שיעורי הרב אליעזר קשתיאל

.

הרב קשתיאל לערב ראש השנה התשפז - השופר המהפך שבלבאנחנו זוכים בראש השנה לתיאור מאוד עוצמתי של מעמד הר סיני. אתה נגלית בענן כבודך על הר סיני, מהשמיים השמעתם קולך, קולות וברקים. מופע מאוד מאוד מרשים יש בתפילה ואנחנו בעיקר מדברים על מעמד הר סיני. כל השופרות מתמקדים במעמד הר סיני, למרות שאנחנו לא בחג מתן תורה עכשיו. חג מתן תורה יהיה רק בשבועות. נשאלת השאלה מדוע צריך את התיאור הזה עכשיו. למה היה צריך קול שופר במעמד הר סיני? הרי אם באים לתת תורה תיתן את עשרת הדיברות, למה נחוץ קול שופר חזק מאוד? אנו רואים בתנ"ך במקומות רבים שמטרת השופר היא לגרום לאנשים לצאת מהמקום שהם נמצאים בו ולהיאסף ביחד. אהוד בן גרא, אחרי שהוא הורג את עגלון מלך מואב, בורח להר אפרים ותוקע בשופר לאסוף את כל שבט אפרים. כולם באים, למרות שלכל אחד בוודאי היו את העניינים הפרטיים שלו. אותו דבר קורה אצל גדעון, ורוח השם לבשה את גדעון והוא תוקע בשופר לשבט מנשה וכל השבט נאסף אחריו. גם בספר יואל נאמר: תיקעו שופר בציון, האספו, תאספו את הזקנים ואת הצעירים, יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה. כשיש תקיעת שופר כולם עוזבים את העניינים שלהם, עוזבים הכל ונאספים. ביום ההוא ייתקע בשופר גדול ובאו העובדים והנידחים להשתחוות להשם בהר הקודש. תקיעת השופר מטרתה לגרום לאדם לעזוב את המקום שהוא נמצא בו. אדם צריך לצאת מהבית שלו, מהמקום שהוא רגיל להיות בו, מאזור הנוחות שלו ומהשגרה. צריך לעזוב את הקרקע הבטוחה והיציבה, לעזוב ולעקור. המהר"ל מסביר שהאיסוף הזה הוא יציאה לחירות, כי האדם תמיד נמצא במקום הנוח לו, והמקום הנוח הזה הוא לעיתים ככלא. כשאדם מסתגר הוא רגיל להיות במקום שנוח לו שם. בשנת היובל השופר מוציא את העבדים. הם צריכים לצאת מהמסגר הנפשי שלהם. השופר הוא קריאה אדירה לצאת החוצה ולעזוב את המקום הקבוע מיד. עכשיו, בעונה הזאת בסתיו, יחרשו את השדות ויזרעו את התבואה כי עוד רגע ירד הגשם. לפני היורה חורשים וזורעים. אם יזרעו ולא יחרשו, לא יצמח שום דבר ובקיץ לא יהיה מה לקצור. הכל תלוי בחריש, והחריש הוא טלטלה. יש כאן קרקע בטוחה שנוח לעמוד עליה והתרגלנו אליה, אך צריך לבוא ולהרוס את הקרקע, לפצוע אותה, לשבור אותה ולעשות בה תלמים ורגבים. שדה חרושה היא מקום שלא נוח ללכת בו, אבל עכשיו צריך לצאת ולהפוך אותה. השופר הוא פעולת חרישה. צריך לשבור שברים, תרועה, לפורר את הקרקע ולשדד את האדמה. רק אם נהפוך את האדמה יהיה אפשר לזרוע זרעים, ורק אז בחג הקציר נוכל לקצור תבואה. מתן תורה הוא בשבועות, אבל השופר הוא עכשיו. אם לא יהיה שופר היום לא יהיה מה לקצור בחג השבועות. אנו מזכירים היום את מתן תורה ואומרים שהוא יפתח ליבנו בתורתו ולא ניגע לריק. אם השם יבוא לתת תורה ולא יהיה שופר, אנשים יישארו בבית והתורה תתאים את עצמה לאזור הנוחות שלהם. צריך לצאת, לעזוב, לשבור ולנפץ את הכל ולהיאסף. כשיש חריש עמוק התורה תיקלט בלבבות ובחג הביכורים נוכל לשמוח ולהביא קציר להשם. הקריאה של השופר מטלטלת אותנו וגורמת לחריש פנימי, ועדיף שהשופר יטלטל אותנו מאשר טלטלות אחרות. רש"י על ספר יואל אומר: קרעו לבבכם ולא בגדכם. הקדוש ברוך הוא מעדיף שנקרע את הלב כדי שלא נצטרך לקרוע את הבגדים. אני רוצה שהטלטלה של השופר תפתח לכם את הלב ותעשה בו קרע פנימי במקום קרע של אבלות. השופר פותח את ליבנו לאהבתו ויראתו של השם ולעשות רצונו בלבב שלם. בזה לא נצטרך קרעים בבגדים, אלא רק ברית מילה בלב. השנה עצמה יש לנו ברית מילה יחד עם השופר. מובא במשנה ברורה סיפור על מוהל שתקע בשופר כשדם הברית בפיו כדי לחבר את דם הברית עם התקיעה. תקיעת השופר היא ברית מילה ללב, להסיר את הערלה ולעשות חריש עמוק. בזכות פסוקי השופרות והתקיעות, החריש המתוק והמשמח הזה יביא רק ברכה לישראל ושנה מלאה בשמחות, ישועות ונחמות. שנזכה כולנו לאור חדש על ציון תאיר. שנה טובה.

.

הרב קשתיאל לפ' ניצבים וילך התשפו - הבחירה החופשית והסבלנותמשה אומר בפרק ל' פסוק ט"ו: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע". יש לך בחירה חופשית, אתה יכול לעשות טוב ויכול לעשות רע. הוא חוזר שוב בפסוק י"ט: "החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים". משה רבנו ביומו האחרון עלי אדמות מדגיש לבני ישראל שיש להם בחירה האם ללכת לחיים, לטוב או לרע. התורה כולה מתקבלת תמיד בבחירה חופשית. מצאנו אותו דבר גם בספר יהושע, שביומו האחרון אסף את כל עם ישראל ואמר להם שיש להם בחירה חופשית לעבוד את השם או לא. חשוב מאוד לגדולי ישראל שכל קבלת התורה ולימודה יהיו בבחירה חופשית. הבחירה החופשית היא המפתח לכל איך שאנחנו חיים את העולם. אנו אומרים מדי בוקר: "המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית". לקדוש ברוך הוא יש בחירה חופשית בכל יום והוא בוחר להאיר. כל היכולת שלנו ללמוד את מידותיו, כגון "אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד", נובעת מהאמונה בבחירה חופשית; אחרת, זה היה רק טבע וחוק חומרי. כשאנחנו מתקדמים לקראת שנה חדשה, אנחנו רוצים להדגיש מאוד את הבחירה של הקדוש ברוך הוא. השם הוא חופשי, וכל מידות הרחמים המלוות אותנו באלול וביום הכיפורים הן בחירה חופשית שלו."לדבקה בו" פירושו להידבק במידותיו. כפי שהשם פועל בבחירה חופשית, כך גם לך יש בחירה להידבק בו. אברהם אבינו קיבל פקודה להעלות את יצחק להר המוריה. המלאך אמר לו: "ידעתי כי ירא אלוהים אתה". אברהם לא היה רק צייתן הממלא פקודות כחלק ממנגנון, אלא הוא יזם ובחר לחפש איל להעלות לעולה תחת בנו. הבחירה החופשית היא המקום בו נמצאים כל תקוותינו, זהותנו וערכינו. בזכות האיל שנאחז בסבך בקרניו, הוכיח אברהם שהכל נעשה בבחירה חופשית. אנו ניקח בראש השנה את שופר האיל ונגיד שהכל בחירה חופשית. מצד ההלכה מספיק לשמוע 30 קולות, אך בבחירה חופשית אנו רוצים להמליך את הקדוש ברוך הוא עוד קצת ומוסיפים עד למאה קולות כדי להביע את אהבתנו אליו.רבי נתן מברסלב אומר ב"ליקוטי הלכות" שאחת הבחירות החופשיות הכי גדולות שיש לאדם היא סבלנות. יש בחירה של עשייה ויוזמה, אך יש בחירה חזקה מאוד להתאזר בסבלנות כשאדם רואה תהליכים ושום דבר לא זז. זה אחד הניסיונות הקשים ביותר של בני אדם. כל השופרות כשרים חוץ משל פרה, המזכיר את חטא העגל שנבע מחוסר סבלנות ובכך אבדה הבחירה החופשית. התורה החמירה בריבית כי למלווה אין סבלנות והוא דורש תשלום מיידי. לקדוש ברוך הוא יש סבלנות רבה, "ארך אפיים", והוא נותן לנו הזדמנויות לשוב. בחירת הסבלנות היא מהחשובות ביותר: סבלנות לעצמנו, לתהליכים, לחברה ולגאולה. אברהם ושרה חיכו בסבלנות עד שנולד יצחק, ומשה רבנו החזיק את עם ישראל 40 שנה במדבר בסבלנות. ככל שאדם מגלה יותר סבלנות, מתגלה בו עוצמה גדולה יותר של בחירה חופשית.הקדוש ברוך הוא שם "פקקים" ומכשולים בעולם בכוונה כדי שנתמלא במידת "ארך אפיים". ישעיהו מסיים את ההפטרה בהזכרת "חסדי השם" ו"תהילות השם" על כל אשר גמלנו בסבלנותו. בראש השנה מזכירים את יוסף שיצא לחירות: "הסירותי מסבל שכמו". יוסף היה 12 שנה בכלא המצרי בעבודת פרך, אזיקים בידיו, ושמר על אמונתו וסבלנותו. הוא סמל לדבקות בהשם ולסבלנות בלתי נתפסת כלפי אחיו והתהליכים שהיו צריכים לעבור. אלו דברים של רבי נתן על חשיבותה של מידת הסבלנות כשיא של בחירה חופשית ומי מלמד אותנו זה? משה רבנו. בשורות טובות ושבת שלום

.

.

.

הרב קשתיאל לפרשת כי תצא תשפ'ו:בפר' כי תצא הכי הרבה מצוות בפרשה אחת בתורה.דרישה להיות מדוייקים.איפה צדק וכו'בדיני ממונות צריך להיות מדוייק.גם נדרים - עשה בדיוק מה שהבטחת.זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים - דיוק במילים.עומר ועוללות - מדוייק מה נחשב ומה כבר לא.התורה לא רק מצווה לדיוק בעולם המעשה,אלא גם בעולם הרגשי - לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו - אבל הרגו אותנו? כי שימשו לנו אכסניה בזמן רעב.לא תתעב אדומי - למרות בחרב אצא לקראתך, אבל אחיך הוא.במצוות המלחמה: ונשמרת מכל דבר רע - הרמב'ן: אווירת המלחמה מאוד אסרטיבית וכוחנית ויותר רגשות כאלו, אך יש להיזהר.היה פעם חייל במסתערבים שפנה לרב קשתיאל על שמפריע לו שמרגיש שהאימונים הרבים על לתת מכות עלולים לחספס כבר רגשות.הרבה דברים מסורים לליבו של אדם.והכול בגלל שיש השראת שכינה בתוכנו.אנחנו ראויים לזה. ראויים להיות עם מדוייק. אין אצלנו בערך, פחות או יותר. לא.הכול מדוייק. זו מעלתנו ויש בכך יופי והדר.מסל'ש פרק ד' בעל נטיה איכותית אוהב דיוקים.בעל נטיה מוזיקלית לא סובל זיוף.האוהב ספרות לא סובל טעויות לשון.ככל שהאיכות יותר גבוהה יש רגישות לדיוקים.זאת מעלה ושלמות של עם ישראל.רש'י אומר שכל הדיוקים קשורים אחד לשני. התורה היא מארג אחד. פסיפס אחד. דיוק בדבר אחד משפיע על דברים אחרים. מצווה גוררת מצווה. עבירה גוררת עבירה. חוזר על כך. יש השלכה לכל דבר. הכול קשור ומשפיע אחד על השני.עשית דבר סופך לכך וכך.קן ציפור תזכה לבית, למעקה תזכה לחרוש. אפילו מי שהוא רשע וצריך לקבל מלקות מדייקים במספר המלקות. 39. כמספר. לא יוסיף.רמה גבוהה כשהכול על פי ה'.השכינה שורה במה שהוא איכותי.ככל שעושים בקודש רמת הדיוק עוד יותר גבוהה.כשעולים להר בית ה'.בפרשה מצווים גדילים תעשה לך.. מצווה לשים ציציות. חוטים קשורים. מורים על דיוקים ועל המצוות שכולן קשורות. הציצית הפכה להיות סימן ההיכר הלאומי. הטלית. ודגל מדינת ישראל.מדייקים בכל אות בספר תורה.בפר' שלח קורא הרצי'ה לציצית: המדים הלאומיים.וגם במצבים הכי מסובכים של אשת יפת תואר יש דיוקים.בע'ה ככל שמתקרבים לקראת ימי התשובה - מתוודים על פרטים ופרטי פרטים. ובערב ראש השנה ובכניסת יום הכיפורים מתירים את הנדרים, כדי שנהיה מדוייקים בדברינו.אשרי העם יודעים תרועה - במדרש: ומשפטים בל ידעום - לאומות העולם נתן מצוות כלליות, לעם ישראל - משפטים בל ידעום-פרטים רבים. זאת מיוחדותנו. מריעים בקולות, הרבה נקודות.ונפעמים מהשו'תים בעם ישראל על קוצו של יוד בהלכה.לכן כשהנביא ישעיהו אומר לעם ישראל לגדול משתמש בדימויים של חוטים. האריכי מיתרייך. וכך ימין ושמאל תפרוצי. הוסיפו עוד חוטים. דרשה צמר ופשתים.רצה לזכות את ישראל ולפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.שבת שלום.

הרב קשתיאל לרח אלול התשפו - אלול - חלומות והתחלות חדשותהמזל של חודש אלול הוא נערה שעוד לא נישאה, נערה שמחפשת חתן. מה שמאפיין נערה כזו הוא שיש לה הרבה חלומות בתמימות, חלומות נעורים על מה שהיא תמצא ועל הבית שתבנה, והיא מלאה תקוות. נערה נקראת "עלמה" כי יש לה עולמות של חלומות ללא מעצור; כיוון שטרם נישאה ואין עדיין חתן מסוים, אין גבול לחלומותיה. החלום עצמו הוא מרפא, שכן "חלום" הוא ברית של "החלמה". הרב קוק כותב בספרו "ריש מילין" שהחלום גם מגבש את האישיות, כי כשיש חלום יש מטרה, כיוון ורצון. בארמית, המילה "חלים" פירושה מחובר ומאוחד. חודש אלול בא לעורר אותנו לחלום חלומות, כי בלי חלומות נישאר בשנה שעברה – אותם אנשים ללא חזון, מעוף או התרגשות. אנו רוצים צימאון והזדמנות; כנסת ישראל מתחילה מההתחלה דרך החלום. החלום הוא הזדמנות להתחיל מחדש. בכל חודש יש הזדמנות חדשה, כאילו לא היה דבר עד עכשיו. יש לנו הזדמנות ליצור שאיפות, להיות צמאים ולהאמין שיש לנו את הכוח להתחיל מהתחלה, כפי שהקדוש ברוך הוא מבטיח לגאול אותנו. הצימאון, החשק, ההתעוררות וההתרגשות הם העיקר של חודש אלול. לכן, הרמב"ם אומר שמעלת הסליחות היא דווקא לפני שמתחיל היום. זהו זמן החלום, כשאדם מתעורר מעט לפני שהמציאות והיום מעירים אותו, ועדיין יכול לחלום. בסוף היום האדם עסוק במה שהיה, אך לאחר חצות הלילה או מוקדם בבוקר יש אווירה של תקווה ויום חדש. החלומות שאדם זוכר הם בדרך כלל אלו שחלם לפני שהתעורר; אלו החלומות הטובים שאיתם אפשר ללכת הלאה לחיים. הזמן הטוב לסליחות הוא כשקמים בבוקר והחלומות מעוררים אותנו. כל הדרך של עם ישראל התחילה מחלומות: אברהם אבינו, יעקב, יוסף, משה רבנו וכל הנביאים – הכל חזון וחלומות שאנו רוצים להיכנס לתוכם. הרב צדוק כותב שגם הקדוש ברוך הוא "חלם" באלול; העולם נברא בתשרי, ובאלול שלפני הבריאה היו לקדוש ברוך הוא כביכול חלומות, ואנו צועדים בעקבותיו. האווירה הזו חיונית לנו כיחידים וכחברה – לאחוז בחלומות, ללמוד את הנבואות ולהתפלל. התפילה חשובה כי כשאדם זועק ומתחנן הוא מאפשר לעצמו לחלום על משהו גדול בכל שלב בחיים. דוד המלך אומר: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש... לחזות בנועם ה'". זהו חלום שמניע ומאיר אותו, והוא מלא ציפיות ותקוות: "בקשו פניי, את פניך ה' אבקש". "קווה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקווה". חז"ל אומרים שאם אדם התפלל ולא נענה – יתפלל שוב, ותמיד יקווה עוד ועוד. גם אם אנשים התייאשו ממך וההיגיון אומר שאין תקווה – "ה' יאספני". אנו ממשיכים לחלום ולקוות להתעלות רוחנית, לקדושה ולגאולה. זה יחיה אותנו ויגרום לצמיחה במעגל האישי, הציבורי והלאומי. חודש טוב ומבורך.

הרב קשתיאל לפרשת ראה התשפו - הנצחיות - להגמל מאשליית הסוף והאובדן.פרשת ראה מאריכה מאוד באיסורי עבודה זרה ומנהגיה. בין השאר מופיע האיסור "לא תתגודדו" – איסור על מנהג עובדי הכוכבים לחתוך את הבשר ולהוציא דם מרוב צער. התורה קובעת: "בנים אתם להשם אלוהיכם, לא תתגודדו ולא תשימו קורחה בין עיניכם למת".המפרשים, ובראשם האבן עזרא, מסבירים כי הנשמה היא נשמתו של בן לקדוש ברוך הוא. היא עולה למרום אל אוצר הנשמות, שם יש לה אבא שדואג לה; היא אינה הולכת לאיבוד. לכן, אף שהכאב על האובדן מובן, חכמים הנחו לא להצטער יותר מדי. צער מופרז הוא אנוכי במידת מה, שכן עלינו לזכור שלנשמה טוב במקומה העליון. כשיודעים שלאדם יש אבא בשמיים שחי וקיים, הטון משתנה והנפש נרגעת.בעם ישראל אין מושג של "אובדן". המהר"ל והרמב"ם מדגישים כי כשם שאין אובדן לנשמת היחיד, כך אין אובדן לאומה. גם בחורבן המקדש ובגלות לא יצאנו מגדרנו ולא הרסנו את חיינו, כי "בנים אתם לה' אלוקיכם" – נצח ישראל אינו הולך לאיבוד. הגמרא מספרת שהקב"ה אוסף וגונז באוצרו כל דמעה שנשפכת על אדם כשר. הדמעות הללו מראות שכואב לנו על אובדן הערכים, המוסר והתורה שהיו באותו אדם, והקב"ה שומר את כל האוצרות היפים הללו. בישראל דבר לא הולך לאיבוד: כל מעשה טוב, מידה או רגש נשמרים לנצח.הפחד מ"חור שחור" או מאסון הממתין בעתיד יצר את תרבות העבודה זרה וההליכה למגידי עתידות. אנשים ומדינות החיים בתחושה של זמן שאול מנסים "להסתדר" עם העתיד המאיים. אך עבורנו הכל הבל; אין אפוקליפסה שמחכה באופק. אצלנו הכל נאסף לטובה ב"חג האסיף". המהר"ל מסביר שהכל נאסף אל השם, המקום הטוב ביותר, ועל כך אנו שמחים בפרשה: "ושמחת בחגך".לכן הנשמה "תשחק ליום אחרון" – היא שמחה להיאסף אל אביה שבשמיים. איננו זקוקים לפרשנים או למנחשים המנבאים שחורות מתוך פחד, כי אנו יודעים שאנו נאספים אל הטוב. מי שמאים לרדת מהארץ בגלל תוצאות בחירות וכדומה פועל מתוך חשיבה "סופית", אך בעם ישראל יש אינסוף. כפי שמסכם הרמב"ם: כשם שלקב"ה אין סוף, כך לעם ישראל אין סוף. עבודה זרה היא ה"סוף" כי אלוהיה מוגבל, אך לנו אין מגבלה. "אני השם לא שניתי, ואתם בני יעקב לא כליתם".המושג "סיזיפי" – עבודה קשה ללא תכלית – קיים רק אצל אומות העולם. אצלנו הכל מגיע ליעדו. גם מעשה פשוט כמו ניקוי הבית לכבוד שבת אינו סיזיפי; המצווה הזו נאספת במרום ומתחברת לאינסוף. הפרשה מסתיימת בקריאה לשמוח לפני השם על ההתעלות שאין לה הפסק.לכן, כדי לחמול על נפשנו, אין לקרוא את מגידי העתידות והפרשנים המפיצים פחד ודברי הבל שמתבררים כשקר. כל כתיבתם נובעת מפחד מהסוף, אך אנו רגועים: "כל דעביד רחמנא לטב עביד". עלינו רק להוסיף במעשים טובים ולהתקרב אל השם, מבלי להתעסק בחישובי קץ. בחרו בברכה, צאו מהקללה ותזכו לשמחה ולאינסוף. שבת שלום וחודש טוב.

.

הרב קשתיאל לפרשת ואתחנן תשפ'ו:בפרשה מופיעה אחת המצוות החשובות ביותר: אהבת ה'.ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך.ובעקב: לאהבה את ה' אלוקיכם בכל לבבכם.לכאורה למה מחכים? רק בערב מותו כותב על כך משה רבנו? כבר נכתב בתורה על יראת ה', אבל רק בספר דברים על אהבת ה'.אלא שזאת מצווה של ארץ ישראל.רק אחרי שכל כך מבקש אעברה נא... הארץ הטובה הזה והלבנון.. וכן בעקב עיסוק בארץ ישראל.מהי אהבה?אהבה - אין צורך באמצעים חיצוניים או שליליים. הכול בנוי על החיובי, השמחה, החיבור, האחדות.בחו'ל כל זה לא קיים. אין עיני ה' אלוקיך בה, אין דביקות ישירה, אין אהבת ה', אין ההר הטוב הזה. וצריך דרך השלילה.הרב קוק: בארץ ישראל הכול צריך להיות באהבה. מתוך דביקות. לכן משה כל כך משתוקק אל הארץ. כי משה רבנו לא חסר לו תורה ומצוות, אבל מתחנן אל ההר הטוב הזה - ארץ שהכול בה מיסוד הטוב.באורות: קיום מצוות בחו'ל מקיימים מצוות מתוך פחד לאיבוד הנשמה והרוחניות.קיום המצוות בחו'ל עוזר להישרדות הנשמה היהודית. שלא ישכח. בלי קיום מצוות אין זהות יהודית. מי שעזב את התורה והמצוות בחו'ל - כבר בדור הבא היתה התבוללות.וזאת יראה.בארץ ישראל הזהות היהודית, הנשמה - קיימת. גם מי שלא מקיים תורה ומצוות מרגיש זהות יהודית.קיום המצוות פה הוא ביטוי עשיר ורב של חיים ישראליים. לצבוע כל החיים בצבעים ישראלים. אהבה היא התפשטות מהלב לכל תחומי החיים.רוצים שקדושת הנשמה, התורה ועם ישראל תתגלה יותר ויותר.רצון לאומי גאה.למה רוצים בית מקדש? כי יש בו המון מצוות ועבודת ה'. יש לנו בפנים שלהבת - אש.וזהו התת-מודע של התנועה הציונית. אהבה אל הקודש, שרוצה להביע את הישראליות בכל המצוות.חיים שלמים.אהבת ה'.לכן מאמינים וגם רואים בעיניים שרצונות של אהבה דוחפים להתיישבות הארץ ולהגנה עליה.רוצים לאחל רפואה שלמה לאיתמר כהן שיהיה בריא יחד עם כל פצועי עם ישראל.איש שרק אהבה מניעה אותו. אהבת הארץ.איש שהוא דוגמא ומופת.ועוד צעירים וצעירות רבים שרוצים לצבוע את הארץ בצבע הנכון שלה. של עם שמתיישב בה וחי את החיים הישראליים.סיפר הרב עמי שפעם בשירות מילואים אמר לו חייל על כפר ערבי שיותר משתלב יפה בנוף, לעומת בניה ישראלית שיותר חותכים את ההר וכדו', וענה לו הרב עמי שאנחנו הנוף של ארץ ישראל. חברות הקרוואנים לא עומדות בקצב הבקשות.וכל חווה פותחת בית מדרש ומבקשים שיבואו רבנים להעביר שיעורים.עם ישראל אוהב את הארץ, שומר עליה.צריך לשמור שלא תתלכלך. לשמור על הנוף, לשמור על המים. כי אנחנו אוהבים אותה.אנחנו לא מונעים רק מחשבונות של פיקוח נפש. הכול מפעל של ואהבת את ה' אלוקיך.בגלות עושים כל מיני סברות.פה אנחנו רוצים להופיע שם ה' בארץ.ביטויים שלמים של חיי עם ישראל בארץ ישראל.נלחמים מלחמת מצווה של ישוב הארץ. גם כשלא פיקוח נפש.צריך לצאת לחופשות בארץ. לא לחפש במקום אחר. מים קדושים, בנחלים ובמעיינות. בחו'ל אדמת נכר.שבת שלום ומבורך.

.

.

הרב קשתיאל לפרשת דברים תשפ'ו:פרשת דברים מחולקת לשלושה נושאים.1. בשנה הראשונה מינוי הדיינים. לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלוקים הוא.2. בשנה השניה.חטא המרגלים. שהמסו את לב העם, חוץ מכלב.3. בשנה בארבעים, חמישה מפגשים בין ישראל לעומת העולם:אדום - לא להתקרב.מואב - אל תתגר גם מלחמה.עמון - לא להתקרב אליהם.סיחון - לכבושעוג - להילחם ולכבוש.כשהדיינים שופטים צדק הם לא מפחדים מאיש. ה' הוא מלך המשפט. זהו הצדק האלוקי.כשמאמינים בצדק זה - ה' שולח אותך לארץ ישראל, ולא אמורים לפחד מאף ענק.חטא המרגלים מקריב גם את מערכת המשפט.תמיד יש איזה ענק, ענק תקשורת, ענק בכסף, ענק מאפיונר...והכנעני אז בארץ - בני חם השתלטו ויש להחזיר את הארץ ליורשים האמיתיים שלה.בשנה הארבעים ה' שם גבולות ועושה צדק היכן לכבוש ואיפה לא.בשירת האזינו:הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול... המציב גבולות עמים...יש קשר בין הזירה המשפטית, האזרחית, לזירה הבינלאומית.אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי.אומר ירמיהו בהפטרה:ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.ואשיבה שופטייך כבראשונה... ויקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה.כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים.וכך יבוא מלך המשיח וישפוט תבל בצדק ולאומים במישרים.יהושע שכובש את הארץ הוא שיחלק אותה לישראל. כרמח'ל במסל'ש פרק י'ד ככל שאדם מאמין במשפט האלוקי - סרה הקנאה מהלב.כל הקנאה מתחילה מטרוניה שאין צדק.בגאולה השלמה לא תהיה שמחה אלא מההבנה הזאת.יחזיר לנו ה' את כל חלקי הארץ.אחרי מלחמת יוהכ'פ הגיע צה''ל קרוב לקהיר ולעוד מקומות.שר החוץ האמריקאי הגיע להסדרים של שביתת הנשק וקרא לסגת ממצרים וגם מהגולן. כתב הרצי'ה מכתב שאכן במצרים אין לנו מה לחפש, אבל הגולן שייך לנו.בשורות טובות בחודש אב.שבת שלום.

.

.

.

הרב קשתיאל לפרשת פנחס תשפ'ו, *'כד וחד'*:בסוף פרשת פנחס ישנה פרשיית קרבנות. לכאורה קשור לספר ויקרא?אלא שאלו קרבנות ציבור, וברגעים האחרונים של משה לפני שלא נכנס עם ישראל לארץ. - לומר שעניינן של קרבנות ציבור קשור לארץ ישראל.הרמב'ם, ובמהר'ל: המושג ציבור הוא רק בארץ ישראל.החשיבה והרגשות הציבוריים שייכים לארץ ישראל.עיקר עבודת המקדש היתה העבודה הציבורית.התענינו אתמול (י'ז בתמוז) על שבטל התמיד.עבודת ה' של אומה שלמה.בפרשתנו אנו רואים כמה נקודות על איך נראית חשיבה ציבורית:משה לפני מותו מתפלל על מחליף בשבילו. דואג לכל ישראל, ולא לעצמו. רש'י: מניחים ענייני עצמן ועוסקים בענייני הציבור.אשר יצא לפניהם - רש'י: שיהיה הראשון בקרב.כן עשה יהושע ביריחו. שם פגש המלאך.תודעה ציבורית, אחריות ציבורית.גם קנאות פנחס היא מתוך דאגה לשלום הציבור. מוכן למסור על כך את הנפש.הגמ' בחולין אמרה שנעשו לו עשרה ניסים, בלעדיהם היה מת.מצד אחד דאגה לכולם, מצד שני מנהיגות חדה.בחולין דנים על ביצי עופות - אם הולך אדם במדבר ורואה ביצים - ולא יודע אם מותרות. הסימנים: שהביצה בצד אחד עגולה ככד ובשניה חדה.בזוהר: המשיח נמצא בקן ציפור.ברבי נתן: מנהיגות המשיח ליצור כד לכל אדם. ענווה, בושת פנים, כל אחד לפי עניינו בנחת ובעדינות.ולפעמים צריך להיות חד ותקיף, כמו נגד עזי פנים או אויבים רוחניים. כמו זמרי או בנות מדין.ביצה - אחריות על גידול ישראל של ענקי הדורות.הרמב'ם היה מסור כולו לכלל ישראל. כתב במכתב לאיבן תיבון, שרצה להגיע לבקרו ללמוד מאורחותיו, את סדר יומו - להראות לו שאין לו דקה פנויה , ועוסק כל היום בעסקי ציבור, וכשכבר נופל מעייפות בסוף היום, עוד עונה לבאים לשאול שאלות.והיה גם תקיף שכותב אגרת השמ'ד ועוד, כנגד כופרים בתחיית המתים ובביאת המשיח, ועוד..יהושע ופנחס - בספר יהושע ושופטים - שתי הדמויות שבונות את עם ישראל בארץ ישראל. משלימות אחת את השנייה.עוד כותב רבי נתן: איך תדע שהקנאות היא באמת מתוך אחריות כללית - אם הקנאות מתוך שמחה. עוז וחווה במקומו. ולא כשהאדם כעוס וממורמר.בשבת, כשיש לכולם נחת - זמן לדברי תוכחה. שלא יטעו אחרי משיחי שקר ודעות זרות.הפטרות התוכחה - מי שלומד תורה לשמה אוהב את התוכחות ושמח בהן. התורה בריאה לנו, מיישרת אותנו ומחדדת אותנו. אנחנו רוצים אותה.בזכות התוכחות נהיה נאמנים ונדע שאנחנו הולכים אחרי המנהיגים הנכונים.בכל הדורות היו צדיקים שמוכיחים את העם. עומדים בשער.(כשוער בכדורגל, להבדיל)ולמוכיחים ינעם.יראה לנו ה' ניסים ונפלאות וישמח אותנו בחודש תמוז ובחודש אב, יביא לנו ישועות, יכה אויבינו ויקרב הישועה והגאולה. עם ישראל ראויים לזה במסירות נפש הרבה שיש היום ומידות, וקדושה וטהרה.במהרה בימינו, שבת שלום ומבורך.

.

.

.

הרב קשתיאל לראש חודש תמוז תשפ'ו:יש הבדל בין עד לדיין.העד צריך לראות היטב היטב את כל התמונה. אם יש לו תמונה חסרה הוא לא יכול להעיד. לא יכול למסור עדות על חצי דבר.הדיין - תפקידו לקחת את דברי העד ולהוציא את המסקנות וההשלכות.תמוז - טעויות עדות של עם ישראל. המרגלים הסתובבו בארץ בעיקר בתמוז. כשהסתכלו על הארץ לא ראו את כל התמונה, ולא העידו טוב.כשאנחנו מסתכלים על כל דבר - יש לנו שליחות להיות עדים על העולם, עדיו של הקב'ה. עם זו יצרתי לי - תהילתי יספרו.המרגלים מעלו בייעודם.התיקון: לחזור להיות עדים נאמנים של מעשי ה', של ארץ ישראל, של התורה, של הנהגת והשגחת ה'. אתם עדיי נאום ה'.בחטא העגל - ראו שמשה לא הגיע. וזו לא כל התמונה.על פי שניים עדים - בשביל לצרף עדויות לתמונה שלמה.בחודש הרביעי היה חטא המרגלים, חטא העגל, ועוד במהלך הדורות טעויות שמפרטת המשנה, וגם בדורות אחרים.מופיע בכמה ספרים שצריך בחודש הזה לראות בטוב ה'. צריך עין טובה.יש הרבה אור בחודש תמוז, הרבה שעות שמש. הרבה זמן לראות ולהתבונן. אדם על חבירו ובכלל.הרב קוק כותב בישראל ותחייתו י'ב שכאשר רואים את השגחת ה' מחזקים את האמונה. ויותר מזה: ראייה נכונה של המציאות מסייעת ומשפיעה לטובה, לא רק פרשנות נכונה, אלא היא גם עוזרת לכך שיתקדמו הדברים לאן שהם צריכים להתקדם.יראו ישרים, יתבוננו. זו עבודת ה'.זה מחייב אותנו להרבה הודאה לקב'ה, רואים הנהגתו וטובו.יש עכשיו שפע גדול בארץ. שפע של פירות. צריך לראות איפה עם ישראל נמצא היום. הרבה טוב.הקב'ה יודע איך הוא מנהיג את העולם. כולם עבדי ה'. לב מלך ביד ה'. הוא יודע בדיוק מה הוא עושה.כשאנחנו גם מקפידים על בין אדם לחברו, איש את רעהו רעהו אל תיראו לבבכם - זה מה שיהפוך את צום הרביעי לששון ולשמחה.בהר המור יש בכל שנה כנס אחרי תשעה באב בענייני חינוך, והשנה כל הכנס בנושא: 'בצדק תשפוט עמיתך' - לדרון לכף זכות.עיקר משימתנו והצלתנו בעם ישראל, לדון לכף זכות.בשורות טובות, חודש טוב.

.

הרב קשתיאל לפרשת שלח תשפ'ו:כשרב ירד לבבל, שמואל, גדול הדור, הבין שמגיע אדם גדול ורצה לבדוק את אהבת ארץ ישראל של רב.שלח את קרנא לשאול את רב כמה שאלות. אחת מהן היתה האם מותר לכתוב ספר תורה על עור של בהמה לא כשרה. ורב ענה שלא.הרב קוק מסביר שכל השאלה מרמזת על למה אנחנו רוצים את ארץ ישראל. מי שעסוק בתורה, ברוח, בדבר העיקרי לכאורה, התוכן, ומה משנה איפה אנחנו נמצאים?ויש שמסבירים שזהו חטא המרגלים: איפה שהכי נח - שם תחיה ותעסוק ברוח.ורב אומר שלמרות שהתוכן עיקרי - צריך לנוח במקום כשר וטהור.התורה זקוקה לארץ. למקום טהור וראוי. שם תוכן התורה יכול להיכתב, להיכנס, לחדור, להיחקק בעור.אין מנוס, יש רק מקום אחד בעולם שבו האדמה טהורה והאוויר טהור, והתורה שורה ונלמדת.גם כשגולים לומדים תורה ומקיימים מצוות, אבל אומר רב שגם כשיורד לחו'ל זוכר שעיקר התורה בארץ ישראל .אברהם אבינו שהיה אדם רוחני להעביר שיעורים וכתב ספרים, לפי הרמב'ם. בכל זאת דבר ראשון: לך לך. אל הארץ.רק פה שם ה' יכול להופיע.ארץ ישראל נראית כארץ, אבל היא קלף אחד גדול, ספר תורה אחד גדול. רק פה אפשר שתתגלה.כלב למד מהאבות, והלך לראות את קברי האבות בחברון, ומשם שאב את הרוח ואת הוודאות שהתורה צריכה לחזור למקומה.''וזהב הארץ ההיא טוב'', אין תורה כתורת ארץ ישראל.זהב מתכת אצילה שלא מושפע ממים, לחות ומזג אוויר, נשאר בטהרתו.פה נכתב ספר התורה בחירות.כל המלחמה שאנחנו קובעים וכל ההתמודדויות על ארץ ישראל זה בשביל הופעת התורה.התורה הולכת ומתגלה.אנחנו רואים שמתחילות המלחמה יש עיסוק בספרי תורה.הרבה משפחות שכולות מנציחות יקיריהן בכתיבת ספר תורה.אתמול הוכנס ספר תורה לזכרו של סרן עמית לוי משומריה שנפל בעזה.ובכל הארץ. הרבה יהודים מכל הסוגים כותבים ומכנסיים ספרי תורה.זהו הנושא. על כך המלחמה. על הארץ ועל התורה, שהם אותו הדבר. ואם יש קשיים והתמודדויות - בשביל שיותר נאמין בקדושת הארץ , ונתחזק בתורה בארץ ונתפלל, נעמיק ונברר.לאויבינו תמיד יהיה משהו שימציאו נגדנו, כל מה שלא נעשה, כי הכול זה לעורר אותנו להתעמק במהות שלנו, מה זאת הארץ, מה זאת התורה שנלמדת בארץ מה אנו ומה חיינו.צריך להילחם באויבנו כמובן, אבל גם להתעמק בנושא העיקרי. בתורה בארץ.וודאות רוחנית היא העיקרית. כשמוציאים ספר תורה יש התרגשות, נעמדים, מנשקים אותו, מרימים אותו. אתה הראית לדעת.וודאות בגאולה ובחיים שלנו כאן.מתוך וודאות זאת, בעזרת ה' חיינו יצמחו ויגדלו.אנחנו יודעים שהקב'ה לא יוותר, כמו שהארץ לא תוותר. האויבים יכריחו אותנו להילחם, להתיישב מחדש, ולברר תורתנו. הקב'ה ישלח אותם להילחם בנו בכל חלקי הארץ. בכל האיזורים. יש נחלות של ארץ ישראל המבקשות שנשוב ונתיישב בהן ונחייה אותן. כמו ספר תורה שאי אפשר שיהיה חסר. כל אות. את כל הקלף. כמו גם את כל היהודים. זה הכול חלקי ספר התורה.שבת שלום.

.

🌷 רוצים להכיר עוד מתורתו של הרב קשתיאל? הכל במקום אחד 👈 https://linktr.ee/Koreim_Navon.Rabbi_Kashtiel

🌷 רוצים להכיר עוד מתורתו של הרב קשתיאל? הכל במקום אחד 👈 https://linktr.ee/Koreim_Navon.Rabbi_Kashtiel

הרב קשתיאל לחג שבועות תשפ'ו, לאחר נפילת איתמר ספיר הי''ד:בחג שבועות יש רק מצווה אחת. מצוות ציבור. כלל ישראל צריכים להביא שתי הלחם למקדש וקרבן שלמי ציבור.אין מצווה שמוטלת על היחיד בשבועות. שלא כסוכה, ארבעת המינים, פסח ושופר בחגים האחרים.כל החג הוא בבית המקדש, ואין מעשה מחוץ לבית המקדש.חג של היבלעות היחידים בכלל.כאיש אחד בלב אחד.עיצומה של קדושת עצרת.עצרת, מלשון התכנסות (רש'י).(ביכורים - רק מאחרי שבועות.)שבועות - יום הקהל.בשבועות הבא עלינו לטובה אנחנו רוצים לחוש ולהרגיש איך אנחנו ישות אחת ממש.בחג הזה כך כך ברור שהבדלינו מכל העמים. וניתנה התורה לכלל ישראל.אומרת הגמרא שאם אדם יודע משהו בתורה ולא מעביר הלאה למי שלא יודע נקרא גזלן. כי היא ירושה לכלל ישראל ולאחר כמוך.אין בתורה נכסים אישיים.מהר'ל: ניתנה תורה במדבר שהוא מקום הפקר, מקום כללי.ללמוד וללמד.מורשה קהילת יעקב.כמו שארץ ישראל היא של כל כלל ישראל.ובאמת אנחנו רואים שבחג של יום אחד אנחנו מנסים לחבר כמה עניינים: יום של מתן תורה, חג של מקדש, חג של השדות והקציר- החקלאות, ומזכירים גם את מלכות ישראל, את דוד המלך.שבע שמות לחג בתורה.כי באמת זה החג של האומה כולה וכל ענייניה.ולכן השורש של קבלת התורה זו האחווה החזקה שבין כולנו, כבמגילת רות, שם רואים איך נראית אחווה. של רות לנעמי, של בועז לרות, ושל בועז ורות לנעמי, לדאוג שיהיה לה גואל.הרמב'ן אומר שבסוף פרשת נשא הקב'ה שמח שהכול מלא אחווה.מצד התכנית המקורית היתה שבני גרשון ומררי יסחבו קרשים ובדים בידיהם.אך בסוף הפרשה מביאים ראשי המטות עגלות.כל זוג שבטים מביא עגלה. אחווה.''קח מאיתם''.ולבני קהת לא נתן? אבל הארון היה נושא את נושאיו.מופיע בספרי חסידות שכאשר יוסף שולח ליעקב עגלות מבית פרעה וכאשר ראה אותם ''ותחי רוח יעקב אביהם'' - ראה את העגלות שיביאו השבטים, יש אחווה, קהילת יעקב, נושא בעול עם חבירו, זה החיה אותו.זאת גם אחת מדרכי קניין תורה.וצריך לצרף לזה את דברי רש'י שהנשיאים יוזמים, והם השוטרים שהיו במצרים, שחטפו מכות מהנוגשים, שהיו מלאי רגשות אחווה על העבדים, אחיהם וסבלו במקומם. ונבחרו להיות ראשי המטות.למה נבחר משה? שיצא אל אחיו וירא בסבלותם. במדרש: הסתובב בתוך העבדים ועזר לסחוב.הוא יקבל התורה בשם כלל ישראל.כי מהות התורה היא הציבור. נלמדת בחבורה. תורה זו עריבות מוחלטת.פעם שאלו גדול ישראל למה לומד לבד, והוא ענה שיש לו הרבה חברים איתו: המהרש'א, ה'קצות'...בחכמה הפנימית: צריך לעשות אחווה בין מידותיו של הקב'ה, כן בספירת העומר שמתחברות כל המידות.בעצרת יש אחווה בין הנשמה לגוף. רש'י: בעצרת כולי עלמא מודו ד''לכם'', כדי שיהיה ברור שקבלת התורה שמחה לנשמה ושמחה לגוף. שמחים יחד.קשה לנו להיות בערב חג, תוך יומיים לבשורה הקשה. הלב עוד לא פועם, והגוף עוד דואב כואב, ולא מצליחים לעמוד על הרגליים. כל חלל צה''ל זה נורא ואיום. והיה ראוי שמרגיש כך לכל מקרה של חייל שנופל. מה שנותן לנו את הכח זה האחווה. הנשיאה בעול. ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך.בפר' נשא נשמע את ברכת הכהנים שנאמרה לכלל ישראל.''אליך, לך'' - לכל כלל ישראל.(על נפילת איתמר ספיר:) קשה לנו מאוד, אבל אנחנו יודעים שהמשותף שלנו כל כך עמוק ושורשי, עם כל נשמות ישראל שהיו בהר סיני. וזה נותן לנו את הזהות ואת הישות.אומות העולם יכולים להציק לנו, אבל לא יצליחו לשנות את מי שאנחנו בשום צורה שהיא, כי זה חיינו אורך ימינו.ולכן בודאי שננצח.בשבועות נפטר דוד המלך, והיה יום קשה. כל עם ישראל אוננים.ביומו האחרון דוד חולה. מובא לאוהל מועד. נעמד בשארית כוחותיו אומר את מילותיו האחרונות: לך ה' הגדולה והתפארת... ולכבודו של דוד גם אנחנו עומדים כל יום כשאומרים זאת.אומר דוד שצריך לחבר הכול. לא כל המידות. זאת מורשתו. זה מה שיישאר לנצח. דוד מלך ישראל חי וקיים.חג שמח.

הרב קשתיאל לראש חודש סיון התשפו - הכנה למתן תורההתכוננות למתן תורה מתחילה בראש חודש. עם ישראל מגיע להר סיני בדיוק בראש חודש סיוון, ואז מתחילים להתכונן למתן תורה. מה יש בראש חודש שהוא מהווה שורש לכל ההכנה לתורה? הגמרא בחולין אומרת שהקדוש ברוך הוא מיעט את הלבנה, והכפרה על מיעוט הלבנה היא שעירי ראשי חודשים. זה קורבן ראש חודש, והוא מהווה כפרה על מיעוט הלבנה. מסביר המהר״ל מפראג בספרו באר הגולה, באר רביעי, שכפרה אין הכוונה שהקדוש ברוך הוא צריך שיכפרו עליו, אלא כפרה הכוונה מה הערך של זה, למה זה נועד, מה התיקון והברכה שיש במיעוט הלבנה. בראש חודש הלבנה בשיא ההתמעטות שלה, ודווקא ההתמעטות הזאת היא פתח לקורבן. קורבן זו התקרבות גדולה. אומר המהר״ל, שכשאנחנו לא מרגישים שיש לנו מיעוט, לא מרגישים את חסרוננו, אז גם לא נרצה כל כך להתקרב. כי מי שלא מרגיש חיסרון, לא בוער לו להתקרב אל השם, אל הר סיני, אל התורה. דווקא החיסרון, חסרונה של הלבנה, הוא גורם לקורבן, להתקרבות, לרצון להתקרב. זאת אומרת שראש חודש בכלל, וראש חודש סיוון בפרט, הוא הזמן שבו האדם מרגיש את חסרונו. כלומר, שהוא רוצה להתקרב, אומר לעצמו שצריך להתקרב, צריך לחפש דרכי התקרבות. וכל זה רמוז בזה שבראש חודש סיוון עם ישראל מגיע למקום מאוד מדברי, מדבר סיני, ורואה מולו כלום. אין שום דבר. הר סיני היה הר מאוד נמוך, לא משהו בולט, ששוב מעיד, אומר המהר״ל, על תחושת חיסרון. בחר הקדוש ברוך הוא דווקא בהר שהוא ממועט, כמו שהירח ממועט. גם ההר הזה, אומר המהר״ל, באווירה של נמיכות קומה. עליו צומחים רק שיחים נמוכים, סנה. נקרא סיני על שם הסנה. אין שם אף עץ גבוה, כלום, שיחים נמוכים. אווירה של התמעטות. הלבנה ממועטת, ההר ממועט, השיחים מועטים. הכול ממועט. והמיעוט הזה הוא השורש של הרצון להתקרב. שהתורה ניתנה מתוך נמיכות קומה. אנחנו ממעטים את עצמנו, מכירים במיעוטנו. וזה השורש, שלעולם ישים אדם עצמו כמדבר, ורק כשאדם שם עצמו כמדבר, מכיר במיעוטו, אז זוכה לקבל את התורה. המהר״ל מביא עוד לגבי הודעת המיעוט של האדם, שהתמעטות הלבנה, והנחומים של הלבנה, דווקא בגלל שהיא ממועטת, אין לה את העוצמה של הוודאות שיש לה. דווקא בגלל זה יש בה משהו שיותר קרוב אלינו. מאריך בזה הרב קוק בעין איה, שאנחנו רואים שקביעת החגים היא דווקא לפי הלבנה, שיותר קרובה אל האדם. שבאמת גם האדם מבין כמה הוא זקוק להשלמת התורה, כמה הוא צריך אותה, את ההשלמה שלה. לכל חודש יש אות באותיות האלף־בית שמבטאת את מהותו של החודש, והאות של חודש סיוון היא האות זין. מי שמסתכל על האות ז' רואה שהיא בנויה כמו כלי נשק. לכן היא נקראת זין, מלשון כלי זין. זאת אומרת שיש משהו בנתינת התורה שאומר שאם האדם לא ממעט את עצמו, אם אדם לא יהיה בעמדת התמעטות כלפי התורה, אז למה לו חיים? איזה מין חיים אנושיים אלו, שאדם לא רוצה להתקרב, לא מחפש דרכי קרבה? אם הוא חושב שהוא שלם, שהוא הר גבוה, אז השם לא ירד עליו. השם יורד על הר סיני. אם הוא חושב שהוא מושלם, אז למה לו חיים? מה הוא הולך לעשות פה בעולם? ולכן אומר המדרש שהחרב ירדה מן השמיים יחד עם התורה, וביררה שבלי זה שאדם בעמדה שהוא זקוק להשלמת התורה, אז הוא סייפא. סייפא וסיפא. כמו שאומר הלל הזקן: דלא יסיף יסוף. דלא יליף קטלא חייב. כי הם חיינו. לכן גם הר סיני נקרא הר חורב, יש חרב בשם. מצד שני, המילה זיין בעברית גם מתארת מזון. הרב קוק עוסק בזה בראש מילין, שיש פה חרב ויש פה מזון. זאת אומרת, אם התורה היא הבאה להזין אותנו, ואם אנחנו שוכחים את זה, אז בעצם זה חרב. למה אנחנו זקוקים למזון? כי יש לנו מיעוט, יש לנו חיסרון תמידי, ואנחנו כל הזמן צריכים הזנה בלי הפסקה. באמת יש הרבה מנהגים בימים האלו, החל מראש חודש סיוון, הרבה מנהגים של הכנות לקראת התורה. יש כאלה שלומדים את הברייתא של סוף מסכת אבות, פרק שישי, שהוא תוספת על המסכת, של ארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם. ובימים אלו יש כאלה שיותר הולכים ללמוד, ממעטים בעבודתם ומרבים בלימוד לקראת החג. יש הרבה כינוסים בכל הארץ, הרבה מאוד כינוסים של תורה, של הכנות לקראת החג. זה הנושא בימים האלו. יש גם מנהגים של פרישות, של טהרה. הכול הכנות. היו ימים מיוחדים עם הרבה מאוד מנהגים, בכל מיני עדות ובחסידויות, שהכול זה שאדם ממעט את עצמו בשביל לדבוק ולשמוח מאוד בשמחתה של התורה. ולפי ההכנה, כך גם בעזרת השם נזכה שהקדוש ברוך הוא יאיר עלינו ועל כל ישראל את מתן התורה מחדש, ילמד אותנו תורה באהבה וברצון מחדש. שאנחנו כולנו כנסת ישראל הנמשלה ללבנה, וכפי מיעוטה כך גם, בעזרת השם, גדולתה. חודש טוב ומבורך לכל בית ישראל, בשורות טובות.

הרב קשתיאל לפרשת במדבר יום ירושלים תשפ'ו:ב-א' סיון הגיעו ישראל להר סיני.אחרי 11 חודש, א' אייר צריכים לעזוב את הר סיני.עושים מפקד מחנות והלויים.מדויק שהתנועה היא על פי דגלים.רש'י: היתה מסורת שלכל שבט דגל משלו על פי צבעי החושן וכך כל אדם זיהה את שבטו, כי הדגל היה גבוה ושונה.איש על מחנהו ואיש על דגלו.במדרש מייחסים חכמים דברים חשובים לדגלים.במעמד הר סיני ירדו צבאות מלאכים וראו ישראל שיש להם דגלים והתלהבו מהםודגלו עלי אהבה.דגל יוצר משהו מלהיב.כמו "אני דוגל ב...".דגל ביטוי לאמונה חזקה: ובשם אלוקינו נדגול.בכל העולם בני אדם על ידי דגל יוצרים התלהבות, הרמת רוח.השפת אמת: צריך לקיים את כל התורה, אבל לכל יהודי דגל בתורה של מה שמתלהב יותר.בהר סיני עם אחד, אך ביציאה לדרך יש לכל אחד דרך.ועוד שתי השלכות: ודגלו עלי אהבה - ודילוגו - מי שקצת מתלהב הוא מתרומם ומדלג מעל מכשולי החיים. (שפ'א).ועוד: עם שני עמי הארץ עוסקים בתורה ומדלגים על מילים או קוראים 'ואיבת' - בספר לשבועות, בהקדמה לתפארת, שואל איפה מצאנו שספר חכמה מונח לכולם בלי תנאי קבלה וחכמה? יוביל בהכרח לטעויות!אלא שהחידוש הגדול של מתן תורה שאם אתה בא באהבת ה' - גם טעויות באות באהבה. הקב'ה מחשיב עיסוק מ-דיוק. אלא אם כן אתה מלמד אחרים - תתפלל שלא תטעה אחרים.אפשר לומר אפילו יותר, למי שיש דגל גדול, ודאי ידלג על דברים, לא ישים לב לדברים, מי שלהוט למשל על דברי תורה לא ישים לב לדברים אחרים ואולי יהיו לו טעויות. אומר המדרש 'ודגלו' - אלו ארבעים ותשע ימים של ספירת העומר. וכך יצא שאלו ימים של חגיגות עם דגלים...בשם ה' נדגול.אנו זוכים לראות את הקשר הנכון והעמוק בין הדגל שמביא חירות עצמאות שמחה רוממות, ומתחבר לחירותה של התורה שעושה אותנו בני תורה, מתלהבים וחיים.בכל יהודה שומרון כמות הדגלים היום היא עצומה.אין דרכנו להתווכח, אבל צריכים לומר למען חיילי ישראל וקדושי ישראל: מי שנלחם למען ארץ ישראל, נלחם למען עם ישראל הוא נמצא בדגל הנכון.זה הדגל הגדול, הקדוש והאמיתי.מלחמות ישראל על הארץ לא התחילו מהשקפת עולם חילונית. לא התחיל משיגעון של מישהו...בשיעור על בבא קמא, הזכרנו תקנה הקשורה לירושלים.ודנו הפוסקים אם שייך גם בימינו. ופאת השולחן אמר שגם בימינו מחייבת קדושת ירושלים.הוא היה מגדולי תלמידי הגר'א, שעלה לארץ. חיפש את עשרת השבטים. וגם היו להם קרבות עם ערבים. באו לארץ ועברו תלאות וגם מתו על קידוש ה', על מצוות ישוב הארץ. הקימו את החורבה לזכר הגאון מוילנה. וידאו שיהיה גבוה כדגל.במלחמת העולם הראשונה היה כח עברי שנלחם והיו להם דגלים.ובטקס בבית הכנסת החורבה הביאו את הדגלים הללו בהשתתפות הנציב הבריטי והרב קוק.אנו מלאי תודה למגיני ארץ קודשנו שמוסרים נפשם על ישראל ועל ירושלים.יוביל אותנו ה' לעוד דברים גדולים.ה' הושיע המלך ייהנו ביום קראנו.נזכה לראות תפארתה של ירושלים ושמחתה הגדולה ושל כל ארצנו.שבת שלום. יום ירושלים שמח.

.

.

הרב קשתיאל לפרשת בהר-בחוקותיי תשפ'ו:בשתי הפרשות, בהר בחוקותיאומרת התורה:"ועשיתם את משפטיי... וישבתם בארץ... ואכלתם לשובע"רווחה כלכלית וביטחון.כל הראשונים נקטו שזה לא שכר.הגמ' בקידושין אומרת ששכר בעלמא הדין ליכא.וגם לא הגיוני שעשה מעשה רוחני וקיבל משהו גשמי.אלא ודאי אומרים לאדם לעשות מצווה ויזכה במדרגה רוחנית.שכר מצווה - מצווה.אלא ברמב'ם: סימן, מדד שאתם בסדר.ומשמע בפסוקים שיש שפע. עץ השדה ייתן פריו - רש'י: גם עצי סרק.בפר' בהר חוזרת על עצמה המילה ''אחיך'' הרבה. לעזור לאח שיש לו חוב על שדה, כי ימוך אחיך, לא לעבוד אח בפרך.מביא המדרש סיפור על הלל הזקן שהלך עם תלמידיו ונפרד מהם ואמר שהולך לקיים מצווה עם איזה אח - שהולך להתרחץ. ועושה טובה וחסד לגוף שהוא אחיו ועוזר לו, וגם סיפור נוסף על שהולך לאכול.מי שמשקיע במצוות טוב מאוד ומתאים שתהיה לו רווחה לגוף, אחיו.ככל שהעולם הרוחני ברור - אין חשש מרווחה חומרית.הרב קוק כותב שהסיבה לצרות והעומס בחיים הוא כדי שלא יהיה זמן פנוי מדי ויחטאו.הרמב'ן אומר שהפרשה שלנו לא מדברת על יחידים אלא על האומה.הלל הוא הדמות של מסירות נפש על התורה, היה עני ומסר נפשו בשלג על הגג ללמוד תורה.כרב יוסף שאומר שהבשר הכי משובח בשנה צריך לשמור לחג שבועות. והוא גם חג הביכורים.והוא חג מתן תורה.ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה,וישבית ה' חיות רעות מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם.ככל שנקבל בשמחה אהבה ורצון את התורה.תהיו עמלים בתורה, מעשים טובים וחסדים -תהיה ההנהגה בישראל של הברכות.בע'ה בשבועות מתפללים שיביאנו ה' לבית ה' ונזכה להביא שתי הלחם ונביא משבעת המינים, שפע של ברכת הארץ.שבת שלום, בשורות טובות.

הרב קשתיאל לל״ג בעומר התשפ״ו - שמירת החירותבזמן שהרומאים שלטו בארץ אחרי חורבן בית המקדש השני רומא הייתה אימפריה רבי יהודה טען שצריך להסתדר עם האימפריה לקחת את מה שטוב ולהתקדם יש יתרונות כלכליים ופוליטיים וצריך לשתף פעולה עם מה שמביא תועלת ורבי שמעון טען שזה לא עובד אם מפתחים שיתופי פעולה חומריים בסוף נהיים תלויים מושפעים מהמטרות שלהם מהתרבות ומהשאיפות ולכן צריך כל הזמן להיות בעמדה של שאיפת חירות לא להיות תלותי ולא כנוע השאיפות שלהם שונות משלנו ולכן לשמור על אש וגחלת פנימית שמחכה לחופשבניגלה הלכה כרבי יהודה שצריך להסתדר עם האומות אבל בנסתר בלב יש גחלת שאנחנו לא עד הסוף איתם והשאיפות שלנו אחרות ונזהרים לא להיות מושפעים מהם זו רוח החירות של רבי שמעון שליוותה את עם ישראל בגלות אמנם כאן אבל חולמים על חירות ומרד פעם בשנה בל״ג בעומר היו יוצאים לשדה מכינים חץ וקשת למרות ביטול תורה כדי לזכור את החלום להיות בני חוריןשאיפת החירות מלאה ייסורים אך נשארת נסתרת גם כשמדברים עם הגויים בשפה אחת בלב מכוונים למשהו אחר והרוח הזו החייתה את האומה הציפייה לישועה ולגאולה מבלי לגלות את הסודותרבי שמעון במסירות נפש במערה עד צווארו בחול סבל ייסורים קשים וכשיצא אמר טוב שכך זה שומר על הגחלת ולכן גם אחרי כישלונות הלהט והתקווה נשארו בכל הדורותגם היום יש קשרים עם אומות העולם ובניגלה זה נדרש אבל חשוב שבנסתר נשמור סוד וחלום משלנו זו האש שאינה מסתדרת עם העולם וביום זה מתפללים על חירות לאומית ורוחנית ומעוררים תודעת חירות למרות הקושיכוח החירות של רבי שמעון בא מדבקות עצומה בתורה עד שלא עזב אותה ופטרו אותו מתפילה התורה היא מקור החירות אין בן חורין אלא מי שעוסק בתורה והיא נותנת חירות פנימית במיוחד תורת הסוד אך כל התורה חירותרבי שמעון הביא את תורת החירות ולכן הוא מעיין החירות ממנו שואבים וכל מי שאכפת לו מחירות עם ישראל צריך דבקות בתורה בלי זה יש שיעבודים ולכן ההנהגה חייבת להיות מחוברת לתורה ולקבל השראה מתלמידי חכמיםהלילה להיזהר לא לנסוע למירון וממדורות בגלל רוחות חזקות ולהיזהר מאוד מאש וחשמל

.

.