Cinemascope 466: What is a Oner? "The Studio", "Adolesence", "Presence" and the art of the very long take

סצינות בשוט אחד ארוך או סרטים בשוט אחד. פתאום רואים אותם בכל מקום. ״התבגרות״ של נטפליקס מציג ארבעה פרקים בשוט אחד. ״הסטודיו״ של סת רוגן באפל טי.וי, מציג פרק שלם בשוט אחד. ״נוכחות״ של סטיבן סודרברג מכיל 35 שוטים ארוכים בלבד בסרט שלם. וגם סצינת הפתיחה של ״שלושת המוסקטרים: ד׳ארטניאן״. האם הקהל שם לב לזה? האם זה רק קריצה פנימית לסיניפילים ומבקרי קולנוע? ומאורסון וולס דרך בריאן דה פלמה, רוברט אלטמן, מרטין סקורסזי, אלפונסו קוארון, ג׳ו רייט ואלחנדרו גונסלס איניאריטו - למה הם בכלל עושים את זה?Scenes in one long shot or movies in one shot. Suddenly you see them everywhere. Netflix's "Adolesence" presents four episodes in one continuous shot. Seth Rogen's "The Studio" on Apple TV, has an entire episode (episode 2) in one single 26 minute shot. Steven Soderbergh's "Presence" contains only 35 long shots in an entire movie. And so does the opening scene of "The Three Musketeers: D'Artagnan." Does the audience notice this? Is it just an inside wink to cinephiles and film critics? And from Orson Welles through Brian De Palma, Robert Altman, Martin Scorsese, Alfonso Cuaron, Joe Wright and Alejandro Gonzalez Inarritu - why do they do it?