב לחקור את המקום הזה מעבר לשונית הגדולה. בואו נלך ונחפש אותו!”החבורה התחילה לשחות לעבר המקום המסתורי, מקום שדני לא סיפר להם עליו. הם עברו בין השוניות וחיפשו אותו בכל מקום. לאחר זמן מה, הם מצאו אותו, שוחה באיטיות ליד צמחייה חדה, נראית מבולבלת ומעט פגועה. דני ראה אותם ונראה שגופו רעד קצת. “דני!” קראה מיה, “מה קרה לך? למה לא חזרת בזמן?”דני לא ידע איך להסביר. הוא היה מבולבל, נבוך ומעט מפוחד. “לא ידעתי איך לחזור,” אמר בקול רועד. “המים היו מלאים בצמחים חדים, ולא ידעתי איפה הדרך חזרה. פחדתי שתחשבו שאני לא יודע איך לשחות, אז לא אמרתי כלום. ניסיתי למצוא את הדרך לבד, אבל זה לא הצליח.”יואב הביט בו בעדינות. “דני, למה לא אמרת לנו? אנחנו החברים שלך, אנחנו תמיד יכולים לעזור לך. אם היית מספר לנו מה קרה, היינו יודעים איך לעזור לך למצוא את הדרך חזרה.”דני הרים את ראשו והביט בהם בעיניים מהוססות. הוא לא חשב על זה קודם. “פחדתי שתחשבו שאני טיפש,” הוא אמר בקול שקט. “לא רציתי להיראות כמו דג שלא יודע כלום.”מיה חייכה אליו בעדינות. “דני, אין לך מה לפחד. כל אחד מאיתנו לפעמים לא יודע משהו או לא מצליח. זה בסדר לבקש עזרה. אם לא נבקש עזרה כשצריך, יהיה לנו קשה הרבה יותר.”יואב הנהן. “הכנות ואמת תמיד עוזרות לנו להרגיש טוב עם עצמנו. אם היית מספר לנו מה קרה, היינו יכולים לעזור לך. אנחנו חברים, וזה מה שעושים חברים – הם עוזרים אחד לשני.”הסיפור קוצר מחוסר מקום 🤗

היום הקלטנו סיפור מאוד מיוחד לבקשתה של מאי וחברתה שיר.הן ביקשו שנספר סיפור עליהן ועל מפגש שלהן עם קדן וטומי ושביחד כולם יצאו למשימה להציל חיות 🆘⛑️😻תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ יוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:היה היה פעם, בשכונה קטנה ומלאה בעצים ירוקים בראש העין, שתי חברות טובות מאוד. לאחת קראו מאי ולשנייה קראו שיר. מאי ושיר היו בנות שש וחצי, למדו באותה כיתה וגרו באותו רחוב. הן אהבו מאוד לשחק בגינה הקטנה שמאחורי הבית של מאי, שם היה עץ גדול עם בית עץ שאבא של מאי בנה להן.יום אחד, כשמאי ושיר ישבו בבית העץ וקראו ספרים, הן שמעו קולות של שני ילדים מתקרבים."שמעת את זה?" שאלה מאי את שיר."כן," לחשה שיר, "מעניין מי זה."הן הציצו מהחלון הקטן של בית העץ וראו ילדה וילד שלא הכירו. הילדה הייתה בעלת שיער חום גלי ומשקפיים עגולים, והילד היה גבוה ורזה עם שיער בלונדיני מתולתל וחיוך רחב."היי שם למעלה!" קראה הילדה, "אנחנו חדשים בשכונה. אני קדן וזה טומי. אנחנו מחפשים חברים חדשים."מאי ושיר הביטו זו בזו וחייכו. הן תמיד שמחו להכיר חברים חדשים. "בואו למעלה!" קראה מאי, "יש לנו מקום להרבה חברים."קדן וטומי טיפסו בסולם בזריזות והתיישבו בבית העץ."למה יש לכם מיקרופון?" שאלה שיר בסקרנות כשראתה מיקרופון קטן בתיק של טומי.!"יש לנו פודקאסט!" אמר טומי בגאווה, תלתליו הבלונדיניים קופצים בהתלהבות. "אנחנו מספרים סיפורים לילדים. קוראים לזה 'סיפורי הרפתקאות עם קדן וטומי'.""וואו, זה מגניב!" קראה מאי. "אני ממש אוהבת לשמוע סיפורים.""גם שיר ואני מאוד אוהבות חיות," הוסיפה מאי. "אנחנו תמיד עוזרות לחיות שנקלעות לצרה. רק אתמול מצאנו גוזל שנפל מהקן ועזרנו לו לחזור לאמא שלו."עיניה של קדן נפערו בהתרגשות, שיערה החום הגלי מתנפנף ברוח הקלה. "יש לי רעיון נהדר! מה דעתכן שנשלב כוחות? אנחנו אוהבים לספר סיפורים ואתן אוהבות לעזור לחיות. אולי נוכל לעזור לחיות ביחד ואז לספר על ההרפתקאות שלנו בפודקאסט?""זה רעיון נפלא!" קראו מאי ושיר יחד.באותו רגע, הם שמעו צליל מוזר מכיוון השיחים שמתחת לבית העץ. כל הארבעה הציצו מהחלון וראו חתול קטן וכתום שהיה נראה מבוהל מאוד."הוא נראה אבוד," אמרה מאי בדאגה."בואו נרד לעזור לו," הציעה קדן.הארבעה ירדו במהירות מבית העץ והתקרבו בזהירות לחתול הקטן. הוא היה רועד וקולו היה צרוד מרוב יללות."אולי הוא רעב," אמרה קדן, "יש לי סנדוויץ' בתיק שלי."קדן הוציאה חתיכת גבינה מהסנדוויץ' שלה והניחה אותה לפני החתול. החתול הקטן התקרב בזהירות, הריח את הגבינה ואז אכל אותה במהירות."תראו!" קראה שיר, "יש לו קולר אבל אין עליו שם או מספר טלפון.""אז איך נמצא את הבעלים שלו?" שאל טומי, מסדר את תלתליו הבלונדיניים שנפלו על עיניו.מאי חשבה לרגע ואז אמרה: "יש לי רעיון! נוכל לצלם אותו ולהכין מודעות. ננסה לברר מי בשכונה איבד חתול.""אני אקח תמונה," אמרה קדן והוציאה את הטלפון של אמא שלה שהיא נתנה לה לשמור עליו.לאחר שצילמו את החתול, שיר ליטפה אותו בעדינות. "בינתיים נצטרך לדאוג לו. מה נעשה איתו?""אמא שלי אוהבת חתולים," אמר טומי. "היא תסכים שנשמור עליו עד שנמצא את הבעלים שלו.""אבל אנחנו צריכים לתת לו שם בינתיים," אמרה מאי."מה דעתכם על 'ג'ינג'י'?" הציעה קדן. "הוא כתום כמו השקיעה."כולם צחקו והחתול הקטן נראה מרוצה, כאילו הוא אהב את השם החדש שלו."אז זו המשימה הראשונה של 'המצילים הקטנים'!" הכריז טומי."מצילים קטנים?" שאלה שיר."כן, זה שם הקבוצה שלנו!" אמר טומי בהתלהבות. "ארבעתנו ביחד. אנחנו קטנים אבל יכולים להציל חיות גדולות וקטנות שצריכות עזרה."מאי, שיר וקדן חייכו. הם אהבו את השם החדש.#הסיפור קוצר כי לא היה אפשר להכניסו במלואו

היום טומי רצה שהסיפור יתרחש בג'ימבורי, וקדן ברחה לנו לדמות את מואנה, ושיהיה לנו בהצלחה 🤣תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ היוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:יום אחד, מואנה עמדה על חוף האי שלה, מוטומוני, והביטה אל האופק. היא אהבה את הים ואת ההרפתקאות שלה עליו, אבל היום הרגישה משהו שונה. משהו קרא לה לחקור דבר חדש."היי היי!" קראה פואה, התרנגולת המטופשת שלה, שרצה סביבה במעגלים."פואה, את מרגישה את זה? יש משהו חדש באוויר היום," אמרה מואנה.בדיוק באותו רגע, סבתא טאלה הופיעה לידה, מחייכת את החיוך החכם שלה."מואנה יקרה שלי," אמרה סבתא, "האם את מרגישה את הקריאה החדשה?""כן, סבתא, אבל זה לא כמו הקריאה של הים. זה... שונה," ענתה מואנה."לפעמים, אנחנו צריכים לחקור מקומות חדשים כדי ללמוד וליהנות," חייכה סבתא טאלה. "היום, יש מקום מיוחד שנקרא 'ג'ימבורי' ביבשת הרחוקה, ואני חושבת שכדאי לך לבקר שם.""ג'ימבורי? מה זה?" שאלה מואנה בסקרנות."זה מקום שבו ילדים נפגשים, משחקים, לומדים ומגלים דברים חדשים," הסבירה סבתא. "הם מטפסים, קופצים, רוקדים ונהנים ביחד. אני חושבת שתוכלי ללמוד משהו חשוב שם."מואנה הנהנה בהתרגשות. "אז אני אלך לשם! אני אקח את הסירה שלי ואפליג!""קודם," צחקה סבתא טאלה, "בואי נדבר עם אבא שלך. יש לי דרך מהירה יותר להגיע לשם."אחרי שקיבלה את ברכת הדרך מאביה, הצ'יף טוי, מואנה ופואה התכוננו למסע מיוחד. סבתא טאלה, בצורת חיית הים הזוהרת שלה, יצרה מעבר קסום שיוביל את מואנה ישירות לג'ימבורי."זכרי," אמרה סבתא טאלה לפני שנעלמה, "תמיד יש דברים חדשים ללמוד, גם במקומות שנראים מוזרים."מואנה ופואה חלפו דרך המעבר הקסום וברגע אחד הם הגיעו למקום מוזר ומעניין. היה שם בניין גדול עם צבעים בהירים וצלילים של ילדים צוחקים."וואו! זה הג'ימבורי?" שאלה מואנה בפליאה.מואנה נכנסה פנימה והביטה מסביב בהתרגשות. היו שם מתקנים צבעוניים, בריכות כדורים, מגלשות ענקיות, וקירות טיפוס. והכי חשוב - היו שם ילדים רבים שנהנו ושיחקו."שלום!" קראה ילדה בערך בגילה של מואנה. "אני מיה. את חדשה כאן?""כן," ענתה מואנה בחיוך. "אני מואנה, מהאי מוטומוני, ואני באה לחקור את המקום המיוחד הזה.""איזה כיף!" אמרה מיה. "בואי אראה לך את כל המקומות המיוחדים כאן!"מיה הובילה את מואנה לסיור בג'ימבורי. הן החליקו במגלשות הגבוהות, טיפסו על קירות הטיפוס, קפצו בבריכת הכדורים, ואפילו שיחקו משחק של "הים הסוער" - משחק שבו הילדים דמיינו שהם מפליגים בסירה בים סוער."את ממש טובה בזה!" אמרה מיה בהתפעלות כשמואנה הראתה לה איך היא מנווטת את ה"סירה" הדמיונית שלהם."תודה," חייכה מואנה. "אני באמת אוהבת את הים והסירות."מואנה למדה גם דברים חדשים. היא למדה איך לשחק במשחקים שמעולם לא ראתה קודם, והיא למדה איך לעבוד בשיתוף פעולה עם ילדים אחרים שלא הכירה."אבל," היא אמרה למיה, "יש ילדה אחת שם שלא משחקת עם אף אחד. היא נראית עצובה."מיה הסתכלה לכיוון שמואנה הצביעה. "זאת ליאה. היא חדשה כאן והיא ביישנית מאוד. היא לא מצליחה להתחבר לילדים אחרים."מואנה הרגישה את הלב שלה נפתח לליאה. היא ידעה מה זה להרגיש לבד, כמו אז כשחיפשה את מאווי באוקיינוס הגדול."בואי," אמרה מואנה למיה, "בואי נזמין אותה להצטרף אלינו."מואנה ומיה ניגשו לליאה. "היי," אמרה מואנה בחיוך חם. "אני מואנה וזאת מיה. רצינו לדעת אם תרצי להצטרף אלינו למשחק 'הים הסוער'? אני אוכל ללמד אותך איך מנווטים בסירה."ליאה הביטה בהן בעיניים גדולות ומופתעות. "באמת? אתן רוצות שאשחק איתכן?""כמובן!" ענתה מואנה. "כולנו צריכים חברים לצידנו במסע, נכון?"לאט לאט, החיוך של ליאה התרחב והיא הצטרפה אליהן. ביחד, השלוש שיחקו ונהנו עד שהגיע הזמן של מואנה לחזור הביתה.ההמשך חסר..

לסיפור של היום טומי בחר כדמות את סדרת הטלוויזיה HotWheels 🚗🚗🚗קדן ביקשה שהסיפור יתרחש במדגסקר, כי היא נזכרה בסיפור הראשון שלנו, סיפור מקסים ואתם מוזמנים ללכת לשמוע אותו ולהגיב לנו מה אתם חושבים עליו ❤️דרך אגב, זה סיפור שסופר כולו מהראש עוד לפני שהיה בוט 😅תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ היוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:היה זה יום רגיל לחלוטין במוזיאון המכוניות המפורסם, עד שלפתע האורות הבהבו. דני, השומר הלילי, רץ לחדר התצוגה של מכוניות ה-Hot Wheels המיוחדות. משהו מוזר קרה - המכוניות הקטנות והמבריקות נצצו באור כחול!"מה קורה כאן?" לחש דני בפליאה כשהתקרב אל התצוגה.באותו רגע, קול עמוק נשמע ממערכת הכריזה: "צוות Hot Wheels, זוהי משימה דחופה! מדגסקר קוראת לכם!"חמש מכוניות Hot Wheels החלו לרחף באוויר: בליצר הכחול המהיר, פלאש האדום העוצמתי, רוקט הצהוב החלקלק, ג'אמפר הירוק הקופצני, וטורבו הכסוף המנהיג.מעגל אור הופיע על הקיר, וכמו קסם, המכוניות נעלמו לתוכו. דני שפשף את עיניו בתדהמה."איפה אנחנו?" שאל פלאש כשהמכוניות נחתו על חוף טרופי מרהיב."זוהי מדגסקר," אמר טורבו. "אי מדהים באוקיינוס ההודי, מלא ביערות גשם ובחיות מיוחדות שלא תמצאו בשום מקום אחר בעולם.""וואו!" קרא ג'אמפר בהתרגשות, קופץ על גלגליו. "אבל למה הגענו לכאן?"באותו הרגע, ציפור צבעונית נחתה לידם. "ברוכים הבאים, צוות Hot Wheels! אני מוקו, והוזמנתם לכאן על ידי מלך הלמורים.""למורים?" שאל רוקט. "מה זה למורים?""למורים הם חיות חמודות עם זנבות ארוכים וענקיים שחיות בעצים," הסביר מוקו. "והמלך שלהם, המלך ג'וליאן, זקוק לעזרתכם!"המכוניות נסעו בעקבות מוקו דרך הג'ונגל העבות. הם חלפו ליד עצים ענקיים, פרפרים צבעוניים וצמחים מוזרים שלא ראו מעולם.לבסוף, הגיעו למחנה הלמורים, שם המלך ג'וליאן חיכה להם."הו, אורחים יקרים!" קרא המלך ג'וליאן, מנפנף בזנבו המפוספס. "תודה שבאתם! יש לנו בעיה גדולה."המלך הצביע על הר געש מרחוק. "שם, בתוך הר הגעש הישן, יש אבן מיוחדת שנקראת 'אבן הגשם'. היא שומרת על הגשמים שמגיעים לאי שלנו. אבל אתמול, שודדים רעים לקחו את האבן!""בלי האבן," המשיך המלך, "לא יהיו גשמים, והג'ונגל שלנו יתייבש. כל החיות והצמחים יסבלו!""אל דאגה, מלך ג'וליאן," אמר טורבו בביטחון. "צוות Hot Wheels ישיג את האבן בחזרה!"השודדים התחבאו במערה מעבר לנהר הגדול. צוות ה-Hot Wheels תכנן את המשימה בקפידה."בליצר ופלאש, אתם תסיחו את דעת השודדים," אמר טורבו. "רוקט וג'אמפר, אתם תגנבו את האבן חזרה. אני אכין את דרך המילוט."המכוניות יצאו לדרך. בליצר ופלאש דהרו במהירות מסביב למערה, מרעישים וצופרים. השודדים (שהיו תנינים עם כובעי פיראטים) רצו החוצה לראות מה קורה.בינתיים, רוקט וג'אמפר הסתננו פנימה דרך חור קטן. בפנים מצאו את אבן הגשם - אבן כחולה זוהרת."הנה היא!" לחש ג'אמפר. "בוא ניקח אותה ונברח!אבל ברגע שהם נגעו באבן, נשמעה אזעקה חזקה!"אוי לא!" קרא רוקט. "אנחנו צריכים לצאת מכאן מהר!"השודדים חזרו במהירות למערה. רוקט וג'אמפר רצו החוצה עם האבן, והתנינים דלקו אחריהם."לכאן!" קרא טורבו, שהכין שביל מיוחד מענפים ועלים. המכוניות דהרו על השביל במהירות מסחררת, אבל התנינים התקרבו!"יש לי רעיון," אמר בליצר. "בואו ניסע לכיוון המפל הגדול!"הצוות הגיע למפל מים ענק. מתחת למפל היה גשר צר מאוד."כולם לגשר!" פקד טורבו. "אנחנו קטנים וקלים, אבל התנינים הגדולים יהיו כבדים מדי!"המכוניות חצו את הגשר במהירות. כשהתנינים ניסו לעבור אחריהם, הגשר התמוטט והם נפלו למים."הצלחנו!" קראו המכוניות יחד.כשחזרו למחנה הלמורים, המלך ג'וליאן וכל החיות האחרות חיכו להם בהתרגשות.#הטקסט קוצר מכיוון שהוא יצא ארוך

היום סיפרנו את הסיפור של איתן החמוד בן 4.5 ששלח לנו בקשה לסיפור על ברק ומכוניות הענק באנטרקטיקה.תהנו ❤️תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ היוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט מינוס החלק האחרון כי יצא ארוך 😅# ברק והחברים מצילים את היום באנטרקטיקההיה זה יום קר ובהיר באנטרקטיקה. השמש הארקטית זרחה מעל הקרחונים הלבנים, והפינגווינים התרוצצו בשמחה על השלג. ברק, המשאית האדומה והאמיצה, שיחק עם אחותו הקטנה נצנצית במגרש המשחקים המיוחד שנבנה על הקרח. הם אהבו במיוחד את המסלול המפותל בין הקרחונים הזוהרים."בוא נתחרה עד גבעת השלג הכחולה!" קראה נצנצית בהתלהבות, גלגליה המיוחדים לשלג מתרוצצים במהירות על המשטח הקפוא."בסדר," צחק ברק, שרשראות השלג שלו משמיעות צליל חורקני על הקרח, "אבל הפעם אני אתן לך יתרון של שלוש שניות!""אתה תמיד אומר את זה," גלגלה נצנצית את עיניה, "אבל אני מספיק מהירה על הקרח גם בלי היתרון שלך!"בדיוק כשעמדו להתחיל במרוץ, שמעו צעקות מבוהלות מכיוון הדרך הראשית המובילה לתחנת המחקר. גבי, המכונית הוורודה היפה עם מחממי המנוע המיוחדים, הגיעה במהירות למגרש המשחקים, אדי קור יוצאים מהמנוע שלה."ברק! נצנצית! אתם חייבים לעזור!" קראה גבי בקול רועד. "מחץ הרשע השתגע לגמרי הפעם! הוא לא רק פיזר מסמרים בדרך הראשית, הוא גם התיז מים שקפאו והפכו למלכודות קרח! כל מי שמנסה לעבור מחליק ונתקע!""אבל למה שיעשה דבר כזה?" שאלה נצנצית, אדי קור קטנים יוצאים מפיה."שמעתי אותו אומר שהוא כועס כי אף אחד לא הזמין אותו למסיבת חורף של תחנת המחקר בשבוע שעבר," הסבירה גבי.ברק חשב לרגע, קרח קטן מתגבש על המראה שלו. "אנחנו חייבים לעצור אותו, אבל נצטרך עזרה. נצנצית, את בטוחה שאת רוצה להצטרף? זה יכול להיות מסוכן במזג האוויר הזה.""ברור שאני רוצה!" קראה נצנצית. "יש לי את הצמיגים המיוחדים לקרח, ואני הכי טובה בהחלקה על משטחים קפואים. ואתה תמיד אומר שגודל לא קובע את היכולת לעזור!""את צודקת," חייך ברק בגאווה. "בואו נמצא את ארס. הוא תמיד יודע מה לעשות במצבים כאלה, במיוחד עם הציוד המיוחד שלו לתנאי הקור."הם מצאו את ארס במוסך החם שלו, מתקן את מערכת החימום של טרקטור השלג הזקן. כששמע על המצב, מיד הפסיק את עבודתו""יש לי בדיוק את מה שאנחנו צריכים," אמר ארס והלך לקצה המוסך המחומם. "הנה המגנט הענק החדש שבניתי, עם מערכת חימום מיוחדת נגד קפיאה. הוא יכול להרים אפילו משאית! אבל יש בעיה - הוא כבד מדי בשביל שאחד מאיתנו יוכל להזיז אותו לבד בשלג העמוק.""אולי אני יכולה לעזור!" הציעה נצנצית. "אני קטנה וקלה מספיק כדי להחליק מתחת למלכודות הקרח של מחץ ולהגיע למתג ההפעלה של המגנט!""ואני יכולה להסיח את דעתו של מחץ," הוסיפה גבי. "הוא תמיד מתרגז כשאני מראה לו איך אני מחליקה יותר טוב ממנו על הקרח!"מצוין!" קרא ארס. "ואני אדע איך לכוון את המגנט ולהפעיל את מערכת ההפשרה ברגע הנכון. ברק, אתה עם שרשראות השלג החזקות שלך תהיה אחראי על הובלת המגנט."כשהגיעו לדרך הראשית, המצב היה גרוע מכפי שחשבו. מכוניות רבות החליקו על הקרח והיו תקועות, והמסמרים היו מפוזרים בכל מקום. מחץ עמד על גבעת קרח, צוחק בקול רם על המהומה שיצר, אדי קור עולים ממנוע החימום שלו."היי, מחץ!" קראה גבי בקול מתגרה. "שמעתי שאתה חושב שאתה הכי טוב בהחלקה על קרח. בוא נראה אם זה נכון!"כצפוי, מחץ לא יכול היה לעמוד בפיתוי. הוא מיד התחיל לרדוף אחרי גבי, מחליק על הקרח ומתנשף אדי קור סמיכים.בינתיים, נצנצית התגנבה בזהירות בין המסמרים ומלכודות הקרח. היא הייתה כל כך קטנה וזריזה שאפילו הפינגווינים הסקרנים בקושי הבחינו בה. כשהגיעה למתג של המגנט, קראה דרך הרוח הקפואה: "עכשיו, ארס!"הסיפור קוצר מכיוון שיצא קצת ארוך לפה (:

טוב אז היום היה תורה של קדן לבחור דמות, והיא בחרה בקאובויית, קאובוי בת, אבל הבוט שלנו התעלם מהבקשה וכתב סיפור על ילדה בשם נועה וזרמנו איתו 😅טומי בחר שהסיפור יתרחש במשחקייה 🎮🕹️תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ היוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:בוקר אחד התעוררה נועה עם חיוך ענק על הפנים. היום היה היום המיוחד שחיכתה לו - יום ההולדת שלה! אמא הבטיחה לה מתנה מיוחדת: ביקור במשחקייה החדשה שנפתחה בקניון.נועה התלבשה במהירות, בחרה את החולצה הכי יפה שלה - זו עם הכוכבים הנוצצים, ויצאה עם אמא למשחקייה. כשהגיעו, העיניים של נועה נפערו לרווחה. המקום היה מדהים! אורות צבעוניים הבהבו מכל עבר, מוזיקה שמחה התנגנה ברקע, וצלילי משחקים מרגשים מילאו את האוויר."וואו!" קראה נועה בהתרגשות, "זה כמו להיכנס לעולם קסום!"הדבר הראשון שמשך את תשומת ליבה היה משחק מרוצי המכוניות. היא התיישבה במושב הנהג, אחזה בהגה הצבעוני, ודהרה במסלול וירטואלי מלא פיתולים ומכשולים. "אני טייסת מרוץ!" צחקה כשעקפה מכונית אחרי מכונית. פתאום הבחינה בילד בן גילה שמתחרה איתה במסלול השני. "קוראים לי דן," הוא אמר, "בוא נראה מי מגיע ראשון!" המירוץ היה מותח במיוחד, ובסוף נועה ניצחה בהפרש של שנייה!אחר כך, גילתה את משחק הריקודים. על מסך ענק הופיעו חיצים צבעוניים, ונועה צעדה וקפצה בהתאם לקצב המוזיקה. ילדים אחרים הצטרפו אליה, וכולם רקדו יחד בהנאה. "את רוקדת ממש יפה," אמרה ילדה אחת בשם מיכל, "אפשר להצטרף אלייך?" יחד הן יצרו כוריאוגרפיה מיוחדת משלהן, וכל הילדים במשחקייה הסתכלו עליהן בהתפעלות.במשחק הבא, נועה נכנסה למציאות מדומה. היא חבשה משקפיים מיוחדים והרגישה כאילו היא מטיילת בג'ונגל אמיתי! היא ראתה קופים קופצים מעץ לעץ, שמעה ציפורים טרופיות, ואפילו "האכילה" תוכי צבעוני. פתאום, הופיע נמר וירטואלי! נועה ידעה שזה רק משחק, אבל הלב שלה דפק בהתרגשות כשהיא הצליחה לברוח ממנו בזריזות.בפינת המשחקים הקלאסיים, נועה שיחקה בכדורי באולינג זוהרים. היא למדה איך לכוון נכון את הכדור מאבא של דן, שהיה שחקן באולינג מקצועי. הוא לימד אותה טכניקה מיוחדת, וכשהפילה את כל הפינים בבת אחת, כולם מחאו לה כפיים! "סטרייק!" קראה בשמחה. היא המשיכה לשחק עם דן ומיכל, וביחד הם ערכו תחרות קטנה וכיפית.אחרי הבאולינג, הם גילו משחק חדש - סימולטור גלישה! נועה עמדה על לוח גלישה אמיתי שזז בהתאם לגלים במסך. היא הרגישה כאילו היא באמת גולשת בים. "תיזהרי מהכריש!" צעק דן בצחוק כשכריש וירטואלי קפץ מהמים. כולם צחקו והתגלגלו מצחוק כשנועה כמעט נפלה מהלוח בהפתעה.לקראת סוף היום, נועה גילתה את מכונת תפיסת הבובות. אחרי כמה ניסיונות, היא הצליחה לתפוס דובי קטן וורוד. "זו תהיה מזכרת מהיום המיוחד הזה," אמרה לאמא שלה. היא החליטה לתת למיכל את אחת הסיכות שקיבלה במתנה, ולדן היא נתנה מדבקה מנצנצת. "ככה תזכרו את היום המיוחד הזה," אמרה בחיוך.כשהגיע הזמן ללכת הביתה, נועה חיבקה את הדובי החדש שלה והחליפה מספרי טלפון עם חבריה החדשים. "זה היה היום הכי כיף בחיים שלי!" אמרה לאמא. בדרך הביתה, היא כבר תכננה את הביקור הבא שלה במשחקייה, והחליטה שתזמין את דן ומיכל וכל החברות שלה מהכיתה לחגוג איתה שם.באותו לילה, נועה נרדמה עם חיוך על הפנים, מחבקת את הדובי החדש שלה, וחולמת על כל ההרפתקאות המופלאות שחוותה במשחקייה הקסומה. היא ידעה שמצאה לא רק מקום מדהים לשחק בו, אלא גם חברים חדשים שאיתם תוכל לחלוק עוד הרבה הרפתקאות מרגשות.

אחרי הפסקה ארוכה אנחנו חוזרים עם בקשה מיוחדת מילד מיוחד בשם עמית שביקש סיפור על מכבי חיפה שמשחקים נגד קבוצת חייזרים בשם חייזריקו.תודה עמית,מקווים שתהנה!תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ היוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:ביום חמישי, בשעה 16:00 אחר הצהריים, קבוצת הכדורגל מכבי חיפה התאמנה כרגיל במגרש האימונים שלה. השמש הייתה בעיצומה, והשחקנים עטו זיעה לאחר אימון קשה ומאומץ.אייל, השוער הוותיק בן ה-35, ישב על ספסל ההחלפה ושתה מבקבוק המים שלו. לפתע, מסך ענק הופיע מולו, ועליו הודעה מוזרה: "אתגר בינגלקטי ממשלת החייזרים"."חבר'ה!" הוא קרא לשחקנים. "תראו מה קיבלתי!"עמית, מוביל הקבוצה, ניגש אליו וקרא בקול: "הזמנה למשחק כדורגל מול קבוצת החייזרים - 'חייזריקו'!"השחקנים החלו לצחוק. "חייזרים? באמת?" אמר אחד השחקנים."זה לא בדיחה," ענה אייל. "זוהי הזמנה רשמית ממרכז הבקרה הבינגלקטית."המאמן, טומי, התבונן בהזמנה בסקרנות. "אין לנו מה להפסיד," הוא אמר. "ננסה את מזלנו!"שבוע לאחר מכן, הם הגיעו למגרש הכדורגל הבינגלקטי. המגרש היה עשוי מחומר זוהר בצבע כסף, והיו סביבו יותר מ-50,000 צופים חייזריים.החייזרים של "חייזריקו" היו מרשימים. כל אחד מהם יכול היה לקפוץ 10 מטרים באוויר, לרוץ במהירות של טיל, ולשלוט בכדור בצורה בלתי אנושית. להם כנפיים ירוקות, שלוש רגליים, ועיניים זוהרות בצבע סגול.השופט - חייזר ענק עם כובע שחור - נתן את אות המשחק. מיד החייזרים החלו לעוף במגרש, זורקים את הכדור בתנועות מופלאות שאף אחד לא ראה מעולם.בחצי הראשון, החייזרים הובילו 3:0. הם נראו בלתי מנוצחים. מכבי חיפה נראתה קטנה ופגיעה מולם.אבל עמית לא ויתר. "חבר'ה," הוא אמר בהפסקה, "אנחנו לא רק קבוצה. אנחנו משפחה. נילחם יחד!"בחצי השני, כל שחקן תמך בשני. הם העבירו כדורים במהירות, יצרו הזדמנויות, ועבדו כגוף אחד.בדקה ה-80, עמית כבש את השער המכריע. 4:3 למכבי חיפה!החייזרים המופתעים שאלו: "איך עשיתם זאת?"עמית חייך: "רק בזכות העבודה המשותפת והאמון ההדדי!"לאחר סיום המשחק הנפלא, קרה משהו בלתי צפוי. נציג מטעם הקונפדרציה הבינגלקטית הגיע למלון שבו התאכסנה קבוצת מכבי חיפה."אתם זכיתם לא רק במשחק," אמר הנציג, "אלא גם בהזדמנות היסטורית."הוא הסביר שבשל הרוח הספורטיבית והעבודה השיתופית שהראו השחקנים, הם נבחרו לייצג את כדור הארץ בטורניר הכדורגל הבינגלקטי השנתי.עמית הביט בחבריו בהפתעה. "אנחנו? מייצגים את כל כדור הארץ?"הנציג החייזרי חייך ואמר: "בדיוק. מי שיותר טוב מקבוצה שהראתה שאיחוד וכבוד הדדי חשובים יותר מניצחון?"מוסר ההשכל: כוחה האמיתי של קבוצה טמון לא ביכולות האישיות, אלא באחדות, באמון ובעבודה משותפת. כשאנחנו תומכים זה בזה ומאמינים יחד, אנחנו יכולים להצליח גם כשהמשימה נראית בלתי אפשרית.הסיפור מסתיים בחגיגה גדולה, כאשר שחקני מכבי חיפה והחייזרים חוגגים יחד, מוכיחים שספורט יכול לאחד בין תרבויות ויצורים שונים.

הסיפור של היום הומצא עבור אייל מגבעתיים שחגג יומולדת 8.אייל ביקש סיפור על ברולסטארס בארץ השדים והמלאכים.מקווים שתהנה!תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ היוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:בבוקר בהיר אחד, קנג'י הנינג'ה החמוד מברול סטארס התעורר במיטתו הנוחה. הוא התמתח, סידר את הצעיף האדום שלו, ויצא לגינה לתרגל את תנועות הנינג'ה שלו. השמש זרחה, והציפורים שרו את שירי הבוקר שלהן.פתאום, משהו מוזר קרה. ענן קטן וורוד התקרב אליו, ומתוכו צנח מכתב מוזהב שנצץ באור השמש. על המעטפה היה כתוב באותיות מעוטרות: "לקנג'י היקר, גיבור ברול סטארס האמיץ".קנג'י פתח את המכתב בזהירות וקרא בהתרגשות: "קנג'י היקר, אנחנו זקוקים לעזרתך בארץ השדים והמלאכים! רק אתה, עם הכוחות המיוחדים והלב הטוב שלך, יכול לעזור לנו במשימה חשובה!""וואו!" קרא קנג'י בהתרגשות. ובאותו רגע, הופיע לפניו שער קסום עשוי מקשת צבעונית. הוא אזר אומץ, לקח נשימה עמוקה, וקפץ פנימה.כשנחת בארץ השדים והמלאכים, קנג'י מצא את עצמו בעולם מדהים. העננים היו בצבעי ורוד ותכלת, פרפרי קריסטל עפו באוויר, ופרחים מוזיקליים ניגנו מנגינות קסומות בכל פעם שנשבה הרוח.לפתע, שמע קול בכי עדין. מאחורי שיח פרחים זוהר, מצא מלאך קטן בשם אור, שישב עצוב. "למה אתה בוכה?" שאל קנג'י בעדינות."אני רוצה להיות חבר של גילי השד," הסביר אור, "אבל כולם אומרים שמלאכים ושדים לא יכולים להיות חברים. גילי אוהב לשחק משחקים כמוני, והוא ממש נחמד, אבל..."באותו רגע, הופיע שד קטן עם קרניים סגולות - זה היה גילי! "גם אני רוצה להיות חבר של אור," אמר גילי בביישנות, "אבל אף אחד לא מבין אותנו.""יש לי רעיון!" קרא קנג'י. "שמעתי על פרח הקשת המיוחד. אומרים שמי שמוצא אותו יכול להראות לכולם את הקסם האמיתי של חברות. בואו נחפש אותו ביחד!"וכך יצאו השלושה למסע. הם עברו בעמק הממתקים הקסום, שם למדו לחלוק זה עם זה את הסוכריות הטעימות ביותר. הם חצו את נהר הכוכבים הנוצץ, כשגילי עזר לאור לעבור על הסלעים החלקלקים, ואור השתמש בכנפיים שלו כדי להגן על גילי מהמים המתזים.בדרך הם פגשו חיות קסומות: דרקון קטן שלימד אותם לעוף יחד, חד-קרן שהראה להם איך לרפא פרחים חולים, ופיה חכמה שסיפרה להם סיפורים על חברויות מיוחדות מכל רחבי העולם הקסום.כשהגיעו להר הקריסטל הגבוה, הם נתקלו באתגר הכי קשה: מערה חשוכה שהיה צריך לעבור בה. אור פחד מהחושך, וגילי פחד מהאור החזק שבקע מכנפי המלאך. אבל קנג'י הראה להם איך לעבוד יחד - אור האיר את הדרך בעדינות, וגילי השתמש ביכולת שלו לראות בחושך כדי למצוא את השביל הבטוח.סוף סוף, על פסגת ההר הגבוה, הם מצאו את פרח הקשת. הוא היה מדהים - כל עלה זהר בצבע אחר, והוא שר מנגינה קסומה של שמחה וחברות.אבל כשהתקרבו לפרח, קרה דבר מפתיע - הפרח התחיל להכפיל את עצמו! פתאום היו שם מאות פרחי קשת קטנים, והם התעופפו בכל רחבי ארץ השדים והמלאכים."עכשיו אני מבין!" קרא אור בהתרגשות. "הפרח לא היה צריך להיות רק אחד - החברות שלנו יצרה הרבה פרחים, כי אהבה וחברות רק גדלות כשמשתפים אותן!"גילי חיבק את חבריו החדשים: "וכל הזמן חשבנו שאנחנו צריכים משהו מיוחד כדי להיות חברים, אבל האמת היא שכבר היינו חברים מיוחדים!"קנג'י חייך בגאווה. המשימה שלו הצליחה הרבה יותר ממה שציפה. לא רק שעזר לשני חברים להתחבר, אלא גם גרם לכל ארץ השדים והמלאכים להבין שחברות אמיתית יכולה להתקיים בין כל היצורים, לא משנה כמה הם שונים זה מזה.כשהגיע זמנו לחזור הביתה, אור וגילי העניקו לו מתנה - שרשרת קטנה עם תליון בצורת פרח הקשת. "כדי שתמיד תזכור את ההרפתקה המיוחדת שלנו," אמרו.הסיפור קוצר כי יצא קצת ארוך לכאן (:

היום המצאנו סיפור לדניאלה החמודה שאוהבת להקשיב לסיפורים שלנו, דניאלה ביקשה סיפור על אלזה שהולכת לקטוף פרחים ופוגשת את טינקרבל 🧚תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ היוטיוב שלנו:https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:בממלכה הקסומה של ארנדל, המלכה אלזה, נסיכת הקרח, זכתה להערצה על כוחותיה ועל ליבה הטוב. ביום קיץ בהיר אחד, אלזה החליטה לקחת הפסקה מתפקידי המלוכה כדי לחקור את היער השופע שמעבר לטירתה. אחותה אנה סיפרה לה על החמניות המוזהבות הנדירות שצמחו בעומק היער, ואלזה חשבה שהם יכינו מתנה יפה ליום ההולדת הקרוב של אנה.כשאלזה שוטטה ביער, אור השמש רקד בין העלים, ושמלתה הכחולה-קרח נצצה באור. ציפורים צייצו, סנאים רצו, ופרחים התנודדו בעדינות ברוח. אבל כשאלזה כרעה כדי לבחון מקבץ של חינניות, אור זעיר וזוהר חלף על פניה."שים לב לאן אתה צועד!" נזף קול גבוה ומצלצל.אלזה הרימה את מבטה מבוהלת. לפניה ריחפה טינקרבל, הפיה עם כנפיים נוצצות ושמלה ירוקה אזמרגד. ידיה היו על ירכיה, ופניה הקטנטנות היו מכווצות בחוסר הסכמה."מי אתה?" שאלה אלזה, כוחות הקרח שלה מוכנים באופן אינסטינקטיבי למקרה של סכנה."אני טינקרבל! וכמעט ריסקת את גינת הפרחים שלי!"אלזה השפילה מבט וראתה את כתם הפריחה העדין מתחת לרגליה. "אוי לא! אני כל כך מצטער! לא התכוונתי - בבקשה סלח לי." היא פסעה לאחור בזהירות, כוחות הקרח שלה התפוגגו כשהבינה שהפיה הקטנטנה לא התכוונה להזיק.הבעתה של טינקרבל התרככה. "ובכן, מכיוון שאתה מצטער... אני מניח שאוכל לסלוח לך. אבל מה אתה עושה כל כך עמוק ביער?"אלזה הסבירה את מסע החיפוש שלה למצוא את החמניות המוזהבות עבור אנה. עיניה של טינקרבל אורו. "החמניות המוזהבות? אלה מאוד מיוחדים. הם גדלים רק היכן שהיער הכי שמח והכי בריא. אם אתה רוצה למצוא אותם, תצטרך לגלות חסד עם היער."אלזה הטתה את ראשה, מסוקרנת. "טוב לב ליער? למה אתה מתכוון?""היער חי," הסבירה טינקרבל. "זה מרגיש הכל - גם טוב וגם רע. אם אכפת לך ממנו, הוא יבטח בך ויחלוק את אוצרותיו. קדימה, אני אראה לך איך!"בהינף כנפיים, טינקרבל זינקה קדימה, ואלזה הלכה בעקבותיה, שכמייתה הכחולה-קרח משתרכת מאחוריה. עד מהרה הם הגיעו לנחל מבעבע. משפחה קטנה של ברווזים נאבקה לשחות כי עלים וזרדים חסמו את הנחל.אלזה כרעה ברך. "אני יכולה לתקן את זה," היא אמרה. בהינף עדין של ידה, היא השתמשה בכוחות הקרח שלה כדי ליצור מטאטא קסום של כפור, וסחפה את הפסולת הצידה. המים שוב זרמו בחופשיות, והברווזים נקשו בשמחה תוך כדי חתירה."לא נורא," אמרה טינקרבל בהנהון ראש.לאחר מכן, הם הגיעו לקרחת יער שבה האדמה הייתה זרועה ענפים שבורים ושאריות זרוקים שהשאירו מטיילים רשלניים. אלזה קימטה את מצחה. "זה לא בסדר," היא מלמלה. באמצעות כוחותיה, היא יצרה רוח רכה וקפואה שאספה בעדינות את המלטה לערימה מסודרת. לאחר מכן היא המסה את הכפור, והפכה אותו למים כדי להזין את האדמה.כשהעזו הלאה, אלזה תיקנה קן של ציפור שנפלה, הניחה זחל נודד בחזרה על העלה, ואפילו השתמשה בקסם הקרח שלה כדי ליצור מזרקה מנצנצת עבור החיות הצמאות."אתה טבעי!" אמרה טינקרבל, ידיה הקטנטנות מחאו כפיים. "עכשיו היער מרגיש את החסד שלך. אני חושב שאתה מוכן למצוא את החמניות המוזהבות."טינקרבל הובילה את אלזה אל קרחת יער נסתרת. במרכז, שטוף אור שמש זהוב, ניצב מקבץ של חמניות זוהרות, עלי הכותרת שלהן נוצצו כמו מאובקים בקסם."הם יפים," לחשה אלזה, ונשימתה נעתקת."הם הדרך של היער להגיד תודה", אמרה טינקרבל. "חסד תמיד חוזר אליך, נסיכת הקרח."אלזה כרעה ברך ונגעה בעדינות באחד הפרחים. זה הרגיש חם, כמו חיבוק. היא קטפה פריחה בודדת, הקפידה להשאיר את השאר כדי להאיר את היער.כשאלזה עמדה, היא פנתה להודות לטינקרבל, אבל הפיה כבר עפה משם, האור שלה נמוג לתוך העצים. "להתראות, טינקרבל!" אלזה התקשרה.הסיפור קוצר כי יצא ארוך לכאן (:

היום המשכנו במתכונת לאפס את התורות, וטומי רצה שנספר סיפור עליו כשחקן כדורגל מעולה שמנצח את קבוצת הכדורגל של ברזיל!תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ היוטיוב שלנו:https://youtube.com/@kaden_and_tommyלבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:פעם, בעיירה קטנה ושטופת שמש, גר ילד בן שש בשם טומי. טומי אהב כדורגל יותר מכל דבר אחר בכל העולם הרחב. מהרגע שהתעורר, הוא היה בחוץ בעט בכדור שלו, תרגל טריקים והעמיד פנים שהוא מבקיע את שער הניצחון במשחק גדול. רגליו נעו כל כך מהר, והזריקות שלו היו כל כך חזקות, שאנשים בעיר התחילו לקרוא לו "טומי הזעיר הטיטאן".יום אחד קרה משהו מדהים. אמא של טומי קיבלה שיחת טלפון מקבוצת כדורגל מפורסמת בברזיל בשם פלמייראס. הם שמעו הכל על הכישורים המדהימים של טומי ורצו שהוא ישחק במשחק גדול נגד הקבוצה שלהם! כשאמא של טומי סיפרה לו את החדשות, היא שאלה, "האם אתה בטוח שאתה מוכן לשחק נגד שחקנים כל כך גדולים וחזקים, טומי?" טומי חייך, מראה את הרווח שבו השן הקדמית שלו בדיוק נפלה, ואמר, "כמובן שאני מוכן, אמא! גדול או קטן, אני יכול לשחק עם כולם!"טומי ואמא שלו טסו כל הדרך לברזיל, וכשהם הגיעו, שדה התעופה היה עמוס בכתבים וצלמים. "טומי! טומי!" הם צעקו. "איך אתה מרגיש לשחק מול השחקנים הטובים ביותר בליגה הברזילאית?" טומי צחק ואמר, "זה בדיוק כמו לשחק בחצר האחורית שלי!"כשהגיע יום המשחק הגדול, טומי עלה למגרש ולא האמין למראה עיניו. האצטדיון היה עצום, מלא באלפי אוהדים שהריעו בקולי קולות. השחקנים מפלמייראס היו גבוהים וחזקים, כמו ענקים. טומי, בחולצה הקטנה שלו ובנעליים הקטנטנות שלו, נראה כמו עכבר לידם. שחקני פלמייראס צחקו כשראו אותו ואמרו, "האם זו בדיחה? הוא רק ילד!" אבל טומי לא נתן לזה להפריע לו. הוא רק חייך וחיכה לשריקה של השופט.כשהמשחק התחיל, שחקני פלמייראס חשבו שזה יהיה קל. הם העבירו את הכדור קדימה ואחורה, והרחיקו אותו מטומי. הם חשבו שהוא קטן מכדי להוות אתגר אמיתי. אבל טומי היה חכם. הוא התבונן וחיכה לרגע שלו.לפתע, אחד השחקנים כדרר את הכדור קרוב מדי לטומי. מהר יותר ממצמוץ, טומי מיהר פנימה וגנב אותו! הקהל התנשף כשטומי הגדיל את המגרש, הכדור דבוק לרגליו. הוא זינק שמאלה, ואז ימינה, התחמק משחקן אחר שחקן. מגן אחד ניסה לחסום אותו, אבל טומי עשה טריק שנקרא אגוז מוסקט, בעט את הכדור ממש בין רגליו של המגן ודיבר על פניו. עכשיו זה היה רק ​​טומי והשוער.השוער חייך, וחשב שאין סיכוי שילד קטן יוכל להבקיע עליו. אבל לטומי הייתה תוכנית. הוא העמיד פנים שהוא בועט בכדור לכיוון אחד, ואז שלח אותו במהירות לכיוון השני. הכדור זינק לפינה העליונה של הרשת.GOOOOAL!האצטדיון התפוצץ בתרועות. המעריצים קפצו ממושביהם, מחאו כפיים וצועקים את שמו של טומי. אפילו שחקני פלמייראס היו בהלם. "האם הילד הקטן הזה בדיוק כבש עלינו?" שאלו זה את זה.אבל טומי לא סיים. הוא כבש עוד שער, אחר כך עוד אחד, ואחר כך עוד אחד - בסך הכל ארבעה שערים! כל אחד מהם היה מדהים יותר מקודמו. הקהל לא האמין למראה עיניו. הם הריעו יותר ויותר עם כל שער, ואפילו הקבוצה השנייה התחילה למחוא כפיים לטומי.כששריקת הסיום נשמעה, הקבוצה של טומי ניצחה 4-2, וכל ארבעת השערים הובקעו על ידי הסופרסטאר בן השש. חבריו לקבוצה הרימו אותו על כתפיהם, והקהל קרא, "טומי! טום שלי!"אפילו שחקני פלמייראס הגיעו ללחוץ את ידו. אחד מהם אמר, "אתה מדהים, טומי! מעולם לא ראינו מישהו משחק כמוך לפני כן". טומי חייך ואמר, "כדורגל זה לא רק לנצח. זה להנות ולשחק עם הלב!"באותו לילה, כשטומי ואמו טסו חזרה הביתה, טומי נשען על החלון, מביט בכוכבים. הוא חשב על כל האוהדים המעודדים וכמה כיף לו על המגרש. אבל מה ששימח אותו מכולם היה הידיעה שהוא עשה כמיטב יכולתו.וכך, טומי הטיטאן הזעיר נרדם מהר, חולם על כל משחקי הכדורגל המדהימים שהוא ישחק בעתיד.

היום איפסנו את התורות וקדן בחרה גם דמות(את עצמה) וגם מקום, דרום אפריקה!אז תכירו את קדן מאלפת האריות הלבנים - וכן יש כזה דבר 😅תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ היוטיוב שלנו:https://youtube.com/@kaden_and_tommyלבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:פעם, הייתה ילדה סקרנית והרפתקנית בשם קדן, שחלמה חלום יוצא דופן: לאמן את האריות הלבנים המלכותיים של דרום אפריקה.הקסם שלה התחיל כשראתה סרט תיעודי על היצורים הנדירים האלה עם מעיליהם המושלגים ועיני הענבר שלהם. מאותו יום, קדן טרפה כל ספר וסרטון שמצאה על אריות.בוקר שמש אחד, הוריה הפתיעו אותה עם חדשות מדהימות. "אנחנו נוסעים לדרום אפריקה", הכריזה אמה, "ותצטרפו לתוכנית של ריינג'רים זוטרים של שמורת חיות בר כדי לעבוד עם אריות לבנים!"ליבה של קדן דפק מהתרגשות. היא ארזה את מגפיה, יומן וספרי האריות האהובים עליה ועד מהרה מצאה את עצמה ב-Thula Thula, שמורת חיות בר רחבת ידיים מלאה בסוואנות מוזהבות ועצים נישאים. הפקח הראשי, זינזי, הכיר לקדן שני גורי אריות, טנדי וסורי.הגורים האלה הם חלק מתוכנית השימור שלנו", הסביר זינזי. "האם תרצי לעזור לאמן אותם?"קדן הסכימה בשקיקה. במהלך הימים הבאים היא למדה איך לטפל בגורים, להכין את האוכל שלהם ולקרוא את שפת הגוף שלהם. ועברה הכשרה שמתמקדת בבניית אמון באמצעות חיזוק חיובי. קדן בילתה שעות בישיבה בקרבת מקום, וקראה בקול כדי שהגורים יוכלו להתרגל לקולה.אחר צהריים קסום אחד, טנדי התקרבה בזהירות לקדן כשהיא קוראת מתחת לעץ. לאט לאט, טנדי נשכבה לידה ודחפה את ידה. ליבה של קדן נסק - היא הרוויחה את אמונו של הגור."את מאלפת טבעית" אמר זינזי בחיוך.כשהקשר של קדן עם הגורים העמיק, היא תרגלה פקודות פשוטות. עד סוף השבוע, טנדי וסורי הלכו בעקבותיה, והגיבו לקולה הרגוע והיציב.ערב אחד הודיע ​​זינזי, "מחר ניקח את הגורים לאזור האימונים הגדול יותר, שם הם יכולים לחקור סביבה טבעית יותר. תרצי לבוא?""בְּהֶחלֵט!" קראה קדן.למחרת, קדן התבוננה כשהגורים חוקרים את שטחי העשב. אבל כשחבורה של קופים שובבים ניסתה לגנוב את המטעמים שלהם, סורי כרעה, מוכנה לרדוף אחריהם. קדן קראה במהירות, "סורי, תישאר!" לתדהמת כולם, סורי ציית, נמנע מכאוס."כל הכבוד, קדן ," אמר זינזי. "התמודדת עם זה כמו מקצוענית."ביום האחרון שלה בקודש, קדן נפרדה מטנדי וסורי, שחיקו אותה כאילו אמרו, "תחזרי בקרוב". מחבקת את זינזי, קדן הבטיחה, "אני אחזור - אולי יום אחד, אעבוד כאן."כשהמטוס שלהם נסק לשמיים, קדן הביטה מבעד לחלון, לבה מלא גאווה ונחישות. החלום שלה לעבוד עם אריות לבנים רק התחיל, והוכיחה שעם אומץ ותשוקה, אפילו החלומות הפרועים ביותר יכולים להתגשם.

והפעם תודה רבה לליאורי שביקש סיפור על נינג'ה גו!שילבנו בסיפור את המיניונים ושלחנו אותם להילחם בחלל 🚀תהנו!תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ היוטיוב שלנו:https://youtube.com/@kaden_and_tommyלבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:פעם, בגלקסיה רחוקה, רחוקה, היה נינג'ה אמיץ בשם קאי שלבש חליפה אדומה בוהקת ונשא חרב כסף נוצצת. אבל קאי לא היה סתם נינג'ה - הוא היה *נינג'ה חלל*! עם צוות חבריו לנינג'ות החלל, קאי נסע מכוכב לכת, והגן על הגלקסיה מפני סכנה. הם קראו לו Ninja Go כי הוא תמיד היה בתנועה, מהיר ומוכן להגן על כל מי שהיה צריך את עזרתו.יום אחד, בעודו מרחף בחללית הנוצצת שלו, קאי קיבל הודעה דחופה מכוכב אבק הכוכבים. ה-Stardustians, גזע שליו של יצורים כחולים ונוצצים, נפלשו על ידי חבורה של עושי צרות שנקראו המיניונים. המיניונים היו רובוטים זעירים אך עזים, שלכל אחד מהם עין אדומה זוהרת וזרועות שיכולות להימתח כמו גומיות. הם הובלו על ידי המנהיג המרושע שלהם, זורגון, שרצה לגנוב את כל גבישי הכוכבים של הכוכבים כדי להפעיל את ספינת החלל הענקית שלו ולכבוש את הגלקסיה.קאי ידע שהוא צריך לעזור. "בוא נלך, נינג'ה לך!" הוא אמר לעצמו, בזמן שהפעיל את הדחפים של ספינת החלל שלו והתקרב לעבר כוכב אבק כוכב. כוכבים חלפו כשהוא רוכסן בחלל, ועד מהרה הוא יכול היה לראות את הזוהר הכחול הנוצץ של כוכב הלכת מרחוק.כשנחת על אבק כוכבים, הכוכבים הגיעו בריצה אליו במבטים מודאגים. "המיניונים גונבים את גבישי הכוכבים שלנו! הם במערות הקריסטל, אוספים כמה שהם יכולים. אם הם ייקחו את כולם, הפלנטה שלנו תאבד את זוהר הקסם שלו!" אמר סטארדיסטאן צעיר בשם נובה.קאי הניח את ידו על החרב שלו. "אל תדאג," הוא אמר בחיוך מרגיע. "אני אוודא שהמיניונים האלה לא יקבלו אפילו כוכב-גביש אחד יותר!"עם נובה כמדריך שלו, קאי התגנב דרך היערות זרועי הכוכבים, על פני נהרות שנוצצו בפיסות אבק כוכבים, עד שהגיעו לפתח מערות הקריסטל. בפנים, האוויר נוצץ באורות צבעוניים כשהגבישים נצצו, והאירו את המערות הכהות בצבעי הקשת.קאי יכל לשמוע את הרעש והזמזומים של המיניונים כשהם אספו גבישים לזרועות הרובוט שלהם. הוא התקרב והציץ סביב גביש גדול, והנה הם היו - מאות מיניונים קטנים עם עיניים אדומות גדולות, כל אחד אוחז בקומץ גבישי כוכבים יקרים."בסדר, הגיע הזמן ש-Ninja Go יזרח," הוא לחש, אוחז בחרבו בחוזקה.בקפיצה מהירה, קאי קפץ לאמצע המערה וצעק, "היי, מיניונים! הנח את הגבישים האלה!"המיניונים הסתובבו והביטו בו בעיניהם האדומות הגדולות. ואז כולם פלטו *ביפ-ביפ-ביפ!* חזק, שהייתה הדרך שלהם לומר, "תקוף!"קאי היה מוקף! המיניונים הסתגרו, מנופפים בזרועותיהם המתוחות, מנסים לתפוס אותו. אבל קאי היה מהיר. הוא הסתובב והתחמק, ​​נע במהירות כמו כוכב נופל. בהינף חרבו, הוא חתך את זרועותיהם המתוחות של המיניונים, והם נפלו לאחור, משקשקים אל רצפת המערה בהפתעה.אבל אז, קול עמוק ורועם הדהד דרך המערה. "טוב, נו, טוב, תראה מי יש לנו כאן - נינג'ה קטנה שמנסה לקלקל את התוכנית שלי!" זה היה זורגון, מנהיג המיניונים. הוא היה הרבה יותר גדול מהאחרים, עם ארבע זרועות ארוכות ומתוחות ושתי עיניים אדומות גדולות שזוהרו באור עז. בידיו הוא החזיק תיק ענק, כבר מלא בקריסטלים של כוכבים גנובים."אתה לא תעצור אותי, Ninja Go! אני אקח את הגבישים האלה ואהפוך להיות הישות החזקה ביותר בגלקסיה!" זורגון צחקק.אבל קאי לא נסוג. "אתה לא יכול לקחת את מה שלא שייך לך, זורגון! ואני לא אתן לך לפגוע בסטארדיסטים השלווים האלה."זורגון נהם והניף את זרועותיו לעבר קאי, אבל קאי היה מהיר יותר. הוא התחמק וקפץ, מדפדף באוויר כשזורגון ניסה לתפוס אותו. ואז, בצעד חכם, קאי השתמש בחרבו כדי לחתוך גביש גדול ממש מעל ראשו של זורגון, והיא נפלה מטה, ולכדה את זרועותיו של זורגון מתחתיו."לא!" זורגון צעק, נאבק להשתחרר, אבל הוא היה תקוע.הסיפור קוצר כי יצא ארוך לכאן (:

היום הכנו סיפור מיוחד לילדה מיוחדת בשם נעם שחוגגת יום הולדת 5 🥳❤️המון המון מזל טוב!!מקווים שתהני מהסיפור שהמצאנו במיוחד בשבילך ועם כל הדמויות האהובות עליך.תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ היוטיוב שלנו:https://youtube.com/@kaden_and_tommyלבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:פעם, בכפר קטן מוקף עצים גבוהים וכרי דשא צבעוניים, נערה צעירה בשם נועם התכוננה ליום מיוחד מאוד. זה היה יום הולדתה החמישי, והיא התעוררה בהתרגשות לקראת ההרפתקה שציפתה לה. היא לא ידעה שיום ההולדת הזה עומד להיות היום הקסום ביותר שחוותה אי פעם.ברגע שנועם יצא החוצה, היא ראתה שביל עשוי אבק זהב נוצץ המוביל אל היער. עיניה אורו, והיא הלכה במהירות בשביל, לבה התמלא בפליאה.לאחר הליכה של כמה דקות, נועם שמע את צליל הצחקוק הרך שמגיע מאחורי עץ אלון גדול. כשהתקרבה, היא מצאה לא אחרת מאשר **אלזה**, מלכת ארנדל, עם שמלתה הגולשת הכחולה-קרחית מנצנצת באור השמש."נעם!" קראה אלזה בחיוך. "חיכיתי לך. היום הוא יום מאוד מיוחד, ואני כאן כדי לעזור לכם לחגוג".עיניו של נועם התרחבו. "אתה יודע שזה יום ההולדת שלי?"אלזה הנהנה. "כַּמוּבָן! וחשבתי שנוכל לטייל ביחד. יש לי הרגשה שנפגוש עוד כמה חברים בדרך".עם אלזה לצידה, נועם הרגיש בטוח יותר, ושניהם צעדו יד ביד עמוק יותר לתוך היער. שביל הזהב נוצץ מתחת לרגליהם, והעלים מלמעלה רששו כאילו הם לוחשים איחולים ליום הולדת.לאחר זמן מה, הם הגיעו לאחו בהיר שבו פרחו פרחים בכל צבעי הקשת. באמצע האחו עמדה דמות לבנה קטנה, חמודה ועליזה, עם קשת אדומה על ראשה. זה היה **הלו קיטי**!"שלום נועם!" אמרה הלו קיטי ונופפה בכפתה הקטנטנה. "הבאתי משהו מיוחד ליום ההולדת שלך!" היא הושיטה סלסילה מלאה בקאפקייקס טעימים, כשכל אחד מהם מכוסה שפריצים ופרחי סוכר קטנים.נועם מחא כפיים בהנאה. "תודה לך, הלו קיטי! זה יום ההולדת הכי טוב אי פעם!""אבל זה עוד לא נגמר!" אמרה הלו קיטי בקריצה. "בוא, בוא נמשיך ללכת. יש עוד חבר אחד שמחכה לנו".שלושתם - נועם, אלזה והלו קיטי - המשיכו בשביל הזהב. עם כל צעד נועם חשה יותר ויותר התרגשות, תוהה את מי היא עשויה לפגוש בהמשך. העצים סביבם גדלו, והאוויר הדיף ריח של פריחה מתוקה. תוך כדי הליכה הבחין נועם בדמות מנצנצת שעפה ממש לפנים, רעמתה זוהרת כמו קשת בענן.זה היה **חד קרן** יפהפה, עם קרן כסופה וכנפיים נוצצות, שנחת בעדינות לפניהם. שמה היה **כוכבים**, והפרווה שלה נצצה באור השמש."שלום, נועם," אמרה סטארי, קולה רך וקסום. "שמעתי שזה היום המיוחד שלך, ורציתי לקחת אותך למקום הכי קסום ביער, שבו כל החברים שלך מחכים."עיניו של נועם התרחבו ביראה. "כל החברים שלי?"כוכבי הנהנה והורידה את כנפיה כדי שנועם יוכל לטפס על גבה. "קדימה, קדימה! תהיה לנו הפתעת יום ההולדת הטובה ביותר".נועם, אלזה והלו קיטי עלו כולם על גבו של סטארי, ויחד, הם נסקו בין העצים, הרוח בשיער ולבם מלא בשמחה. בעודם טסים, נועם השפיל מבט וראה את כל היער למטה - אגמים מנצנצים, הרים גבוהים וכרי דשא מלאי פרחים.לבסוף, הם נחתו בקרחת יער נסתרת מוקפת בעצים שנוצצו באורות זעירים. במרכז הקרחת היה שולחן גדול מכוסה במתנות, בלונים ועוגה. סביב השולחן עמדו כל החברים האהובים על נועם - דמויות מהסיפורים האהובים עליה, אפילו משפחתה, כולם מחייכים ומריעים לה."הַפתָעָה!" כולם צעקו פה אחד.נועם היה חסר מילים. היא מעולם לא ראתה כל כך הרבה מתנות וכל כך הרבה חברים התאספו רק בשבילה. היו שם בלונים צבעוניים קשורים לעצים, זרמים תלויים על הענפים, והעוגה הכי גדולה ויפה שראתה אי פעם, מעוטרת בציפוי ורוד ופרחי ממתקים.אלזה חייכה והניחה כתר נוצץ על ראשו של נועם. "יום הולדת שמח, נועם. את באמת מלכה היום."הסיפור קוצר כי לא היה מקום כאן (:

היום יצרנו סיפור עבור דניאלה החמודה שביקשה סיפור על סראוקה הקיפוד שהלך לטיול בירח, הבוט הוסיף את דניאלה אל תוך הסיפור עצמו וזה יצא מושלם!תודה רבה לך דניאלה, שמחנו מאוד להקריא את הסיפור שלך 💕תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ היוטיוב שלנו:https://youtube.com/@kaden_and_tommyלבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:סראוקה לא היה קיפוד רגיל. בעוד קיפודים אחרים העדיפו להסתתר בין העלים בחיפוש אחר חרקים, סראוקה חלם על כוכבים רחוקים וגלקסיות נסתרות. בכל לילה, כשהירח זרח בשמיים, הוא היה יוצא למרפסת הקטנה שלו, מרים את אפו ומביט אל מעלה, מדמיין את עצמו חוקר את היקום.כדי לממן את מסעותיו, סראוקה עבד כפקיד דואר קיפודי. הוא היה מסתובב בין המחילות והעצים, ומעביר מכתבים בין החיות השונות. בזמן עבודתו, הוא היה כותב מכתבים משלו, מכתבים מלאי הרפתקאות ודמיון, לחברתו הטובה ביותר, דניאלה.דניאלה הייתה ילדה סקרנית ויצירתית, שחלמה על עולמות רחוקים. המכתבים של סראוקה היו כמו חלון לעולמות אחרים, והיא הייתה קוראת אותם שוב ושוב, מדמיינת את עצמה חווה את כל ההרפתקאות לצד חברה הקיפוד.יום אחד, דניאלה קיבלה מכתב מיוחד מסראוקה. המכתב היה ארוך מהרגיל, והאותיות היו כתובות בכתב יד יפה במיוחד. סראוקה כתב על מסעו האחרון לירח, על הנופים המדהימים ועל האווירה השקטה והקסומה."דניאלה היקרה," כתב סראוקה, "אני יודע שאת תמיד חולמת על הרפתקאות. לכן, החלטתי להזמין אותך למסע הכי מיוחד שהיה לי אי פעם. מה דעתך לטייל איתי בירח?"דניאלה קפצה מהכיסא מרוב התרגשות. לנסוע לירח עם סראוקה? זה היה חלום שהתגשם! היא כתבה מכתב תשובה מיד, והודתה לסראוקה על ההזמנה הנדיבה.לפני הטיול, סראוקה ודניאלה עברו הכנה אינטנסיבית. סראוקה בנה ספינת חלל מיוחדת, קטנה אך חזקה, בעזרת חומרים שנאספו ממסעותיו הקודמים. הוא התקין בה מערכת הנעה מתקדמת, מערכת חמצן ומערכת ניווט מדויקת.דניאלה, מצידה, למדה על הירח, על כוח המשיכה הנמוך שלו ועל הסכנות האפשריות. היא התאמנה על הליכה בחליפת חלל כבדה, ולמדה להשתמש בכלים שונים שיעזרו לה במהלך הטיול.לילה אחד, כשדניאלה סגרה את עיניה והחלה לספור כבשים, היא שמעה דפיקות חלשות בדלת חדרה. היא קמה בבהלה ופתחה את הדלת. לעיניה הופיע סראוקה הקיפוד, חבוש בקסדה מבריקה ומחזיק בידו מזוודה קטנה."דניאלה, מוכנה להרפתקה?" שאל סראוקה בקולו הצרוד.דניאלה, מופתעת אך נרגשת, הנהנה בחרישיות. "ללא ספק!" היא השיבה.סראוקה ודניאלה לבשו את חליפות החלל ונכנסו לספינה. סראוקה הפעיל את המנועים והספינה החלה לעלות לשמים. דניאלה הצמידה את פניה לחלון והביטה בכוכבים הנוצצים. היא הרגישה כאילו היא עפה.לאחר זמן מה, הגיעו סראוקה ודניאלה לירח. הנוף היה מדהים: מכתשים עמוקים, סלעים מחוספסים ואבק אפור כיסו את פני הירח. סראוקה ודניאלה יצאו מהספינה והחלו לטייל על פני הירח. הם קפצו גבוה באוויר הקלוש והשאירו עקבות קטנות באבק.במהלך טיוליהם, סראוקה ודניאלה גילו מערה נסתרת. בתוך המערה, הם מצאו ציורים עתיקים על הקירות, המתארים יצורים מוזרים וחלליות. הם הבינו שהם לא לבד ביקום.פתאום, הם שמעו רעש. מהחשכה יצא יצור קטן ומרוכס, בעל עיניים גדולות ומאירות. היצור הסתכל עליהם בסקרנות. סראוקה ודניאלה נדהמו, אך לא פחדו. הם החליפו כמה מילים עם היצור בשפת סימנים אוניברסלית, ולמדו שהוא יצור חכם ושלו.היצור הציג את עצמו בשם זיגי, והסביר שהוא שומר על המערה הזו במשך דורות רבים. זיגי הראה לסראוקה ודניאלה אוסף של חפצים עתיקים, כולל מפה של הירח ומכשיר תרגום אוניברסלי.לאחר בילוי מהנה עם זיגי, סראוקה ודניאלה החליטו לחזור לכדור הארץ. הם נפרדו מזיגי בהבטחה לשוב בקרוב.הסיפור קוצר כי לא היה מספיק מקום פה (:

הסיפור של היום נוצר לפי בקשתו של ילד חמוד בשם אייל בן 7.5 מגבעתיים, תודה רבה לך על הבקשה נהנינו לכתוב ולספר את הסיפור שלך!תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ היוטיוב שלנו:https://youtube.com/@kaden_and_tommyלבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:בלשי ההרים היו עסוקים כמו דבורים בוקר שטוף שמש אחד. אלכס צחצח את זכוכית המגדלת שלו, סם נקבר בערימה של מפות ישנות, לילי אפתה עוגיות להרפתקאות שלהם, ובן ניסה, ובכן, ללמד את סנאי חיית המחמד שלהם, נוטקין, איך לחבוש כובע בלשים זעיר.לפתע, זוהר מוזר מילא את השמים. הבלשים הרימו את מבטם בפליאה. הכוכבים נצצו פחות בהירים מהרגיל. חלקם אפילו היו חסרים! רעד עבר על עמוד השדרה שלהם. משהו היה שגוי."זה תעלומה!" קרא אלכס, עיניו נוצצות מהתרגשות.הם ארזו את התיקים שלהם בחטיפים נוספים, טלסקופ רב עוצמה והרבה מאוד אומץ. למעלה הם טיפסו, ליבם פועם בציפייה. ככל שהם עלו גבוה יותר, כך השמיים נעשו כהים יותר. הכוכבים החסרים היו בולטים יותר כעת. זה היה כאילו מישהו כיבה את האורות.כשהם הגיעו לשיא, הם הציבו את הטלסקופ שלהם. כשהם הציצו לתוכו, הם ראו משהו יוצא דופן. יצורים זעירים ושובבים שיחקו מחבואים עם הכוכבים! קראו להם חוטפי כוכבים, והם נהנו."אנחנו חייבים להחזיר את הכוכבים האלה!" הכריזה סם, קולה התמלא בנחישות.הבלשים התקרבו, מנסים להיות שקטים כמו עננים. אבל חוטפי הכוכבים היו עסוקים מדי בלשחק מכדי להבחין בהם. עם תוכנית מהירה, הם החליטו להסיח את דעתם של היצורים. בן התחיל לספר את הבדיחה הכי מצחיקה שלו, בזמן שלילי שרה שיר ערש. זו הייתה תוכנית מסוכנת, אבל היא עבדה! חוטפי הכוכבים היו כל כך משועשעים שהם שכחו הכל מהכוכבים.ניצלו את ההזדמנות שלהם, אלכס וסם תפסו בזהירות את הכוכבים החסרים והחזירו אותם לשמיים. כשהכוכב האחרון מצא את מקומו, השמיים התאירו בהירים מתמיד. חוטפי הכוכבים מחאו כפיים הזעירות, והבלשים חייכו.מותשים אך מאושרים, הם התחילו בירידה. העולם למטה נראה קסום עם מיליון כוכבים מנצנצים. כשהם התכרבלו במיטותיהם באותו לילה, הם לא יכלו שלא להרגיש גאים בהרפתקה שלהם. הם לא היו רק בלשי הרים; גם הם היו מצילי כוכבים!וכך, עוד יום הסתיים לחברינו האמיצים. אבל הם ידעו שההרים מכילים עוד אינספור תעלומות, והם היו מוכנים להתמודד עם כולם. אחרי הכל, להיות בלש הרים היה העבודה הכי מרגש בעולם!

בפרק של היום קדן בחרה שיתרחש בחנות לציוד בית ספר וטומי בחר בילד כמוהו שילך לחנות לקניות ציוד.טומי שנה הבאה עולה לכיתה א' והוא מאוד מתרגש 🥰תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ היוטיוב שלנו:https://youtube.com/@kaden_and_tommyלבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:פעם, בעיירה השוקקת ווילוברוק, חי ילד סקרן בשם דניאל. דניאל עמד להתחיל שנת לימודים חדשה, והוא נזקק לציוד: מחברות, עפרונות, תיק גב יציב, ואולי מחק קסום שעלול לגרום לטעויות להיעלם במגע בלבד.בוקר שמש אחד, אמו של דניאל הגישה לו רשימה. זו הייתה רשימה ארוכה, מלאה בפריטים כמו "קלסרים עם שלוש טבעות", "מחשבון גרפים" ו"מד זווית". עיניו של דניאל התרחבו. איך הוא יכול למצוא את כל הדברים האלה? החנות השכונתית הקטנה שלו לא תספיק; הוא היה צריך משהו מפואר יותר.וכך, עם נחישות בלב, דניאל יצא למסעו. הוא עקב אחרי הרחובות המתפתלים, עבר את המאפייה שהדיפה ריח של לחם טרי, והפארק שבו שיחקו ילדים. לבסוף, הוא הגיע ללב ווילוברוק - חנות הציוד האגדית.החנות עמדה גבוה, חלונותיה מציגים שורות על גבי שורות של אספקה. דניאל פתח את דלת העץ הכבדה, ופעמון צלצל בעליצות. באוויר היה ריח של נייר, דיו ואפשרות. מדפים נמתחו עד התקרה, ועיניו של דניאל התרחבו כשלקח הכל פנימה.מאחורי הדלפק עמד מר כהן, בעל החנות. היה לו זקן לבן שהגיע לחזהו, והמשקפיים שלו ניצבו על קצה אפו. "ברוך הבא, הרפתקן צעיר," הוא אמר, קולו חם. "מה מביא אותך לאמפוריום הצנוע שלי?"דניאל פרש את רשימתו ומסר אותה למר כהן. "אני צריך הכל כאן," הוא אמר. "אתה יכול לעזור לי?"מר כהן התאים את משקפיו וסרק את הרשימה. "אה, באמת מסע אצילי," הוא אמר. "הבה נתחיל."וכך, דניאל חקר את החנות. הוא מצא מחברות עם כריכות צבעוניות כמו קשת בענן, עפרונות שהבטיחו לכתוב סיפורים משלהם, וסרגלים שנמדדו לא רק אינצ'ים אלא גם חלומות. חלק התרמילים היה כמו יער של אפשרויות - חלקן אלגנטיות ומודרניות, אחרות מחוספסות והרפתקניות.כשדניאל שוטט במעברים, הוא הבחין בדלת מסתורית מאחור. לא היה לו סימן, אבל זוהר רך בקע מהסדק שמתחתיו. הסקרנות משכה בו. הוא פתח את הדלת ונכנס לתוך יער שליו.עצים גבוהים לחשו סודות, ואור השמש הסתנן מבעד לעלים. ציפורים שרו מנגינות שדניאל לא שמע מעולם. במרכז היער ניצב שולחן עץ, עמוס באספקה ​​מכושפת. היה קולמוס שכתב שירה, מצפן שהצביע לעבר אוצרות חבויים ומחק קסום שצחקק כשנוגעים בו.דניאל בחר בקפידה. הוא בחר את הנוצה ודמיין את הסיפורים שהיא תטווה. הוא לקח את המצפן, בתקווה שהוא ינחה אותו בפיתולי החיים. וכמובן, הוא לא עמד בפני המחק המצחקק - הוא הבטיח לעשות טעויות מענגות.בחזרה לחנות, מר כהן הנהן באישור. "בחרת היטב, הרפתקן צעיר," אמר. "זכור, האספקה ​​הזו מכילה קסם בפנים. השתמש בהם בחוכמה."דניאל שילם על אוצרותיו, הודה למר כהן ויצא החוצה. דלת היער נעלמה מאחוריו, והותירה רק את הזיכרון של אור השמש ושירת הציפורים.כשדניאל הלך הביתה, הוא הרגיש אחרת. התרמיל שלו היה כבד יותר, לא עם מחברות ועפרונות, אלא עם פליאה ואפשרות. הנוצה לחש רעיונות, המצפן הצביע לעבר הרפתקאות, והמחק ציחקק כאילו הוא יודע סודות.וכך, קורא יקר, בכל פעם שאתה עובר ליד חנות הציוד המפוארת בווילוברוק, הסתכל מקרוב. אולי תבחין בילד סקרן בשם דניאל, התרמיל שלו מלא בקסם, מוכן לכתוב סיפור משלו - כזה מלא בצחוק, חברות וחדוות למידה.---וזה, ידידי, הסיפור על מסע הציוד הגדול של דניאל. יהי רצון שחלומותיך יהיו חיים כמו אספקה ​​מכושפת, ושההרפתקאות שלך יובילו אותך למקומות מופלאים. חלומות מתוקים! 🌟✨📚

תודה לשחר עופרי ועומר על הבקשה לכתוב על סוניק וספידי, לא כלכך ידענו לאיזה ספידי התכוונתם אז נתנו לבוט לבחור והוא בחר סטיב מקווין.🚗🦔תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ היוטיוב שלנו:https://youtube.com/@kaden_and_tommyלבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommyהסיפור כפי שיצא מהבוט:ליל הכוכבים נוצץ כמו מיליון יהלומים מפוזרים כמו רקטה אדומה בוהקת, בצורת כלב צ'ילי (כמובן!), שהתפוצצה מכדור הארץ. בפנים, סוניק הקיפוד, פרוותו הכחולה מפוצצת מהתרגשות, קפץ במושבו. לצדו, דמות כסופה בחליפת חלל חלקה, כיוונה את הקסדה שלו. זה היה סטיב מקווין, אלוף מכוניות מירוץ בדימוס, שהפך כעת למנטור הבלתי סביר אך הנלהב של סוניק."קל שם, ספידי," ציחקק סטיב, קולו עמום על ידי הקסדה. "נגיע לירח בקרוב. תתכופף ותיהנה מהנוף."סוניק, אי פעם הספידסטר, היה חסר סבלנות. "אבל סטיב, הירח! זה הולך להיות מדהים! אתה יכול לדמיין שאתה מקפץ בכוח המשיכה הנמוך הזה?"סטיב חייכה. "בגלל זה הבאנו את מגפי הירח, אלוף. צריך לשמור על מהירות הסופר-מהירות האלה בשליטה."כמה שעות לאחר מכן, רקטת הכלב צ'ילי נחתה בחבטה עדינה על פני הירח המאובקים. סוניק יצא החוצה, התנשף. כדור הארץ, גולה כחולה ותוססת, נתלה בחושך הדיו. סביבם נמתחו מכתשים כמו עקבות של ענקים, והרים נצצו בלבן רפאים תחת אור השמש הקשה."וואו..." לחש סוניק, מרגיש תערובת מוזרה של התרגשות ויראה. "זה יפה."סטיב הניח יד על כתפו. "עכשיו, זכור את המשימה, סוניק. פרופסור פינק צריכה את סלעי הירח האלה למקור האנרגיה החדש שלה. פשוט תפוס כמה, ובואו נחזור אחורה לפני שהלילה על הירח יהיה סחף אמיתי."סוניק הנהן, עיניו כבר סורקות את נוף הירח. ברעש, הוא יצא לדרך, דילג על המכתשים במגפי הירח שלו, מותיר את סטיב בענן אבק.סוניק אסף סלעי ירח בלהט של ילד בחנות ממתקים. הוא מצא אחד חלק, שחור, אחד גבשושי, אפור, ואפילו נוצץ וזהוב. עד מהרה התנפח התרמיל שלו. אבל בכל זאת, הוא המשיך לחפש, מהירותו סוחבת אותו עוד ועוד ממקום הנחיתה.לפתע, הוא הבחין בו - מכתש ענק ועגול לחלוטין שלא דומה לאף אחד אחר. הסקרנות מכרסמת בו, סוניק קפץ לעברו. כשהתקרב לקצה, הדהדה רעש נמוך מבפנים. הוא הציץ למטה. המכתש התמלא ב... כדורים קופצים וזוהרים! הם פעמו באור עולמי, קופצים זה מזה כמו כדורי חוף היפראקטיביים.מהופנט, סוניק התקרב צעד אחד. ואז עוד אחד. האדמה שמתחתיו נתנה את מקומה, והוא נפל מעל הראש לתוך המכתש! הוא נחת ב"אוף" רך על מצע הכדורים הזוהרים. הם היו רכים ורכים באופן מפתיע. סוניק ציחקק כשהוא מקפץ כמו פינבול במכונת ניאון.אבל הכיף הפך עד מהרה לפאניקה. הכדורים הזוהרים, התברר, היו מגנטיים. הם נצמדו לפרווה ולמגפיים של סוניק, מה שאי אפשר לזוז. הוא ניסה לברוח, אך איבריו היו דבוקים למקום. הפחד אחז בו.בדיוק כשהייאוש איים להכריע אותו, קול מוכר התפצח דרך המתקשר שלו. "סוניק! איפה אתה?" זה היה סטיב, קולו מכוסה דאגה."אני... נפלתי לתוך מכתש!" הסביר סוניק, קולו רעד.סטיב מיהר אל קצה המכתש, הבעתו קודרת. "הישאר רגוע, סוניק. אני אמצא דרך למשוך אותך למעלה."סוניק התבונן כשסטיי, בעל תושייה מתמיד, משתמש בקרן הטרקטור המגנטית של הרקטה שלו כדי להרים אותו בעדינות אל מחוץ למכתש, כדור זוהר אחד בכל פעם. חזרה על קרקע יציבה, סוניק הרגיש גל של הקלה שוטף אותו."תודה, סטיב," הוא מלמל, מבויש. "נסחפתי."סטייב פרפר את הפרווה של סוניק. "זה קורה לטובים מבינינו, אלוף. אבל זכור, לפעמים להיות המהיר ביותר זו לא התשובה. להיות חכם, זהיר ומקשיב טוב זה לא פחות חשוב."כשהסתכל אחורה על המסה המתערבלת של כדורים זוהרים במכתש, סוניק הבין. הוא היה כל כך מרוכז בלהשיג עוד סלעי ירח עד ששכח להיזהר.בחזרה לכדור הארץ, פרופסור פינק היה מרוצה מהסלעים שנאספו. אבל הלקח היקר ביותר שסוניק למד לא נמצא על הירח.

היום זהו פרק מיוחד, מספר 50 שלנו בפודקסט והפעם קדן וטומי לא רק ימציאו דמויות אלא גם יספרו לנו את הסיפור והכל מהראש!קדן וטומי החליטו לספר סיפור על איש עני והכלב שלו.שמיעה מהנה!תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:https://www.instagram.com/kaden_and_tommyלערוץ היוטיוב שלנו:https://youtube.com/@kaden_and_tommyלבקשות לסיפורים וליצירת קשר:https://linktr.ee/Kaden_and_Tommy