פרק 59 - "כמעט איבדתי אח"

"חשבתי שזהו. שזה נגמר. התאבלתי על אח שלי." (רוני)  "הוא יושב במרפסת, על חצי לבנה, מעשן כמו קטר, חצי בן אדם. זה היה השפל." עומרי ורוני גדלו יחד. אותם חדרים, אותן ארוחות ערב, אותן בדיחות פרטיות שאף אחד חוץ מהם לא מבין. שני אחים שתמיד היו קרובים, עד שהקשר התחיל להשתנות. בהתחלה, זה היה כמעט בלתי מורגש. התחיל באופן תמים. עומרי משתף - "בפעם הראשונה, השתמשתי במכונת מזל, בקיוסק בראשון. זה היה מגניב ומשעשע, ואז סנוקר, וגם שם התחלתי להמר על משחקים. אחרי חודשיים אני כבר מבריז מהבית ספר, והולך לשחק במכונה." ובין האחים, המרחק הלך וגדל,  השיחות התקצרו, המפגשים הפכו נדירים, השקט התמלא בלחישות. כשכסף התחיל להיעלם, רוני חשדה – אבל לא ידעה מה היא באמת רואה. זה שלב? זה גיל ההתבגרות? זה יעבור? אבל זה לא עבר. ההימורים לקחו את עומרי עמוק יותר, והריחוק ביניהם הפך לתהום. בנקודה מסוימת, המשפחה כבר לא יכלה לשאת את הסבל. עד שהגיע הרגע שבו הכול התפוצץ. "הרגשנו שזהו. שזה נגמר. אני מבחינתי התאבלתי על אח שלי. כולנו. אלה היו ימים שבכיתי כמו שלא בכיתי בחיים שלי. הרגשתי שזהו, נגמר. אח שלי במנוסה, אין לי מושג איפה הוא, ואם אני אראה אותו – אני לא בטוחה שאני בכלל רוצה." (רוני) עומרי מספר בפתיחות-  "הפיצוץ האחרון, נאלצתי לעזוב את הבית, הילד שלי שואל לאן אתה הולך? הוא עוזר לי לארוז מזוודה, ואני לא יודע מה להגיד לו. לאן אני הולך. זה היה רגע שפל".   ומתוך השפל, קרה משהו אחר. עומרי נכנס להחלמה. בהתחלה, אף אחד במשפחה לא היה מסוגל אפילו ללכת לבקר אותו. הכעס והכאב עדיין היו גדולים מדי. אבל לאט לאט, הקשר התחיל להיבנות מחדש. "ההחלמה נתנה לי את אח שלי בחזרה." (רוני) בפרק הזה, עומרי ורוני מדברים על מה שלא דיברו עליו מעולם. על הרגע שבו כבר לא היה אפשר להסתיר, על הכאב של המשפחה, על הקריסה – ועל הדרך חזרה. למשפחות הם מבקשים לומר: " אל תחכו שהכול יתפוצץ. תעזו לשאול, לבדוק, ולבקש עזרה בזמן" לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.