80 - "וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר"

*׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳*                        פרקי הכלאם (עא-עו),                     19 שיעורים, מס' 80-98: *׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳*   כותרת משנה: שיעור 80 - ח"א, תחילת פרק עא וקבוצת ''פרקי הכלאם'' תאריך: שלישי, ל שבט התש"ף   תקציר: תחילה דיברנו על טעם מיקומם והקשרם של פרקים סח-ע לפי הבנתנו כחלק ממבוא "פרקי דרך ההוכחה" (ולא כחלק מ''פרקי התארים''). אחר, החלנו בלימוד פרק עא בו החל הרמב"ם ללמד על חוכמות אומתנו הקדומות בסיתרי התורה ודרכי אימות האמונה שאבדו בגלותנו ושהוא נדרש לבארם מחדש בזמנו כפי כוחו (והראינו שכדברי הרמב"ם בדיוק כתבו גם ריה"ל לפניו והרמב"ן אחריו). כמו כן, לימד על הרמב"ם, בדרך אגב, על הטעם שלא נכתבה התושבע"פ בדורות ראשונים, ולמד בק"ו ממנה על הבעיה בלכתוב את סתרי התורה, מה שגרם (היינו העובדה שהדברים לא נכתבו), גם לקיום הצרה שכבר יועדה מראש ע"י הנביא לאובדנם בגלות.