Dream Baby Dream - שיחה עם ד"ר עדינה קמיאן על הסוריאליזם

סוריאליזם הוא מזמן לא מושג ששגור רק בפי קבוצת האמנים שהגתה אותו ב-1924, ובטח שלא שייך רק לאקדמיה. בכל מקום אנחנו שומעים "היה לי יום סוריאליסטי", "איזו חוויה סוריאליסטית", סוריאליזם פה, סוריאליזם שם. והנה עברו מאה וקצת שנים מאז פרסם מנהיג החבורה ושומר הסף שלה, אנדרה ברטון, את המניפסט הסוריאליסטי ובו הצהיר כי זוהי "האמונה בכל יכולתו של החלום, במשחקה נטול התכלית של המחשבה". נדמה שהחזון שלו התגשם, ואולי אפילו הרבה מעבר למה שציפה.אבל האם סוריאליזם הוא באמת רק שם נרדף למצבים מוזרים ומשונים? לשעונים נוזליים, סלעים מרחפים וחלומות בהקיץ? ומה לגבי העובדה שקבוצה שנראית במבט ראשון כמי שראשה בעננים, הייתה למעשה מושרשת מאוד בקרקע הפוליטית והחברתית של זמנה? קבוצה שאימצה רעיונות של מרקסיזם, אנרכיזם ושחרור חברתי מתוך אמונה כי הלא מודע והדמיון מעבר להיותם עניין אמנותי, הם גם כוח שיכול לשנות את העולם.הסוריאליזם לא היה רק זרם בציור. הוא היה תרבות שלמה שהתקיימה בספרות, בצילום, בקולנוע ובחיי היומיום. הוא ביקש ללמד אותנו לא רק לחלום, אלא גם להביט אחרת במציאות. לשוטט בעיר כשהגוף ברחוב אך הראש כאמור בעננים, למצוא משמעות במקריות, ולהאמין כי מאחורי הדברים המובנים מאליהם מסתתרים קשרים נסתרים.אבל כמו כל תנועה מהפכנית, גם הסוריאליזם נשא בתוכו סתירות עמוקות. מה היה יחס חברי הקבוצה לאמניות שנאלצו להיאבק בניסיון להפוך אותן למוזות במקום ליוצרות? כיצד אפשר ליישב את סקרנותם שגם היא לא חמקה מן המבט המערבי האקזוטי כלפי תרבויות רחוקות עם העובדה שהם היו מתנגדים חריפים לקולוניאליזם? ומה קורה כאשר הכוחות הלא רציונליים שאמורים לשחרר את האדם מתחילים להופיע גם בזירה הפוליטית?אם הסוריאליסטים האמינו שהחלום יכול לשחרר את האנושות, שנות השלושים הציבו בפניהם שאלה קשה בהרבה. מה קורה כאשר גם הפוליטיקה מתחילה לדבר בשפת המיתוס, הרגש והדמיון? עליית הפאשיזם, מלחמת האזרחים בספרד וניצחונו של פרנקו העמידו במבחן את האמונה הסוריאליסטית בכוחו המשחרר של הלא מודע. לפתע עלתה האפשרות שאותו דמיון פורץ גבולות עלול גם להוליד מפלצות.כדי להבין את כל האנדרלמוסיה הזאת, ישבתי עם האוצרת הראשית לאמנות מודרנית במוזיאון ישראל, ד"ר עדינה קמיאן, לשיחה על מאה שנים של סוריאליזם. מעבר לכל הדיבורים על חלומות, תת מודע, העיר כמרחב של תשוקה ודמיון, מרחפת גם השאלה שממשיכה לרחף גם היום:האם הסוריאליזם נכשל? או שהוא הצליח כל כך, שאנחנו כבר לא מזהים אותו סביבנו?מדיוויד לינץ', דרך הממים של הרשתות החברתיות ועד לבינה המלאכותית, ייתכן מאוד שהסוריאליזם חדל להיות תנועה אמנותית והפך לאחת הדרכים המרכזיות שבהן העולם המודרני מדמיין את עצמו, כשהחלום מזמן כבר לא מתרחש רק בלילה.