סינמסקופ. פודקאסט קולנוע עם יאיר רוה

זהו קטע מתוך תוכנית אינטרלוד שלמה של ״סינמסקופ ברדיו הקצה״ שעסקה ברובה בפסקולים מסרטים וברטרוספקטיבה ל-500 התוכניות הראשונות של הפודקאסט. בגלל ריבוי הקטעים המוזיקליים היא לא יכולה להתפרסם במלואה בספוטיפיי, אפל וכו׳. מוזמנים להאזין לתוכנית המלאה כאן, באתר של רדיו הקצה. או באפליקציית פודבין, בה מאוחסנים כמעט כל 500 פרקי ״סינמסקופ ברדיו הקצה״ ותוכניות ספיישל מחוץ למניין.האזינו גם לתוכנית מיוחדת לכבוד האלבום ״סו״ של פיטר גבריאל, אלבום הסולו החמישי שלו מ-1986 שהזניק אותו להצלחה עולמית, אחרי שנים שהיה מוכר בעיקר כאמן נישה ואקס-ג׳נסיס. אתמול (19 במאי 2026) מלאו לאלבום המופת הזה 40 שנה.

בימים אלה מוצג בבתי הקולנוע סרטו העלילתי השלישי של תום שובל, ״חיים ללא כיסוי״. טור-דה-פורס קולנועי של שובל כבמאי, דאנה איבגי כשחקנית ומידן ארמה כצלם. במקביל לעבודה על הסרט הזה יצר שובל גם את הסרט התיעודי ״מכתב לדויד״, עליו זכה לפני חצי שנה בפרס אופיר. בפסטיבל דוקאביב הקרוב תוקרן הגרסה החדשה והשלמה של הסרט, שמוסיפה אפילוג, אחרי שחרורו של דויד קוניו משבי החמאס. שובל מתארח באולפן סינמסקופ ברדיו הקצה לדבר על שני הסרטים האלה, על הזיגזג בין סרטים קצרים לארוכים, על העבודה שלו כתסריטאי בהפקות הבינלאומיות של ג׳ייק פלטרו ומישל פרנקו, על השראות קולנועיות ועל היתרונות של קולנוע עני.

הביקורת שלי על הסרט ״פרויקט הייל מרי״. למה ראשי התיבות של הגיבור וראשי התיבות של השחקן שמגלם אותו זהים? מה הקשר בין הסרט הזה ובין "2001: אודיסיאה בחלל"? ו״קונטקט״ ו״מפגשים מהסוג השלישי״ ו״בין כוכבים״. ובסוף הפרק, החל מדקה 42:00, בונוס למי שכבר ראה אותו: מה בעצם קורה בסוף הסרט ועל מה הסרט הזה באמת?

כדאי לכם להקשיב לדבר די מטורף. זה פודקאסט שנוצר ב-AI על ידי תוכנת Notebook LM. העליתי לאפליקציה את הלייב בלוג שעשיתי בזמן האוסקר (קראו אותו כאן) והיא יצרה פודקאסט של 17 דקות שלש יחה בין שני אנשים, מעין דיווח חדשותי שמשתמש בבלוג שלי כאל מקור עיתונאי אותו הם מצטטים בדיווח, ועליו הם מרעיפים פרשנויות משל עצמם. נדהמתי מזה. קודם כל כי זה מצחיק נורא: האופן שבו הם תרגמו את הטקסט שלי לאנגלית, את הבהלה שלהם מכל מה שעשוי להישמע כנקיטת עמדה פוליטית, את התוספות שלהם לטקסט שלי, שהן במקרה הטוב משונות ובמקרה הרע תמוהות. אבל גם את האופן שבו הם הפכו טקסט בעברית לשידור באנגלית. הייתי חייב לשתף אתכם בזה שתגידו לי מה דעתכם.This is a blast! I uploaded my Oscars live blog (written in Hebrew) to the Notebook LM podcast app and it produced a radio conversation between two hosts or pundits, using my text as their source material on which they added quite a lot of their info and insights. I found it to be hilarious.

Nearly 10 years ago I sat for a small chat with one of my favorite artists, Laurie Anderson, who came to the Jerusalem Film Festival with her first film, "Heart of A Dog". I'm quite the blushing fan (and as a film critic I was chuffed that Ms. Anderson made a film that allowed me to conduct this interview with her), and I saw her perform many times - amongst them twice in Tel Aviv (with Lou Reed, performing "Homeland"), in Jerusalem and at the Roulette in Brooklyn. Talking to her in private made me feel I'm attending a personal concert of hers, with her answers actually spoken word pieces, perfectly worded and musically delivered.Hers answers start at the 6:30 minutes mark, and audio snippets from her film is included. מתוך ארכיון ״סינמסקופ״: לפני כמעט עשר שנים פגשתי לשיחה את לורי אנדרסון, אחת המוזיקאיות הנערצות עלי, שהגיעה לפסטיבל ירושלים עם סרטה ״לב של כלב״. תוכלו לקרוא על השיחה שלנו כאן.שודר במקור בתוכנית 90 של סינמסקופ ברדיו הקצה, 12 ביולי 2016.

בפסטיבל דוקאביב 2015 הוקרן הסרט התיעודי ״מתי כספי: וידוי״ שביימו דני דותן ודליה מבורך (שביימו גם את הסרטים על מנשה קדישמן ואריס סאן). הסרט אף זכה בציון לשבח מחבר השופטים והיה אמור להיות משודר בערוץ 1. אלא שמאז הקרנתו בפסטיבל הסרט נעלם. כספי התנגד להכללתן של כמה מהסצינות בו ודרש את הוצאתן כתנאי להסכמתו לשידור הסרט. השבוע נפטר מתי כספי וזו הזדמנות להוציא מהארכיון את הראיון שקיימתי על הסרט עם דני ודליה ב-12.5.2015, ברחבת סינמטק תל אביב מחוץ לפסטיבל דוקאביב. הסרט אולי יישאר גנוז (אני מקווה שלא), אבל את סיפור חייו של מתי כספי כדאי לכם לשמוע. ברדיו הקצה שידרתי שעה עם השירים שאני אוהב של מתי כספי ז״ל, כזמר וגם כמפיק מוזיקלי, שהפיק כמה מהאלבומים הישראליים האהובים עלי.

מארכיון סינמסקופ ברדיו הקצה. שודר ב-2.3.2021

שתי במאיות שצמחו מהקולנוע העצמאי, עברו דרך מארוול, ומגיעות עכשיו לבתי בקולנוע (ואולי גם לאוסקרים): ניה דה קוסטה וקלואי ז׳או.קלואי ז׳או ביימה את ״המנט״, בהפקת סטיבן ספילברג וסם מנדס. סרט על ווילים שייקספיר, אשתו והנסיבות שהובילו לכתיבת ״המלט״. האם ספילברג יעשה באוסקרים ל״קרב רודף קרב״ מה שהרווי ווינסטין ו״שייקספיר מאוהב״ עשו לספילברג עם ״להציל את טוראי ראיין״.ניה דה קוסטה ביימה את ״28 שנים אחרי: מקדש העצמות״, סרט ההמשך לסרט של דני בויל מלפני חצי שנה. יש בו המון דוראן דוראן.וגם: ״כריסטי״ עם סידני סוויני מתחיל עם שיר של טירז פור פירז, ממש כמו ״מרטי סופרים״וגם: ״The Rip״ בנטפליקס מפגיש את מאט דיימון ובן אפלק בפעם השירית בבי-מובי לא רע.

שלושה סרטים: ״שיר מריר מתוק״ (אמריקאי), ״הסוכן החשאי״ (ברזילאי) ו״חיים סודיים״ (צרפתי).

שניים מהלהיטים המפתיעים של ראשית 2026, שניהם עשויים להפוך לסרטי פולחן. Chapter 1: 07:00הראשון הוא ״מרטי סופרים״ עם טימותי שאלמה, יצירת מופת ניו יורקית יהודית, שלוקחת חירות גדולה עם ערבובי זמנים ותקופות והיא מלאת הברקות.הביקורת המלאה שלי על ״מרטי סופרים״ נמצאת כאן.Chapter 2: 44:00השני הוא ״עוזרת הבית״. מותחן מוקצן וקאמפי עם סידני סוויני ואמנדה סייפריד, שהן כמו אחיות תאומות, בבימויו של פול פייג, שהתחיל עם קומדיות ובשנים האחרונות הפך לבמאי פילם נואר פטישיסטיים נשיים - הקודם שלו היה ״בקשה מסתורית״ עם אנה קנדריק ובלייק לייבלי.

סיכום השנה בקולנוע, סרטי השנה של ״סינמסקופ״ ל-2025. החלק הקודם בסיכום השנה עסק בפסקולים והוא ניתן להאזנה באתר רדיו הקצה: האזינו כאןסיכום השנה שלי בבלוג ״סינמסקופ״ עם רשימת 20 סרטי השנה נמצא כאן: קראו כאןEnd of the year round-up: The Best Films of 2025Featuring: One Battle After Another, The Phoenician Scheme, Nouvelle Vague, Eddington, Train Dreams, The Testament of Ann Lee and The Ballad of Wallis Island

חלק ראשון בסיכום השנה בקולנוע ב-2025:- נטפליקס באמת תקנה את אולפני וורנר? והאם זה טוב או רע?- המלחמה בעזה היתה מצוינת לקולנוע הפלסטיני, שזכה לתקציבים בינלאומיים. - לא פחות משבעה שחקנים עשו השנה את בכורתם כבמאים.

ריאן ג׳ונסון עושה סרטים כבר 20 שנה ורק משתפר מסרט לסרט. סרטו החדש ״התעורר איש מת״ הוא תענוג.לעומת זאת, ״לנצח נצחים״ הוא לא.ובפסטיבל ברלין השנה גיליתי איך הבמאי הנורווגי האלמוני דאג יוהן האוגרוד הצליח לביים שלושה סרטים בבת אחת ולהציג אותם כטרילוגיה. אחד הסרטים האלה, ״חלומות״, דווקא חמוד מאוד.

שלושה סרטים בשירותי הסטרימינג שלכם:״חלומות רכבת״ (נטפליקס) הוא סרט פיוטי יפהפה ויוצא דופן, עם מוזיקה מאת ברייס דסנר (הנשיונל) ושיר חדש של נק קיבב בכותרות הסיום.״ג׳יי קלי״ (נטפליקס) הוא סרטו החדש של נואה באומבך שמציג אמביציה קולנועית חדשה בקריירה שלו. זהו קולנוע על קולנוע. ג׳ורג׳ קלוני ואדם סנדלר בתפקידים הראשיים.ו״בואו לראות אותי באור הטוב״ (אפל טי.וי) הוא סרט תיעודי קורע לב שיעשה לכם לבכות, על משוררת ומלחמתה בסרטן. הוא מסתיים עם שיר חדש של ברנדי קרלייל ושרה בריילס.וגם: בואו לפגוש אותי היום ולאורך הסופ״ש בפסטיבלון קולנוע חדש ומדליק ביפו, ממש ליד הרכבת הקלה. לינק לפרטים וכרטיסים (הנחה למחזיקי דיגיטל).

״מרשעת, חלק 2״ יוצא מחר בארץ ובעולם והופך סופית מיוזיקל בימתי בן שעתיים ו-45 דקות לסרט באורך חמש שעות, שהופך את ״הקוסם מארץ עוץ״ לטקסט אנטי-פשיסטי. עם שירים וריקודים. זה דווקא בידור לא רע.דקה 40: הידעתם שהבמאי של ״מרשעת״ ביים לפני עשר שנים את ״האשליה 2״ שלא כל כך הצליח? עכשיו מגיע ״האשליה 3״, שלוקח את הפורמט של ״מהיר ועצבני״ ומלביש אותו על חבורת קוסמים/שודדים. זה דווקא בידור לא רע.דקה 45: הסרט הישראלי ״הים״ זכה בפרס אופיר וחטף התקפות מצד שר התרבות. ואני לא מבין למה. למה זכה ולמה מחאה.דקה 52: פסטיבל סאונדטרק עורך מחווה לפיליפ גלאס. שימו לב ל״מישימה״, שחוגג 40 שנה וזוכה לעותק משופץ ומריב. פול שרדר (״נהג מונית״) הופך את סיפור חייו של המשורר היפני יוקיו מישימה לאאופרה של פיליפ גלאס. מישימה, אגב, התאבד בדיוק השבוע לפני 55 שנה. לאחד הקטעים בפסקול של פיליפ גלאס קוראים ״25 בנובמבר״.

שני דאבל פיצ'רים. האחד, בפתיחה, "הטורף: שטח פראי" של דן טרכטנברג ו"הנרדף" של אדגר רייט, שתי גרסאות חדשות שעולות באותו שבוע לסרטי אקשן של ארנולד שוורצנגר מ-1987. השני, מדקה 43: "לצערי, אני אוהבת אותך" (של שחר רוזן) ו"כמה הערות על המצב" (של ערן קולירין) שני סרטים ישראליים אפיזודיים, ניסיוניים ומשעשעים שהם פרויקטים של מחזורי לימוד בבתי ספר למשחק. וגם: שלושה פסטיבלי קולנוע מקומיים שמתרחשים השבוע, פסטיבל קולנוע דרום בשדרות שינעל מחר, פסטיבל סרטים בערבה שייפתח היום ופסטיבל סאונדטרק בסינמטק תל אביב שייפתח ביום שלישי עם סרט תיעודי אדיר על בילי ג׳ואל שלא כדאי לכם להחמיץ.

״יחסים פתוחים״ הוא סרטו החדש, השנון והעקוצני של מייקל אנג׳לו קובינו. והוא חלק מגל סרטים מהשנה האחרונה שמציגה זוגיות רומנטית כשדה קרב אלים, עד המוות. ספרתי שישה סרטים כאלה בשנה אחת.דקה 27:״בוגוניה״ הוא הסרט השלישי שיורגוס לנתימוס עושה באמריקה תוך שנתיים, והרביעי שלו עם אמה סטון. בפעם השלישית תוך שנתיים אני צריך להסביר למה לנתימוס הוא במאי טוב שעושה סרטים שאני שונא. ואם תהיתם מה זה ״בוגוניה״ (להבדיל מ״בגוניה״, הפרח). תקשיבו לקטע.דקה 49:שני סרטים ששואלים ״מה קורה לנאצים כשמלחמת העולם השניה מגיעה לסופה״. הראשון, ״ילדות גרמנית״ של פאטי אקין. השני ״נירנברג״ של ג׳יימס ונדרבילט.

Three new Netflix films from Oscar winning directors.שלושה סרטים חדשים של נטפליקס מאת במאים ובמאיות זוכי אוסקר. ״על סף פיצוץ״ של קתרין ביגלו (״מטען הכאב״), ״פרנקנשטיין״ של גיירמו דל טורו (״צורת המים״), ״בלדה על שחקן קטן״ של אדוארד ברגר (״במערב אין כל חדש״).וגם על סרט ההופעה של דפש מוד: ״Depeche Mode: M״.

4:20: שמעו סיפור משפחתי מוזיקלי9:30: לוקה גוואדנינו הוא במאי מצוין עם החלטות מקוריות, אבל שבזמן האחרון עושה בעיקר סרטים סנסציוניים ללא פואנטה. סרטו החדש, ״האמת מאחורי הרדיפה״ אמור היה לעורר סקנדל גדול, אבל הוא לא באמת מזיז לאף אחד. אבל איזה פלייליסט מצוין יש לו.31:00: ״מיסטר סקורסזי״ היא סדרה תיעודית מעולה, שתהפוך גם את ההייטרים הכי גדולים של סקורסזי למעריצים (אני למשל).53:38: ״האוטובוס האבוד״ מחזיר את פול גרינגראס לקולנוע אחרי הפסקה קצרה והוא שוב עושה סרט אינטנסיבי המבוסס על סיפור אמיתי - הפעם מתיו מקונוהיי הוא נהג אוטובוס תלמידים שמנסה לחלץ ילדים משריפת היער הגדולה בתולדות קליפורניה.

שלושה סרטים, שלושתם מלאים במוזיקה, שלושתם עוסקים בחטיפה ומרדפים, שלושתם נראים כאילו נעשו בשנות השבעים, ושלושתם ראויים לצפייה ביחד כטריפל-פיצ׳ר: ״קרב רודף קרב״ של פול תומס אנדרסון, ״נתפסו על חם״ של דארן ארונופסקי והסרט החדש של ספייק לי באפל טי.וי

ביוני 1975 יצא לבתי הקולנוע באמריקה ״מלתעות״ של סטיבן ספילברג. לפני עשר שנים, בתוכנית מספר 30 של סינמסקופ ברדיו הקצה, אירחתי את תומר קמרלינג, שאוהב את ספילברג לא פחות ממני ומבין אותו הרבה יותר, וחגגנו יום הולדת 40 לסרט. כעת לרגל חגיגות יום ההולדת ה-50 אני מוציא את הפרק מהארכיון ומעלה אותו לראשונה לסטרימינג להאזנה חוזרת.בפרק המקורי ניגנתי גם כמה משירי 1975 ברדיו האמריקאי ואותם חתכתי החוצה לטובת גרסת הפודקאסט הזאת.הוקלט באפריל 2015

ביום שלישי הקרוב, 16.9, יתקיים טקס פרסי אופיר. הנה מה שאני חושב שיקרה, ומה שאני מקווה שיקרה.כולל השמעת בכורה עולמית לגרסה של רגע דל (עילם וולמן) לשיר ״תפוח חינני״ של הדודאים, מתוך הסרט ״חיים ללא כיסוי״ של תום שובל

בפברואר 2019, רגע אחרי שזכה בדוב הזהב בפסטיבל ברלין, הגיע נדב לפיד לאולפן סינמסקופ ברדיו הקצה לשיחה בת שעה על בימוי, תסריט, מוזיקה, ריקודים וקולנוע שהולך על הקצה. כעת לפיד חוזר עם סרט חדש, ״כן״, אחד המועמדים הבולטים לזכות בפרס אופיר (שהיום ננעלה ההצבעה לקראתו), וכדאי לחזור לשיחה הזאת שבה לפיד עורך כיתת אמן על הקולנוע שלו ומה זה בכלל קולנוע

זה היה קיץ מעניין מאוד לסרטי אימה, וגם לסדרת הטלוויזיה ״הנוסע השמיני: כדור הארץ״ בדיסני+.שני סרטים אמנותיים, פסטיבליים שהולכים למקומות מאוד קיצוניים וכל שוט בהם נמשך המון-המון דקות, עם שניהם היה לי מאוד קשה ומסיבות שונות. האחד הוא ״טרופיקנה״ הישראלי. השני הוא ״אפריל״ הגיאורגי שעלה עכשיו באתר הסטרימינג Mubi

הסרט החדש של ווס אנדרסון, ״העוקץ הפיניקי״, סוף סוף מגיע לישראל. יש בו את כל היתרונות של סרטיו הקודמים של אנדרסוןהסרט השני של סלין סונג, ״מאץ׳ מושלם״, גם סוף סוף מגיע לישראל. יש בו את כל החסרונות של סרטה הקודם, ״חיים שלמים״״אף אחד 2״ הוא סרט מכות מצחיק אלים ומבדר שלוקח פורמט מבריק ומפתיע מהסרט הקודם ומחליף את הבמאי הרוסי בבמאי אינדונזי, שתמצאו את סרטיו הקודמים בנטפליקס

סרט חדש ומעניין מאוד - אבל גם אלים, מלחיץ ואינטנסיבי - נחת על העולם השבוע. בעברית הוא נקרא ״שעת הנעלמים״. באנגלית: Weaponsהבמאי הוא זאק קרגר (״ברברי״) שמזנק לליגה של ג׳ורדן פיל ואלכס גרלנד עם תסריט שנראה כאילו נחטף ממוחו של סטיבן קינג ובימוי שמושפע מדיוויד פינצ׳ר ופול תומס אנדרסון. לצד ״חוטאים״ של ריאן קוגלר זה עוד תסריט מקורי שעושה שימוש במוסכמות של סרטי אימה כדי לשחק עם הז׳אנר וגם להעביר איזשהו מסר חברתי שדורש פיענוח.וגם: ״להחזיר אותה״ של האחים פיליפו (״נגעת נרצחת״), שיש בו לא מעט קווי דמיון עלילתיים עם ״שעת הנעלמים״ וגם הוא סרט אימה יוצא דופן, אבל שאהבתי פחות.ועוד ועוד...

הקומדיה המטורפת והפארודיות הקולנועיות של שנות השמונים והתשעים חוזרות. ״גילמור המאושר 2״ מחזיר את אדם סנדלר 30 שנה לאחור ו״האקדח מת מצחוק״ מקים לתחייה מותג בן 40 שנה שבו ליאם ניסן בן ה-73 מחליף את לזלי נילסן בן ה-62 (ראשי התיבות נשארו זהים: ל״נ מחליף את ל״נ), וכך סרטים שהיו פעם לבני 15 הם כיום סרטים לבני 55.וגם: ״חלומות״ של מישל פרנקו - עם ג׳סיקה צ׳סטיין בתפקיד הראשי - הוא סרט פסטיבלים קר, קשוח ונועז על תשוקה אובססיבית שהוא גם משל מטריד על היחסים הנצלניים של ארה״ב ומקסיקו. והטוויסט: הבמאי המקסיקני מישל פרנקו עכשיו גר בישראל, ואת המיקס ל״חלומות״ הוא עשה בארץ

אלון אבוטבול נפטר אתמול בפתאומיות בגיל 60. את התוכנית נפתח עם מחווה קצרה לזכרו.למארוול יש להיט חדש: ״ארבעת המופלאים: התחלות חדשות״ והוא בסדר כזה, מהנה כזה. אבל יש לו בעיה אחת מרכזית.סרט האימה האלטרנטיבי והקיצוני של חברת ניאון, ״צמודים״, הוא חצי בודי-הורור וחצי סדנת זוגיות בכיכובו של זוג נשוי באמת, השחקנים דייב פרנקו ואליסון ברי. אבל יש לו בעיה אחת מרכזית.וסרט הביכורים העצמאי ״סורי, בייבי״ מזכיר קצת את האל הארטלי של פעם ויש לו תסריט עם הרבה כבוד למילים ולאוצר מילים אבל יש לו בעיה אחת מרכזית.

שני סרטים ישראליים חדשים, שניהם לכאורה מייצגים את הקצוות הכי רחוקים זה מזה של עולם הקולנוע. מצד אחד, ״כן״, של נדב לפיד, סרט אמנות, ארט האוס, לרגעים אוונגרדי, קיצוני, כזה שעושה לצופים שלו חיים קשים.מהצד השני, ״להציל את שולי סאן״, שובר קופות עוד לפני שהוא נולד. להיט שמכר 210,000 כרטיסים תוך שלושה ימים, הנציג של הטעם הכי עממי ויומיומי נשל הקונסנזוס.אבל האמת היא ששניהם מייצגים תמונה דומה ולא מחמיאה של ישראל - וולגרית, נטולת כבוד, קולנית, מניפולטיבית. שני סרטים שמציגים את הישראליות בשיא ההקצנה שלה, אבךל אחד נחשב שנוי במחלוקת ופרובוקטיבי, והשני הוא אבי-אבות המיינסטרים.

מה עושה איגי פופ בפסקול של ״סופרמן״, ומה עושה סוניק יות בפסקול של הסרט הסלובני ״לוסיה״? בחלק הראשון התוכנית אני מדבר על פסטיבל הקולנוע בירושלים שייפתח השבוע עם כמה המלצות, ועם כמה שירים מוצלחים שמצאתי בפסקולים שלהם.החל מדקה 45: ״סופרמן״ של ג׳יימס גאן. ג׳יימס גאן וזאק סניידר התחילו יחד: גאן כתב את התסריט ל״שחר המתים״ וסניידר ביים. מאז שניהם ביימו סרטי סופרמן עם נקודות מבט קולנועיות שונות לחלוטין.

״סינמסקופ״ ברדיו הקצה חוזר אחרי חודש הפסקה של שהות בחו״ל בפסטיבלי קולנוע ובמלחמה בישראל. הנה, לכבוד הקיץ, סקירה של כמה שוברי קופות מהנים למדי שיש בהם ניחוח של קולנוע הוליוודי קלאסי: ״פורמולה 1״, שבה בראד פיט ממשיך את דמותו של קליף בות מ״היו זמנים בהוליווד״ והופך אותו כעת לנהג מירוצים שכולו זן סטואי.ו״עולם היורה: חיים חדשים״ שבו גארת אדוארדס מוכיח שהוא חקיין ספילברג מצוין, וסקרלט ג׳והנסון היא כוכבת אקשן מוצלחת.ולבסוף: אם כבר ראיתם את ״חייו של צ׳אק״ קפצו לדקה 52 שבו אני מציע הסבר לסוף הסרט. אם עוד לא ראיתם אותו, לכי לראות וחזרו לכאן לדקה 52.

שניים מהבמאים הישראליים שהכי אהבתי בתחילת שנות האלפיים חוזרים עם סרטים חדשים, ואני שואל: מה קרה להם? או אולי מה קרה לי?וגם: מערכה אישית, לסיכום שנה שבה אני מסתובב עם סרט משלי, עם פסקול שלא יוצא לי מהראש.

ספיישל סיכום דוקאביב עם שני סרטי תעודה ישראליים העוסקים ביחסי אמא ובת, כשהאמא מפורסמת והבת מנסה גם היא להיות מול הזרקורים. ״ספק אשה, ספק ילדה״ מספר על דפנה ארמוני ובתה אלה ארמוני, מנקודת מבטה של אלה, שביימה את הסרט (וזכתה בפרס הבימוי בדוקאביב). ״רובינא: היה רע לתפארת״ מספר את סיפורה של כל התרבות הישראלית של המאה ה-20 דרך המלודרמה של האם חנה רובינא ובתה, אילנה רובינא, בסרט שהוא עבודת פסיפס ארכיוני נהדר.ו״ג׳ון ויוקו: אחד לאחד״ הוא סרט הופעה מוזיקלי שהוא גם מונטאז׳ ארכיוני מסחרר המתעד את אמריקה של תחילת שנות השבעים, ומראה לנו שאנחנו חיים בלופ אינסופי של של מלחמות, מחאות, שבויים, הפגנות ושליטים מושחתים שהדמוקרטיה ושלטון החוק לא ממש מעניין אותם, והקהל ממשיך להצביע להם.

מה תרצו היום? יעד סופי או חשבון סופי? גם הסרט השמיני בסדרת ״משימה בלתי אפשרית״ וגם הסרט השישי בסדרת ״יעד סופי״ למעשה מתנהגים כמו קומדיות. ו״מעיין הנעורים״ עם ג׳ון קרסינסקי ונטלי פורטמן הוא כמו אינדיאנה ג׳ונס לחובבים, אבל יש בו בדיוק את מה שהיה חסר ב״משימה בלתי אפשרית״. מהדורת סרטי אקשן קיציים.

פסטיבל דוקאביב מספר 27 ייפתח השבוע. שניים מהסרטים שאני ממליץ עליהם מייצגים את שני קטבים הכי רחוקים של העולם התיעודי, שמקובץ כולו תחת ז׳אנר אחד, אבל בתוכו יש סוגים שונים, אסכולות שונים, וטעם שונה - בין בבחירת הנושאים ובין באופן שבו מספרים סיפורים. נדבר גם על הרנסנס של הקולנוע התיעודי ב-20 השנים האחרונות, ועך כך שסרטי תעודה הפכו גם ללהיטים ואירועים קולנועיים, וגם - הכי מפתיע -בתי ספר לתסריטאות. הסרט שאני מדבר עליהם: ״לאחוז בליאת״, ״פייבמנטס״ של אלכס רוס פרי, ו״מכתב אהבה לקולנוע״ של ארנו דפלשן

לפאולו סורנטינו יש סרט חדש שהוא כמו חלום, או הזיה או אגדת עם. בעברית קוראים לו ״הנערה מנאפולי״ (או ״פרתנופה״ במקור) וכרגיל אצל סורנטינו זה יפהפה ומבולבל וחושני. אבל אלוהים אדירים איזה פסקול.לאיימי שרמן פלדינו, היוצרת של ״בנות גילמור״, יש סדרה חדשה בשם ״כוכבת״ (באמזון פריים וידיאו). ואלוהים אדירים, איזה פסקול.ועוד באמזון פריים וידיאו ״עוד בקשה מסתורית״ סרט המשך לסרט הפולחן האפל מ-2018 שהוא בעצם ריפ-אוף ל״הלוטוס הלבן״.

על "האחות המכוערת", אחות נורווגית קטנה ל"יופי מסוכן" ו"אהבה מדממת" ועוד אחד מנציגי המיני-ז'אנר של סרטי אימה וגועל של במאיות; על שני סרטי ביכורים ישראליים שצולמו לפני 4-5 שנים ורק עכשיו יוצאים; על ״מערכה שניה״ של קוונטן דופיו, שהיה סרט הפתיחה של פסטיבל קאן לפני שנה; ועל העונה השניה של "חזרה גנרלית" של ניית'ן פילדר, הדבר הכי טוב עכשיו בטלוויזיה.

יום עצמאות שמח, אבל התוכנית היום רגילה לחלוטין עם מסורת jd חדשה: סרט מארוול שעולה ביום העצמאות. והפעם ״תאנדרבולטס״ שאולי מתחיל משהו חדש אחרי שנים של דשדוש של אולפני מארוול.וגם שלושה סרטי פעולה דומים: ״רואה החשבון 2״, ״החובבן״ ו״עיר הרס״.והערה לסיום, על חגיגות יום ההולדת 50 של ״חגיגה בסנוקר״ שמציינים היום, חודשיים לפני הזמן.

״חוטאים״ הוא הסרט הראשון של ריאן קוגלר (״קריד״, ״פנתר שחור״) שמבוסס על סיפור מקורי פרי עטו ולא מבוסס על דמויות קיימות, והוא חגיגה של קולנוע, מוזיקה, מין ודם. הסרט הזה הוא הפתעה גדולה.״אהבה מדממת״ שביימה רוז גלאס, עם קירסטן סטיוארט בתפקיד הראשי, שכמו ״חוטאים״ מתרחש גם הוא בדרום ארצות הברית וכמו ״חוטאים״ מציג עולם שממוקם על שפת פתח הגיהנום, היה אחד הסרטים המדוברים של השנה שעברה ורק עכשיו הוא מגיע לישראל בערוץ הסרטים של יס. שלושה חודשים אחרי מותו של דיוויד לינץ׳, זה אחד הסרטים שהכי מושפעים ממנו. מעין ״לב פראי״ פוגש את ״הענק הירוק״.וגם: ״מיינקראפט הסרט״ הוא בעצם אופרת רוק של ג׳ק בלאק.

בסינמסקופ השבוע: שנה אחרי שאלכס גרלנד ביים את "הקרב על אמריקה", שהיה סרט השנה של 'סינמסקופ' ב-2024, הוא חוזר עם סרט מלחמה חדש, "יחידת העילית". שלושה חודשים אחרי סרטו הקודם, סטיבן סודרברג חוזר עם סרט חדש, "תיק שחור". ומה עושה לורי אנדרסון בסרט תיעודי על אנדי קאופמן?ואל תשכחו ללחוץ על כפתור Follow כדי לא להחמיץ את הפרקים הבאים.

סצינות בשוט אחד ארוך או סרטים בשוט אחד. פתאום רואים אותם בכל מקום. ״התבגרות״ של נטפליקס מציג ארבעה פרקים בשוט אחד. ״הסטודיו״ של סת רוגן באפל טי.וי, מציג פרק שלם בשוט אחד. ״נוכחות״ של סטיבן סודרברג מכיל 35 שוטים ארוכים בלבד בסרט שלם. וגם סצינת הפתיחה של ״שלושת המוסקטרים: ד׳ארטניאן״. האם הקהל שם לב לזה? האם זה רק קריצה פנימית לסיניפילים ומבקרי קולנוע? ומאורסון וולס דרך בריאן דה פלמה, רוברט אלטמן, מרטין סקורסזי, אלפונסו קוארון, ג׳ו רייט ואלחנדרו גונסלס איניאריטו - למה הם בכלל עושים את זה?Scenes in one long shot or movies in one shot. Suddenly you see them everywhere. Netflix's "Adolesence" presents four episodes in one continuous shot. Seth Rogen's "The Studio" on Apple TV, has an entire episode (episode 2) in one single 26 minute shot. Steven Soderbergh's "Presence" contains only 35 long shots in an entire movie. And so does the opening scene of "The Three Musketeers: D'Artagnan." Does the audience notice this? Is it just an inside wink to cinephiles and film critics? And from Orson Welles through Brian De Palma, Robert Altman, Martin Scorsese, Alfonso Cuaron, Joe Wright and Alejandro Gonzalez Inarritu - why do they do it?

אני הכי אוהב לגלות מוזיקה חדשה - או ישנה - באמצעות סרטים, ואת התגלית המוזיקלית הכי מסעירה גיליתי באחרונה בזכות הסרט ההודי 'כל שאנחנו מדמיינים כאור'. אני קצת צונן כלפי הסרט, אבל הפסקול שלו מהמם. קטעים נרחבים בפסקול מבוצעים על ידי אמהוי צגה-מרים גברו. הסרט אף נפתח בהקדשה לכבודה. ומה מתברר: שמדובר בנזירה אתיופית שב-40 השנים האחרונות לחייה גרה בכנסיה האתיופית בירושלים, ובה יצרה חלק נכבד מעבודותיה המוזיקליות. היא הלכה לעולמה בירושלים בדיוק לפני שנתיים, בגיל 99. אני מדבר עליה (ועל הסרט) בפתיחת הפרק.וגם: "פינק ליידי', שביים ניר ברגמן על פי תסריט מאת מינדי ארליך, ועוד המלצות ליום הקולנוע הישראלי שחל היום (רביעי).

מה עושים במאים של סרטי מארוול כשהם לא מביימים סרטים של מארוול? הנה שלושה מהם: האחים רוסו, שחתומים על ״קפטן אמריקה וחייל החורף" ועל שני סרטי ״הנוקמים״ הסופר-קופתיים, מביאים עכשיו לנטפליקס סרט גדוש בעודף-תקציב בשם ״שלב החשמל״, שמצליח לטעות את כל הטעויות של״ שחקן מספר 1״. סקוט דריקסון, שביים את ״דוקטור סטריינג׳״ יצר עבור אפל טי.וי את ״הגיא״, שמצליח לייצר כמה מפלצות די מבחילות. ובבתי הקולנוע: ״חסין כאב״ הוא סרט ביכורים קטן וניסיון מעניין, כמעט שנון, אבל לא מספיק מבריק, ליצור פרנצ׳ייז מקורי של גיבורי על. חבל שאדגר רייט או מתיו ווהן לא ביימו אותו

האם בונג ג'ון-הו, הבמאי הקוריאני הגאון של "פרזיטים" ו"המארח" הוא אותו בונג ג'ון-הו של "מיקי 17" המאכזב? אם כן, איך יתכן שבאנגלית הוא מביים סרטים פחות טובים מאשר בקוריאנית. אם בונג ג'ון-הו מחפש השראה לסרטו הבא, כדאי לו לראות את "חלב" של מאיה קניג, משל סאטירי עתידני שקצת מזכיר את סרטיו הקודמים, ועם מסרים דומים, אבל זה סרט שנון, יצירתי ומלא-מלא במוזיקה. הברקה של סרט."זרע התאנה הקדושה" של מוחמד רסולוף הוא כל מה סרט פוליטי מבריק. איך עושים קולנוע פוליטי מגויס טוב? זה הסרט, וזה הבמאי, ללמוד ממנו.

לסיכום עונת האוסקר לשנת 2025: אם האוסקר מיישר קו עם פרסי הקולנוע העצמאי ועם פסטיבל קאן, בשביל מה צריך אותו?למה "אין ארץ אחרת" מכעיס את שר התרבות והאם הוא ראוי לאוסקר?"אני עדיין כאן" הברזילאי ניצח את "אמיליה פרז" וזכה בפרס הסרט התיעודי. נדבר עליו וגם כאן נשאל: הגיע לו אוסקר?ואחד הסרטים האהובים עלי, "צלילי המוזיקה", חוגג השבוע יום הולדת 60. למה בעיני זה הסרט ההוליוודי המושלם?

לזכרו של רנן שור ז"ל שנפטר אתמול בגיל 73, הנה השעה שבה אירחתי אותו באולפן סינמסקופ ברדיו הקצה בשנת 2016, לרגל הפצתו של עותק משופץ בתמונה ובסאונד של "בלוז לחופש הגדול" (1987). עם שור באולפן מתארח גם מעצב הפסקול ואיש המיקס גיל תורן, שהלך לעולמו באופן מתיע בשנת 2020 בגיל 58.

בלילה שבין ראשון לשני (3.3) יחולקו בהוליווד פרסי האוסקר. רגע לפני השידור החי ב-יס והלייב בלוג שלי ב"סינמסקופ", הנה תחזית קצרה: מה יכול לקרות שם? למה זו שנה יוצאת דופן? מי כנראה יזכה? מי כנראה יפסיד? ולמי אני מריע?וגם: בין שלל אירועי ומופעי יום ההולדת 50 של "סאטרדיי נייט לייב", שימו לב לסרט העלילתי "סאטרדיי נייט" של ג'ייסון רייטמן, שגדל כילד בין כוכבי העונה הראשונה, ועשה סרט נהדר שבישראל עלה ישירות לוי.או.די, בלי לעצור בבתי הקולנוע. חבל.

ביקורת על הסרט "הברוטליסט" ולמה חובה על אוהבי קולנוע לראות אותו.אפשר גם לקרוא כאן

שני סרטים וירטואוזיים ומפתיעים לטובה של שחקנים שנהיו במאים: "מופע טוטאל" הישראלי של רועי אסף ו"אהבה משוגעת" הצרפתי של ז'יל ללוש.תיקון חשוב (ראו גם בתגובות): אני מדבר בפרק על המוזיקה הנפלאה של עדי דויטש לסרט "מופע טוטאל", אבל אני אני אומר בטעות "המלחין". עדי דויטש היא מלחינה. סליחה.

ג'יימס מנגולד הוא במאי שאוהב מוזיקה וסרטיו מרגישים כמו בלדות. אחרי שסיפר את סיפורו של ג'וני קאש ב"הולך בדרכי" הוא עכשיו מספר את סיפורן של ארבע השנים הראשונות בקריירה של בוב דילן ב"אנונימי לגמרי", ושני הסרטים אף מתכתבים. כולם מדברים על טימותי שאלאמה, אבל שימו לב לאדוארד נורטון, הגיבור האמיתי של הסרט. וגם: על שני סרטים ישראליים חדשים, של במאיות בוגרות החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב שזה הסרט השני שלהן ולשני הסרטים יש שם של המקום בו מתרחשת העלילה: "כביש הסרגל" של מיה דרייפוס ו"חליסה" של סופי ארטוס.