גבר יוצא למסע בתוך הרהוריו | צפריר בשן

פעם כשהייתי בכיתה ד', צפריר היה איתי בכיתה חודש ואז יום אחד נעלם. אחרי 30 שנים גיליתי את הסיפור הדרמתי שעומד מאחורי ההעלמות הזו.בלי (ואולי בעצם עם) קשר, הוא התגרש לפני שנה וחצי. הוא שיתף אותי בהרהורים על המסע שהוא עובר מאז הפרידה. על פחד לשקוע בדכאון, על חיפוש עצמי מחדש, על קושי לשחרר דברים ולהתקדם, על תקשורת אינפורמטיבית מול רגשית, על חמלה ורוחניות, ואפילו על אילוף כלבים.צפריר העלה נקודה מעניינת, והיא שבן/ת הזוג שלנו הוא מי שגורם לנו לתת דין וחשבון, ואז אנחנו מאשימים אותו על הדין והחשבון שהוא דורש מאיתנו. כל זה במקום לקחת אחריות על המעשים שלנו.אחת השאלות שיצאתי איתן מהשיחה עם צפריר היא, האם רובנו צריכים בן או בת זוג (או ילדים או כלב) שיהיו עוגן עבורנו, ואם כן, מדוע אנחנו צריכים עוגן חיצוני? מה דעתכם ודעתכן?