הטעם העמוק של הדברים

חלק מהשבטים האינדיאנים האמינו שצילום של אדם לוקח משהו מהנשמה שלו. איך זה יכול להיות? אין בזה שום היגיון. הצילום מוסיף לי ידע - הנה יש לי ביד תמונה של הדבר. בתפיסה המערבית שם זה נגמר. צילום שווה תוספת ידע. רווח נקי.אבל בתפיסה המסורתית, הצילום גם לוקח משהו. החברות המסורתיות מבינות את העולם בדרך אחרת.לפני שנתיים וחצי היינו במחנה שפת הציפורים. במהלכה חוויתי תובנה עמוקה, ששינתה את הדרך בה אני רואה וחווה את העולם. בפרק החדש בפודקאסט שלי אני מספרת על החוויה ועל מה שהיא לימדה אותי.יש פער בין ידיעה שכלית לבין ידיעה חווייתית. פער שלרוב הוא סמוי מעינינו, אבל מכתיב כל כך הרבה מההתנהלות שלנו בעולםבעולם המודרני, לתת שם למשהו, להגדיר אותו ולתמצת אותו במילים זוהי פעולה מקודשת.בעולם המסורתי, לתת שם למשהו זה גם לוותר על משהו מהמהות שלו.יש מחיר שמשלמים ברמת הידיעה החווייתית, כמו אדם שמצלם את הטבע, במקום לחוות אותו.הפרק הזה עוסק בהתבוננות בעולם דרך נוכחות וחוויה, מתוך הבנה שלעיתים שיום והגדרות מדויקות מרחיקות אותנו מהחיים ולא מקרבות.  האזנה נעימה 🤍