פרק 7- לגדל את אמא

"ואז אני מחליטה שאני עושה מעשה וקובעת איתה פגישה בקניון ברחובות ואני נפרדת ממנה. זה היה הדבר הכי קשה שעשיתי אבל בשלב הזה כבר הבנתי, זה או היא או אני, או שאני מתרסקת יחד איתה או שאני מרימה את עצמי" ליז הילה אריאלי, פסיכותרפיסטית ומנחת קבוצות ממוקדת טראומה ptsd והתמכרויות היא בת לאמא מכורה. הזכרון הראשון שלה הוא מגיל שנתיים וחצי ברגע בו אמה פגשה לראשונה את האיש שהכיר לה את הסמים. עד גיל שבע, ליז ניהלה את חייה ואת חיי אמה, מהדברים הכי בסיסיים של הכנת האוכל והקניות במכולת עד למעשים לא נתפסים של ללוות את אמא לפרדסים חשוכים או לכפרים ערביים רק כדי להוות לה מגן אנושי. ליז הילה אריאלי חושפת ברגישות אין קץ איך גדלה בצילה של אמא מכורה, על האהבה שלה אליה ללא תנאי, על הרצון להיות שם בשבילה בכל מחיר, על העצמאות שגידלה בעל כורחה עוד כתינוקת, על הסוד שנאלצה לשמור בתוכה ועל שרשרת האירועים בחייה שהובילו אותה להחלטות וצעדים קשים וכואבים שהיום מאפשרים לה לומר בפה מלא, שהדבר הכי טוב שאפשר לעשות עבור המכור, זה לשים גבול, גם אם צריך לעשות משהו כואב, ניתוק, התרחקות או משהו אגרסיבי יותר, זה הדבר הכי נכון לעשות. לתגובות, שאלות ונושאים עליהם תרצו שאדבר כאן או, אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אלי לוואטסאפ שמספרו 052-945-8887