פרק 64 – "פחד. גבול. תקווה."

"אם היה לי חלון הצצה לפני שלוש שנים לאיפה אהיה היום – הייתי אומרת שאני לא מאמינה. קיבלנו את החיים מחדש." רחל, יוצרת תיאטרון ואמא לבת מכורה בהחלמה, מבקשת להתחיל דווקא מהמקום שבו היא נמצאת היום: "הקלישאה הזו – שהכי חשוך לפני עלות השחר – אני מרגישה אותה ממש עכשיו. למי שנוסע עכשיו במרחבים החשוכים, שנראה שהכול גמור – אני רוצה להגיד: יש תקווה." בפרק הזה רחל משתפת במסע המטלטל שעברה – לא רק דרך ההתמכרות של הבת שלה, אלא גם דרך ההדחקה, החרדה, הכאב והכעס שחוותה בעצמה כאמא. חשבתי ש - "אם זה יהיה בתוך הבית – אני אזהה, אני אהיה בתקשורת.אבל גם כשזה היה בתוך הבית – לא ידעתי. לא הבנתי. לא ראיתי. אולי גם לא רציתי לראות." וכשכבר אי אפשר היה להתכחש, ההכחשה התחלפה בכאב עמוק, בלבול, תחושת אשמה, בדידות וחוסר אונים. התחיל מרוץ נגד הזמן, ובמרכזו – אמא שמחפשת הצלה: "עשיתי טבלת אקסל עם כל המקומות בארץ. חיפשתי, חקרתי, מיפיתי – לא הצלחתי למצוא שום מקום שמתאים. רציתי להציל אותה – ולא ידעתי איך." רחל מתארת את הדרך מההבנה ועד הכניסה למרכזי החלמה – ואת הדרך הפנימית שהיא עצמה עברה: מאמא שמתקשה להציב גבולות, לאמא שמסוגלת לעשות את הבחירה הכואבת מכולן. כשהבת ביקשה לחזור הביתה, רחל עשתה את הדבר שהיה לה הכי קשה לבצע:. "אמרתי לה – את לא יכולה לבוא הביתה. הבנתי שלבוא הביתה, זה היה גזר דין מוות לכולנו – לא רק לה." היום היא משתפת איך היא יודעת – שההחלטה הזו הצילה את הבת שלה, ואת המשפחה כולה. "הייתי מוותרת על כל הסיפור… אבל אני מרגישה שהוא שידרג אותי. נהייתי טובה יותר." רחל מדגישה: ההחלמה היא לא רק של הבת – היא של כולם. המשפחה כולה נפגעת מההתמכרות, ולכן גם בני המשפחה חייבים תהליך. התמכרות היא מחלה משפחתית. והחלמה – גם היא. ויש תקווה. רחל אומרת את זה ממקום אמיתי. ושולחת חיבוק גדול לכל אמא שם, שמתמודדת עם בן או בת מכורה. לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.