הלכות קדיש חלק ג | "קדיש יתום" - מקורו? למה? סיכום ההלכות | סיפור - הקדיש של הרידב"ז | רבי דוד בכר

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=Nlot9qusjv4לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1eGUtb0OBQFK7v2zGPVEwxnpsjEkTePrd/לכל השיעורים בנושא הלכות ומנהגיםhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/1T90V86fyHdhon5c4HiAF2BT_XRSK-OIb/נוהגים היתומים לומר קדיש על אביהם או אימם שהלכו לעולמם, וכן על שאר יקיריהם שאין מי שיאמר אחריהם קדיש. מה המקור לאמירת קדיש זו? מהי התועלת שיש באמירת הקדיש?בספרות התורנית עוד מזמן התנאים מופיע מעשה נורא עם רבי עקיבא, שפעם ראה רבי עקיבא אדם אחד שהיה ערום ושחור כפחם, והיה טוען על ראשו מטען עשרה טעונים והיה רץ כמרוצת הסוס. גזר עליו והעמידו, ואמר לאותו האיש, למה אתה עושה עבודה כזו קשה? אם עבד אתה ואדוניך עושה לך כך, אני אפדה אותך מידו. ואם עני אתה אני מעשיר אותך. אמר לו: בבקשה ממך אל תעכבני שמא ירגזו עתה הממונים עלי. אמר לו: מה זו ומה מעשיך? א"ל: אותו האיש מת הוא, וכל יום ויום שולחים אותי לחטוב עצים ושורפים אותי בהם. א"ל: בני! מה היתה מלאכתך בעולם הזה שבאת ממנו? א"ל: גבאי המס הייתי, והייתי מראשי העם ונושא פנים לעשירים והורג עניים. א"ל: כלום שמעת מן הממונים עליך אם יש לך תקנה? א"ל: בבקשה ממך אל תעכבני שמא ירגזו עלי בעלי פורענויות, שאותו האיש אין לו תקנה, אלא ששמעתי מהם דבר שאינו יכול להיות, שאלמלא היה לו לזה בן שהוא עומד בקהל ואומר 'ברכו' או 'יתגדל' ועונים אחריו "יהא שמיה רבא מברך" מיד מתירים אותו מן הפורענות, ואותו האיש לא הניח בן בעולם, ועזב אשתו מעוברת, ואיני יודע אם תלד זכר מי מלמדו. אותה שעה קיבל עליו רבי עקיבא לילך ולחפש אם הוליד בן כדי שילמדו תורה ויעמידו לפני הציבור. מצא רבי עקיבא את בנו של אותו האיש כשעודנו ערל ולא נימול, נטלו רבי עקיבא ומל אותו, והושיבו לפניו ללמדו תורה, ולא היה מקבל תורה, עד שישב עליו רבי עקיבא בתענית ארבעים יום והתפלל עליו, עד שיצאה בת קול ואמרה לרבי עקיבא שנתקבלה תפילתו, ואז הלך ולימדו תורה וקריאת שמע ותפילה וברכת המזון, והעמידו בתוך הקהל ואמר קדיש וברכו את ה' המבורך, וענו הקהל אחריו. באותה שעה התירו את המת ופטרוהו מן הפורענות, ובא לרבי עקיבא בחלום ואמר לו: "רבי! תנוח דעתך בגן עדן, כשם שהנחת את דעתי, והצלתני מדינה של גהינם". בזוהר הקדוש מובא אותו מעשה בדיוק, רק שם מסופר שרבי עקיבא גם לימד אותו לומר 'הפטרה' בבית הכנסת, וכן עשה, והמשיך ולימדו תורה עד שנסמך בתואר 'רבי', ואז נגלה המת בחלום אצל רבי עקיבא וא"ל: "רבי! הקב"ה ינחמך כפי שניחמתני, כי בשעה שאמר בני הפטרה, הפקיעו ממני דין גיהנם, ובשעה שעבר להתפלל ואמר קדיש, קרעו לי גזר דיני מכל וכל, ובשעה שנתחכם בני והוסמך על ידך, עטרוני בכתרם של צדיקים והושיבוני עמהם בגן עדן.ובזוהר במקום אחר כתוב שאותו הבן הוא רבי נחום הפקולי. ולמה קראוהו הפקולי? על שם שנאמר "פקו פליליה" (ישעיה כח ז) שהוציא את אביו מדין גהינם.ובבית יוסף יורה דעה סימן שעו הביא בשם הכל בו על מה שנמצא בהגדה שפעם אחת פגע רבי פלוני באחד שהיה מקושש עצים וכו' אמר ליה אין מי שיצילני אם לא שיאמר בני קדיש אחד או יפטיר בנביא. על זה פשט המנהג לומר בנו של מת קדיש בתרא כל שנים עשר חודש, וגם להפטיר בנביא. ויש שמתפללין כל מוצאי שבת תפילת ערבית לפי שבאותה שעה חוזרין הרשעים לגהינם ואפשר שתגן עליהם אותה תפילה. עכ"ל. וכתב הב"י שמעשה זה הוא המעשה המופיע בזוהר הנ"ל. והעתיק הרמ"א הדברים להלכה שם בסעיף ד.וכתב המהרח"ו בשער הכוונות שרבינו האריז"ל גילה שאמירת הקדיש אינה מועילה רק בשביל להציל הנפטר מגהינם, אלא גם בגן עדן מועיל להעלות מדרגה לדרגה. ולכן נהגו לומר קדיש על כל בר ישראל אפילו אם היה צדיק גדול מאוד . ונהגו להמשיך לומר קדיש ביום הפטירה אפילו עד אחר מאה שנה, כיון שאין סוף למדרגות שיכול לעלות בהם.ומטעם זה כתב עוד שיש לומר קדיש יתום גם בשבתות וימים טובים, אפילו שביום השבת לא שולטת אור של גהינם, משום שמועיל גם להעלות הנשמה מדרגה לדרגה בגן עדן.הלכות ודינים נוספים תוכלו לשמוע בשיעור שלפניכם "שמעו ותחי נפשיכם…"