המוסך

ברוכות הבאות וברוכים הבאים לפודקאסט של ״המוסך״. הרשימות והשירים שתשמעו מיד אמורים היו להתפרסם בגיליון אפריל שלנו, במהלך המלחמה עם איראן, אלא שאז התרחשו דברים, ״המוסך״ נפרד מן הספרייה הלאומית שאירחה אותנו בתשע השנים האחרונות ונמצא בעיצומו של בניית בית חדש. הגיליון ההוא, על חומריו הספרותיים המשובחים, עדיין ממתין ויראה אור בקרוב, ובינתיים רצינו לחלוק אתכם את הפרויקט שקיבל את הכותרת ״לא יבואו עוד המלחמות״. אלה רשימות ושירים מן המקלט שכתבו עומר ולדמן, מעין איתן, חגי ליניק, תמר מרין, אוריאן זכאי, אסתי ג. חיים, אילנה ברנשטיין, רתם פרגר וגנר ורוני צורף – וכל אחד ואחת מהם קוראים את יצירותיהם בקולם. הטקסטים המלאים מופיעים במקביל בדף הפייסבוק של המוסך. קריינית: דפנה לוי.פתיח מוזיקלי: שילה פרבר. 

ברוכות הבאות וברוכים הבאים לפודקאסט של ״המוסך״, המוסף לספרות. האורחת שלנו הפעם היא נורית זרחי, שלאחרונה ראתה אור אסופּה מסיפוריה הקצרים ״בשביל מה הארמון וכל הדקורציה״. הסיפורים בקובץ נבחרו על ידי קבוצה מכובדת של כותבות וכותבים (יפתח אלוני, לאה איני, שמעון אדף, רונית ידעיה, מיכל בן נפתלי, אילנה ברנשטיין, איריס לעאל, עודד וולקשטיין, מעין איתן, עדי שורק, אסף שור, עמיחי שלו, תהילה חכימי, יערה שחורי ועינת יקיר) שגם כתבו על חוויית הקריאה האישית שלהם בכל אחד מהסיפורים. המחווה המיוחדת והמרתקת הזו היא התרוץ הרשמי לשיחה עם זרחי, שיחה שנדדה על פני כל מיני פנים של קריאה וכתיבה, והייתה קצרה משום שנורית עברה טיפול רפואי שהקשה עליה לדבר, וגם משום שהתקיימה ביום הראשון למלחמה הנוכחית. דפנה לוי, מעורכות ״המוסך״, משוחחת עם נורית זרחי. 

לסבי הייתה חצר ועץ אחד מופלא בה, תות שחור ענק.היה עוד כמובן, אבל אם נדרשתי לצמצם עד כמה שאפשר – העץ וסבא, זה מה שהיה נשאר.כך מתחיל הסיפור הקצר ״תותים״ המתפרסם בגיליון חודש מרץ של המוסך. כתב וקורא: עדו חפץ

ברוכות הבאות וברוכים הבאים לפודקאסט של ״המוסך״, המוסף לספרות. האורח שלנו הפעם הוא הוא ההיסטוריון פרופ׳ אופיר מינץ-מנור. הוא אמנם מומחה לפיוט היהודי משלהי העת העתיקה וימי הביניים, אבל אצלנו הוא מתארח בזכות הפודקאסט שלו ״מקום אחר״ שממש בימים אלה מלאה לו שנה. ״מקום אחר״ מוגדר כמקום לשיחות והרהורים על יצירה עברית ברחבי העולם, וכפי שתשמעו הוא נולד מתוך מה שמינץ-מנור מגדיר כצורך קיומי, בהול אפילו, לייצר מרחבים עבור העברית, שאינם קשורים לישראל. מאותו טעם הוא עסוק בימים אלה גם בהקמתו של כתב עת חדש, ביחד עם כותבים וחוקרים נוספים, כפי שהוא מספר בשיחתנו. כמי שרואה בעצמו אקטיביסט של העברית, הוא מבין את הקושי שיש לכותבים, קוראים וחוקרים שמתרחקים מן הבית שבו הם והשפה שלהם נולדו, אבל יש בדבריו גם אופטימיות, משום שאחרי הכול, כך הוא אומר, במצבי משבר אפשר תמיד למצוא גם כוח יצירתי.  דפנה לוי, מעורכות ״המוסך״, שוחחה עם אופיר מינץ-מנור ואתן ואתם מוזמנים להאזין. את הפתיח המוזיקלי שלנו הלחינה שילה פרבר.

האורחת שלנו הפעם היא מיכל קריסטל - והיא אורחת כבוד.. מיכל הייתה מעורכות כתב העת שלנו בשנותיו הראשונות, והזמנו אותה לשוחח על ״גורמים חתרניים״, קובץ סיפורים קצרים מארגנטינה שהיא בחרה ותרגמה. הסיפורים כולם עוסקים בשנות הדיקטטורה בארגנטינה, בזמנים שבהם האימה חלחלה לכל מקום, אנשים נעלמו, ואחרים נשחקו ושתקו מתוך תחושת ייאוש עמוקה. שישה עשר סיפורים יש בקובץ, ולדברי קריסטל, מעבר למסר הפוליטי שלהם, הם נבחרו בזכות איכותם הספרותית, כדוגמה לאופן שבו ספרות טובה מתמודדת עם מה שכוחות עצומים הושקעו בהשתקתו. דפנה לוי, אני מעורכות שוחחה עם מיכל קריסטל. כאן אפשר לקרוא סיפור מן הקובץ - גיהינום גדול  מאת גיזֶ'רמו מרטינֶסֿ בתרגום מספרדית של מיכל קריסטל, כפי שהתפרסם במוסך.

האורחת שלנו הפעם היא ד״ר רבקה גולדברג, שערכה את קובץ רשימותיה של המשוררת זלדה, ״ואולי ייפתחו השערים״, אשר ראה אור לאחרונה. ההיכרות של גולדברג עם זלדה החלה לפני שנים רבות, כשבצעירותה התגוררה בביתה של המשוררת ומאז, כפי שהיא אומרת, זלדה קיימת בתוכה. את הקובץ הנוכחי, היא מסבירה, היא ניסתה לבנות כרצף המתעד את תחנות חייה של זלדה, כמו מין ביוגרפיה שזלדה מספרת במילותיה שלה. לשם כך היא נדרשה לבצע מלאכת בילוש ונעזרה באותו קשר עמוק ואינטימי שהיה לה עם זלדה כל השנים. שמי דפנה לוי, אני מעורכות ״המוסך״, ואני מקווה שתהנו להאזין לשיחתי עם ד״ר רבקה גולדברג. 

ברוכות הבאות וברוכים הבאים לפודקאסט של ״המוסך״, המוסף לספרות. האורחת שלנו הפעם היא נוגה פרידמן. בפתח ספרה ״ימים כקלקולם״ היא כותבת: ׳הפוזיציה שלי עכשיו היא של מלכת האבל, רס״מית העצב, פאקינג אלמנת צה״ל שכולם אומרים לה כל היום, ״מה שאת רוצה,״ ״איך שאת מחליטה,״ ״תעשי מה שאת צריכה,״ כשהכוונה היא בעצם ״תעשי מה שאת אמורה, מה שתמיד עושים, מה שנהוג...״ אלא שפרידמן אינה עושה את מה שמצופה ממנה, לפחות לא בעולם היצירה שלה. את האבל שלה על מותו של עידו – בן זוגה ואבי שלושת ילדיה, שנהרג בקרב בשבעה באוקטובר – היא תיעדה ביומן מצולם (שהפך לסרט ״שום דבר לא בסדר״ בבימויו של רני סער); בקומיקס חריף (״גוף ראשון רבים״) באלבום שירים שהיא מקליטה בימים אלה, אבל שירים מתוכו היא כבר ביצעה בפסטיבל ישראל (וחלקיק מהם משולב כאן בשיחה) ועתה גם ביומן כתוב. פרץ היצירתיות הזה הפתיע גם אותה. לקח לה זמן, אבל עכשיו היא כבר מוכנה לקרוא לעצמה סופרת. שמי דפנה לוי, אני מעורכות המוסך ואני שמחה שהצטרפתם לשיחה שלי עם נוגה פרידמן.

ברוכות הבאות וברוכים הבאים לפודקאסט של ״המוסך״ – המוסף לספרות. האורחת שלנו הפעם היא לאה איני, שבימים אלה ראה אור ספרה ״ועודך בחיים״ (בהוצאת ״אלטנוילד״), המכיל מהדורה מחודשת של הרומן הראשון שלה ״גאות החול״ וממואר שנכתב כעת, שבע שנים אחרי מותו של בעלה עירד. איני מתארת בספר חוויות מיסטיות מסעירות מאוד, וידיעה ברורה שעל אף שמדובר בפרידה מרה, עירד נמצא איתה, פשוט כך, באיזו אהבה פלאית שאיננה מכאן. היא אומרת שדווקא הספר הזה, שהדברים הכתובים בו אולי נשמעים מטורפים אפילו, מבוסס לגמרי על דברים שחוותה, על דברים שכסופרת לא הייתה יכולה או רוצה להמציא.שמי דפנה לוי, אני מעורכות ״המוסך״, ואני מקווה שתהנו משיחתי עם לאה איני, שדילגה כמקובל בין נושאים ותקופות. 

ברוכות הבאות וברוכים הבאים לפודקאסט של ״המוסך״, המוסף לספרות. האורח שלנו הפעם הוא גלעד מאירי, משורר, חוקר, עורך ומורה לכתיבה, שבימים אלה ראה אור ספר שיריו החדש. הספר, ״סביב הבית כבר אין חיות בר״ מאגד בתוכו מבחר משמונה ספרים קודמים וגם צרור שירים חדשים. בגיל שישים מאירי יכול להסתכל על שנות הכתיבה שלו ולגלות דברים שמפתיעים גם אותו. משירתו של מאירי ברור שהוא לא רק מאוהב בשפה ומתייחס אליה במידה זהה של חרדת קודש ושעשוע עמוק, אלא שהוא גם מאמין גדול ברוח האדם. האמונה הזו, כך הוא אומר, דחפה אותו להקים (ביחד עם שותפיו) בית ספר לשירה וכתבי עת, והיא גם שממתנת את הכעס המתבקש על התפוצה הגדולה של שירת החובבים. שוחחנו על כל אלה ומאירי גם קרא שירים ישנים וחדשים. דפנה לוי, אני מעורכות המוסך שוחחה עם גלעד מאירי.  את הפתיח המוזיקלי שלנו כתבה שילה פרבר.

ברוכות הבאות וברוכים הבאים לפודקאסט של ״המוסך״, המוסף לספרות. האורח שלנו הפעם הוא אסף שוּר, שלאחרונה ראה אור ספרו השמיני. הספר החדש, ״המסילה״, נפתח בתיאור של קבוצת אנשים הישובים ביחד בקרון, ״לכודים איש איש בתוך אופיו כמו גולם שאפשר אולי לפרוץ ממנו, אבל רק במאמץ אדיר״. אלא שזהו רק מסלול אחד, או מסילה אחת שבו מתקדם הספר. במסלול השני מתנהלות דמויות שונות ומשונות, זוגות, חברים, עמיתים לעבודה. חלק מן הדמויות מכירות זו את זו זמן רב, אחרות נפגשות באופן אקראי לגמרי באיזה פיתול מפתיע של העלילה, אבל הן הולכות ומובלות זו לקראת זו. משהו מן הדיסטופיה ששור כתב בבהירות גדולה בספרו הקודם, ״הדוב״, עדיין נמצא גם ב״המסילה״, אבל רק במרומז, אולי משום שכל כך הרבה אירועים קשים התרחשו בזמן שחלף בין כתיבת שני הספרים. דפנה לוי, מעורכות המוסך, שוחחה עם אסף שור .

ברוכות הבאות וברוכים הבאים לפודקאסט של ״המוסך״, המוסף לספרות. האורחת שלנו הפעם היא טלי עוקבי, משוררת וסופרת, שלאחרונה ראה אור ספרה ״אמנות המרחק״. כמו ב״בלוטת האושר״, ספרה הקודם של עוקבי, גם הפעם היא כותבת על רגשות עזים ומצבים קיצוניים בתערובת של ניתוח שכלתני והתבוננות מרוחקת, שמדגישה בחריפות גדולה את הקושי של הדמויות שלה לתקשר או ליצור מגע. ״אמנות המרחק״ מורכב משלוש נובלות, ״השנים הקטנות״, ״הפילים של אוגוסט גמישים״ ו-״מה מחזיק? סצנות של פרידה״ – בשלושתן מככבת אישה בעיצומן של טלטלות בחיי העבודה שלה, בגן ילדים, ובחיי הזוגיות שלה, ואלה מסופרות מנקודות מבט המשתנות, לעתים בהפתעה, באופן שמעצים את מצוקת הניכור הזו. עוקבי, שהיא ילידת עפולה, חיה בגרמניה כבר יותר מעשרים שנה וכותבת שירה וגם פרוזה בשתי השפות, כך שבשיחתנו הקצרה העלינו גם את השאלה איך לבחור באיזו שפה לכתוב מה.  דפנה לוי, מעורכות ״המוסך״ משוחחת עם טלי עוקבי.  

ברוכות הבאות וברוכים הבאים לפודקאסט של ״המוסך״, המוסף לספרות. האורח שלנו הפעם הוא אגור שיף, שספרו התשיעי ״חמש עשרה חיות״ ראה אור לפני חודשים ספורים, בהוצאה עצמית. כפי שמעיד שם הספר, בחמישה עשר הסיפורים מופיעים בעלי חיים, לעתים כגיבורי הסיפור, בפעמים אחרות כמלווים, כצל, או כמראה של הגיבורים האנושיים. הסיפורים בקובץ שונים מאוד זה מזה, ואף שנדמה שכל אחד מהם יכול היה להיות גרעין שיצמיח רומן שלם, שיף העדיף להגיש אותם כך – נקיים מעודפות, מנוסחים בחוכמה, דחוסים ולעתים גם מטרידים מאוד. שמי דפנה לוי, אני מעורכות המוסך, ושוחחתי עם אגור שיף גם על מקומו בעולם הספרות שלנו, היכולת של קוראים להבין סבטקסט, הרצון שיקראו אותו בעולם (ואגב, סיפורו ״יורי גגרין״, שממנו הוא קורא כאן קטע יפורסם בהמשך השנה בכתב העת (World Literature Todayוהקושי הגדול שלו לכתוב מאז שבעה באוקטובר. אתם מוזמנים להאזין לנו.

ברוכות הבאות וברוכים הבאים לפודקאסט של המוסך, המוסף לספרות. האורחים שלנו הפעם הם דנה שוופי ואמיר חרש. היא כותבת ומבקרת שלאחרונה ראה אור ספרה הראשון ״איך להיות מוזה״, והוא מרצה לספרות באוניברסיטת תל אביב שבין ספריו רומן בלשי, פנטזיה כנענית וסיפורי אימה לילדים ונוער. ביחד עם עורכים את ״בּוּ״, כתב עת לאימה, העוסק בקולנוע, ספרות ותרבות. בימים אלה הושק הגיליון השני של ״בו״, ואם בגיליונו הראשון מאמר המערכת הוקדש לשאלת המקום של מפלצות ומפלצתיות במציאות חיינו, שיש בה כל כך הרבה רוע, ובאפשרות להמיר את האימה מן המציאות לחוויות אסתטיות והגות; בגיליון החדש, שכותרתו ״שגרת האימה״, ישנו כבר מבט בוחן המגלה שהאימה לא עשויה מקשה אחת, כי בעל כורחנו, כפי שכותבים שוופי וחרש, הפכנו למומחים ולמדנו להבחין בדקויות שבין אימה לאימה, בין האימה ההרגלית של מי שיודע שבכל רגע עלול להתפרץ אסון – האימה של לפני שבעה באוקטובר, לבין האימה הטהורה, שבה הלבה מתפרצת וממוטטת את החיים, ואחריה מגיעה האימה היומיומית, שגרת האימה. כל אלה מקבלות ביטוי מרתק בגיליון החדש של ״בּוּ״, הנוגע בין השאר בתקוות השווא שאנו חוזרים ותולים בטכנולוגיה, בסרטי אימה יהודיים ובאפשרות להישאר אנושיים בנסיבות שבהן האימה נוכחת ללא הפסקה.  דפנה לוי, מעורכות המוסך, שוחחה עם שוופי וחרש.    את ״המוסך״ תוכלו לקרוא במלואו באתר שלנו. את הפתיח המוזיקלי שלנו הלחינה ומבצעת שילה פרבר. 

מרית בן ישראל, סופרת, עורכת, חוקרת, במאית, ממייסדות בית הספר לתיאטרון חזותי וכותבת הבלוג (הנפלא) ״עיר האושר״, כתבה את ספר הילדים החדש שלה ״יום בארץ תום״ לפי איורים של תום זיידמן פרויד, שליוו במקור את ״מסע הדג״, סיפור פנטזיה פלאי ועגום שנולד אחרי מות אחיה הקטן של המאיירת. דפנה לוי, מעורכות המוסך, שוחחה עם מרית בן ישראל על האופן שבו איורים מולידים סיפורים חדשים ועל יצירותיה של זיידמן פרויד, שגם אחרי יותר ממאה שנה נראות מהפכניות ונועזות . את השיר ״בתיאבון דובדבנים״ המשולב בשיחה הלחינה ומבצעת רונית קנו.  את הפתיח המוזיקלי שלנו כתבה ומבצעת שילה פרבר.  מוזמנותים לקרוא את המוסך כאן: https://blog.nli.org.il/mussach    

ברוכות הבאות וברוכים הבאים לפודקאסט של המוסך, מוסף הספרות העולה לרשת אחת לחודש. האורח שלנו הפעם הוא דרור בורשטיין. דפנה לוי, מעורכות ״המוסך״, שוחחה איתו על ספרו החדש ״להבות הלב וענני הגשם״, הכולל התבוננויות שלו במבחר שירים שעוסקים כולם בגשם. אלא שבעצם זהו ספר על שירה, מעין הצעה לצורת התבוננות או צורת חיים, חיים במצב שירי, שיש בהם תשומת לב, כזו שמבעירה לעתים את הלב, ממש כמו בכותרת, ובוודאי הופכת את העולם למעניין יותר. ספר הגשם הזה מגיע אחרי ״עולם קטן״, ״אח לתנים״, ״פליטי אור״ ויצירות נוספות של בורשטיין שעוסקות בסביבה שלנו, הרוחשת בעלי חיים, שמעטים מקדישים לה את אותו קשב שמקדיש לה בורשטיין, הסופר, המשורר, המורה, שחי בעיר הגדולה, אבל לעתים גם מניח ידיים ברכוּת על עצים שהוא פוגש ברחוב ובימים אלה הוא כותב ספר נוסף על בעלי חיים, שבחירתו עשויה להפתיע אתכם מאוד. אנחנו מקוות שתהנו מהשיחה הזו, אף שהיא הסתיימה לה פתאום מסיבות טכניות, ללא דברי שלום מנומסים.    את ״המוסך״, המוסף לספרות, אפשר לקרוא באתר שלנו.  את הפתיח המוזיקלי שלנו כתבה שירה פרבר.   

אחרי שנים ארוכות של תרגום ועריכה, שהביאו למדפינו אוצרות מאת קסטנר ופלובר, סנט אכזופרי וסלין, ניטשה וברכט - אילנה המרמן החליטה להתמסר לתרגומים מערבית בלבד. אלא שאז הנסיבות הפילו לחיקה את ״המשפט״ של קפקא, שדרש תרגום מחודש וראה אור לאחרונה, ובימים אלה היא מתרגמת גם את ״הנעדר״, הנובלה הבלתי גמורה של קפקא שנודעה עד כה בשם ״אמריקה״. והערבית? המרמן אינה מרימה ידיים: ביחד עם העורכת שלה, רים גנאיים, היא אוספת ומתרגמת צוואות של סופרים עזתיים ובמקביל מתרגמת אנתולוגיה של סיפורים קצרים מעזה. והיה לה, כמובן, מה לומר על כוחה המאחד והמפריד של השפה. דפנה לוי, מעורכות ״המוסך״, שוחחה עם המרמן בברלין.

בספרה החדש ״גלויות לב״, הקומיקסאית אילנה זפרן חוזרת ומעניקה את הבמה לבעלי חיים - לבעלות חיים, ליתר דיוק. אבל הגיבורה שכותבת את רומן הגלויות המצויר הזה, ג׳יין ארמדיל חושפת את הלב. כלומר - זפרן מציבה את לבה בקדמת הבמה, ללא שריון, מול עצב, כמיהה, געגועים ואהבה נכזבת. אחרי שפרסמה מספר סיפורי קומיקס אצלנו במוסך, הזמנו את אילנה זפרן לשיחה קצרה עם דפנה לוי, מעורכות המוסך, על לבבות, חתולים, חיות בר, וגם על ההירתמות שלה כאמנית למאבק לטובת החטופים.

ברוכות הבאות וברוכים הבאים לפודקאסט של ״המוסך״, מוסף הספרות. גליה עוז חגגה לאחרונה יום הולדת 60, ובמקביל ראה אור ״קשת ומייקי" הספר השני בסדרה שגיבורה הוא הילד הזה, שמשתולל וזורק כיסאות ומרחוק הוא נראה לפעמים כמו מפלצת שכולם רוצים להרחיק, לנצח. אבל עוז מתעקשת לכתוב מתוך המערבולות הרגשיות של מייקי, ולבנות עבורו עולם שבו האהבה מספקת נחמה וכוח ותקווה. שוחחנו על הימים שבהם נדמה שהספרות היא אולי ״שמיכה קצרה מדי״ ועל הרצון של ילדים שיכתבו עבורם את האמת. עוד פרוזה, שירה, מסות ואמנות ישראלית תמצאו באתר ״המוסך״. את הפתיח המוזיקלי שלנו כתבה שילה פרבר.

ברוכות הבאות וברוכים הבאים לפודקאסט של ״המוסך״ המוסף לספרות. האורח שלנו הפעם הוא יעקב צ. מאיר, סופר והיסטוריון, שבמבט ראשון נדמה שהנושאים שבהם הוא עוסק רחוקים מאוד אלה מאלה, אבל במבט מקרוב מתברר שהקשרים ביניהם הדוקים: בין אם מדובר ברומן שלו, ״נחמיה״, שהיה מועמד לפרס ספיר ועוקב אחר הקורות את הגיבור בדרכו לפגישה עם שבתאי צבי; במחקר שלו, המוקדש להיבטים החומריים של הספר ואגב כך גם להערות המשורבטות בשולי הדפים ובין אם מדובר בספר הילדים המפתיע שלו העומד לראות אור בימים אלה, וגיבורו הוא חזיר – המבין שרק בקרב יהודים לא יהיה מי שירצה לאכול אותו – והוא מתחיל ללמוד גמרא.  דפנה לוי, מעורכות המוסך, משוחחת עם יעקב צ. מאיר על ספריו ומחקריו.

האורחת שלנו הפעם היא נעמה דעי. היא עדיין לא שם שמוכר בכל בית שאוהבים בו ספרות, אבל זה בוודאי יקרה ולא בעתיד הרחוק. ספרה הראשון, ״צערו העתיק של הירח״ היה מועמד לפרס ספיר לספר ביכורים בשנת 2019, וספרה ״ופתאום בוקר״ שראה אור השנה, זיכה אותה בפרס על שם ז׳קלין כהנוב, ובסדרה של ביקורות מחמיאות מאוד. דעי, שהייתה תלמידת אולפנה במעלה אדומים, ובין השאר למדה תסריטאות והשלימה תואר שני בכתיבה יוצרת, היא היום מורה לתנ״ך וספרות ומחנכת בתיכון למדעים ואמנויות בירושלים. היא רואה בעצמה מספרת סיפורים שמגיעה מאותה שושלת של לקטי ביטויים, צורות דיבור ואופני מחשבה, שהיו סופגים הכול ואז יושבים עם אנשי הקהילה שלהם סביב המדורה ומהפנטים אותם בגרסאות שלהם למה שספגו. אין ספק שדעי היא כותבת חכמה וגם מתוחכמת, ומבין השורות בספריה ניכר בבירור מה שהיא גם אומרת בראיון הזה, שהיא מאמינה גדולה ביכולת של הספרות לעורר אמפתיה. עם נעמה דעי שוחחה דפנה לוי, מעורכות המוסך. פתיח מוזיקלי: שירה פרבר

ברוכות הבאות וברוכים הבאים לפודקאסט של ״המוסך״, המוסף לספרות. האורחת שלנו הפעם היא תמי בצלאלי, ציירת ומאיירת, שבמשך שנים רבות לימדה בבצלאל וגם איירה רשימה ארוכה של ספרי ילדים. הרומן הראשון של בצלאלי, ״תישארי” ראה אור לפני כשמונה שנים, וכעת ראה אור הרומן השני פרי עטה ״הו מאמה״. בסיפור הזה ישנן שתי גיבורות שחייהן מתנהלים במקביל. האחת היא קיפודה, והשנייה היא המאיירת שהמציאה אותה. שרה, האישה שבסיפור, חיה רוב חייה במחיצת דמויות שלא קיימות, כך תמי כותבת, ו״מכיוון שהייתה אישה נמוכת קומה, המרחק בין הפות שלה לבין הלב היה קצר במיוחד וזה עשה אותם כמעט מחוברים״.  אם מהציטטה הזו נדמה לכם שיש בספר ארוטיקה, אתם צודקים, והיא עדינה מאוד, כי ככה הגיבורה של תמי בצלאלי חיה וחושבת ורואה את העולם. הגיבורה הגאונה, יש לומר, גאונה בקמץ כמו שהייתה דודתה פלורה מכנה אותה.  שמי דפנה לוי, אני מעורכות ״המוסך״ ואני מזמינה אתכן ואתכם להאזין לשיחתנו.    את הפתיח המוזיקלי לפודקאסט כתבה שירה פרבר.    

ברוכות וברוכים הבאים לפודקאסט של ״המוסך״, מוסף הספרות, והפעם הזמנו לשיחה את המשוררת שני פוקר, שביחד עם עודד כרמלי ערכה את ״השירים שמחוץ לספרים״, אסופּה של כל שירי יונה וולך שלא נכללו בספרים ״התקניים״ שלה, כלומר השירים שוולך לא פרסמה מעולם, אלה שנדחו מספריה, ואלה שהתפרסמו בכתבי עת ונעלמו ביחד איתם. שני פוקר, שהיה לנו הכבוד לפרסם ב״מוסך״ את שיריה הראשונים, מספרת על עבודת האיסוף והאוצרות של יצירות וולך מתוך העיזבון, על ההתחבטויות בין היסטוריה לאסתטיקה ועל הרצון לפוגג את המיתוס ולהשיב למשוררת את ממדיה האנושיים. מגישה ועורכת: דפנה לוי.  פתיח מוזיקלי: שירה פרבר.  

ברוכות וברוכים הבאים לפודקאסט של המוסך, המוסף לספרות. האורח שלנו הפעם הוא פרופסור גור זק מן החוג לספרות באוניברסיטה העברית, שערך את אסופת הכתבים של פרנצ׳סקו פטטרקה שראתה אור לאחרונה. בספר, ״נודד לזמנים אחרים״ תורגמו לראשונה מלטינית מכתביו האישיים של מי שנחשב לאבי ההומניזם האירופי, נובלה שהיא תרגום ועיבוד מעניין לאחד מסיפורי דקמרון של בוקצ׳יו, מבחר משירתו של פטררקה ויצירות נוספות שבאמצעותן הוא ביקש להחיות את האידיאליים של העולם העתיק ולהצמיח מחדש תרבות חילונית חדשה. שמי דפנה לוי, אני מעורכות המוסך ואני מקווה שתהנו משיחתנו הקצרה.    תודה רבה שהאזנתם לפודקאסט של ״המוסך״, ואני מקווה להשתמע בפרק הבא, בחודש הבא.  את הפתיח המוזיקלי שלנו כתבה שירה פרבר

ברוכות וברוכים הבאים לפודקאסט של ״המוסך״, המוסף לספרות. האורח שלנו הפעם הוא המשורר שחר-מריו מרדכי, שספר שיריו החדש ״עבור את הלילה בלוע האש״ זכה לאחרונה בפרס זלדה לשירה. בפתח הספר מצטט מרדכי את ויליאם פוקנר, מתוך ״הקול והזעם״, בשורות שאומרות כי לעולם לא מנצחים במלחמה וכי בשדה הקרב אין מנצחים, כי הניצחון הוא אשליה של פילוסופים ושל טיפשים. המלחמה שעליה כותב מרדכי אינה המלחמה הנוכחית. הספר נולד מסיפורו האישי של אביו, האיש שחום העור ששערו פחם, כפי שהוא כותב, האיש שמבטו חורך כלהביור, האיש ששב בתום שישה ימים מלוהטים ממצרים עם אחיו וראה בסבלותם. אבל שלא במפתיע השירים כולם נקראים כרלוונטיים מאוד גם בימים הללו.  שחר-מריו מרדכי נמצא כעת במדינת ניו יורק ולכן השיחה איתו התקיימה בזום.  שמי דפנה לוי, אני מעורכות המוסך ואני מזמינה אתכם להצטרף לשיחתנו.   את הפתיח המוזיקלי כתבה לנו שילה פרבר, ואת הלוגו עיצב דור כהן.

האורחת שלנו הפעם בפודקאסט ״המוסך - מוסך לספרות״ היא אורית נוימאיר פוטשניק,  משוררת, מתרגמת שירה, עורכת ומבקרת שירה, שרשימות רבות פרי עטה התפרסמו גם במוסך.  ספר שיריה החדש של נוימאיר פוטשניק ״הים נסוג עוד קצת״ ראה אור בימים אלה, והשיחה שלנו עליו התקיימה ימים ספורים לפני האירועים הטראגיים האחרונים. כך יכולנו עדיין לדבר על רגשות של תשוקה ואהבות נכזבות, על תרגום כניסיון לפענח שירה ועל הומור.  שמי דפנה לוי ואני מעורכות המוסך, ואתן ואתם מוזמנים להאזין לפרק החודשי בפודקאסט שלנו. 

האורחת שלנו הפעם היא הסופרת, החוקרת והאקטיביסטית תמר וֶרֶטֶה-זהבי. הזמנו אותה לשיחה במלאת 60 לנאום ה-״יש לי חלום״ המפורסם של מרטין לותר קינג. אך מאחר שסדרת הביוגרפיות לנוער שכתבה ורטה-זהבי אמנם התחילה במנהיג זכויות השחורים בארה״ב אבל המשיכה והתרחבה, גם השיחה שלנו הרחיקה למקומות נוספים: איך ילדים מפענחים את יחסי הכוחות והקונפליקטים בעולם ובספרות? מה מרגישים ילדים שאינם מיוצגים ביצירות שהם פוגשים שוב ושוב? האם הם מהדהדים את העמדות הפוליטיות ששמעו בבית? (רמז: לא. והם רק מחכים שיושיטו להם יד, כדי לחיות בשלום ובהתחשבות הדדית). מראיינת: דפנה לוי.

שלוש שנים אחרי שספרה הראשון ״אהבה״ זכה להצלחה גדולה בארץ ובארצות הברית, רואה אור ספרה השני של מעין איתן, ״הצעקה״. איתן ממשיכה לעסוק במורכבות הגדולה של החיים במקום שאינו משתלב בסדר החברתי הצפוי, מקום שאפשר אולי לקרוא לו שוליים, אם כי ב״הצעקה״ הסימנים המעידים על כך פחות ברורים מאליהם. איתן אומרת שההבנה שתמיד יהיו מי שיחפשו בכתיבה שלה את ההקשר האוטוביוגרפי מעניקה לה חופש לכתוב כאוות נפשה, וגם ליצור מערכת יחסים מורכבת ומתעתעת בין ״הצעקה״ לקודמו ״אהבה״. דפנה לוי, מעורכות ״המוסך״ – המוסף לספרות, משוחחת עם מעין איתן. השיחה התחילה בשאלה מדוע בחרה הפעם לא לתת לגיבורי הסיפור שמות, ויותר מזה, לכנות את בן זוגה של המספרת בשם X. את כל גיליונות המוסך - מוסף לספרות תמצאו באתר שלנו: https://blog.nli.org.il/hamussach את הפתיח מוזיקלי כתבה לנו שירה פרבר.

ברוכים הבאים לפרק נוסף בפודקאסט של מוסף הספרות ״המוסך״. האורחת שלנו הפעם היא עופרה עופר אורן, שלאחרונה ראה אור ספרה העשירי, הרומן ״מה קרה להגר באילת?״, הכתוב כולו סונטות, 336 סונטות ליתר דיוק. אורן, שהיא סופרת, משוררת, עורכת וגם בעלת הבלוג ״סופרת ספרים״, עסקה בכתיבתה במגוון נושאים, אבל כפי שהיא מספרת, היא חוזרת שוב ושוב אל הפגיעה המינית, שגם היא חוותה בילדותה. ״הגר היא לא אני״, היא אמרה לי בשיחתנו, ״אבל כשכתבתי את חייה, כתבתי מנפשי״.  דפנה לוי, מעורכות המוסך,משוחחת עם עופרה עופר אורן.  את כל גיליונות המוסך - מוסף לספרות תמצאו באתר שלנו: https://blog.nli.org.il/hamussach   את הפתיח המוזיקלי שלנו כתבה שירה פרבר, ואת הלוגו עיצב עבורנו רועי כהן.   

אחרי שני ספרי המסות המוצלחים שלה, ״איך לכתוב״ ו״איך לחיות״, ראה אור הספרון הצנום שכתבה ארנה קזין, ״איך להתנגד״. קזין (עיתונאית לשעבר, מסאית, סופרת, מבקרת ומדריכת כתיבה) שלא הייתה מעולם אקטיביסטית, כתבה את המסה הזו מתוך חוויה אישית וחיפוש תשובות. שוחחנו על חירות, מצב חירום, מדינה טובה דיה ומדינה שאינה טובה דיה, ועל השאלה אם ספרות – על כל גווניה – מסוגלת לעורר לפעולה.  את הפתיח המוזיקלי של הפודקאסט חיברה שילה פרבר, ואת הלוגו עיצב עבור פודקאסט ״המוסך״ רועי כהן.

שניים מהממוארים היפים ביותר שנכתבו בעברית בשנים האחרונות עוסקים ביחסים המורכבים עם הורים בעת מחלתם, כשהתודעה והזיכרון הולכים ומשתבשים. האחד, ״האיש הזקן – פרידה״ מאת נגה אלבלך, ראה אור כבר בשנת 2018 וזיכה אותה בפרס ברנר, והאחר, ״על השעות השבורות״ מאת ריקי כהן ראה אור לפני חודשים ספורים בלבד. אלבלך תיעדה בפרגמנטים קצרים את אביה, ששקע בדמנציה ונעלם עוד לפני שהלך לעולמו, וכהן כתבה על זיכרונות ילדותה בבית כאוטי, שהסערות שבו הוכתבו במידה רבה על ידי מחלת הנפש של אמהּ. לכאורה, הסיפורים שונים לגמרי וגם סגנון הכתיבה, אבל בעצם יש בין שני הספרים לא מעט נקודות השקה. שמי דפנה לוי, אני מעורכות ״המוסך״ (המוסף הספרותי הרואה אור הרשת אחת לשבועיים בימי חמישי) ואני מזמינה אתכם להאזין לשיחה קצרה ששוחחתי עם שתי הסופרות. את הפתיח המוזיקלי של הפודקאסט חיברה שילה פרבר, ואת הלוגו עיצב עבור ״המוסך״ רועי כהן.

ספרה של אורלי קסטל בלום ״דולי סיטי״ מסתיים במילים: ״דאגתי לילד, אבל זאת לא הייתה היסטריה. ידעתי שאחרי כל מה שעשיתי לו, כדור או סכין בגב זה לא דבר שהוא לא יכול להתמודד איתו״. שלושים שנה חלפו מאז שאורלי קסטל בלום כתבה את ספרה החדשני, המהפכני אפילו. את סיפורה של דולי, המנסה לגדל ילד בתוך מציאות שאין בה חוקיות וגם לא מצפון או חמלה, מחטטת בקרביו, מדביקה אותו לגופה, תולשת, מבתרת, משתילה, מאמצת וזונחת בניסיונות נואשים להבין את התפקיד הבלתי אפשרי הזה: אימהות. בשיחה עם דפנה לוי, מעורכות המוסך - המוסף לספרות - אורלי מספרת על מה שהוביל לכתיבת ״דולי סיטי״, על ספרה החדש ״ביוטופ״, העתיד לראות אור בחודש הבא, על מה שביקשה בלחש מן הפירמידות ועל ההפתעה מכך ש״דולי סיטי״ לא הוליד דור שלם של ספרים פרועים ממנו.  את הפתיח המוזיקלי כתבה עבורנו שילה פרבר ואת הלוגו עיצב רועי כהן. 

מדוע ישראלים חילונים מדברים יידיש פתאום ומה כולנו יכולים ללמוד מהתופעה המשונה הזאת? המוסך יצא לברר את פשר ההתעוררות של תרבות יידיש בשנים האחרונות בפרק מנפץ מיתוסים וקלישאות שכולו מוקדש לספרות יידיש ולמעמדה בצד התרבות העברית. שירי שפירא שוחחה עם ויקי אס-שיפריס ויעל לוי, מתרגמות מיידיש לעברית, על הרלוונטיות של תרבות יידיש דווקא בישראל של ימינו ועל גישות מרעננות ומפתיעות לתחום הפורח. את הפתיח המוזיקלי שלנו כתבה במיוחד שירה פרבר, ואת הלוגו עיצב רועי כהן. את המוסך אפשר לקרוא באתר שלנו. 

המתרגמת והמשוררת סיון בסקין חוזרת בממואר שלה ״שבעה ימים אביב בשנה״ (הוצאת ה-21) לעיר הולדתה וילנה, ואגב כך מזמינה  אותנו לטיול בעולמות הדמיון, השפה והיצירה שלה. דפנה לוי שוחחה איתה על ספרה, שראה אור בימים אלה, על ההחלטה לכתוב בעברית (לקהל קטן) ולא ברוסית (למיליונים רבים) ועל הסיבות הרבות שבגללן לספרות המקומית שלנו אין שום סיבה להיות פרובינציאלית.  בין הרשימות של סיון בסקין במוסך: אוגוסט הארור, מה זו עריכת כתב עת?, על פמיניזם בספרות הילדים הסובייטית ומכתב מספינה מדומה.  את הלוגו של הפודקאסט שלנו עיצב רועי כהן, ואת הפתיח המוזיקלי כתבה שירה פרבר. 

דנה כספי בילתה קרוב לארבע שנים בחברתו של הסופר הנורווגי קרל אובה קנאוסגורד, אבל לא הצליחה ליצור איתו קשר עין. כספי, שתרגמה לעברית שורה של יצירות סקנדינביות משובחות, קוראת שני קטעים חדשים מספרים שאותם היא מתרגמת בימים אלה. היא גם משוחחת עם דפנה לוי על החיבה שלנו לספרות סקנדינבית ועל המורכבות הרגשית של המומינים.  תרגום של דנה כספי לפרקים מתוך ספר בכתובים של טובה ינסון התפרסם במוסך, בגיליון 102.  את הפתיח המוזיקלי שלנו חיברה שילה פרבר. לוגו: רועי כהן. המוסך - מוסך לספרות, רואה אור אחת לשבועיים, ברשת. 

הגיליון החדש של המוסך (גיליון 108) מוקדש כולו לסיפורים קצרים. מירי שחם, כותבת, עורכת, מנחה ומייסדת הקבוצה הפייסבוקית ״שבחי הסיפור הקצר״, מספרת לדפנה לוי על אהבתה הגדולה לסיפורים קצרים ועל התרחשויות מפתיעות בז׳אנר. היא גם קוראת את הסיפור הקצר שלה ״אדי״, שראה אור במוסך, ועתיד להתפרסם בספר הסיפורים הקצרים שלה שיראה אור בקרוב.  את הפתיח המוזיקלי ואת המערבונים כתבה עבורנו שילה פרבר ואת הלוגו עיצב רועי כהן. 

את נועה מנהיים אפשר להושיב מול מיקרופון ולחזור כעבור שעה (שעתיים? עשר שעות?) ולה עדיין יהיו סיפורים מעניינים לספר. לפני כשנה וחצי, לכבוד יום המגבת, הלא הוא חגם של שוחרי ״מדריך הטרמפיסט לגלקסיה״, מנהיים כתבה למוסך את הרשימה ״הפלנטה ׳בית׳״ - ערכים עכשוויים, עדכוני קורונה למדריך. היא משוחחת עם דפנה לוי על כתיבה הומוריסטית, הסתננות חתרנית של נשים ואחרים אחרים לז׳אנרים שוליים לכאורה ועל הכנות מעשיות לאפוקליפסת זומבים. כתב העת המוסך רואה אור ברשת אחת לשבועיים, בימי חמישי, ואפשר לקרוא אותו באתר וגם לקבל עדכונים בניוזלטר.  את הפתיח המוזיקלי הלחינה שילה פרבר ואת הלוגו עיצב רועי כהן. 

המשוררת הדס גלעד משוחחת עם ריקי כהן ודפנה לוי על האנטנות המיסטיות למחצה הנדרשות לכתיבת שירה, על אימהות, חופש, ילדים, רשתות חברתיות ותוכניות מהוססות לכתיבת פרוזה. שירים משל הדס גלעד התפרסמו בגיליון המוסך מס׳ 5, ובגיליון המוסך מס׳ 46 התפרסמה רשימתה על שיר אהבה של שרון אולדס.  עןד שירה טובה, פרוזה משובחת ואמנות ישראלית חדשה - באתר המוסך.  את הפתיח המוזיקלי שלנו כתבה שירה פרבר. 

יערה שחורי קוראת קטעים ממסה שכתבה במוסך, ומשוחחת עם דפנה לוי על כתיבת ממואר, נושאים נשיים, נושאים גבריים והקולות החסרים בספרות העברית. את כל גיליונות המוסך, מוסף לספרות טובה (העולה לרשת אחת לשבועיים, בימי חמישי) אפשר למצוא באתר הספרייה הלאומית.  את המוזיקה לפודקאסט שלנו כתבה שילה פרבר, את הלוגו עיצב דור כהן, ועזרה טכנית קיבלנו ממתן בן משה. 

אחרי קצת יותר מארבע שנים, המוסך חוגג גיליון 100 ומתחדש בפודקאסט. נעה ידלין קוראת את סיפורה ״איבה שלום״ ומשוחחת עם דפנה לוי על עיבוד ספרה ״שטוקהולם״ לסדרת הטלוויזיה המצליחה. את המוזיקה לפודקאסט כתבה שילה פרבר, את הלוגו עיצב דור כהן ועזרה טכנית קיבלנו ממתן בן משה.  את כל גיליונות המוסך אפשר לקרוא ברשת, בחינם: https://blog.nli.org.il/hamussach