הדף היומי בתלמוד עשר הספירות עם הרב אדם סיני

סיכום בנקודות בשיעור הקודם 1. כל אור מגיע מא"ס 2. כל הארה שעוברת דרך מדרגה עושה רושם. או השארה בקביעות או השארה עוברת. 3. כל ספירה כלולה מכל הספירות האחרות גם כן. זה נקרא חוק ההתכללות. 4. בכל אחת מהספירות, היות והאור של התחתונה ממנה עבר דרכה, לכן כלולה גם ממנה. 5. כך שבכתר יש את עצמה ואת כל התחתונות לה, דהיינו 10 וכו' 6. מלכות היא כתר לאור חוזר. 7. כל אור חוזר עובר דרכה גם של הספירות שמעליה  8. לכן לכולן יש אור חוזר שעובר דרכן. למלכות 10 ליסוד 9 וכו' 9. כל ספירה בנויה מספירות דאור ישר וספירות דאור חוזר והשילוב הזה נותן 10 ספירות לכל ספירה. 10. הקומבינציה הזו בכל ספירה היא שונה. 11. כל זה היה כבר בא"ס רק מתגלה עכשיו בתהליך של 10 ספירות דאור ישר ו10 ספירות דאור חוזר. דף היומי- חלק ב' פרק ב' עמוד מ"ח כ"ד אייר תשע"ט בית מדרש הסולם - שיעור מאת הרב אדם סיני א. מהן הספירות דיושר. באנו ללמוד איך מתפשט הקו באותו חלל שנוצר לנו לאחר הצמצום. ב. למדנו ב' מושגים גג וקרקע- גג הוא כתר קרקע היא מלכות. הקו צריך להתפשט מהגג, מהכתר עד הקרקע, עד מרכז החלל שנוצר ג. כל התפשטות כזו של ספירות או פרצוף בנויה מעשר ספירות . הן מחולקות באופן הבא: ג' עליונות- כח"ב הן הראש. ז' תחתונות חג"ת נהי"מ הן הגוף. כך בנויות 10 ספירות וזה נקרא פרצוף. ד. יש קומה זקופה ויש כפופה. ה. זקופה- האורות של הראש הם בראש האורות של הגוף הם בגוף ו. כפופה- הראש עובד רק בשביל הגוף. מדרגת בהמה. ז. מבדילים אם כך בין מדרגת אדם למדרגת בהמה. אדם קומה זקופה, בהמה קומה כפופה. ח. תפקיד הראש הוא להתחבר לעליון מהמדרגה בה הוא נמצא. ט. התפקיד של הגוף- לבטא את המציאות העליונה שהראש מעביר לו.

סיכום שיעור 9 - תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ב' פרק א' עמוד מ"ה כ"א אייר תשע"ט בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני - חזרנו וראינו נקודה חשובה מאד שהע"ס הן עשר ולא תשע. המלכות נחשבת לספירה כי גורמת להארה. - יהיו עוד הסברים לכך בהמשך. - בקו הז"ת של הקו מחברות בין העיגולים אך אם אדם לא פועל אותן כראוי, הוא רואה את המקרים כמנותקים. - צורה של קו נותנת לי אפשרות לחבר בין הדברים. - כל אור מגיע מהא"ס- וכל אור עובר מהא"ס עד נקודה דעוה"ז. כך שאפילו אם ראובן מושך הארה אז כל העולמות בדרך מקבלים הארה. - כעת רוצה להבין מה זה נקרא שהארה עוברת. יש לכך 2 צורות: - הארה עוברת - הארה בקביעות - פה התעכבנו יותר והסברנו שהארה עוברת- היא כאשר אין בי התרגשות מהדבר, זה לא הפך להיות חלק ממני. - בהארה בקביעות זה כן הפך. - כל מפגש שלנו עם החיים מייצר הארה . הוא ההתייחסות הנפשית שלי. כך העולמות העליונים גם. - בקביעות- הפך לחלק מהאישית שלי - עוברת – לא הפך. כמו סיפור שהחבר מספר לי שאיני מרגיש שהוא נוגע לי אז הוא רק עובר דרכי ואינו משאיר בי רושם. - למשל, אפשר לחוות יחד עם אישתך את הכאב שלה כשהיא מספרת על חויה שעברה ואז זו השארה בקביעות. זה הופך להיות חלק ממך. אתה מרגיש את הצורך לענות על העייפות שלה, למשל. אבל אפשר שזה לא יגע בך. - אבל איני מעוניין כרגע ללמדך איך להכיל את אישתך, אלא שכשאתה לומד על אדם קדמון למשל, שזה יעשה בך רושם. - לכן אתה מבין שאתה צריך לנהל את חייך: - למשל כשאתה שומע חדשות או בדברים לא חשובים, לא לתת לזה להיות חלק ממך . - ובדברים החשובים, בלימוד תורה למשל, שאת החמימות שלך תפעיל במקום זה. תרגיש שאתה מתרגש. - עוד למדנו את המושג- מתפשט ויורד- יש מעלה ומטה. למעלה משפיע. למטה מקבל או עבה יותר. - בעיגול ההארה מתעגלת. - נמשך גם מבטא את הארת היושר להבדיל ממתעגל - עד איפה מתפשט? עד העוה"ז. עוה"ז לא הגשמי אלא זהו מושג הנקרא ההשתוקקות העצמית. - עוה"ז הנקרא הנקודה האמצעית אשר באמצע ממש שבה הרגשנו את ההשתוקקות הגדולה ביותר. סיכום בנקודות א. מהשיעור הקודם למדנו על עשר ולא תשע. כלומר גם המלכות היא ספירה. היינו חושבים שמלכות היא לא ספירה כי לא מקבלת אור, אבל היא כן ספירה בגלל התפקיד שהיא עושה. ב. עוד חזרנו על כך שז' הספירות מחברות בין העיגולים. זה אומר שאם אתה חי חיים של קו, כל המקרים מחוברים אצלך. לא מפורדים. ג. כל אור שמגיע מגיע מהא"ס ועובר דרך כל המדרגות בדרך ומשאיר בהן רושם, כי אין העדר ברוחני. ד. ההבדל בין השארה בקביעות והשארה עוברת. ה. בקביעות – אם האור הפך חלק ממנו ו. עוברת – אם האור עבר דרכו אבל לא הפך לחלק ממנו ז. יורד- מהמקום הזך למקום עבה . בא ממעלה למטה. ח. נמשך – הארה של קו בשונה מהעיגול שבו האור מתעגל . נמשך הכוונה הצורה של הקו. ט. עד איפה עד העוה"ז- מהו העולם הזה? לא הגשמיות שאנחנו מכירים, אלא הכוונה לפרטיות הגדולה המורגשת כהשתוקקות הגדולה ביותר.

סיכום שיעור 8 - תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ב' פרק א' עמוד מ"ד י"ט אייר תשע"ט בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני - למדנו חזרנו על ההוראות של הטעם לקריאת השמות: - כתר- אמונה מלשון מכתר, חכמה- השראה אלוקית מצד המצב, בינה -פרטים, מלכות- שליטה , על תפארת נדבר בהמשך. - עולם אדם קדמון הוא קו שמגיע מהא"ס עד לנקודה האמצעית והכל מתלבש עליו. - היום למדנו את המושג שיש בעולם היצירה עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה. - למה צריך לומר לנו הוראה כזו? - כי היינו יכולים לחשוב שמלכות אינה ספירה. כי ספירה היא מלשון ספיריות, דבר המאיר, ומלכות לאחר הצמצום לא מאירה, אין בה אור. אז אם אין בה אור, אולי היא לא ספירה. - אומר בעה"ס חס ושלום להגיד כך. - על זה נתנו שתי תשובות: - בע"ס דעיגולים היא נקראת ספירה כי יש בה רשימה. נשאר שיור מהאור שהיה לה בא"ס אז יש בה הארה. - אם השאלה הולכת על עניין הקו, שבקו יש עשר ספירות, אז פה יש בעיה יותר גדולה. כי לא מאיר אור במלכות ואז ממילא רשימה לא תהיה שם. אז התשובה היא מפאת החשיבות. מכיוון שיש חשיבות לספירה, כי היא עושה בחינת אור חוזר והיא הגורמת לכך שיתקבל אור בקו. מפאת החשיבות שלה היא גם נקראת ספירה. ועוד יש להגיד שתמיד יש בה אור הנפש. - עיקר הכלל- בזכותה, אלמלא היא שעושה אור חוזר, לא היתה אף ספירה מקבלת הארה. הזכרנו חוק שנלמד בהמשך, שכל מה שהתחתון גורם לעליון, גם התחתון מקבל. לא מקבל בדיוק אותו דבר, אבל הוא מקבל מזה גרם לעליון, בטבע שלו. - אז היות והיא שותפה בקבלת האור, היא גם נחשבת לספירה. - עוד למדנו היום כי בספירות דעגולים, המהווים את הטבע החיצוני יש קטיעה וחילוק בין עיגול לעיגול מה שמחבר אותם זה עניין הקו. מה היה הטעם? - הטעם שכל הארה מגיעה מא"ס. כי הוא השורש לכל האורות. אין פתאום המצאה של אור. הרי האור בא מעצמותו ית' והוא עובר דרך א"ס, עולם א"ק עד שהוא מגיע לאותה מדרגה. אז איך בכ"ז העיגולים שבטבע שלהם הם טבע של פירוד, כיצד הם מתחברים? - אומר לנו שהחיבור נעשה על ידי ז' תחתונות של הקו. כמו בציור שהז"ת מחברות בין הראש של הכתר לראש של החכמה. דהיינו בין העיגול שנמצא הראש הכתר לבין העיגול של החכמה. ז"ת מקבלות הארה. וההארה עוברת כחוט השני בכל הספירות מעיגול לעיגול. - יוצא שהז"ת של כל פרצוף של כל ספירה, מחברות בין העיגולים. - מכאן למדנו עבודת נפש - כשאדם חי את החיצוניות כמשמשת את הפנימיות אז הוא מייצר רציפות גם בין כל הדברים החיצונים שרואה. - כי יש לנו בעיה שכשאני רואה דברים חיצוניים ואני חי אותם כאילו את החוץ אני רוצה להשיג ולא נקודה פנימית, אז זה מייצר בי פירוד ואני מרגיש לא שלם. - ואם אני רוצה להרגיש שלמות, אז אני צריך לחיות חיים פנימיים. - כי הפנימיות, שהיא הקו, מחברת את כל החיצוניים, את כל העיגולים, אבל איזה עיגולים? שמשמשים את הקו. - זאת אומרת אם החיצוניות תשמש את הפנימיות אני ארגיש אחדות. - אבל אם ארצה לקחת את הפנימיות שתשמש את החיצוניות, דהיינו לומד קבלה כדי שתהיה לי בריאות יותר טובה בחוץ, יותר נכסים, אז אמשיך לחיות פירוד ואמשיך להיות לא מאושר. כי אושר אין בפירוד. האושר קיים אם אני לוקח את החיצוניות ומשתמש בה. כמו שלקחנו את העיגולים ששימשו את הקו. כך האדם ראוי שיחיה. - למדנו מושג נוסף שנקרא- הארה עוברת שאומר לנו שהיות והאור כמו בתוך קופסה מגיע מהא"ס עד אותה בחינה שמשכה את אותו אור, אז ההארה שמגיעה מהא"ס עד לאותה בחינה נקראת הארה. עובר. נלמד את המושגים האלה של עובר ויורד ונמשך בשיעור הבא.  סיכום בנקודות א. עברנו על השיעור הקודם שבו דיברנו על ההוראות של כתר שהוא מכתר והוא האמונה מסביב, חכמה-השראה אלוקית, בינה- פרטים, מלכות- שליטה. תפארת נדבר בהמשך. ב. עולם א"ק מחבר בין כל עולמות. ג. יש עשר ספירות ולא תשע. היינו יכולים לחשוב שמלכות היא לא ספירה כי לא מקבלת הארה בקו. ולמדנו שהיות שהיא גורמת לקבלת האור, אז בהיותה חשובה כגורמת, היא נחשבת לספירה. ד. הקו ז' הספירות שבו – מחברות בין עיגול לעיגול כשבטבעם העיגולים הם מפורדים. ה. דרך עבודה- אם אדם חי חיים פנימיים ומשתמש בחיצוניות, בעיגולים לטובת הפנימיות- יהיו לו חיים רציפים. אם הוא יחיה את הפנימיות בשביל החיצוניות, גם אם יהיה רוחני מאד, יהיו לו חיים מקוטעים ומפורדים. ו. האור שמגיע לבחינה, שמושכת אותו, נקרא הארה עוברת. שכמו בקופסה האור עובר מהא"ס עד המדרגה שקיבלה את האור

בעל הסולם מסביר את הטעם למה שלמדנו בסוף העמוד הקודם. למדנו שכל עיגול מלביש על ג' ראשונות של הקו, ולא על ז' תחתונות של הקו. הטעם הוא שבעיגול אין מסך וגם בג' ראשונות של הקו אין מסך, ולכן הם דומות לגמרי, ולכן הם עומדות בבחינה אחת. אבל בסוף ג' ראשונות של הקו יש מסך, שלא נותן לאור להתפשט לז' תחתונות אלא על פי החשבון שהמסך עושה (וזהו מקום שפנוי לתיקונים). לכן הם שונות מהעיגול ואינם עומדים בבחינה אחת. עוד למדנו שגם לעיגול האור מגיע דרך הקו, ולא ישר לעיגול. ולמה? מכיוון שעל העיגול יש חוק — אסור לו לקבל בבחינה הד' שלו, בגלל הצמצום. ולכן הקו מבחין ונותן לו אור לג' הבחינות שלו, וכאשר אנו מסתכלים ביחס של אור הקו המגיע לעיגול אנו מבחינים הבחן של גדול וקטן. גדול — הרחוק מבחינה ד', שמקבל אור גדול ביחס לקטן שהוא הקרוב יותר לבחינה ד' (שבה לא מתקבל אור). בנוסף פרשנו את המשוגים: הארה ישרה — שהאור בא בכלי םשיש בהם מסך על בחינה ד' (ספירות הקו). וההארה המתעגלת — שהאור בא בכלים שאין בהם מסך על בחינה ד' (ספירות העיגולים).

סיכום שיעור 5 - תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ב' פרק א' עמוד מ"א ט"ז אייר תשע"ט בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני - חזרנו על השיעור הקודם והראנו בו שאור מקיף יכול להאיר אפילו לבחינה ד' המשתוקקת כי מותר לאור מקיף להאיר בהשתוקקות. מותר להשתוקק. - לאור מקיף יש שתי צורות: סובב ומקיף. סובב- שאיפה רחוקה, מקיף – שאיפה קרובה. - לכן צריך לעבוד במיקוד וריחוק. מקיף יותר קרוב וממוקד שאני יכול להגיע אליו אם אעשה עבודה. - כאשר מקבלים אור פנימי צריכים לראות בו שני ערכים: - גבול המגדיר את איכות האור - וקצבה המגדירה את כמות האיכות שאני מקבל - ג' ערכים לעשר ספירות: 1. די בחינות- חומר הכלי 2. נרנח"י- האור המלובש 3. כח"ב תו"מ – 10 הספירות- הצורה למה להשתוקק. - יסוד מאד חשוב שלמדנו היום הוא שהאור קודם לכלי, הבורא קודם לנברא, התלבשות של אור קודמת לכלי - כל זה למדנו כדי להבין מהי רשימה - רשימה היא שיור מהמילוי שנשאר לאחר שהסתלק. - לכן זה שיודע מה לרצות נקרא רשימה - אחרי הצמצום ב' שורשים חשובים : א. התלבשות אורות בכלים שנובע מא"ס ב. הכלים עצמם שנובעים מעולם הצמצום - בכל מקם אצטרך לחפש ולראות אם יש לי את ב' השורשים הללו. - השורש הראשון הוא השפע. השני החיסרון שנובע מעולם הצמצום. כמובן שצריך לנהל אותם . - בגלל שיש לנו שורשים לב' הדברים האלה אין שום רצון שלא היה כבר. - בתוך זה צריך להגיד שכל המילויים היו . גם אם השגת טעם מיוחד זה קיים כבר. - באות צ' התחלנו נושא שהוא קצת מורכב . - בעה"ס ציין שיש להבין את העניין של מעלה זך מטה עבה שזה יש רק בקו. - רק הראש של הקו מאיר לעיגול וגוף הקו אינו מאיר . - ג' ראשונות מאירים לעיגול כי אין השוואת צורה בין הראש לעיגול . סיכום בנקודות א. אור מקיף יכול להאיר מרחוק בכלים. מותר להשתוקק. ב. לכל אור בקו יש גבול וקצבה. גבול המגדיר את איכות האור וקצבה המגדירה את כמות האיכות שאני מקבל . ג. ג' ערכים לעשר ספירות: 1. די בחינות- חומר הכלי 2. נרנח"י- האור המלובש 3. כח"ב תו"מ – 10 הספירות- הצורה למה להשתוקק. ד. האור קודם לכלי ומזה נובעת כל התפיסה האמונית שלנו ה. רשימה היא שיור של המילוי של האור שהיה ו. ישנם ב' שורשים שורש להתלבשות אורות בכלים הנובע מא"ס ושורש לכלים שנובע מהצמצום. ז. אין שום רצון ושום מילוי שאינו נובע מהשורשים האלה. אנחנו לא מחדשים שום דבר. ח. העיגול מקבל רק מג' ראשונות של הקו ולא מהגוף של הקו. ט. מעלה= זך מטה= עבה

סיכום שיעור 4 - תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ב' פרק א' עמוד מ' ט"ו אייר תשע"ט בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני - למדנו בשיעור הקודם שהעיגול לא דבוק בא"ס - כלומר- אסור להשתמש באור פנימי בהשתוקקות. את האור צריך לקבל בצורה של קו על פי האידאה של הבחירה ביתר דבקות. - כל הקבלה בצורה של אור חוזר היא כמו המשל של הנר . צריך את החלב- חומר הגלם ואת הפתילה שהיא משל למסך ואת ההארה שהיא כבר הקו. הארה בכלים דאור חוזר. - העיגולים בהשתוקקות שלהם גדולים מהקו אבל בערכיות באידאליסטיות, קטנים מהם. - היום למדנו שיש שני סוגי אורות: אור פנימי- המתלבש בתוך הכלי, הספירה. אור מקיף – המאיר לכלי מרחוק. - באור מקיף יש שני ערכים: סובב- שאיפה רחוקה ומקיף – שאיפה קרובה. - תמיד שאסתכל על חיי תהיה לי שאיפה רחוקה והמיקוד שלי כדי לא להגיע לייאוש, הוא השאיפה הקרובה. - האור מקיף מותר לו ואפשר שיאיר במקום המצומצם בשונה מאור פנימי. - האור מקיף מאיר בבחינה ד' כי תפקידו לייצר לי שאיפה. מותר לי לשאוף גם לדברים שאני לא יכול להשיג. - לא היה צמצום לא לרצות. הצמצום הוא על לא לקבל באור פנימי. לכן מרחוק יכול. - הדך של התיקון היא לא לא להשתוקק. היהדות היא לא כתורות המזרח. ההשתוקקות טובה אבל צריך לנהל אותה. - נקודה נוספת- אסור לקבל את האור בצורה של עיגול, אך דרך הקו, מותר לעיגול לקבל, כשהוא משמש את הקו. - כאשר מקבלים בדרך של קו, אז האור מתקבל דרך גבול וקצבה. - גבול- מגדיר את האיכות שאותו אני מקבל - קצבה- את הכמות - בכל הארה שאתה הולך לקבל, גם מאכל משובח אומר הרמב"ם לא להרבות. יש קצבה. - לנהל את חיינו כך – ללכת לדבר איכותי אבל גם לזה צריכה להיות קצבה. - למשל אסור ללמוד כל היום תורה. - עוד נקודה- השפה היא שפה קצרה. למדנו על שלושה ערכים של עשר ספירות: - ד' בחינות- חומר הכלי - נרנח"י- האור המלובש - כח"ב תו"ם- הצורה למה להשתוקק. סיכום השיעור בנקודות: א. אור מקיף לא יכול להתלבש בפנימיות הכלים . כלים דעגולים לא יכולים לקבל אור פנימי, רק הקו יכול וממנו לתת לעיגול. ב. ההשתוקקות בעיגול יותר חזקה אבל הקבלה בקו יותר אמיתית, יותר אידאליסטית. ג. בשיעור היום- הבדלנו בין אור פנימי שמתלבש בכלי בהשוואת צורה ואור מקיף המאיר מרחוק. ד. לאור מקיף יש שתי צורות: סובב ומקיף. סובב- שאיפה רחוקה, מקיף – שאיפה קרובה. ה. מקיף יותר קרוב וממוקד שאני יכול להגיע אליו אם אעשה עבודה. ו. נקודה חשובה שלמדנו היא שאור מקיף מותר, אפשר ויכול להאיר גם בבחינה ד' המצומצמת. כלומר, מותר להשתוקק, מותר לשאוף. זה לא חטא. ז. כאשר מקבלים אור פנימי צריכים לראות בו שני ערכים: גבול המגדיר את איכות האור וקצבה המגדירה את כמות האיכות שאני מקבל. ח. השפה שלנו היא שפה קצרה ולמדנו ג' ערכים לעשר ספירות: 1. די בחינות- חומר הכלי 2. נרנח"י- האור המלובש 3. כח"ב תו"מ – 10 הספירות- הצורה למה להתשוקק

סיכום - שיעור 3 - תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ב' פרק א' עמוד ל"ט י"ד אייר תשע"ט בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני - חוק השלילה, המופיע בכותרת של אות ג' , הוא- העיגול אינו דבוק בא"ס אלא מקושר בו דרך הקו. - העיגול, הטבע של ההשתוקקות העצמית, המקבל בעל מנת לקבל, בו אי אפשר לקבל אור - זה החוק. אם אתה מקבל, אתה עבריין. כמו להתרסק כשקופץ מחלון. - אם התחתנת בשביל הסיפוק העצמי- אתה תתרסק. - זהו חוק השלילה – אסור ואי אפשר לקבל רק בהשתוקקות העצמית, רק דרך הקו ניתן לקבל. - משל נפלא של בעה"ס. דומה לנר. איך בנוי הנר? א. יש לו רצון לקבל כמו העיגול שזה החלב. ב. יש את הפתילה שהיא המסך דאור חוזר ג. יש את ההארה עצמה - למדנו הגדרות : א. הכלי- העיגול- החלב ב. צינור- נר עם פתילה . עיגול עם מסך. ג. קו- אם דולק. בנר רואים את ההארה. - כמו מיכל גז. לא ננסה להאיר בבת אחת את העיגול כי זה יוצר כאוס פנימי . - הקו שפל מהעיגול. על ידי המסך של הגז, למשל הכיריים, יהיה לי אור יותר קטן אבל לא כדאי להאיר את כל הבלון . - כל הרדיפה אחרי סיפוק אישי זה כמו להדליק את כל הבלון, שיעשה לי בסופו של דבר, חושך יותר גדול. - יש שלושה חוקים שבונים לנו את כל המציאות: 1. חוק השלילה- אסור לקבל בסיפוק האישי 2. חוק החיוב- אפשר לקבל את אור רק ביחד 3. חוק התנועה- על ידי זיווג דהכאה. דהיינו מעבר מכלים דעגולים לכלים דאור חוזר, אפשר יהיה לקבל את ההארה הזו. - מהו הרע הגדול בחיים? – הרצון לסיפוק אישי - מהו הטוב בחיים? - האידאה. הבחירה שלנו ביתר דבקות. - איך נחבר ביניהם?- דרך המסך. דרך הכלים דאור חוזר. סיכום בנקודות 1. העיגול אינו דבוק בא"ס אי אפשר לקבל בהשתוקקות העצמית 2. אם כן היינו מקבלים שלא דרך הקו, אלא בצורה העגולה, היינו מבטלים את כל הבחירה ביתר דבקות, את כל האידאל. 3. אי אפשר לבטל את האידאל כי יש לנו חוק, רצון בעליון חוק מחויב בתחתון, לכן חייב לקבל את ההארה דרך הקו. 4. הקבלה בדרך הקו דומה לנר שכל ההארה היא רק בפתילה למרות שצריך את החלב, שהוא משל להשתוקקות העצמית. את הפתילה שהיא משל למסך ואת ההארה שהיא כבר הקו. הארה בכלים דאור חוזר. 5. הכלים דעגולים גבוהים בהרבה מן הקו ויחד עם זאת כל הארה יכולה להיות רק דרך הקו למרות שהוא קטנה מזו של העיגול. 6. יש שאיפה גדולה לאדם לדברים חיצונים המבטאים את ההשתוקקות העצמית שלו. אם ירדוף אחריהם יגיע למפח נפש. 7. השאיפה לפנימיות היא קטנה יותר אבל כשנגיע אליה, שהיא מבטאת את הערכים של האדם, אז נראה שזו האמת והיא מסיבה לנו הנאה שלמה

בעמוד ל"ח אנו ממשיכים ללמוד על התפשטות הקו ואומרים שהקו הוא קו אחד (ולא ג' קוים) ובעיקר מדגישים כמה דברים. דבר ראשון, האור המתפשט בקו כרגע הוא פחות מהאור שהתקבל במלכות בא"ס. ולכן הוא נבחן "למים". עוד למדנו שהקו מתפשט בסדר של ד' בחינות ושורש: כתר, חכמה, בינה, תפארת ומלכות. עוד דבר שהתחלנו ללמוד הוא שכאשר אור הקו מתפשט לעיגול, ישר כשמתחיל להתפשט (כלומר כבר בבחינת הכתר) הוא מתעגל ונעשה "גלגל". את עניין זה נבאר בהמשך יותר.

סיכום קצר- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ב'- שיעור 1 הסתכלות פנימית עמוד ל"ז י"א אייר תשע"ט בית מדרש הסולם שיעור מאת הרב אדם סיני בחלק ב' אנחנו לומדים על היחס בין עיגולים ויושר. יחס זה בין האידאל לבין הטבע המורגש של הרצון לקבל - בין מה שהבורא טבע בנו להיות מאושרים, לבין הבחירה ביתר דבקות של מלכות דאינסוף. - את החלוקה, את המחלוקת הזו מוצאים בכל מקום. כמו שלמדנו שמצד אחד מרגישים את הרצון לקבל מצד שני רוצים את השפע. - רוצה את השפע- יש לייצר כלי חדש - היחס בין ההשתוקקות לבין השפע- בו צריך לייצר כלים של קו. - הקו הזה אומר לנו שהוא כעין צינור דק- מה זה? העיגול הוא כלי של השתוקקות עצמי - הכלים דיושר יש בהם גבולות - פה למדנו שגבול הוא חשוב מאד. הוא עושה הגבלה על שני דברים: - גם על סוג האור - גם על כמות האור - מה מידתו של הגבול ? אם הוא מייצג את הערך שאני רוצה לחיות. - אם בחרת להיות נשוי לרותי- זו המסגרת בה אתה מבטא את האהבה שלך. - למה אני מוגבל? הגבול לטובתנו. זה לא הפוך מחופש.אם לא פועל עם גבול- מייצר הפקרות. - אנשים שחושבים שחשק זה חופש – פועלים בהפקרות. - אם רוצה לפעול עם האידאל, תהפוך רצון לצינור. בו יש שליטה וגבול לאור. - למה צריך את הגבול- אומר שיש חוק כל מה שהוא רצון במדרגה העליונה, הוא כח מחייב במדרגה התחתונה. - רצון בעליון הוא חוק. לכן חייב להיות עם גבול. - ללא גבול לא אוכל לבטא את עצמי. - הכח הזה – מסך. מסך בגימטריה 120 . כנגד 120 דינים שיש בשם אלוקים. - דין הוא העיגול. אם יש לי מסך על הדין, הדין בסדר. אזרח טוב אינו מפחד מהשוטר. - המסך הוא כמו המכונה ליצר מהחומר גלם כלים. - תפקידי לייצר כלים שדרכם מקבל את האור. - יש חוק שעלי לקבל את האור- הבריאה חייבת לקבל את ההטבה. זה חוק. - אני בחרתי שאקבל ביתר דבקות. מעכשיו משתמשים ברצונות שלנו כמו צינור ולא כמו רצון. - אני רוצה משמע אני קיים. - אני משמעותי משמע אני צינור - זה לא לקחת מראובן ולתת לדוד. לא להתבלבל. - נתן לנו פה הגדרות מה זה כל אחד מהם: - כלי לבד- עיגול - כלי עם מסך- צינור - עלי עם מסך ואור- קו - אנחנו קודם שמים מסך ומשתמשים בו . משלבים בין המסך לכלי, מייצרים כלי דאור חוזר ואז ניתן לקבל את האור. - יש לחבר בין ההשתוקקות שלי לבין השפע. - איך ראינו את האבות: - אברהם- רק אמונה בשפע - יצחק - רק רצון לקבל, להיות מאושר - יעקב- אני רוצה ליהנות אבל כשדבוק בה'. שילוב. קו אמצעי. האמונה שרוצה ליהנות אבל מהאמת. מהרצון ליתר דבקות. סיכום בנקודות 1. חלק ב' מדבר על היחס בין העיגולים ליושר. 2. בעיגולים לא ניתן לקבל יותר באופן ישיר. 3. הכלים החדשים הנקראים קו, הם כלים שצריכה להיות בהם הגבלה הנקראת צינור. 4. ההגבלה לטובתנו כי הגבול מאפשר לבטא את האידאלים והערכים שבחרנו 5. כל מה שרצון במדרגה העליונה, הוא כח מחייב במדרגה התחתונה. 6. הכח שמחבר בין ההשתוקקות לבין הכלים דקו נקרא מסך. 7. ג' הגדרות לעיגול צינור וקו: א. כלי לבד- עיגול ב. כלי עם מסך- צינור ג. עלי עם מסך ואור- קו

- עשינו חזרה על השיעור הקודם ולמדנו את יקוק כשתי התפשטויות ושתי התפעלויות. - כאשר י ו' הן הכח ולכן הם צרים – י' יותר קצרה מו' כדי להורות שמה שיצא מהכח אינו שלם בי'. - בינה ומלכות, המיוצגות בשם באות הא, הן רחבות כי מצביעות כבר על יציאה מהכח אל הפועל - למדנו דרך יקוק- כדי להסביר תנועה, זמן ומקום. - המקום - רצון לקבל. היום הרחבנו איך תופסים אותו. מציאות של ד' בחינות המרכיבות את הרצון. - בעל הסולם סיפר לנו שתנועה הוא חידוש צורה. הוא נתן מספר דוגמאות כמו המעבר בין רצון לקבל בעל מנת לקבל לרצון לקבל בעל מנת להשפיע. - יש תנועה שצריך לעבור בדרך. כמו שנשמה צריכה לעבור מעולם עשיה ליצירה לבריאה למלכות דאצילות. - כל אחד הרוצה לעשות מעבר כמו מטומאה לטהרה או מייאוש לתקווה וכו', צריך לעשות תנועה. - איזו תנועה? בצורת הרצון. - הכלי החזק ביותר שלנו המייצר צורה- המחשבה. - תת המודע באופן אוטומטי מייצר צורות על ידי מפגשים עם המציאות. - אפשר להשתמש גם בהם אבל כח המחשבה הוא החזק מכולם, בתנאי שחיזקנו אותו. - מהי תנועה? חידוש צורה. - זמן- מספר חידושי צורה - זמן הוא רק מדידה של התנועה. - בעל הסולם מדבר איתנו שוב על החומר ואומר דבר מדהים: - כל תפיסת החומר שלנו היא תפיסה של תנועה. לא תופסים שום דבר אלא את התנועה שלו. - אנחנו חושבים שחומר הוא דבר דומם, אבל החומר הוא תנועה של מהות החומר. - כדי לתפוס את התנועה צריך שני דברים - שתהיה תנועה – כמו המתיקות של האפרסק - שיהיה לנו חוש לתפוס אותה – כמו חוש הטעם שלנו - כל אחד תופס לפי החוש שלו לפי פיתוח החוש שלו - יש לעשות סדר במושגים: מקום- תנועה – זמן – מהירות - המהירות - היא כח ועוצמת המחשבה. - המקום - הוא הרצון לקבל שאותו אני תופס רק דרך תנועת המהות של הרצון - התנועה - היא חידוש צורה . מעבר מצורה אחת לאחרת. - זמן- הוא מספר חידושי צורה. - עם ההבנות האלה נלך לחלק ב' - הבנו שאני לא יכול יותר להיות במקום הזה של בעל מנת לקבל וצריך לנוע, לעבור לצורה של בעל מנת להשפיע. איך ? נלמד על זיווג דהכאה בע"ה בחלק ב'. סיכום בנקודות 1. הצורך שלנו לעשות את המעבר לאחר הצמצום, ממקבל בעל מנת לקבל, שאותו אנו חווים בעיגול, למקבל בעל מנת להשפיע, שהוא האידאל שלנו, מצריך תנועה. 2. כל מקום שהוא רצון לקבל נתפס רק על ידי תנועה. 3. תנועה היא חידוש צורה. דהיינו מעבר מצורה אחת לשניה של תפיסת החומר שלנו. 4. זמן זה מספר חידושי צורה. 5. הכלי החזק ביותר שלנו לייצר מהירות בתנועה היא כח המחשבה שאותו צריך לחזק. 6. המחשבה נמצאת גם בתת המודע שלנו באופן אוטומטי. 7. על ידי הלימוד מחזקים מאד את המחשבה האמונית שלנו המייצרת את התנועה הנכונה

שאלות חזרה עמוד כה, הדף היומי בתע"ס חלק א': 1. סדר בטבלה את השם י.ק.ו.ק עם קוצו של י' עם כל הפרטים שלמדנו עליהם. 2. האם השם בן ד' מורה על הפעולה של העליון או של התחתון? 3. מה בונה השם בן ד' בעולם, בזמן ובנפש? 4. על מה מורות הי' והו' ומדוע הי' קצרה והו' ארוכה? 6. מדוע בינה ומלכות מגלות שתיהן את האות ה' ולא רואים שוני ביניהן?

מהנילמד בשיעור – אע"פ שרק בחי"ד הצטמצמה, האור מסתלק גם מג' הבחינות הראשונות, ולאחר מכן חזר והמשיך הקו אור מג' הבחינות הראשונות, ובחי"ד נשארה "חלל פנוי". התחלנו גם את פרק ח' בו דובר כי החכמה נקראת אור והחסדים מים. הבינה נק' מים עליונים, והמלכות מים תחתונים וביאור התפשטות אור א"ס לד' בחינות כדי לגלות הכלי, שהוא הרצון לקבל.

מהנילמד בשיעור – אע"פ שרק בחי"ד הצטמצמה, האור מסתלק גם מג' הבחינות הראשונות, ולאחר מכן חזר והמשיך הקו אור מג' הבחינות הראשונות, ובחי"ד נשארה "חלל פנוי". התחלנו גם את פרק ח' בו דובר כי החכמה נקראת אור והחסדים מים. הבינה נק' מים עליונים, והמלכות מים תחתונים וביאור התפשטות אור א"ס לד' בחינות כדי לגלות הכלי, שהוא הרצון לקבל.

מהנלמד בשיעור – מחשבת הבריאה מחייבת כל הפרטים שבמציאות לצאת זה מזה עד לגמר התקון. למדנו גם שמלכות דא"ס, פירושה, שהמלכות איננה עושה שם בחינת סוף, ולבסוף למדנו שאי אפשר שהרצון לקבל יהיה נגלה באיזו מהות, זולת בד' בחינות, וה"ס ד' אותיות הויה.

מהנלמד בשיעור – מחשבת הבריאה מחייבת כל הפרטים שבמציאות לצאת זה מזה עד לגמר התקון. למדנו גם שמלכות דא"ס, פירושה, שהמלכות איננה עושה שם בחינת סוף, ולבסוף למדנו שאי אפשר שהרצון לקבל יהיה נגלה באיזו מהות, זולת בד' בחינות, וה"ס ד' אותיות הויה.

למדנו בשיעור הקודם שיש הבדל בין רשעים לצדיקים. מה ההבדל? רשעים פועלים רק לקבל לעצמם. אחרי שנגלה עניין הגוף הם פועלים את רצון הגוף. הם לא פועלים את האידאה שלשמה התגלה להם הגוף. הגוף התגלה ואז הרשעים, מה עושים? רוצים לקבל את האור בגאווה גדולה. הם אומרים: אם אני רצון לקבל- אם הגעתי לנקודה של העולם הזה- אתלונן. ואם כבר אקבל את השפע אגיד- זה שלי אני גדול. אז מה לעשות? אומר בעל הסולם- הצדיקים עושים אחרת- עובדים בענווה למען הכלל. אני צריך לעבוד לכן איני יכול להתלונן שחסר לי. לכן צריך לראות שאם בן אדם רוצה להרגיש משמעותי בחיים זה לא על ידי שרוצה. אלא אם רוצה להרגיש משמעותי יראה מה התפקיד שלו ביחס לכלל. אני רוצה משמע אני קיים. זה טבע הבריאה. אלא העבודה בבריאה היא שאני יש לי תפקיד ביחס לכלל וזה נותן לי את המשמעות האמיתית. אני עובד וזה לא שלי. תסתכלו בהיסטוריה האנושית כולה- כל מי שעבד רק למען עצמו ירד מטה מטה. אז רשעים בחייהם נקראים מתים, צדיקים באים לעשות עבודה לטובת הכלל. עד לפה בשיעור הקודם- היום למדנו שאנחנו רוצים להבדיל בין הבורא לנברא. הבורא- תפיסת האינסוף – שם מוצגת מחשבת הבריאה. שהיא להנות לנבראיו וזה שונה ממחשבתנו. מחשבתו היא יחידה ומקפת את כל המציאות בבת אחת ללא גילוי של פרטים נפרדים. היא מורכבת מפרטים רק שאינם גלויים. וכח הפועל הזה נמצאת בנפעל. כי מה שהוא אצלו מחשבה זה חייב להתקיים בנו – אנו חייבים לקבל את ההטבה השלמה. הבורא חשב ובנו זה נפעל. יש פועל פעולה ונפעל. אז כח הפועל שמתראה בפעולה יפעל בנפעל. זה חייב להתפעל בנפעל. לכן צריכים לראות שצריך דרך להגיע למציאות זו שיצאנו למציאות נברא שאני מרגיש שחסר לי, בעיקר חסר לי. ומה אתה עושה אם חסר לך? האם אתה מתלונן כי חושב גוף ? כשאתה חושב באתי לעבוד- זה נקרא עול מלכות שמיים – אני יכול להיות עובד. אם באתי להנות- העיקר שנהנה- זה בא משורש שהוא אמיתי. שהבורא ברא כדי להיטיב לנבראיו אבל לא להתבלבל. מה צריך לעשות? צריך לייצר את הגילוי של השוואת הצורה של היחד. זה התפקיד שלי. כשאקבל את השפע צריך לקבלו בענווה כמו משה. אם עושים עבודה זו אז משווים את הכלים ליוצרם. אנחנו עושים את התנועה לאינסוף וחזרה. מתחתית הגילוי של הרצון- פה נתנו לי את הקמח- תעשה ממנו לחם טעים. מי יאכל את הלחם ? החברים יאכלו את הלחם . אני רוצה משמע אני קיים. לא . צריך לשאול- מה התפקיד שלי ביחס לכלל? כל הזמן . רשע אם לא נותנים לו- יכול להיכנס לדיכאון או להתגאות. זו תנועה מפחידה אצל הרשעים. כשמקבלים את השפע אם אני כזה גדול מגיע לי . לא אכפת להם אפילו לגנוב. רוצים הרגשה . לא מעניין אותם כלום. רוצים תענוג ואם לא מתרגזים. לנו ניתנו תורה ומצוות ודרכם יכולים לעבוד בצורה של נשמה. נקודה נוספת שלמדנו- מלכות דאינסוף פירושה שלא עושה סוף. כלומר בטיבה שלמה ולא חסרה. למה מרגישים את חסרונה? כי יצאנו לגלותה. שם באינסוף לא עשתה המלכות סוף. אנחנו צריכים לגלות מצידנו. עובדים בדרך של כלל. שואלים- מה באתי לעבוד? ואז אומרים והכלל יקבל את זה. כמעט התאבדות נראה אבל זו העבודה. איך עושים את העבודה ומה פירוש העבודה. זה בשיעור הבא בע"ה. סיכום קצר- 1. דיברנו על ההבדל בין רשעים לצדיקים . רשעים רוצים לקבל אך לעצמם וצדיקים כדי להשוות צורה. 2. מחשבת הבורא שונה ממש הנברא. בכך שמחשבתו של הבורא מקפת את כל המציאות באחדות גמורה עד גמר תיקון. 3. מה שהוא אצלו רק מחשבה יהיה בנבראים חוק בהכרח - חייבים להיות מאושרים. 4. מחויב בתור נבראים שיהיה בנו חיסרון 5. כל היסורים מגיעים מכך שמתייחסים בצורה גופנית לחיסרון. מתלוננים במקום לעשות עבודה. 6. כל העבודה שלנו בתו"מ זה להשוות צורה ואז ראויים לקבל את שפעו עד אין קץ 7. מלכות דאינסוף היא שלמה זהו שאומר שהבריאה היא שלמה ורק הצמצום נתן לנו אפשרות שגם נרגיש את השלמות הזו אם נעשה את העבודה.

סיכום בנקודות: 1. אתמול למדנו- כל מה נמצא בשורשנו, הוא מסב לנו תענוג . מה שאינו בשורשנו מסב לנו סבל. 2. הרצון לקבל אינו נמצא בשורשנו ולכן מסב לנו סבל והשפע שכן נמצא, מסב לנו תענוג. 3. בעיה- אנחנו רוצים את שני הדברים ולא יודעים איך לחבר ביניהם. אני רוצה להשתוקק ואני רוצה את השפע. אם אפעל את הרצון לקבל אפגום. אם אפעל רק את השפע (כלומר השובע...)- אני לא יכול. 4. מה הפתרון ? תורה ומצוות בעולם הזה שמזככים. התורה בעולם הזה מאפשרת לצדיקים לפעול ב' הפכים בנושא אחד בזמנים שונים ובמקומות שונים. 5. הרשעים שפועלים רק את טבע הגוף, עיקר התנועה שלהם היא יללה וגאווה מצד שני. כלומר כשפוגשים רצון לקבל, מייללים- יללה, למה אין לי. וכשמקבלים- זה ממני – גאווה. 6. צדיקים דרכם הוא - כשיש רצון לקבל, אומרים באתי לעבוד. וכשיש תענוג, זה לא שלי, זה של הכלל. 7. לפני שאני מקבל, אני מברך את ה' ואחרי שאני מקבל, אני גם מברך את ה' 8. דרכנו היא עובד למען הכלל. עובד למען ה'.

בשיעור הקודם אמרנו שמהי מחצבת הנשמה ? היא רצון לקבל מלא באור. היא לא רק אור. היות והיא רצון לקבל אז אחרי הצמצום, כשנפרד ממנה האור נשארה רק רצון לקבל שהוא בשינוי צורה מן האור ואז נוצר הבדל בין הרצון לטומאה לרצון לקדושה- שהוא רצון לקשר- כלי דאור חוזר. וזה כל ההבדל בין צד הטומאה לצד הקדושה היום למדנו: יוצר אור ובורא חושך ישנן ב' המשכות א- כל המושכלות הנעימים– כולם כלולים בו ית' ב- כל המושכלות הבלתי נעימים – באו מהחושך ובאו בהמשכה בלתי ישרה השורש לכל הסבל הוא מה שברא יש מאין. כלל- בהיותנו ענפים הנמשכים מאינסוף אז מה שבשורשנו- התענוג והמנוחה והחכמה נמשך ממנו בהמשכה ישרה מה שאינו בשורשנו- לטורח וליסורים- למשל תנועה- שאלות- חסרונות- אני מרגיש שחסר לי אני סובל. כשאני עייף, רעב, לא יודע.... כל זה למה? מגיע אלי מכיוון שאינו נמצא בשורשנו. לדייק זה- ככה זה נוהג אצלנו בהרגשה שלנו והענף הזה נובע מב' צורות והתיקון של זה שאם נייצר צורה גם ברצון לקבל אבל עם צורה של בעל מנת להשפיע נוכל לקבל. בעל הסולם אומר שאם לא היה בורא את הרצון לקבל- לא היתה בריאה יש שלמות תלויה של הרצון לקבל ובלתי תלויה- של האור אם הגוף רוצה להיות אור אינו יכול וסובל הרצון רוצה שלמות כמו האור ויכול לקבל אבל צריך להיות בדבקות כל הרצון לקבל יש בו שלמות אבל הוא תלוי בדבקות שלו באור- זוהי שלמות תלויה סיכום קצר 1. הנשמה היא רצון לקבל מלא באור אבל זה מה שמבדיל את הנשמה מהכל, מהבורא 2. כל ההבדל בין חלק הטומאה לקדושה האם אני מקבל את האור בכלי דאור חוזר או בפרטיות שלי ? 3. כל המוחשות והמושכלות הנעימות שבעולם נמשכים יש מיש בסוד יוצר אור 4. כל המוחשות והמושכלות הבלתי נעימים שבעולם נמשך יש מאין בסוד בורא חושך בהמשכה בלתי ישרה מאיתו 5. מה שנמצא בשורשנו הוא לנו לתענוג מה שאינו נמצא בשורשנו יהיה לנו לטורח וליסורים 6. הבריאה שהיא רצון לקבל למרות שכל היסורים באים ממנה, מחויבת להיות אבל יחד עם זאת ממנה יבוא כל הטוב אם נדבק בבורא. 7. ישנה שלמות בלתי תלויה שהיא של הבורא ושלמות תלויה של הנברא.

הנשמה – מה שחצב אותה להיות נשמה זה זה שיש לה רצון לקבל. בשונה מהאור. לזכור טוב טוב שנשמה היא לא אור, היא רצון לקבל מלא באור. נוצרה לנו בעיה- אם היא רצון לקבל ועצמותו כולו השפעה, איך יהיה קשר? האור רוצה לתת והנשמה לא תוכל לקבל את ההארה. מדברים כמובן אחרי הצמצום - איך היה לפני לא יודעים, לא תופסים. אפשר לומר שעוד לא היה הרגש עצמי.... אי אפשר שיהיה קשר בלי השוואת צורה. אם הבורא כולו השפעה ואנחנו כולנו רצון לקבל אז יש פירוד. הנשמה היא חלק מהכל- האתגר שנוצר לנו הוא אתגר המאפשר לנו לדעת בצורה ברורה מה ההבדל בין קדושה לטומאה- האם אקבל על פי האידאה של בחירה או רק כי אני רוצה להנות? אדם יכול להיות ערכי- שפועל לאידאל- מהו המצפן של היהודי? המצפון? דבקות בה'. רצון ליתר דבקות, לאהבה, ליחד... זה מה שמוביל את כל האנושות. היהדות לקחה את התפקיד הזה. כשאומרים שהנשמה רצון לקבל כלומר שרוצה להיות מאושרת. מה שמבדיל בין קדושה לטומאה הוא אם פועלים בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע. אנשים מפרשים את חופש הפרט- שאני יכול להנות לעצמי. אם כך שורש כל הקלקולים הוא הרצון לקבל שנמצא בא"ס- הקלקול הוא רק בגלל הרשעים, שבחייהם נקראים מתים . יש אבי"ע דקדושה ואבי"ע דטומאה. קרן הבריאה השתלשלה כך שהאור התפשט עם הרצון עד לנקודה דעולם הזה. לכן אני מרגיש חזק, אני רוצה. לנו יש תפקיד: או שנעלה בכלים דאור חוזר או דרך אבי"ע דטומאה, בדרך לקבל את האור. תפקידנו לחבר את זה לבורא. זו השותפות שלנו עם הבורא. לכן אם אדם רוצה ללכת בקדושה המיקוד הוא האם אני פועל כדי להשפיע נחת רוח לבורא או לעצמי. האם אני נהנה מהיחד או מעצמי? נקודות א. הנשמה היא רצון לקבל שבזה היא נחצבת ונפרדת מהאור . היא לא אור. היא רצון לקבל. ב. נוצר לנו אתגר- שינוי הצורה גורם להם להפכיות ואז לא יכולים לינוק זה מזה. ג. כל ההבדל בין אבי"ע דטומאה לאבי"ע דקדושה הוא בצורת הרצון . איך לקבל תענוג, לעצמי או ליחד? ד. באבי"ע דטומאה שהם רשעים רוצים לקבל רק לפרטיותם ה. באבי"ע דקדושה פועלים כדי לתקן את רצונם שיהיה עם צורה לעשות נחת רוח ליוצרם . ו. מי שפועל כדי להשיג את הכלים דאור חוזר הופך להיות שותף לבורא ז. האושר המושלם יהיה כאשר נקבל את ההארה השלמה בכלים דאור חוזר, בכלים של היחד.

למדנו שהרצון לקבל שכלול במחשבת הבריאה זה מציאות חדשה שלא היתה בעצמותו כי בעצמותו אין רצון לקבל בגלל ההבחן של כל מציאות האינסוף מעצמותו, צריך לומר שכבר שם היה רצון לקבל (באינסוף) מטרם הצמצום לא היתה שום מציאות של יסורים אלא זה כמו אבן שנמצאת בהר ולא נחצבת ממנו. אבן הנחצבת מהר היא לא אור. אבן הנחצבת מהר זה רצון לקבל. לכן הרצון לקבל הזה אם הוא נמצא נפרד מהאור, אני מרגיש שם יסורים. אם הוא נמצא מחובר לאור, אני מרגיש שם דבקות, שלמות. לכן אם אני רוצה להרגיש את השלמות הזו, אני צריך שהאור יחזור. אז לכאורה מי עשה את הצמצום? מי שעשה זה מלכות דאינסוף. במחשבת הבריאה היה הכל מתוקן. כל הצמצום נעשה בגלל שרצתה לקשט את עצמה. בגלל שזה בא מיתרון ולא מגרעון, יש בכך דבר גדול ועצום שכל החסרונות באו מיתרון והם צריכים לחזור ליתרון. כמו לחזור לאינסוף. אבל כשבאים ורוצים לחזור לאינסוף אז יש כבר תנאי. בגלל שרצו יתר דבקות, זה יהיה רק עם יתר דבקות. ההתרחקות והצמצום הגיעו עד לנקודה דעולם הזה והיו הרבה השתלשלויות בדרך. אז כשאני מרגיש בעולם הזה יסורים- אני צריך להבין שזו רק צורה שבה מתראה לי הרצון. אבל בטבעו הרצון בא ממקום טוב. אם בא ממקום טוב בטיבו. אין אפשרות שהוא לא טוב. רק אני הוספתי לו עוד דברים. הכל תלוי אם כך ברצון. אם הרצון יגיע ליתר דבקות שבגינו היה הצמצום, אז תהיה החזרת האור. לכן אני לא צריך לבכות לאור למה אתה לא נותן לי. אין כפיה ברוחניות. אני לא יכול לכפות על האור. אני צריך לעשות עבודה מצידי. האור תלוי ברצון. נקודות א. זה שיש רצון לקבל באינסוף זה אומר שהאינסוף הוא כבר בריאה וזה מוציא אותנו ממחשבה שהגשמיות היא הבריאה. האינסוף הוא כבר בריאה. ב. באינסוף היתה אחדות פשוטה לא היה שם יסורים אבל היה רצון לקבל. ג. הצמצום שגרם להפרדות של הרצון מהאור, שם מרגישים את החסרונות והיסורים. ד. כל הנפרדות והצמצום נבע מיתרון מרצון ליתר דבקות.. ה. כל העבודה היא רק של הרצון ולא של האור לחזור ולקיים את הבחירה ביתר דבקות. זה נעשה בבחירה וצריך להתקיים בבחירה.

הנשמה – מה שחצב אותה להיות נשמה זה זה שיש לה רצון לקבל. בשונה מהאור. לזכור טוב טוב שנשמה היא לא אור, היא רצון לקבל מלא באור. נוצרה לנו בעיה- אם היא רצון לקבל ועצמותו כולו השפעה, איך יהיה קשר? האור רוצה לתת והנשמה לא תוכל לקבל את ההארה. מדברים כמובן אחרי הצמצום - איך היה לפני לא יודעים, לא תופסים. אפשר לומר שעוד לא היה הרגש עצמי.... אי אפשר שיהיה קשר בלי השוואת צורה. אם הבורא כולו השפעה ואנחנו כולנו רצון לקבל אז יש פירוד. הנשמה היא חלק מהכל- האתגר שנוצר לנו הוא אתגר המאפשר לנו לדעת בצורה ברורה מה ההבדל בין קדושה לטומאה- האם אקבל על פי האידאה של בחירה או רק כי אני רוצה להנות? אדם יכול להיות ערכי- שפועל לאידאל- מהו המצפן של היהודי? המצפון? דבקות בה'. רצון ליתר דבקות, לאהבה, ליחד... זה מה שמוביל את כל האנושות. היהדות לקחה את התפקיד הזה. כשאומרים שהנשמה רצון לקבל כלומר שרוצה להיות מאושרת. מה שמבדיל בין קדושה לטומאה הוא אם פועלים בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע. אנשים מפרשים את חופש הפרט- שאני יכול להנות לעצמי. אם כך שורש כל הקלקולים הוא הרצון לקבל שנמצא בא"ס- הקלקול הוא רק בגלל הרשעים, שבחייהם נקראים מתים . יש אבי"ע דקדושה ואבי"ע דטומאה. קרן הבריאה השתלשלה כך שהאור התפשט עם הרצון עד לנקודה דעולם הזה. לכן אני מרגיש חזק, אני רוצה. לנו יש תפקיד: או שנעלה בכלים דאור חוזר או דרך אבי"ע דטומאה, בדרך לקבל את האור. תפקידנו לחבר את זה לבורא. זו השותפות שלנו עם הבורא. לכן אם אדם רוצה ללכת בקדושה המיקוד הוא האם אני פועל כדי להשפיע נחת רוח לבורא או לעצמי. האם אני נהנה מהיחד או מעצמי? נקודות א. הנשמה היא רצון לקבל שבזה היא נחצבת ונפרדת מהאור . היא לא אור. היא רצון לקבל. ב. נוצר לנו אתגר- שינוי הצורה גורם להם להפכיות ואז לא יכולים לינוק זה מזה. ג. כל ההבדל בין אבי"ע דטומאה לאבי"ע דקדושה הוא בצורת הרצון . איך לקבל תענוג, לעצמי או ליחד? ד. באבי"ע דטומאה שהם רשעים רוצים לקבל רק לפרטיותם ה. באבי"ע דקדושה פועלים כדי לתקן את רצונם שיהיה עם צורה לעשות נחת רוח ליוצרם . ו. מי שפועל כדי להשיג את הכלים דאור חוזר הופך להיות שותף לבורא ז. האושר המושלם יהיה כאשר נקבל את ההארה השלמה בכלים דאור חוזר, בכלים של היחד.

למדנו שהרצון לקבל שכלול במחשבת הבריאה זה מציאות חדשה שלא היתה בעצמותו כי בעצמותו אין רצון לקבל בגלל ההבחן של כל מציאות האינסוף מעצמותו, צריך לומר שכבר שם היה רצון לקבל (באינסוף) מטרם הצמצום לא היתה שום מציאות של יסורים אלא זה כמו אבן שנמצאת בהר ולא נחצבת ממנו. אבן הנחצבת מהר היא לא אור. אבן הנחצבת מהר זה רצון לקבל. לכן הרצון לקבל הזה אם הוא נמצא נפרד מהאור, אני מרגיש שם יסורים. אם הוא נמצא מחובר לאור, אני מרגיש שם דבקות, שלמות. לכן אם אני רוצה להרגיש את השלמות הזו, אני צריך שהאור יחזור. אז לכאורה מי עשה את הצמצום? מי שעשה זה מלכות דאינסוף. במחשבת הבריאה היה הכל מתוקן. כל הצמצום נעשה בגלל שרצתה לקשט את עצמה. בגלל שזה בא מיתרון ולא מגרעון, יש בכך דבר גדול ועצום שכל החסרונות באו מיתרון והם צריכים לחזור ליתרון. כמו לחזור לאינסוף. אבל כשבאים ורוצים לחזור לאינסוף אז יש כבר תנאי. בגלל שרצו יתר דבקות, זה יהיה רק עם יתר דבקות. ההתרחקות והצמצום הגיעו עד לנקודה דעולם הזה והיו הרבה השתלשלויות בדרך. אז כשאני מרגיש בעולם הזה יסורים- אני צריך להבין שזו רק צורה שבה מתראה לי הרצון. אבל בטבעו הרצון בא ממקום טוב. אם בא ממקום טוב בטיבו. אין אפשרות שהוא לא טוב. רק אני הוספתי לו עוד דברים. הכל תלוי אם כך ברצון. אם הרצון יגיע ליתר דבקות שבגינו היה הצמצום, אז תהיה החזרת האור. לכן אני לא צריך לבכות לאור למה אתה לא נותן לי. אין כפיה ברוחניות. אני לא יכול לכפות על האור. אני צריך לעשות עבודה מצידי. האור תלוי ברצון. נקודות א. זה שיש רצון לקבל באינסוף זה אומר שהאינסוף הוא כבר בריאה וזה מוציא אותנו ממחשבה שהגשמיות היא הבריאה. האינסוף הוא כבר בריאה. ב. באינסוף היתה אחדות פשוטה לא היה שם יסורים אבל היה רצון לקבל. ג. הצמצום שגרם להפרדות של הרצון מהאור, שם מרגישים את החסרונות והיסורים. ד. כל הנפרדות והצמצום נבע מיתרון מרצון ליתר דבקות.. ה. כל העבודה היא רק של הרצון ולא של האור לחזור ולקיים את הבחירה ביתר דבקות. זה נעשה בבחירה וצריך להתקיים בבחירה.

1. חזרנו על כל מה שלמדנו עד כה. על הבורא אחד יחיד ומיוחד. השפע מופשט ועל הנשמה. 2. הארכנו והסברנו שהנשמה היא רצון לקבל. 3. לנשמה תפקיד לקבל את השפע ולכן צריכה לייצר צורה של אהבה כדי לקבל את השפע. בשביל מה העוה"ז? כדי להתייגע. לא כדי לשלם. כדי לייצר צורה של השוואת צורה עם הבורא ובזה נתגבר על הפגם של בושת הפנים. 4. אצל הבורא- אינסוף. הכל קורה בבת אחת. אשר אותה מחשבה יחידה של הבורא להיטיב לנבראיו היא הכל.... 5. רוצה להוציא אותנו מאיזשהי טעות שעלולה להיות מחשבה שכל הקלקולים קיימים באינסוף.... אז הכל בא ממנו. אז אולי היינו חושבים שיש לו שתי מחשבות טוב ורע. הרי ברור שלא כך . 6. מהי מחשבת הבריאה? סוף מעשה במחשבה תחילה. מחשבת הבורא היא ללא זמן. זמן מודדים מהרעיון עד התוצאה. 7. רעיון מוליד פעולות- רעיון בא לידי יישום. מבחינה רוחנית צריכים להגיע להרגש שלם של התענוג שהבורא רצה להיטיב. 8. צריך את העוה"ז שיש בו זמן עד שהאור יגיע למקום שהוא הרצון לקבל. 9. מהו המקום- מאיפה הגיע לנו הרצון לקבל? זה נמצא בפוטנציאל. נמצא שם מישהו שיקבל את ההטבה. 10. לכן כשהבורא רצה להנות לנבראיו, בכח הזה טמון כבר הרצון להיות מאושר. הרצון לקבל הוא הרצון להיות מאושר... 11. נתן לנו פירוש של מהו מקום ומהו זמן. א. זמן- מספר חידושי צורה שיעבור בין הרעיון לבין התוצאה. ב. מקום – היכן שמתקבלת התוצאה. סיכום בנקודות: א. תפיסת הבורא שפע ונשמה רצון לקבל. ב. למה הנשמה באה לעולם הזה? כדי להתגבר על הבושה, על מתנת חינם. בושה אינה דבר רע. בושה היא שאני רוצה להרגיש שווה. ג. תשובה זו לא פותרת לנו את הקושיה על כך שאנחנו עובדים 70 שנה ומקבלים נצח. לכן נבין שבאנו למשהו אחר, לא כדי לשלם. באנו לייצר צורה של השוואה. ד. היום בשיעור למדנו: מהיכן יש יסורים וגרעונות? מהבורא? לא ה. ביאור התשובה- אצלו אין זמן. הרעיון המחשבה, הפעולה, הפועל, הדרך והתוצאה הכל יחד. ו. אצל הנברא הוא צריך לעבור את התהליך .בדרך עובר יסורים כי הזמן אצלו שונה. ז. הרצון לקבל, דהיינו להיות מאושר שיש בנברא, נמצא בכח, ברצון להשפיע שיש בבורא. ח. גודל הרצון להיות מאושר הוא כגודל השפע שרוצה להשפיע לנו בצורה אינסופית דהיינו אי אפשר להיות קטנים... ט. בארנו ב' מושגים- זמן- מספר חידושי הצורה מהרעיון עד התוצאה. מקום- הרצון בו מתקבלת התוצאה. בסופו של שיעור זה נשאלו מספר שאלות שלא שוכתבו.

1. חזרנו על כל מה שלמדנו עד כה. על הבורא אחד יחיד ומיוחד. השפע מופשט ועל הנשמה. 2. הארכנו והסברנו שהנשמה היא רצון לקבל. 3. לנשמה תפקיד לקבל את השפע ולכן צריכה לייצר צורה של אהבה כדי לקבל את השפע. בשביל מה העוה"ז? כדי להתייגע. לא כדי לשלם. כדי לייצר צורה של השוואת צורה עם הבורא ובזה נתגבר על הפגם של בושת הפנים. 4. אצל הבורא- אינסוף. הכל קורה בבת אחת. אשר אותה מחשבה יחידה של הבורא להיטיב לנבראיו היא הכל.... 5. רוצה להוציא אותנו מאיזשהי טעות שעלולה להיות מחשבה שכל הקלקולים קיימים באינסוף.... אז הכל בא ממנו. אז אולי היינו חושבים שיש לו שתי מחשבות טוב ורע. הרי ברור שלא כך . 6. מהי מחשבת הבריאה? סוף מעשה במחשבה תחילה. מחשבת הבורא היא ללא זמן. זמן מודדים מהרעיון עד התוצאה. 7. רעיון מוליד פעולות- רעיון בא לידי יישום. מבחינה רוחנית צריכים להגיע להרגש שלם של התענוג שהבורא רצה להיטיב. 8. צריך את העוה"ז שיש בו זמן עד שהאור יגיע למקום שהוא הרצון לקבל. 9. מהו המקום- מאיפה הגיע לנו הרצון לקבל? זה נמצא בפוטנציאל. נמצא שם מישהו שיקבל את ההטבה. 10. לכן כשהבורא רצה להנות לנבראיו, בכח הזה טמון כבר הרצון להיות מאושר. הרצון לקבל הוא הרצון להיות מאושר... 11. נתן לנו פירוש של מהו מקום ומהו זמן. א. זמן- מספר חידושי צורה שיעבור בין הרעיון לבין התוצאה. ב. מקום – היכן שמתקבלת התוצאה. סיכום בנקודות: א. תפיסת הבורא שפע ונשמה רצון לקבל. ב. למה הנשמה באה לעולם הזה? כדי להתגבר על הבושה, על מתנת חינם. בושה אינה דבר רע. בושה היא שאני רוצה להרגיש שווה. ג. תשובה זו לא פותרת לנו את הקושיה על כך שאנחנו עובדים 70 שנה ומקבלים נצח. לכן נבין שבאנו למשהו אחר, לא כדי לשלם. באנו לייצר צורה של השוואה. ד. היום בשיעור למדנו: מהיכן יש יסורים וגרעונות? מהבורא? לא ה. ביאור התשובה- אצלו אין זמן. הרעיון המחשבה, הפעולה, הפועל, הדרך והתוצאה הכל יחד. ו. אצל הנברא הוא צריך לעבור את התהליך .בדרך עובר יסורים כי הזמן אצלו שונה. ז. הרצון לקבל, דהיינו להיות מאושר שיש בנברא, נמצא בכח, ברצון להשפיע שיש בבורא. ח. גודל הרצון להיות מאושר הוא כגודל השפע שרוצה להשפיע לנו בצורה אינסופית דהיינו אי אפשר להיות קטנים... ט. בארנו ב' מושגים- זמן- מספר חידושי הצורה מהרעיון עד התוצאה. מקום- הרצון בו מתקבלת התוצאה. בסופו של שיעור זה נשאלו מספר שאלות שלא שוכתבו.

סיכום  רצינו להבין מהי הנשמה  היא צריכה לקבל את ההטבה היא חלק אלוק ממעל  למדנו היום שודאי שהבורא פועל עם תכלית והתכלית היא לתת את ההטבה השלמה לנבראים.  עיקר הנבראים הם עם ישראל, לא מספר לנו למה רק אומר שכל העולמות לא נבראו אלא בשבילם שמקיימים תורה ומצוות ובשל כך הם אלה שצריכים לקבל את ההטבה.  אם כך- כל העולמות נבראו כדי להיטיב לנשמות.  אומר בעל הסולם- אני מבין . אבל למה את העולם הזה המלא יסורים? - יש פה ניגוד אינטרסים- למה אתה עושה לי רע?  תשובה- כל הרע סוג של יגיעה כדי שלא תהיה בושה בשכר.  שואל בעל הסולם איך יכול להיות שנותן לי אור נצחי ועבודה של 70 שנה. לא הגיוני. עדיין נשארת בושה ?  עונה- התשובה קצת יותר עמוקה- יש לנו יסוד שצריך להתקבע בנפשנו שאומרים שבמחשבה אחת נברא העולם. אחד יחיד ומיוחד. אין בעיה ביגיעה ובמה שרואים כאן יסורים- מצד מחשבת הבורא הכל כלול. איני רואה את הרעב כחיסרון.  אז זה אומר שהיסורים הם רק מהתפיסה שלך. אתה לא שופט על פי הבורא אלא על פי הרגשתך.  אנחנו אמרנו את התשובה - כל היגיעה שלך באה כדי להגיע לאהבה. היגיעה אינה תשלום, זה יצירת אהבה יצירה, של השוואת צורה סיכום 1. חזרנו על השיעורים הקודמים שאינסוף שלם, מצידו כל השפע מופשט ומי שמקבל היא הנשמה . כרגע דנים במי היא הנשמה. 2. היום למדנו: א. הבורא פועל עם תכלית הטבה לנבראים ב. כל העולמות נבראו בשביל לאפשר את ההטבה ג. קושיה- אם העולם בשביל הטבה למה לנו העולם הזה העכור כל כך? ד. תשובה- כדי שלא תהיה בושה במתנת חינם היות ויש יגיעה בעולם הזה ואז מקבלים תמורה. ה. קושיה של בעל הסולם- אין התאמה בין העבודה לשכר. השכר גדול מאד לעומת העבודה. ו. תחילת התשובה- לא מדובר מצד תפיסת הבורא. הכל נמצא אצלו. הוא אינו רואה רעב למשל כחיסרון. ז. תשובה שלמה לא כתוב, נתנו תשובה עתידית- כל היגיעה שלנו באה כדי להגיע לאהבה ואז לא תהיה בעיה של מתנת חינם. זה יכוון אותנו בהמשך. באתי כדי לייצר אהבה.

סיכום  רצינו להבין מהי הנשמה  היא צריכה לקבל את ההטבה היא חלק אלוק ממעל  למדנו היום שודאי שהבורא פועל עם תכלית והתכלית היא לתת את ההטבה השלמה לנבראים.  עיקר הנבראים הם עם ישראל, לא מספר לנו למה רק אומר שכל העולמות לא נבראו אלא בשבילם שמקיימים תורה ומצוות ובשל כך הם אלה שצריכים לקבל את ההטבה.  אם כך- כל העולמות נבראו כדי להיטיב לנשמות.  אומר בעל הסולם- אני מבין . אבל למה את העולם הזה המלא יסורים? - יש פה ניגוד אינטרסים- למה אתה עושה לי רע?  תשובה- כל הרע סוג של יגיעה כדי שלא תהיה בושה בשכר.  שואל בעל הסולם איך יכול להיות שנותן לי אור נצחי ועבודה של 70 שנה. לא הגיוני. עדיין נשארת בושה ?  עונה- התשובה קצת יותר עמוקה- יש לנו יסוד שצריך להתקבע בנפשנו שאומרים שבמחשבה אחת נברא העולם. אחד יחיד ומיוחד. אין בעיה ביגיעה ובמה שרואים כאן יסורים- מצד מחשבת הבורא הכל כלול. איני רואה את הרעב כחיסרון.  אז זה אומר שהיסורים הם רק מהתפיסה שלך. אתה לא שופט על פי הבורא אלא על פי הרגשתך.  אנחנו אמרנו את התשובה - כל היגיעה שלך באה כדי להגיע לאהבה. היגיעה אינה תשלום, זה יצירת אהבה יצירה, של השוואת צורה סיכום 1. חזרנו על השיעורים הקודמים שאינסוף שלם, מצידו כל השפע מופשט ומי שמקבל היא הנשמה . כרגע דנים במי היא הנשמה. 2. היום למדנו: א. הבורא פועל עם תכלית הטבה לנבראים ב. כל העולמות נבראו בשביל לאפשר את ההטבה ג. קושיה- אם העולם בשביל הטבה למה לנו העולם הזה העכור כל כך? ד. תשובה- כדי שלא תהיה בושה במתנת חינם היות ויש יגיעה בעולם הזה ואז מקבלים תמורה. ה. קושיה של בעל הסולם- אין התאמה בין העבודה לשכר. השכר גדול מאד לעומת העבודה. ו. תחילת התשובה- לא מדובר מצד תפיסת הבורא. הכל נמצא אצלו. הוא אינו רואה רעב למשל כחיסרון. ז. תשובה שלמה לא כתוב, נתנו תשובה עתידית- כל היגיעה שלנו באה כדי להגיע לאהבה ואז לא תהיה בעיה של מתנת חינם. זה יכוון אותנו בהמשך. באתי כדי לייצר אהבה.

מה למדנו עד כה:  באות א' למדנו על המשגיח שהוא אחדותי, כל פעולותיו להטבה ויש לו תכלית כך אנחנו תופסים את האינסוף שמבחינתנו הוא הבורא.  אות ב' על האור המתפשט ממנו על ההטבה שניתנת לנו שהיא בצורה מופשטת לחלוטין וכל מה שאנחנו תופסים הוא כי המקבל הגשמי מבדיל לעצמו את הטעם שרוצה. באור יש את כל הטעמים.  אות ג' היום – מיהו המושגח? - הנשמה היא המושגחת. רצינו להבין מי היא הנשמה?  דברי המקובלים מובאים על פי משל: הנשמה היא חלק אלוק ממעל והמשל שהיא כאבן הנחצבת מהר.  על זה שאל בעל הסולם שאלה: מה עושה הבדלה באלוקיות?  תשובה- שינוי צורה ונתן מספר דוגמאות ששינוי צורה מבדיל בגשמיות (כמו דעות של בני אדם בעניינים מהותיים בעיניהם שמבדילות ביניהם) - אז מרחק וקירבה נמדדים על ידי שינוי ושוויון צורה בנפשות.  זה כלל- כשאנחנו רואים שני אנשים מאוחדים ביניהם, אנחנו רואים השוואת צורה.  זה מובן לנו בנפשות אבל עדיין לא מבהיר לנו איך הנשמה נבדלת מאלוקיות.  כדי להבין את זה, רוצה להבין דרך האינסוף. מזכיר לך שבמציאות יש ב' הבחנות: - מצב הא' שהכל היה מתוקן שם ולא היה שום פירוד - אחרי הצמצום ששם היתה הפרדה  כעת אומר שיש נקודה קריטית שאם נבין אותה, נבין מה ששאלנו בתחילה. נלך למקור. זו דרך טובה להבין דברים – ללכת למקור.  אינסוף נפרד מעצמותו. אם אבין איך שהוא נפרד עד שאדעהו בשם, כי כל מה שאיני תופס לא אגדירו בשם, אז אבין מה מבדיל ברוחנים. על כך נסתמך בשיעור הבא: סיכום בנקודות 1. חזרה על השיעור הקודם, הבורא אחד יחיד מיוחד וההשגחה היא האור מופשט והמקבל הוא מבדיל לעצמו. 2. ההגדרה של הנשמה על ידי המקובלים שהיא חלק אלוק ממעל והמשל כאבן הנחצבת מהר. 3. שאלה על דברי המקובלים- איך אפשר להבין שהנשמה היא חלק מהאלוקיות 4. תשובה (שמקרבת לנו את התשובה אך היא עדיין לא תשובה)- השוואת צורה מקרבת ושינוי צורה מפריד. בשונה מהגשמיות. 5. ישנן ב' הבחנות במציאות א. המציאות מטרם הצמצום שהכל היה בלי גבול ובלי סוף. ב. אחרי הצמצום כשיש גבול ומידה. 6. אם נבין מדוע אינסוף מוגדר בשם בשונה מעצמותו, זה יתן פתח להבין מיהי הנשמה ומה המקובלים אמרו לנו. עד כה התעסקנו בכך כדי לקרב את התשובה אבל עוד לא ענינו לגמרי.

מה למדנו עד כה:  באות א' למדנו על המשגיח שהוא אחדותי, כל פעולותיו להטבה ויש לו תכלית כך אנחנו תופסים את האינסוף שמבחינתנו הוא הבורא.  אות ב' על האור המתפשט ממנו על ההטבה שניתנת לנו שהיא בצורה מופשטת לחלוטין וכל מה שאנחנו תופסים הוא כי המקבל הגשמי מבדיל לעצמו את הטעם שרוצה. באור יש את כל הטעמים.  אות ג' היום – מיהו המושגח? - הנשמה היא המושגחת. רצינו להבין מי היא הנשמה?  דברי המקובלים מובאים על פי משל: הנשמה היא חלק אלוק ממעל והמשל שהיא כאבן הנחצבת מהר.  על זה שאל בעל הסולם שאלה: מה עושה הבדלה באלוקיות?  תשובה- שינוי צורה ונתן מספר דוגמאות ששינוי צורה מבדיל בגשמיות (כמו דעות של בני אדם בעניינים מהותיים בעיניהם שמבדילות ביניהם) - אז מרחק וקירבה נמדדים על ידי שינוי ושוויון צורה בנפשות.  זה כלל- כשאנחנו רואים שני אנשים מאוחדים ביניהם, אנחנו רואים השוואת צורה.  זה מובן לנו בנפשות אבל עדיין לא מבהיר לנו איך הנשמה נבדלת מאלוקיות.  כדי להבין את זה, רוצה להבין דרך האינסוף. מזכיר לך שבמציאות יש ב' הבחנות: - מצב הא' שהכל היה מתוקן שם ולא היה שום פירוד - אחרי הצמצום ששם היתה הפרדה  כעת אומר שיש נקודה קריטית שאם נבין אותה, נבין מה ששאלנו בתחילה. נלך למקור. זו דרך טובה להבין דברים – ללכת למקור.  אינסוף נפרד מעצמותו. אם אבין איך שהוא נפרד עד שאדעהו בשם, כי כל מה שאיני תופס לא אגדירו בשם, אז אבין מה מבדיל ברוחנים. על כך נסתמך בשיעור הבא: סיכום בנקודות 1. חזרה על השיעור הקודם, הבורא אחד יחיד מיוחד וההשגחה היא האור מופשט והמקבל הוא מבדיל לעצמו. 2. ההגדרה של הנשמה על ידי המקובלים שהיא חלק אלוק ממעל והמשל כאבן הנחצבת מהר. 3. שאלה על דברי המקובלים- איך אפשר להבין שהנשמה היא חלק מהאלוקיות 4. תשובה (שמקרבת לנו את התשובה אך היא עדיין לא תשובה)- השוואת צורה מקרבת ושינוי צורה מפריד. בשונה מהגשמיות. 5. ישנן ב' הבחנות במציאות א. המציאות מטרם הצמצום שהכל היה בלי גבול ובלי סוף. ב. אחרי הצמצום כשיש גבול ומידה. 6. אם נבין מדוע אינסוף מוגדר בשם בשונה מעצמותו, זה יתן פתח להבין מיהי הנשמה ומה המקובלים אמרו לנו. עד כה התעסקנו בכך כדי לקרב את התשובה אבל עוד לא ענינו לגמרי.

בעמוד י"ג, מתחיל החלק הנקרא "הסתכלות פנימית" של חלק א'. בשיעור למדנו אודות החשיבות של "שפת הענפים" בלימוד חכמת הקבלה, וכיצד כל פרט בחכמה, מתייחס אל שורש רוחני. בשיעור הרב מביא ציטוטים מספרו של בעל "הסולם" אודות הדרך שהאדם צריך ללכת בה, כדי שיוכל להבין את חכמת הקבלה.

בעמוד י"ג, מתחיל החלק הנקרא "הסתכלות פנימית" של חלק א'. בשיעור למדנו אודות החשיבות של "שפת הענפים" בלימוד חכמת הקבלה, וכיצד כל פרט בחכמה, מתייחס אל שורש רוחני. בשיעור הרב מביא ציטוטים מספרו של בעל "הסולם" אודות הדרך שהאדם צריך ללכת בה, כדי שיוכל להבין את חכמת הקבלה.

1. בראשית מזכיר לנו בעה"ס שכל חכמת הקבלה מדברת מעניינים רוחניים המופשטים מזמן מקום העדר ותמורה. 2. בעקבות כך מגיעה קושיה- איך אנחנן יכולים אם כל התפיסה שלנו היא חושית התופסת את העולם דרך זמן מקום וכו'? 3. תשובה – אפשר ללמוד בעזרת שפת הענפים. מהי? א. שפת הענפים היא שפה של מלים גשמיות במובנים רוחניים. 4. יש לעשות משפת הענפים התמרה בשתי צורות: א. להוציא מהעדר זמן ומקום ב. לייצר בה סדר 5. הסברתי די באריכות מהי גשמיות שהיא בבואה של העולם הרוחני עם עיוות של המראה . שהוא העיוות של העדר מקום זמן ותמורה. לא באמת קיימת גשמיות. כמו סימוליציה שנמצאים בה כדי לעשות עבודה ולהשתכלל. על כך נתנו דוגמה של טייס שלומד דרך סימולציה. אומרים לו "זה היה סתם". הוא אומר "מה אכפת לי. עכשיו אני יודע לטוס". גם כאן בעולם הזה שבו הייתי בתפיסה גשמית נהייתי יותר אדם. זה שווה לי כי עשיתי עבודה. 6. למה משתמש בעל הסולם במילים לא תמיד יפות? כי חייב הגדרות מדויקות ולכן משתמשים בכל המושגים 7. שפת הקבלה היא מאד מדויקת ולכן כך יש ללומדה. אלו שלא יודעים לעשות את ההתמרה הזו הם כעיוורים ואסור ללמוד מהם או באופן הזה את חכמת הקבלה. באופן חיובי נאמר שצריך לדעת לעשות את ההתמרה כדי ללמוד. לא מדובר על עבודת נפש כיצד אתה מרגיש. מדובר על תורה. לא קשור למה אתה מרגיש. נקודה חשובה.- בעה"ס אומר אני נתתי לכם פירוש המאפשר לכל אחד ללמוד בצורה מדויקת. אז סיכום בקצרה 1. החכמה נלמדת בצורה אלוקית 2. בעיה שלומדים דרך החושים. איך נלמד? 3. בשפת הענפים 4. שפה עם התמרה בשתי צורות. 5. מהי גשמיות- 6. חייבים להשתמש בכל המושגים גם הלא יפים כי חייבים דיוק. חייב ללמוד את החכמה בסדר נכון. 7. מי שלא יודע לעשות את ההתמרה, שיזהר מלעשותה. בעה"ס נתן לנו את שפת הקבלה המדויקת. עד כאן. שאלות של תלמידים האם יש הבדל בין השפה הגשמית למציאות הגשמית? שפה או מציאות? תשובה – שפה מה שמחבר בין החוץ לפנים. שפת הענפים מחבר בין תפיסת המציאות לתודעת האדם. איך אני רואה את המציאות דבר מוכן לי. מלמדים אותך את הקשר. איך ידעת? התחלת לקרוא לזה כוס. אם היו אומרים לך שזה ספר- היית קורא לזה ספר. אותו דבר פה מלמדים אותך קשר בין המציאות לתפיסת המציאות שלך. מה ההבדל בין ענף לסימן? ענף הוא כמו שנובע מהרוחניות, מהשורש, מהגזע. יכול להבין דרך הענף. האם כשאני רואה מציאות גשמית זה יכול לתת לי הבנה? לא ביחסים כמו בגשמיות. לפעמים רואים קשרים דומים. לא עושים השלכות לבד. יש קשר- איך הקשר אתה לא יודע. הרבה דברים לא מובנים לנו. האם יש עוד עיוותים? לא מכיר, אתה יכול להעלות ונבחן אותם. סימולציה - מה צריך להעלם בה? אתה חושב שירית, לא ירית.... רכבת לא רצה לך לפנים בסרט ואתה נבהל, אבל אין רכבת. אלה עיוותים טובים זוהי הקליפה השומרת לי על הפרי. אדם לא היה מפחד אם לא היו לוקחים לו את הבריאות הגשמית. עשו שלא יוכל להרגיש ולחשוב אחרת . אחרת לא יתאמן. אתה יודע שאין רכבת ואתה שוב ושוב נבהל

התחלנו לדבר על המשך אות ד'- יש מדרג ברצון לקבל כאשר בא בצורה של קו. א' זכה וקרובה יותר למאציל וכו' על פי זה, כל המדידות שלנו של עליון ותחתון הן על פי הקו. נקודה שניה היא רק תזכורת - בא"ס לא היה בחינה זכה או עבה יותר . אלא הכל היה בבת אחת. חוק ההשוואה אחרי הצמצום שונה מלפני הצמצום. היום לא ניתן לחיות בהשוואה כמו שהיה טרם הצמצום. אלא היום לכל אחד תפקיד שונה בהתאם לדרגת העוביות המורכבת שבו. ההשוואה לאחר הצמצום היא על פי הצורה. לכן אפשר שיהיו שונים בחומר אבל שווים בצורה וזוהי ההשוואה. בקו חשוב ולא חשוב הוא על פי קירבה למאציל ולא על פי התכלית. עוד למדנו שכאשר האור מאיר מלמעלה ולמטה- הראש נוגע בא"ס ותחתית האור לא. עבודת נפש חשובה- אם לא עוזב את עצמי לא יכול להיות דבוק. בעיה – אם אני עוזב את עצמי לגמרי, יכול להיות דבוק, אבל אז איני מחובר למה אני רוצה. איך אני מחבר את הקו הזה? נדבר על זה בהמשך. כאשר האור נמשך בצורה של קו. נמשך בשביל הרצון בעל מנת להשפיע. אני נפגש עם המציאות כדי לעשות עבודה. המפגש שלי עם המציאות בדרך קו. כל עולמו של האדם נמצא בתוך החלל הזה שהוא חלול ופנוי לתיקונים. יש רעיון שאומרים שכל אחד עם האמת שלו. זה יכול להיות נכון אבל בתוך כפיפות לאמת הכללית הזו. מהי ?– החלל הוא כדי שנבוא לאידאה של יתר דבקות . כל אחד במסגרת הכלל הגדול הזה. דבר נוסף שמזכיר לנו. שאור א"ס אי אפשר להשיג אותו. חוק חשוב- אין השגה באור בלי כלי. בזה מסיימים את פרק א' ופרק ב'. פסח כשר ושמח לכולם! שנזכה שהפסח יתן לנו את הכח להיות בעלי אמונה אמיתיים.

התחלנו לדבר על המשך אות ד'- יש מדרג ברצון לקבל כאשר בא בצורה של קו. א' זכה וקרובה יותר למאציל וכו' על פי זה, כל המדידות שלנו של עליון ותחתון הן על פי הקו. נקודה שניה היא רק תזכורת - בא"ס לא היה בחינה זכה או עבה יותר . אלא הכל היה בבת אחת. חוק ההשוואה אחרי הצמצום שונה מלפני הצמצום. היום לא ניתן לחיות בהשוואה כמו שהיה טרם הצמצום. אלא היום לכל אחד תפקיד שונה בהתאם לדרגת העוביות המורכבת שבו. ההשוואה לאחר הצמצום היא על פי הצורה. לכן אפשר שיהיו שונים בחומר אבל שווים בצורה וזוהי ההשוואה. בקו חשוב ולא חשוב הוא על פי קירבה למאציל ולא על פי התכלית. עוד למדנו שכאשר האור מאיר מלמעלה ולמטה- הראש נוגע בא"ס ותחתית האור לא. עבודת נפש חשובה- אם לא עוזב את עצמי לא יכול להיות דבוק. בעיה – אם אני עוזב את עצמי לגמרי, יכול להיות דבוק, אבל אז איני מחובר למה אני רוצה. איך אני מחבר את הקו הזה? נדבר על זה בהמשך. כאשר האור נמשך בצורה של קו. נמשך בשביל הרצון בעל מנת להשפיע. אני נפגש עם המציאות כדי לעשות עבודה. המפגש שלי עם המציאות בדרך קו. כל עולמו של האדם נמצא בתוך החלל הזה שהוא חלול ופנוי לתיקונים. יש רעיון שאומרים שכל אחד עם האמת שלו. זה יכול להיות נכון אבל בתוך כפיפות לאמת הכללית הזו. מהי ?– החלל הוא כדי שנבוא לאידאה של יתר דבקות . כל אחד במסגרת הכלל הגדול הזה. דבר נוסף שמזכיר לנו. שאור א"ס אי אפשר להשיג אותו. חוק חשוב- אין השגה באור בלי כלי. בזה מסיימים את פרק א' ופרק ב'. פסח כשר ושמח לכולם! שנזכה שהפסח יתן לנו את הכח להיות בעלי אמונה אמיתיים.

בשיעור למדנו אודות הצורה שבה מתפשטת כל המציאות – ד' בחינות דאור ישר, וכמו כן, אודות הצורה שבה הרצון לקבל נקבע בנאצל – ע"י התעוררות לקבל מכוח עצמו, שכן רק לאחר שהיתה הסתלקות של האור, ניתן להרגיש את ההשתוקקות אליו, וכך, להרגיש את הרצון בצורה מלאה.

סיכום א. התחלנו פרק חדש. הזכרנו מה שלמדנו בפרק א' בכללות. מציאות הא"ס הצמצום ותוצאת הצמצום. ב.  בחירה ביתר דבקות שאין בה גרעון ג.  התוצאה- גלים דעגולים ד. התנועה- עכשיו באים ליישם את מה שבחרנו. ה. האור נמשך בצורה של קו. קו- מושך את האור כדי לבוא למציאות של יתר דבקות. ו. באור אין שום שינוי. רק בכלי יכול להיות שינוי. ז. מכאן כלל נפשי חשוב- כל מפגש שלי עם האור בא כדי לייצר יתר דבקות (נקרא לזה מעכשיו יחד, אהבה) ולא כדי לקבל את האור. ח. כשנוצרו העיגולים – הם נשארו. אין העדר ברוחני. ט. אנו בנויים רבדים רבדים. יש עניין לא לחיות רק דברים חיצוניים. י. באור אין שינוי. עוד כלל חשוב- כל השינויים- רק בהתרשמות ממה שקורה לך. יא. כשאתה עובד באופן הזה בחיים- זה מי שאתה. אתה זה ההתפעלויות שלך. יב. עיקר העבודה שלי היא רק כדי לתקן את ההתפעלויות שלי מהחיים.

סיכום א. התחלנו פרק חדש. הזכרנו מה שלמדנו בפרק א' בכללות. מציאות הא"ס הצמצום ותוצאת הצמצום. ב.  בחירה ביתר דבקות שאין בה גרעון ג.  התוצאה- גלים דעגולים ד. התנועה- עכשיו באים ליישם את מה שבחרנו. ה. האור נמשך בצורה של קו. קו- מושך את האור כדי לבוא למציאות של יתר דבקות. ו. באור אין שום שינוי. רק בכלי יכול להיות שינוי. ז. מכאן כלל נפשי חשוב- כל מפגש שלי עם האור בא כדי לייצר יתר דבקות (נקרא לזה מעכשיו יחד, אהבה) ולא כדי לקבל את האור. ח. כשנוצרו העיגולים – הם נשארו. אין העדר ברוחני. ט. אנו בנויים רבדים רבדים. יש עניין לא לחיות רק דברים חיצוניים. י. באור אין שינוי. עוד כלל חשוב- כל השינויים- רק בהתרשמות ממה שקורה לך. יא. כשאתה עובד באופן הזה בחיים- זה מי שאתה. אתה זה ההתפעלויות שלך. יב. עיקר העבודה שלי היא רק כדי לתקן את ההתפעלויות שלי מהחיים.

שהאין סוף שלם בכל השלמויות יש את המציאות של שלמות בכל אחד מאיתנו והיא נמצאת הן בעולם והן בכל הבריאה מאינסוף יצאה הבריאה. התנועה הראשונה נעשתה על ידי הנברא, כדי לגלות את שמותיו וכינויו כדי שיהיה גם לנו מגולה, מטעם התחתון שיוכל להרגיש את זה למדנו שצמצם עצמו בנקודה האמצעית באמצע ממש ושאלנו איך יכול להיות נקודה אמצעית אם אין שם מקום מהי ההשתוקקות הגדולה- שמו. שהוא בגימטריה רצון הוא ושמו אחד -למדנו ששמו הוא מורכב מיקוק ד' בחינות. למדנו ד' בחינות דאור ישר בה' האחרונה, בהשתוקקות, נעשה הצמצום הצמצום לא נעשה מפאת חיסרון חשובים: כל חיסרון שבא מיתרון הוא יתרון. כל חיסרון שבא מגרעון הוא גרעון- מהי הפנימיות של הדבר ולפיה אני קובע אם הדבר הוא יתרון או לא. כל חיסרון הבא מהשפעה הוא יתרון, כשהוא בא מרצון לקבל לעצמו הוא חיסרון. כלומר בחינת בעל מנת לקבל זה בחי' גירעון. רצו יתר דבקות- דבקות של השוואת צורה. - זהו המצפן דרכו אני מנווט את חיי. כל הבריאה כולה בנויה על המצפן הזה. על ההכוונה הזו שאנחנו הולכים ליתר דבקות. עוד למדנו שהצמצום היה בחמישה שלבים . איזה חמישה שלבים? 1. דבקות של השלמה 2. בחירה ביתר דבקות 3. בושה 4. צמצום הרצון – הסתלקות האור 5. כלים דעגולים היום אנחנו רוצים ללמוד מהם הכלים דעגולים- זהו הטבע, למדנו שהוא שלם. בעץ חיים למעלה כתוב- היה עגול מכל סביבותיו באות ק' מפרש- " פירוש, כי בהכרח נעשתה פה איזו תמונה (שיש אפשרות לתחתון לראות את זה) מחמת הצמצום, ואף על פי שהצמצום היה בהשואה (כמבואר היטב בדבור הסמוך לעיל), ולא משום שינוי צורה, אמנם אחר הצמצום והסתלקות האור מאותה הנקודה האמצעית, הרי נגלה, שאין האור העליון ראוי להתדבק בה משום הצורה של גדלות הקבלה הנמצאת בה, וכיון שזה נגלה, (כמו סוף של תמונה עגולה אבל לא ערך של סוף כפי שהסביר באות הקודמת, דהיינו שהצמצום לא היה מחמת גרעון) הנה נפלה ממדרגה שהיתה לה בא"ס. וא"כ היא כבר חשובה לבחינת "סוף", שפירושו עביות כזו שאין למטה הימנה" כלומר- הכלים דעגולים הם שלמים בגלל מקורם אבל הם לא שלמים לקבלת האור. מצד החומר שלהם הם שלמים אבל מצד היכולת לקבל אור הם לא שלמים. איך נקבל את האור? אם אין לי כלים .... מהו סוף- מטעם התלבשות אורות בכלים היא עושה סוף. עוביות שאין למטה ממנה. עמוד ח'- על כן רק הנקודה האמצעית הזאת נעשתה חלל פנוי ואינה ראויה לקבלת האור שמו- כתר חכמה בינה ז"א ומלכות. רק המלכות נבחנת לשינוי צורה. את קוצו של י' לא מחשיב ד' לא נעשית לבחינת סוף. למה? מכיוון שהצמצום לא היה מטעם גירעון. זה אותו כלי שהיה קודם שקיבל את כל האור. מטעם מה עושה סוף? מטעם התלבשות האור בכלי. הטבע אינו סופי. יד אינה דבר סופי. ההתלבשות יכולה להיות סופית. במה זה תלוי? בצורה. הצמצום שגילה את הכלים, היה משום בחירה ביתר דבקות שהוא יתרון ולא גירעון. אולם מטעם התלבשות אורות בכלים, יש סוף. למה? כי זה תלוי בנברא. אני רוצה לקבל רק אם תהיה אהבה. אם לא תהיה אני לא רוצה לקבל. תלמוד עשר ספירות חלק א' י' ניסן תשע"ט שיעור 8- עמוד ז' מאות ק' למטה. מה למדנו עד כה?

תלמוד עשר ספירות חלק א' ט' ניסן תשע"ט שיעור 7- עמוד ו' אות ד' למעלה (לאחר מכן אות צ' למטה) לאחר הצמצום היו לנו כלים דעגולים ועליהם אנחנו מדברים היום. מהם? מה הטבע שלהם? אם אני מסתכל על כתר. האם למעלה או למטה? מי גבוה יותר המלכות או כתר. זה תלוי איפה מסתכלים. בסה"כ המרחק שווה. בכלים דעגולים הרדיוס היה שווה. לא היה אליפטי, מרובע, משושה. אם היה כך, אז לא היה מרחק שווה בין האמצע לבין כל צדדיו, למשל. למה כל זה קרה? כי א"ס צמצם עצמו מבחינת עיגול. בהמשך נראה שהעיגול הוא תמונה שלמה. אות צ' עמוד ו' טור ב'- כל הטבעים (עיגולים) אין בהם קטן וגדול. אם אתה אומר לי שבאינסוף כולם היו בהשוואה אחת ולא היה שם הבחן של קטן וגדול, ובאינסוף לא יכול להיות שלא הכל שלם, אז זה ברור כי הכל שלם. אבל איך נוכל להבין שלאחר הצמצום , בעיגולים, אין הבחן של קטן וגדול ומעלה ומטה? איך זה יכול להיות אם מורגשת כבר ההשתוקקות? תשובה- הצמצום לא עשה את הנקודה האמצעית לבחינת סוף. הרצון לקבל לא עושה סוף להארה. האמת היא שאם היה עושה סוף, הטבע לא יכול היה למעשה לעשות את תכליתו. החוק- כל חיסרון שבא מיתרון הוא יתרון. כל חיסרון שבא מגרעון הוא גרעון. אני בודק לפי הסיבה שממנה נבע החיסרון. למשל חסר לי 100 שקלים, חסר לי כי נתתי לעני או כי גנבו לי. השאלה למה זה חסר לי. גם את החיסרון לא בודקים על פי ההיתראות שלו, אלא על פי הסיבה שגרמה לו. סיבת הדבר היא הקובעת. אם נסתכל על כל הבריאה- הסתלקות האור היא מוות. התנתקות מנותן החיים. אבל לא בגלל בושה הסתלק האור. אם בגלל שינוי צורה היה הצמצום, זה היה גרעון. הצמצום לא נעשה משום שינוי צורה. הוא נעשה בשל בחירה ביתר דבקות. כפי שכתוב - ". אלא הצמצום נעשה, רק בסוד שעלה ברצונו (רצון מטרתי) הפשוט לברוא העולמות וכו' כנ"ל (אות מ' ד"ה פירוש, עיין שם), שפירושו, שחשק לאותה השוואת הצורה, אשר עתידה להתגלות על ידי בריאת העולמות, דהיינו, צורת הקבלה על מנת להשפיע נ"ר ליוצר, שיש בזה מעלה יתירה מאד נעלה: כי מצד אחד, הוא השפעה גמורה,(צד הבורא שבנברא) כי כל הרצון הוא, רק להשפיע נחת רוח ליוצר ב"ה ולא לצרכי עצמו כלום" אין סוף בקבלה של הטבע. מהו יתרון? השפעה. אם אבא נותן עונש לילד שלו, האם העונש שנותן לו הוא בגלל גרעון? אם בגלל שכועס, גרעון. עוד חוק- כל חיסרון הבא מהשפעה הוא יתרון, כשהוא בא מרצון לקבל לעצמו הוא חיסרון. יסורים יכולים להיות טובים אם באו מיתרון שאני רוצה להשפיע. אם לא, אינם טובים. לכן הטבע שלנו הוא שלם. כל החיסרון שאתה רואה שיש לך, הוא יתרון. כתוב- "באדם חשוב, נתנה היא את כסף הקידושין ואמר הוא הרי את מקודשת לי, הרי זו מקודשת, ואע"פ שכתוב בתורה ונתן בידה, שהבעל מחויב ליתן את כסף הקידושין, מ"מ כיון שאדם חשוב הוא, הנה האי הנאה דמקבל מינה, זה חשוב כמו נתינה ממש, עש"ה" הוא נתן בידה משמע שהוא צריך לתת לה. ההנאה שהיא מקבלת מכך שהיא נותנת, זה נקרא שהוא נתן לה. המשל בא להראות לנו שקבלה יכולה להיות נתינה. לא הפעולה החיצונית קובעת. כל סיבת הצמצום היתה לא בגלל בושה, לא בגלל חיסרון, אלא בשל רצון ליתר דבקות. רצון פשוט- כלי הפועל בצורה מטרתית ולא סיבתית. סיכום עשינו חזרה קצרה- הא"ס היה שלם בכל השלמויות. כאשר עלה... באמצע ממש- מהי הנקודה האמצעית- ההשתוקקות הגדולה לקבל . הסברנו לפי איך מורכב הרצון בא"ס. המורכבות מייצרת במלכות השתוקקות מלאה. למדנו שכאשר בחרה- צמצמה בשיעור של היום בא לבדוק, מה נקרא כלים דעגולים? שיש חיסרון אבל הוא לא גרעון. איך נבדוק? על פי הסיבה שבגללה אתה רואה את החיסרון הזה. כל חיסרון הבא מהשפעה הוא יתרון, כשהוא בא מרצון לקבל לעצמו הוא חיסרון. כלומר, אם אתה רוצה ללכת בדרך של השפעה, נתינה, החיסרון אינו בעייתי. ממה התעוררה השאלה הזו? מכך שראינו שבגלל הצמצום הסתלק האור, ואני רואה שאחד רוצה לקבל יותר, אחד פחות....אין הבדל ביניהם? לא. לתמונה השלמה צריך את כולם. כל הטבע הוא טוב. סיבת הצמצום היתה בגלל יתר דבקות. החיסרון מתראה אך בא מיתרון הנקרא אצלי השפעה. חוק נפשי - כל חיסרון הבא מרצון להשפיע- הוא יתרון הכללים שלנו א. העגולים, שהוא הטבע שנוצר, הוא שלמות. ב. כל סיבת הצמצום היתה בגלל יתר דבקות. ג. כל חיסרון שבא מיתרון הוא יתרון, כל חיסרון הבא מגרעון הוא גרעון. ד. יתרון מוגדר אצלנו כהשפעה . על כן כל חיסרון הבא מהשפעה הוא יתרון, אם בא מרצון לקבל הוא חיסרון. ה. לכן, כל הצמצום היה דבר שלם ומה שהתקבל כעגולים הוא דבר שלם. כל העבודה שלנו צריכה להיות במסגרת הטוב הזה. כדאי להסתכל במבט גדול בחיים. הכל הולך לטוב...

שהאין סוף שלם בכל השלמויות יש את המציאות של שלמות בכל אחד מאיתנו והיא נמצאת הן בעולם והן בכל הבריאה מאינסוף יצאה הבריאה. התנועה הראשונה נעשתה על ידי הנברא, כדי לגלות את שמותיו וכינויו כדי שיהיה גם לנו מגולה, מטעם התחתון שיוכל להרגיש את זה למדנו שצמצם עצמו בנקודה האמצעית באמצע ממש ושאלנו איך יכול להיות נקודה אמצעית אם אין שם מקום מהי ההשתוקקות הגדולה- שמו. שהוא בגימטריה רצון הוא ושמו אחד -למדנו ששמו הוא מורכב מיקוק ד' בחינות. למדנו ד' בחינות דאור ישר בה' האחרונה, בהשתוקקות, נעשה הצמצום הצמצום לא נעשה מפאת חיסרון חשובים: כל חיסרון שבא מיתרון הוא יתרון. כל חיסרון שבא מגרעון הוא גרעון- מהי הפנימיות של הדבר ולפיה אני קובע אם הדבר הוא יתרון או לא. כל חיסרון הבא מהשפעה הוא יתרון, כשהוא בא מרצון לקבל לעצמו הוא חיסרון. כלומר בחינת בעל מנת לקבל זה בחי' גירעון. רצו יתר דבקות- דבקות של השוואת צורה. - זהו המצפן דרכו אני מנווט את חיי. כל הבריאה כולה בנויה על המצפן הזה. על ההכוונה הזו שאנחנו הולכים ליתר דבקות. עוד למדנו שהצמצום היה בחמישה שלבים . איזה חמישה שלבים? 1. דבקות של השלמה 2. בחירה ביתר דבקות 3. בושה 4. צמצום הרצון – הסתלקות האור 5. כלים דעגולים היום אנחנו רוצים ללמוד מהם הכלים דעגולים- זהו הטבע, למדנו שהוא שלם. בעץ חיים למעלה כתוב- היה עגול מכל סביבותיו באות ק' מפרש- " פירוש, כי בהכרח נעשתה פה איזו תמונה (שיש אפשרות לתחתון לראות את זה) מחמת הצמצום, ואף על פי שהצמצום היה בהשואה (כמבואר היטב בדבור הסמוך לעיל), ולא משום שינוי צורה, אמנם אחר הצמצום והסתלקות האור מאותה הנקודה האמצעית, הרי נגלה, שאין האור העליון ראוי להתדבק בה משום הצורה של גדלות הקבלה הנמצאת בה, וכיון שזה נגלה, (כמו סוף של תמונה עגולה אבל לא ערך של סוף כפי שהסביר באות הקודמת, דהיינו שהצמצום לא היה מחמת גרעון) הנה נפלה ממדרגה שהיתה לה בא"ס. וא"כ היא כבר חשובה לבחינת "סוף", שפירושו עביות כזו שאין למטה הימנה" כלומר- הכלים דעגולים הם שלמים בגלל מקורם אבל הם לא שלמים לקבלת האור. מצד החומר שלהם הם שלמים אבל מצד היכולת לקבל אור הם לא שלמים. איך נקבל את האור? אם אין לי כלים .... מהו סוף- מטעם התלבשות אורות בכלים היא עושה סוף. עוביות שאין למטה ממנה. עמוד ח'- על כן רק הנקודה האמצעית הזאת נעשתה חלל פנוי ואינה ראויה לקבלת האור שמו- כתר חכמה בינה ז"א ומלכות. רק המלכות נבחנת לשינוי צורה. את קוצו של י' לא מחשיב ד' לא נעשית לבחינת סוף. למה? מכיוון שהצמצום לא היה מטעם גירעון. זה אותו כלי שהיה קודם שקיבל את כל האור. מטעם מה עושה סוף? מטעם התלבשות האור בכלי. הטבע אינו סופי. יד אינה דבר סופי. ההתלבשות יכולה להיות סופית. במה זה תלוי? בצורה. הצמצום שגילה את הכלים, היה משום בחירה ביתר דבקות שהוא יתרון ולא גירעון. אולם מטעם התלבשות אורות בכלים, יש סוף. למה? כי זה תלוי בנברא. אני רוצה לקבל רק אם תהיה אהבה. אם לא תהיה אני לא רוצה לקבל. תלמוד עשר ספירות חלק א' י' ניסן תשע"ט שיעור 8- עמוד ז' מאות ק' למטה. מה למדנו עד כה?

תלמוד עשר ספירות חלק א' ט' ניסן תשע"ט שיעור 7- עמוד ו' אות ד' למעלה (לאחר מכן אות צ' למטה) לאחר הצמצום היו לנו כלים דעגולים ועליהם אנחנו מדברים היום. מהם? מה הטבע שלהם? אם אני מסתכל על כתר. האם למעלה או למטה? מי גבוה יותר המלכות או כתר. זה תלוי איפה מסתכלים. בסה"כ המרחק שווה. בכלים דעגולים הרדיוס היה שווה. לא היה אליפטי, מרובע, משושה. אם היה כך, אז לא היה מרחק שווה בין האמצע לבין כל צדדיו, למשל. למה כל זה קרה? כי א"ס צמצם עצמו מבחינת עיגול. בהמשך נראה שהעיגול הוא תמונה שלמה. אות צ' עמוד ו' טור ב'- כל הטבעים (עיגולים) אין בהם קטן וגדול. אם אתה אומר לי שבאינסוף כולם היו בהשוואה אחת ולא היה שם הבחן של קטן וגדול, ובאינסוף לא יכול להיות שלא הכל שלם, אז זה ברור כי הכל שלם. אבל איך נוכל להבין שלאחר הצמצום , בעיגולים, אין הבחן של קטן וגדול ומעלה ומטה? איך זה יכול להיות אם מורגשת כבר ההשתוקקות? תשובה- הצמצום לא עשה את הנקודה האמצעית לבחינת סוף. הרצון לקבל לא עושה סוף להארה. האמת היא שאם היה עושה סוף, הטבע לא יכול היה למעשה לעשות את תכליתו. החוק- כל חיסרון שבא מיתרון הוא יתרון. כל חיסרון שבא מגרעון הוא גרעון. אני בודק לפי הסיבה שממנה נבע החיסרון. למשל חסר לי 100 שקלים, חסר לי כי נתתי לעני או כי גנבו לי. השאלה למה זה חסר לי. גם את החיסרון לא בודקים על פי ההיתראות שלו, אלא על פי הסיבה שגרמה לו. סיבת הדבר היא הקובעת. אם נסתכל על כל הבריאה- הסתלקות האור היא מוות. התנתקות מנותן החיים. אבל לא בגלל בושה הסתלק האור. אם בגלל שינוי צורה היה הצמצום, זה היה גרעון. הצמצום לא נעשה משום שינוי צורה. הוא נעשה בשל בחירה ביתר דבקות. כפי שכתוב - ". אלא הצמצום נעשה, רק בסוד שעלה ברצונו (רצון מטרתי) הפשוט לברוא העולמות וכו' כנ"ל (אות מ' ד"ה פירוש, עיין שם), שפירושו, שחשק לאותה השוואת הצורה, אשר עתידה להתגלות על ידי בריאת העולמות, דהיינו, צורת הקבלה על מנת להשפיע נ"ר ליוצר, שיש בזה מעלה יתירה מאד נעלה: כי מצד אחד, הוא השפעה גמורה,(צד הבורא שבנברא) כי כל הרצון הוא, רק להשפיע נחת רוח ליוצר ב"ה ולא לצרכי עצמו כלום" אין סוף בקבלה של הטבע. מהו יתרון? השפעה. אם אבא נותן עונש לילד שלו, האם העונש שנותן לו הוא בגלל גרעון? אם בגלל שכועס, גרעון. עוד חוק- כל חיסרון הבא מהשפעה הוא יתרון, כשהוא בא מרצון לקבל לעצמו הוא חיסרון. יסורים יכולים להיות טובים אם באו מיתרון שאני רוצה להשפיע. אם לא, אינם טובים. לכן הטבע שלנו הוא שלם. כל החיסרון שאתה רואה שיש לך, הוא יתרון. כתוב- "באדם חשוב, נתנה היא את כסף הקידושין ואמר הוא הרי את מקודשת לי, הרי זו מקודשת, ואע"פ שכתוב בתורה ונתן בידה, שהבעל מחויב ליתן את כסף הקידושין, מ"מ כיון שאדם חשוב הוא, הנה האי הנאה דמקבל מינה, זה חשוב כמו נתינה ממש, עש"ה" הוא נתן בידה משמע שהוא צריך לתת לה. ההנאה שהיא מקבלת מכך שהיא נותנת, זה נקרא שהוא נתן לה. המשל בא להראות לנו שקבלה יכולה להיות נתינה. לא הפעולה החיצונית קובעת. כל סיבת הצמצום היתה לא בגלל בושה, לא בגלל חיסרון, אלא בשל רצון ליתר דבקות. רצון פשוט- כלי הפועל בצורה מטרתית ולא סיבתית. סיכום עשינו חזרה קצרה- הא"ס היה שלם בכל השלמויות. כאשר עלה... באמצע ממש- מהי הנקודה האמצעית- ההשתוקקות הגדולה לקבל . הסברנו לפי איך מורכב הרצון בא"ס. המורכבות מייצרת במלכות השתוקקות מלאה. למדנו שכאשר בחרה- צמצמה בשיעור של היום בא לבדוק, מה נקרא כלים דעגולים? שיש חיסרון אבל הוא לא גרעון. איך נבדוק? על פי הסיבה שבגללה אתה רואה את החיסרון הזה. כל חיסרון הבא מהשפעה הוא יתרון, כשהוא בא מרצון לקבל לעצמו הוא חיסרון. כלומר, אם אתה רוצה ללכת בדרך של השפעה, נתינה, החיסרון אינו בעייתי. ממה התעוררה השאלה הזו? מכך שראינו שבגלל הצמצום הסתלק האור, ואני רואה שאחד רוצה לקבל יותר, אחד פחות....אין הבדל ביניהם? לא. לתמונה השלמה צריך את כולם. כל הטבע הוא טוב. סיבת הצמצום היתה בגלל יתר דבקות. החיסרון מתראה אך בא מיתרון הנקרא אצלי השפעה. חוק נפשי - כל חיסרון הבא מרצון להשפיע- הוא יתרון הכללים שלנו א. העגולים, שהוא הטבע שנוצר, הוא שלמות. ב. כל סיבת הצמצום היתה בגלל יתר דבקות. ג. כל חיסרון שבא מיתרון הוא יתרון, כל חיסרון הבא מגרעון הוא גרעון. ד. יתרון מוגדר אצלנו כהשפעה . על כן כל חיסרון הבא מהשפעה הוא יתרון, אם בא מרצון לקבל הוא חיסרון. ה. לכן, כל הצמצום היה דבר שלם ומה שהתקבל כעגולים הוא דבר שלם. כל העבודה שלנו צריכה להיות במסגרת הטוב הזה. כדאי להסתכל במבט גדול בחיים. הכל הולך לטוב...

שיעור 6- עמוד ה' טור ב' למטה למדנו שאנחנו רוצים להבין מי זאת המלכות. הבנו שהיא מורכבת. בנויה מיקוק שהן ד' בחינות. כל זה למדנו כדי להבין מהי הנקודה האמצעית אשר באמצע ממש. בנוסף למדנו שיש 5 שלבים כדי לעבור ממצב של אינסוף לצמצום: מהם שלבי הצמצום – 5 שלבים 1. דבקות של השלמה 2. בחירה ביתר דבקות 3. בושה 4. צמצום הרצון – הסתלקות האור 5. כלים דעגולים כעת ללימוד של היום- עמוד ה' טור ב' למטה: "והנה נתבארו, ד' הבחינות המחויבות להמצא בכל נאצל, אשר בחינה א', מכונה התפשטות ראשונה או חכמה. ובחינה ב'...עד למילים - והוא שנקרא בכל מקום בחינה ד'. " (סוף פסקה ראשונה עמ' ו') כעת הסברנו את 5 הבחינות למה הן מחויבות ❖ כתר- קוצו של י'- ❖ זכר- חכמה – י'- התפשטות א' (מהכתר) של אור חכמה- ❖ נקבה- בינה- ה'- התגברות א' על אור דחכמה (כמו כתר של ההתגברות) - אני לא רוצה לקבל את החכמה ❖ זכר- זעיר אנפין- תפארת- ו' - התפשטות ב' של אור דחסדים (כמו כתר של חסדים) - ככל שהחומר יותר קטן האור יותר גדול. ❖ נקבה- מלכות – ה'- התגברות ב' - השתוקקות מלאה מלכות אומרת אני באמת רציתי להיות משפיעה. אבל אני מבינה שהייתי צריכה לוותר על זה כי הבורא רוצה שאקבל אז אני מתגברת על הרצון שלי להיות משפיעה. "והנה בחינה ד' זו, היא הנקראת נקודה אמצעית שבא"ס ב"ה, ועליה כיוון הרב באמרו "צמצם את עצמו בנקודה אמצעית אשר בו". ונקראת כן, להיותה כלי הקבלה לאור א"ס ב"ה, שהוא בלי שיעור ובלי גבול כלל. וע"כ נבחנת מציאותה כדוגמת נקודה בפנימיותו ובאמצעו של האור ההוא, והאור מסבב אותה ודבוק בה סביב סביב עד אין שיעור" מאחר שאין לך ראש וסוף- איך יש לך אמצע? עונה לנו- הנה בחינה ד' זו הנקראת נקודה אמצעית. מלכות זו הינה אבן השתיה שכל העולם רדוף אחריה- כי מאותה השתוקקות אם עושים ממנה בית מקדש היא טובה ואם רוצים ממנה לעצמנו , אז היא רעה. מיהי הבחינה ד' אשר באמצע ממש? זוהי הנקודה שכל האור מאיר סביבה. מי זה השמו הזה? אותה השתוקקות לכל האור ורואים שבנויה מד' בחינות. כמה השתוקקות צריכה להיות לאדם? בלי גבול. בני אדם מסתירים את ההשתוקקות. זה נכון להימנע אבל כדי לייצר משהו חדש שהוא טוב. אסור להימנע סתם . אם אתה נמנע מלקבל, זה כדי לייצר כלי חדש כדי לקבל נכון. לאחר מכן מדבר על קבלה מחוצה לה לעומת קבלה בתוכיותה- ומדוע שלא תקבל באינסוף בתוכיותה כמו בגמר תיקון?תוך נקרא רצון עצמי, כאשר תבנה רצון עצמי של אהבה אז תוכל לקבל אור אינסוף בתוכה, היות שהתוך שלה יהיה מחוץ לעצמה. אך בא"ס היא משתמשת ברצון שנתן לה הבורא. וזה נקרא שהוא מסבב אותה דהיינו סיבה לה. כלומר, באינסוף האור מסבב אותה עד לאין שיעור- מתוארת כנקודה באמצע שהאור מאיר בה סביב סביב. זהו מושג חשוב. כי כשמקבלת בתוכה, זה מהכוחות שלה עצמה. מסביב- מי גורם לה? האור מסבב אותה. אין לה כוחות משל עצמה. מה שקרה למלכות בא"ס קרה לא מכוחות עצמה. מאירים לה מבחוץ. לאחר שהיה הצמצום הנברא חייב לקבל עם תנועה מצידו. דוגמה- אם אני אומר אני מהכח שלי כל החלל הזה יזוז. לא יזוז כלום. אם הייתי צריך להחזיק את כל האברים לא הייתי מצליח. בן אדם לא נצליח לברוא. יש מה שלא בכוחו. שאין לנו את היכולת להיות הבורא. אין לנו את הכוחות האלה. איפה מחזיקים את האור לאחר הצמצום?- בתוכיותם - מהכח שלהם עצמם על מי אתה אומר שצמצם עצמו בנקודה האמצעים באמצע ממש- על המלכות. מה הכוונה באמצע- עונה לנו הכתוב: שאין המדובר ח"ו בבחינת מקום ושטח גשמי בשיעורים מוחשיים, אלא הבחינה הד' הכלולה בא"ס מכונה כן, על שם אחדותה הפשוטה עם האור העליון, כמבואר. כלומר הנקודה האמצעית היא אמצעית לאור- באמצע האור – שהוא קובע כל מה שקורה איתה. למה הכוונה אחדותה הפשוטה? האור והכלי באו כאחד. למה צמצם עצמו- כי רצה יתר דבקות. עד פה אות נ' https://dafhayomitaas.org.il/page/6

תלמוד עשר ספירות חלק א' ו' ניסן תשע"ט שיעור 5- עמוד ד' טור ב' מה למדנו עד כה: חזרה קצרה איך נראה האינסוף בכל השלמות האפשרית. דהיינו האינסוף בנוי כך שכל האור ממלא את הרצון. כל מה שנברא שם נברא בצורה שלמה. לא היה חלל, לא היה אויר ריקני. אין כלי של רצון להשפיע עם אור חסדים אין כלי של רצון לקבל עם אור חכמה. לא היה לו לא בח' ראש ולא בח' סוף- אלא הכל היה אור אחד פשוט. למה בכלל רצה לעשות תנועה? עלה ברצונו הפשוט- מסיבה תכליתית. לא בגלל שחסר לו משהו. גם הנברא יכול לפעול באופן עתידי וכך כדאי. רצה לברוא העולמות. מה זה רצה אנחנו נלמד. מה זה דבקות ומה זה פירוד- איך בודקים. השוואת צורה דבקות, שינוי צורה פירוד. באינסוף היה מצב של אחדות למרות שיש שם שינוי צורה. איך? אנחנו לא מבינים. עוד אמר שמה שרצה זה לברוא העולמות ועשה איזשהו שינוי. קישט את עצמו ורצה יתר דבקות. את התנועה הזו נלמד. מציאות צמצום א'. מה קרה בצמצום? תוצאת הצמצום כלים דעיגולים. האור הסתלק. מה קרה? באינסוף כל האור היה מסביב לנקודה האמצעית באמצע ממש ונקודה זו החליטה לעשות צמצום. את הצמצום אנחנו רוצים להבין צמצום א' 1. דבקות של השלמה- מה שהיה באינסוף 2. רצון ליתר דבקות- רצתה דבקות נוספת של השוואת צורה. בעולם אומרים שהיציאה מאינסוף היתה בגלל בושה. הרצון ליתר דבקות הוא בחירה. מאיזה חיסרון בחרו ביתר דבקות? מה הניע אותם – בחירה. לא היתה סיבה שמכריחה. לא ניתן לומר שמטעם חסרון. עלינו להיצמד ליסודות כשלומדים. יסוד- האינסוף הוא דבר שלם בכל השלמויות. למה זה כל כך חשוב? גם בעבודת נפש צריך לפעול כך- נבחר באהבה לא בגלל הרצון לקבל, למה ? ללא סיבה. רצתה לקשט עצמה. לא חייבת. זו התנועה הראשונה של הבריאה. נלמד בחלק ו' "כל הבא מתחילת אצילותו אינו משתנה לעולם" אף פעם לא ניתן יהיה להחזיר את זה אחורה. זוהי בחירה באהבה. לא ניתן למשל לומר שאני לא רוצה להיות בן אדם. זה הטבע שלך . הטבע שלך הוא טבע של אהבה. 3. בושה מהי בושה? מכיוון שרצו לקבל בעל מנת להשפיע. רצו ואין להם. כשרוצה לשלם ואין לי. משלם מהצורה ביתר דבקות. אני מוכן לתת את עצמי . זה משלם (משלים) את הכל. לא אם יהיה לי יותר רכוש, לא זה משלם על הכל. מה משלם על הכל? דבקות . אהבה. כשאין את זה, יש בושה. יש מה לשלם. מה אני עושה? הולך להביא כסף לעבוד. למה יצאו מהאינסוף כדי ללכת לעבוד. מה עלי לעשות בעבודה? לייצר מוצר. מהו? רצון לקבל בעל מנת משפיע. מה שמקרב אותי למוצר נכון. כלים דעגולים זהו המוצר שנוצר. האור כבר לא יכול להיכנס אליהם. אסור לקבלו וגם אי אפשר. ברצון לקבל לעצמי, בפרטיות לא ניתן לקבל את האור. מהם שלבי הצמצום – 5 שלבים 1. דבקות של השלמה 2. בחירה ביתר דבקות 3. בושה 4. צמצום הרצון – הסתלקות האור 5. כלים דעגולים כל התהליך הזה נובע מבחירה. לכן נוצרו כלים דעגולים. אז נשאלת שאלה- מהו הקישוט? אם הוא לא שלם, צריך לעשות תנועה. איך ניתן לעשות תנועה אם שלם? מבחירה. למה באינסוף ניתן לעשות תנועה ? הכלי פעל רק מכוחו של הבורא. הבחירה היא כח של הבורא ולא של הנברא. השתמש בכח של הבורא. אז מהי יתר דבקות- יש שלמות שאותה רוצה הנברא להשיג מבחינתו. השלמות שאני רוצה להשיג שבאה ממני. יש הרגש פאסיבי או אקטיבי. מהי השלמות? התלבשות אור בכלי. כדי שארגיש אותו שבא מצידי זו הבחירה ביתר דבקות. כח הבינה שבנברא. ממנו בחר. כח הבורא שבנברא. כדי להבין את הצמצום- אמרנו שהיתה לנו מציאות של הוא ושמו אחד. אנחנו הולכים צעד אחורה כדי להבין מי זה האמצע? מיהו הרצון לקבל . התשובה היא שהאינסוף הוא מורכב. רק דבר אחד בלתי מורכב. היא נקראת י'- ק'-ו'-ק'. מיהם החלקים הבונים את הרצון לקבל הנקרא השתוקקות? זה אומר לנו באות נ' – "וזה תמוה לכאורה, דמאחר, שאין שם ראש וסוף, איך יש לך אמצע, ועוד, וכי בענין הגשמי התופס מקום אנו עוסקים ח"ו." יש רצון לקבל אך אינו עושה פירוד. לא ניתן להבין זה. אבל לפני הצמצום לא נבחן לפירוד. על שלמותו הקיימת- הרבה טעו בו. כל מה שבא מלמעלה בא בבת אחת. כל מה שבא מלמטה מתגלה לאט לאט. כל מה שבא באינסוף הוא מהבחן הא' – שהכל היה שלם. אז ברא הכל בבת אחת וכעת אנחנו רוצים להתחקות על החלקים. אנחנו הולכים לדבר על תהליך של ד' מדרגות של אור ישר. https://dafhayomitaas.org.il/page/5

תלמוד עשר ספירות חלק א' ו' ניסן תשע"ט שיעור 5- עמוד ד' טור ב' מה למדנו עד כה: חזרה קצרה איך נראה האינסוף בכל השלמות האפשרית. דהיינו האינסוף בנוי כך שכל האור ממלא את הרצון. כל מה שנברא שם נברא בצורה שלמה. לא היה חלל, לא היה אויר ריקני. אין כלי של רצון להשפיע עם אור חסדים אין כלי של רצון לקבל עם אור חכמה. לא היה לו לא בח' ראש ולא בח' סוף- אלא הכל היה אור אחד פשוט. למה בכלל רצה לעשות תנועה? עלה ברצונו הפשוט- מסיבה תכליתית. לא בגלל שחסר לו משהו. גם הנברא יכול לפעול באופן עתידי וכך כדאי. רצה לברוא העולמות. מה זה רצה אנחנו נלמד. מה זה דבקות ומה זה פירוד- איך בודקים. השוואת צורה דבקות, שינוי צורה פירוד. באינסוף היה מצב של אחדות למרות שיש שם שינוי צורה. איך? אנחנו לא מבינים. עוד אמר שמה שרצה זה לברוא העולמות ועשה איזשהו שינוי. קישט את עצמו ורצה יתר דבקות. את התנועה הזו נלמד. מציאות צמצום א'. מה קרה בצמצום? תוצאת הצמצום כלים דעיגולים. האור הסתלק. מה קרה? באינסוף כל האור היה מסביב לנקודה האמצעית באמצע ממש ונקודה זו החליטה לעשות צמצום. את הצמצום אנחנו רוצים להבין צמצום א' 1. דבקות של השלמה- מה שהיה באינסוף 2. רצון ליתר דבקות- רצתה דבקות נוספת של השוואת צורה. בעולם אומרים שהיציאה מאינסוף היתה בגלל בושה. הרצון ליתר דבקות הוא בחירה. מאיזה חיסרון בחרו ביתר דבקות? מה הניע אותם – בחירה. לא היתה סיבה שמכריחה. לא ניתן לומר שמטעם חסרון. עלינו להיצמד ליסודות כשלומדים. יסוד- האינסוף הוא דבר שלם בכל השלמויות. למה זה כל כך חשוב? גם בעבודת נפש צריך לפעול כך- נבחר באהבה לא בגלל הרצון לקבל, למה ? ללא סיבה. רצתה לקשט עצמה. לא חייבת. זו התנועה הראשונה של הבריאה. נלמד בחלק ו' "כל הבא מתחילת אצילותו אינו משתנה לעולם" אף פעם לא ניתן יהיה להחזיר את זה אחורה. זוהי בחירה באהבה. לא ניתן למשל לומר שאני לא רוצה להיות בן אדם. זה הטבע שלך . הטבע שלך הוא טבע של אהבה. 3. בושה מהי בושה? מכיוון שרצו לקבל בעל מנת להשפיע. רצו ואין להם. כשרוצה לשלם ואין לי. משלם מהצורה ביתר דבקות. אני מוכן לתת את עצמי . זה משלם (משלים) את הכל. לא אם יהיה לי יותר רכוש, לא זה משלם על הכל. מה משלם על הכל? דבקות . אהבה. כשאין את זה, יש בושה. יש מה לשלם. מה אני עושה? הולך להביא כסף לעבוד. למה יצאו מהאינסוף כדי ללכת לעבוד. מה עלי לעשות בעבודה? לייצר מוצר. מהו? רצון לקבל בעל מנת משפיע. מה שמקרב אותי למוצר נכון. כלים דעגולים זהו המוצר שנוצר. האור כבר לא יכול להיכנס אליהם. אסור לקבלו וגם אי אפשר. ברצון לקבל לעצמי, בפרטיות לא ניתן לקבל את האור. מהם שלבי הצמצום – 5 שלבים 1. דבקות של השלמה 2. בחירה ביתר דבקות 3. בושה 4. צמצום הרצון – הסתלקות האור 5. כלים דעגולים כל התהליך הזה נובע מבחירה. לכן נוצרו כלים דעגולים. אז נשאלת שאלה- מהו הקישוט? אם הוא לא שלם, צריך לעשות תנועה. איך ניתן לעשות תנועה אם שלם? מבחירה. למה באינסוף ניתן לעשות תנועה ? הכלי פעל רק מכוחו של הבורא. הבחירה היא כח של הבורא ולא של הנברא. השתמש בכח של הבורא. אז מהי יתר דבקות- יש שלמות שאותה רוצה הנברא להשיג מבחינתו. השלמות שאני רוצה להשיג שבאה ממני. יש הרגש פאסיבי או אקטיבי. מהי השלמות? התלבשות אור בכלי. כדי שארגיש אותו שבא מצידי זו הבחירה ביתר דבקות. כח הבינה שבנברא. ממנו בחר. כח הבורא שבנברא. כדי להבין את הצמצום- אמרנו שהיתה לנו מציאות של הוא ושמו אחד. אנחנו הולכים צעד אחורה כדי להבין מי זה האמצע? מיהו הרצון לקבל . התשובה היא שהאינסוף הוא מורכב. רק דבר אחד בלתי מורכב. היא נקראת י'- ק'-ו'-ק'. מיהם החלקים הבונים את הרצון לקבל הנקרא השתוקקות? זה אומר לנו באות נ' – "וזה תמוה לכאורה, דמאחר, שאין שם ראש וסוף, איך יש לך אמצע, ועוד, וכי בענין הגשמי התופס מקום אנו עוסקים ח"ו." יש רצון לקבל אך אינו עושה פירוד. לא ניתן להבין זה. אבל לפני הצמצום לא נבחן לפירוד. על שלמותו הקיימת- הרבה טעו בו. כל מה שבא מלמעלה בא בבת אחת. כל מה שבא מלמטה מתגלה לאט לאט. כל מה שבא באינסוף הוא מהבחן הא' – שהכל היה שלם. אז ברא הכל בבת אחת וכעת אנחנו רוצים להתחקות על החלקים. אנחנו הולכים לדבר על תהליך של ד' מדרגות של אור ישר. https://dafhayomitaas.org.il/page/5

מה למדנו עד כה הבורא ברא את הבריאה יש מאין. למה אנחנו קוראים לו בורא ואיך אנחנו יודעים שאנחנו תוצר של יש מאין? התשובה היא שאנחנו מרגישים שאנחנו רוצים לקבל ובבורא הרי אין רצון לקבל ואם זה כך, אנחנו קוראים לזה יש מאין. עוד כתוב שמטרם.... היה אור עליון פשוט- כל מה שלמדנו עד כה בא לתאר את מציאות אינסוף. לאחר האינסוף הזה. הבחינה שאחרי הוא הצמצום, מציאות בהבחנה הב'. איך זה קרה ומה זה קרה, נדע בהמשך. היתה מציאות שלמה שהכל היה בה שלם כעת מתחילים לתאר את השלמות שם, יש שם רצון, היה ממולא באור עליון פשוט- האור והכלי באים כאחד ועדיין לא התגלה הרצון. לא היה מקום פנוי לתיקונים- לא היה בחינת רצון להשפיע שהתמלא באור ולא היה גם רצון לקבל פנוי מאור. הבריאה בנויה משני צדדים- צד הבורא שבבריאה- רצון להשפיע- אור של חסדים- התכללות וצד הבריאה שבבריאה שהיא רצון לקבל- אור חכמה- עצם. לא היתה מציאות של אויר ריקני וחלל. אלא היה הכל ממולא אור אינסוף פשוט. אלא הכל היה אור פשוט שווה בהשוואה אחת. עד פה למדנו בשני השיעורים הראשונים. למדנו בדרך עבודה שטוב לפעול מטעם המטרה ולא החיסרון. כואב לי במטרה, במקום שאליו רוצה להגיע. רוב בני האדם הפועלים בדרך הזו, הולכים ונסוגים ועובדים על ההכרח. רק לפני מבחנים למשל לומדים. כי חייבים. אומר בעל הסולם- כשאדם פועל מנקודת ההעדר, קצת מרים את הראש ושוב שוקע. זו פעולה מנקודה סיבתית. כשאדם פועל מנקודת השובע- מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות. פועל מטרתית. אומר בעל הסולם רצון בלי חיסרון- רצון באינסוף. מה עלה ברצון האינסוף- לברוא הנבראים ולהוציא לאור וכו' איך יוכלו הנבראים להיות שותפים? היות והבורא רצה להיטיב לנבראיו לכן ברא בריאות כדי להיטיב להם. אנחנו לא יכולים לתפוס את רצונו של הבורא שאינו חיסרון. שאלנו על המושג אינסוף, מהו? שהכלי לא עושה סוף. שאלנו איך, ענה שאין לנו תפיסה בזה. כדי להבין זה, הגדיר מושג פשוט- קרבה וריחוק ברוחניות- השוואה ושינוי צורה. הרצון לקבל שונה, אבל למרות השוני, אין פירוד ביניהם באינסוף. עד כה למדנו על האינסוף. עכשיו לומדים על התנועה הראשונית. עוד דברים חשובים למדנו. 1. אין שאלה בעצמותו 2. מהו קירוב וריחוק ברוחני 3. זמן הוא מספר שינויי צורה. הנושא היום- הצמצום מסביבות הנקודה האמצעית מה זה צמצם עצמו- האם האור או הרצון? הבורא או הנברא? אין לנו אפשרות לדבר ממנו, ממילא צריכים לומר שמי שעשה את הצמצום הוא הנברא אבל בא"ס יש רצון שצמצם עצמו בנק' האמצעית. מה זה באמצע? בזה הוא מתעכב ומסביר בהרחבה. גם אם מדברים מצד האור, תמיד אנחנו תופסים מצד הרצון. מהי נקודה? אם אני לוקח דף ואני אומר שאני עושה נקודה, (הרב מצייר נקודות בגדלים שונים), שואל מהי נקודה? ששואפת כאילו אין חומר בכלל, זו נקודה. לא יכול להגיד שלא קיימת. תארנו אותה וכתוב וצמצם האור ההוא- מצמצם את הרצון שלי. איך? . האור מסתלק. התפשטות והסתלקות האור תלויה ברצון. אות מ' אור פנימי "כבר ידעת סוד הוא ושמו אחד, שאע"פ שיש שינוי צורה בבחינת הרצון לקבל הכלול בא"ס ב"ה, מ"מ אין זה עושה שם שום הבדל בינו ובין אור העליון, אלא הם באחדות הפשוטה" איך יש אחדות פשוטה בא"ס למרות שיש שינוי צורה? "ועם כל זה, נעשה ענין הצורה הזו האמורה לסיבה ולגורם לבריאת העולמות" – רצון פשוט. כשיש אור בכלי, נקרא הוצאה לאור. להרגיש משהו, נקרא הוצאה לאור. כשיש התלבשות אור בכלי, זה מה שרצה הבורא. צריכים להרגיש שני דברים: הארת כלים- שארגיש רעב. פעם שניה שארגיש את השובע. אבל אם לא מרגיש את הרצון, לא ארגיש את מילויו. כמו לתת סקרנות ואז לתת את האור בסקרנות. עוה"ז- פרטיות , גשמיות (לא חושים גשמיים) ההשתוקקות הגדולה ביותר האפשרית. עולמות מלשון העלם. שארגיש הכי רחוק מהבורא. אם אדם אינו מרגיש את הרצון לקבל, את הריחוק מה' אין לו מה לקרוא לבורא. כתוב השיבנו אבינו לתורתך- אם אתה משיב את הפנים לתורה ואתה רואה את הדרך אז אתה בבח' קרבנו אבינו לעבודתך. רוצה שנהיה שותפים לבריאה, כדי שהתחתון יוכל להשלים עצמו בקשר של אהבה. נתינת מקום. כדי לעשות נחת רוח לבורא. לא כתוב לשנות את הרצון אלא את צורת הרצון. עובדים על איך לקבל. לא משנה מה יתנו לך , זו שאלה חומרית , זה לא מה שמתקנים. צריך לתקן את הצורה. איך לקבל. לא מה לקבל. איך תתייחס למה שאתה ממילא חי- את זה אתה צריך לתקן. כשאתה מאשים- אתה מאשים את החומר. https://dafhayomitaas.org.il/page/4

סיכום השיעור מה למדנו עד כה הבורא ברא את הבריאה יש מאין. למה אנחנו קוראים לו בורא ואיך אנחנו יודעים שאנחנו תוצר של יש מאין? התשובה היא שאנחנו מרגישים שאנחנו רוצים לקבל ובבורא הרי אין רצון לקבל ואם זה כך, אנחנו קוראים לזה יש מאין. עוד כתוב שמטרם.... היה אור עליון פשוט- כל מה שלמדנו עד כה בא לתאר את מציאות אינסוף. לאחר האינסוף הזה. הבחינה שאחרי הוא הצמצום, מציאות בהבחנה הב'. איך זה קרה ומה זה קרה, נדע בהמשך. היתה מציאות שלמה שהכל היה בה שלם כעת מתחילים לתאר את השלמות שם, יש שם רצון, היה ממולא באור עליון פשוט- האור והכלי באים כאחד ועדיין לא התגלה הרצון. לא היה מקום פנוי לתיקונים- לא היה בחינת רצון להשפיע שהתמלא באור ולא היה גם רצון לקבל פנוי מאור. הבריאה בנויה משני צדדים- צד הבורא שבבריאה- רצון להשפיע- אור של חסדים- התכללות וצד הבריאה שבבריאה שהיא רצון לקבל- אור חכמה- עצם. לא היתה מציאות של אויר ריקני וחלל. אלא היה הכל ממולא אור אינסוף פשוט. אלא הכל היה אור פשוט שווה בהשוואה אחת. עד פה למדנו בשני השיעורים הראשונים. למדנו בדרך עבודה שטוב לפעול מטעם המטרה ולא החיסרון. כואב לי במטרה, במקום שאליו רוצה להגיע. רוב בני האדם הפועלים בדרך הזו, הולכים ונסוגים ועובדים על ההכרח. רק לפני מבחנים למשל לומדים. כי חייבים. אומר בעל הסולם- כשאדם פועל מנקודת ההעדר, קצת מרים את הראש ושוב שוקע. זו פעולה מנקודה סיבתית. כשאדם פועל מנקודת השובע- מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות. פועל מטרתית. אומר בעל הסולם רצון בלי חיסרון- רצון באינסוף. מה עלה ברצון האינסוף- לברוא הנבראים ולהוציא לאור וכו' איך יוכלו הנבראים להיות שותפים? היות והבורא רצה להיטיב לנבראיו לכן ברא בריאות כדי להיטיב להם. אנחנו לא יכולים לתפוס את רצונו של הבורא שאינו חיסרון. שאלנו על המושג אינסוף, מהו? שהכלי לא עושה סוף. שאלנו איך, ענה שאין לנו תפיסה בזה. כדי להבין זה, הגדיר מושג פשוט- קרבה וריחוק ברוחניות- השוואה ושינוי צורה. הרצון לקבל שונה, אבל למרות השוני, אין פירוד ביניהם באינסוף. עד כה למדנו על האינסוף. עכשיו לומדים על התנועה הראשונית. עוד דברים חשובים למדנו. 1. אין שאלה בעצמותו 2. מהו קירוב וריחוק ברוחני 3. זמן הוא מספר שינויי צורה. הנושא היום- הצמצום מסביבות הנקודה האמצעית מה זה צמצם עצמו- האם האור או הרצון? הבורא או הנברא? אין לנו אפשרות לדבר ממנו, ממילא צריכים לומר שמי שעשה את הצמצום הוא הנברא אבל בא"ס יש רצון שצמצם עצמו בנק' האמצעית. מה זה באמצע? בזה הוא מתעכב ומסביר בהרחבה. גם אם מדברים מצד האור, תמיד אנחנו תופסים מצד הרצון. מהי נקודה? אם אני לוקח דף ואני אומר שאני עושה נקודה, (הרב מצייר נקודות בגדלים שונים), שואל מהי נקודה? ששואפת כאילו אין חומר בכלל, זו נקודה. לא יכול להגיד שלא קיימת. תארנו אותה וכתוב וצמצם האור ההוא- מצמצם את הרצון שלי. איך? . האור מסתלק. https://dafhayomitaas.org.il/page/4

סיכום הדף היומי: תלמוד עשר הספירות – חלק א עמוד ג עם הרב אדם סיני

הדף היומי: תלמוד עשר הספירות – חלק א עמוד ג עם הרב אדם סיני

תלמוד עשר ספירות חלק א' ב' ניסן תשע"ט בהמשך לשיעור של אתמול, שבו דיברנו על מציאות בכח ובפועל, אני מזכיר שבהקדמה לספר הזוהר, מדבר על שלושה מצבים. אינסוף, שיתא אלפי שני וגמר תיקון.איך אנחנו עושים עבודה בחיים? מסתכלים על המצב השלם באמונה, מנסים להגיע אליו.כמו פאזל- למה עושים לנו את זה? למה מפרקים לנו את הבריאה? כדי שנלמד לחבר מחדש את הפאזל. כדי שנלמד לחבר.הוא אומר לנו - דעו לכם יש תמונה פאזל שלמה. עליכם להרכיב את כל הרצונות שיש לכם בחיים.באינסוף - היה אור ממלא את כל המציאות. כלומר, צריך להגיע לאושר אינסופי. רק יש דרך לעשות זאת.אנחנו לומדים בעיקר מה היה באינסוף. מה היתה התמונה באינסוף. בשביל מה זה חשוב?כשכתוב מקום פנוי הכוונה למקום פנוי לתיקונים.כשיש לנו מקום פנוי מאור, דהיינו הרגשת חסרון האור, אין אנו צריכים לרצות את המילוי, את האור. עלינו לשאוף לתקן את הצורה.באופן טבעי אדם מחפש מילוי. אך לא המילוי הוא הרצוי אלא תיקון הצורה. האור יבוא כלוואי כפי שהסתלק כלוואי.אם אתה נותן הכל לצד השני, אתה לא נותן לו מקום לבוא לביטוי. זה נכון בזוגיות, בחינוך, חברות וכו'. אני או כל תחתון לא יכול להוסיף כלום על שלמות הבורא.יש חוק גדול שתבין בו הכל. כל תחתון הוא מחצית מהעליון- הוא אף פעם לא יכול להשיג את כל העליון. אין לנו מה להוסיף על מצב הא'. הוא שלם. נתהווה מקום של חיסרון. מקום פנוי לתיקונים.אם אתה מרגיש חיסרון, מחלה, צער- למה כל זה? באו לגרום לך לתקן. זוהי כל ההתייחסות שלנו.תראו כמה מעצים זה- קרה לך דבר שמורגש כחיסרון- משמע- לתקן.את מה לתקן? להחזיר את האור? לא. לתקן את הרצון כדי שיחזור האור.כתוב- בל תטעה שבמקום גשמי הספר מדבר. מהי הכוונה?שברוחני אין העדר והבחינה הראשונה בבחינת עיקר הא' שהוא השלמות לא נעדרת.לא מדובר בגשמיות- אלא יש אור רוחני המכונה כן.יש ב' בחינות אור בכל פרצוף שלם, המכונים אור דחכמה, ואור דחסדיםכל פעם שכתוב אור דחכמה- בשבילנו זה סימן שמדברים איתנו על רצון לקבל.אור דחסדים - של חסדים. חסד זה השפעה. הכוונה שיש ב' סוגי כלים. יש כלי לאור חכמה וכלי לאור דחסדים. הכלי שהוא רצון להשפיע, האור שיתקבל בו הוא אור דחסדים שהוא אור של שמחה. ההתכללות. הכלי שהוא רצון לקבל, האור שיתקבל בו הוא אור דחכמה שהוא אור של חכמה. העצמות. עצם הדבר.הרצון שלנו בנוי משניים - צד הבורא שבנברא - אור שבא על הרצון להשפיע - התכללות – בנפש נקרא תענוג (כנגד השבת). צד הנברא שבנברא- אור שבא על הרצון לקבל- עצם – בנפש נקרא שמחה (כנגד המועדים) היינו יכולים לחשוב שהיות שהבורא גדול יותר צד הבורא גדול יותר, הרצון להשפיע גדול יותר אבל העצם הוא תמיד הגדול יותר מההתכללות.בא"ס לא היה אויר ריקני, היינו לא היה חסדים בלי חכמה, כי לא היה השפעה מבלי אפשרות לקבל את החכמה. גם חלל לא היה – חלל זה עצם הנברא, שלא היה כלי פנוי מתענוג. חוץ מהרצון לקבל, שהוא עצם הנברא, הכל מגיע מהבורא. כל מה שבא מבחוץ נקרא אור. לכן כל העבודה הפנימית, עבודת הנפש היא על הנקודה של הרצון – אם אני רוצה משמע אני קיים וכל מה שנברא הוא רצון אז תתקן את הרצון ותקבל את האור. יש חיוב לרצות נכון, מה זה לרצות נכון? נדבר מזה בהמשך. https://dafhayomitaas.org.il/page/2

תלמוד עשר ספירות חלק א' ב' ניסן תשע"ט בהמשך לשיעור של אתמול, שבו דיברנו על מציאות בכח ובפועל, אני מזכיר שבהקדמה לספר הזוהר, מדבר על שלושה מצבים. אינסוף, שיתא אלפי שני וגמר תיקון.איך אנחנו עושים עבודה בחיים? מסתכלים על המצב השלם באמונה, מנסים להגיע אליו.כמו פאזל- למה עושים לנו את זה? למה מפרקים לנו את הבריאה? כדי שנלמד לחבר מחדש את הפאזל. כדי שנלמד לחבר.הוא אומר לנו - דעו לכם יש תמונה פאזל שלמה. עליכם להרכיב את כל הרצונות שיש לכם בחיים.באינסוף - היה אור ממלא את כל המציאות. כלומר, צריך להגיע לאושר אינסופי. רק יש דרך לעשות זאת.אנחנו לומדים בעיקר מה היה באינסוף. מה היתה התמונה באינסוף.  בשביל מה זה חשוב?  כשכתוב מקום פנוי הכוונה למקום פנוי לתיקונים.כשיש לנו מקום פנוי מאור, דהיינו הרגשת חסרון האור, אין אנו צריכים לרצות את המילוי, את האור. עלינו לשאוף לתקן את הצורה.באופן טבעי אדם מחפש מילוי. אך לא המילוי הוא הרצוי אלא תיקון הצורה. האור יבוא כלוואי כפי שהסתלק כלוואי.אם אתה נותן הכל לצד השני, אתה לא נותן לו מקום לבוא לביטוי. זה נכון בזוגיות, בחינוך, חברות וכו'. אני או כל תחתון לא יכול להוסיף כלום על שלמות הבורא.יש חוק גדול שתבין בו הכל. כל תחתון הוא מחצית מהעליון- הוא אף פעם לא יכול להשיג את כל העליון. אין לנו מה להוסיף על מצב הא'. הוא שלם. נתהווה מקום של חיסרון. מקום פנוי לתיקונים.אם אתה מרגיש חיסרון, מחלה, צער- למה כל זה? באו לגרום לך לתקן.  זוהי כל ההתייחסות שלנו.תראו כמה מעצים זה- קרה לך דבר שמורגש כחיסרון- משמע- לתקן.את מה לתקן? להחזיר את האור? לא. לתקן את הרצון כדי שיחזור האור.כתוב- בל תטעה שבמקום גשמי הספר מדבר. מהי הכוונה?שברוחני אין העדר והבחינה הראשונה בבחינת עיקר הא' שהוא השלמות לא נעדרת.לא מדובר בגשמיות- אלא יש אור רוחני המכונה כן.יש ב' בחינות אור בכל פרצוף שלם, המכונים אור דחכמה, ואור דחסדיםכל פעם שכתוב אור דחכמה- בשבילנו זה סימן שמדברים איתנו על רצון לקבל.אור דחסדים - של חסדים. חסד זה השפעה. הכוונה שיש ב' סוגי כלים. יש כלי לאור חכמה וכלי לאור דחסדים. הכלי שהוא רצון להשפיע, האור שיתקבל בו הוא אור דחסדים שהוא אור של שמחה. ההתכללות.  הכלי שהוא רצון לקבל, האור שיתקבל בו הוא אור דחכמה שהוא אור של חכמה. העצמות. עצם הדבר.הרצון שלנו בנוי משניים - צד הבורא שבנברא - אור שבא על הרצון להשפיע - התכללות – בנפש נקרא תענוג (כנגד השבת). צד הנברא שבנברא- אור שבא על הרצון לקבל- עצם – בנפש נקרא שמחה (כנגד המועדים) היינו יכולים לחשוב שהיות שהבורא גדול יותר צד הבורא גדול יותר, הרצון להשפיע גדול יותר אבל העצם הוא תמיד הגדול יותר מההתכללות.בא"ס לא היה אויר ריקני, היינו לא היה חסדים בלי חכמה, כי לא היה השפעה מבלי אפשרות לקבל את החכמה. גם חלל לא היה – חלל זה עצם הנברא, שלא היה כלי פנוי מתענוג. חוץ מהרצון לקבל, שהוא עצם הנברא, הכל מגיע מהבורא. כל מה שבא מבחוץ נקרא אור. לכן כל העבודה הפנימית, עבודת הנפש היא על הנקודה של הרצון – אם אני רוצה משמע אני קיים וכל מה שנברא הוא רצון אז תתקן את הרצון ותקבל את האור. יש חיוב לרצות נכון, מה זה לרצות נכון? נדבר מזה בהמשך. https://dafhayomitaas.org.il/page/2

למדנו בשיעור א: שאת כל חכמת הקבלה צריך ללמוד בצורה רוחנית: מעבר לזמן ומקום למדנו על צורת הזמן הרוחני שנחקור בזה בהמשך בהסתכלות פנימית אי אפשר לדבר בעצמותו, אלא יש לנו חוק: כל מה . שלא נשיג לא נדעהו בשם. וכל המדובר הוא רק מצד הבריאה ב׳ עקרי המציאות: הבכוח ובפועל. מלכות דאינסוף שמכילה את הפוטנציאל של המציאות בנוסף האזינו בסיכום השיעור ברשימת השיעורים שבהסכת בברכה מבית מדרש הסולם https://dafhayomitaas.org.il/page/1