דבר נא - לימוד הלכה ויהדות

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=mgIv6hUfDCgלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1YXx3lityLC47g011mVb70jtOf4-MPuGW/לכל השיעורים בנושא כלליhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/התעלומה מאחורי העונש של משה ואהרון על הכאת הסלע ממשיכה להעסיק רבים. בספר תלמי יחיאל מוצעת נקודת מבט מרתקת שמסבירה מדוע טעות שנראית מינורית הובילה לאיסור כניסה לארץ ישראל. מתברר שלא מדובר רק בפעולה נקודתית, אלא במסר רוחני בעל משמעות אדירה לדורות, כפי שמובא בילקוט שמעוני על חשיבות החינוך וההנהגה.#משהרבנו #פרשתחוקת #יהדות

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=Ht3G6NkvW_Mלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1C7vvnhR6CMJGNXBz7uk2fbOb57cqot36/לכל השיעורים בנושא חיזוקים קצרים ומיוחדיםhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/1hbPf5fisj9cHqThkDebyM2xi1MBIDApr/התעלומה שמעסיקה דורות: מדוע דווקא עכשיו, אחרי שנים של ניסים המבוססים על הכאת המטה, בחר הקדוש ברוך הוא לשנות את הכללים ולדרוש ממשה דיבור אל הסלע? הניתוח המרתק הזה צולל אל עומק הסוגיה ומסביר את ההבדל העצום בין כוח המעשה לכוח הדיבור. מדובר בשיעור לדורות על כבוד שמים, והסבר שופך אור על אחת הפרשות המורכבות בתורה.#פרשת_חוקת #משה_רבינו #תורה #יהדות #פרשת_השבוע

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=8oYfQCtvBLkלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1DB7416KOIajNvM6qyD6k7qBuAT_BfhuO/לכל השיעורים בנושא כלליhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/בפרשתינו יש ב' מאפיינים ייחודיים מאוד: א. פרשה זו מתחילתה עד סופה, בכל דבריו של בלעם בן בעור, אין שום הפסקה כלל בין עניין לעניין, לא נמצא בה לא פרשה 'פתוחה' וגם לא סתומה'. ב. בפרשה זו, זו הפעם הראשונה שעם ישראל לא נמצא כלל ועיקר בכל הסיפור, התורה מתארת מעשים שקרו כביכול מאחורי הגב של עם ישראל, ועם ישראל לא נמצא בתוך אותו סיפור/על העניין הראשון מביא החפץ חיים זיע"א את מה שכתוב בילקוט שמעוני - כי ההפסקות שיש בכל פרשיות התורה, פתוחה וסתומה, משמשות כדי ליתן רווח למשה רבנו ע"ה להתבונן בין פרשה לפרשה[2]. ולכן כאן שמדובר בנבואת בלעם הרשע וכפי שמתואר בתורה בלעם בא לקלל, אבל הקב"ה הכניס בפיו ברכות, אם כן כל הדיבור שלו היה בעל כרחו כמי שכפאו השד. וכשאדם מדבר בעל כרחו ללא רצונו, כל דבריו באים בשטף בלי בינה ודעת ובלי התבוננות בכלל על מה שאומר, כאילו רק מבקש לסיים.כלומר – בלעם היה בבחינת "מלאך רע עונה אמן בעל כרחו" (שבת קיט ע"ב), ולכן נהג במהירות ופזיזות רק כדי לסיים דבריו.ולגבי העניין השני, יש להתבונן היטב את גודל חסדו וטובו של השי"ת. הלא בזמן הזה עם ישראל יושב לבטח ושוכן במדבר, איש על מחנהו ואיש על דגלו, איש איש לבית אבותיו, אין להם לא טרדות של פרנסה ולא טרדות ביטחוניות, לא חשש ממזג אויר קיצוני, ולא חשש מאסונות טבע. עם ישראל מונהג בהשגחה פרטית ע"י הקב"ה ולא חסר לו דבר "וישראל ישכון לבטח".והנה באה התורה וכביכול מסיטה את המצלמה לכמה ק"מ ממקום מושבם של ישראל, ומראה לנו מה בעצם חושבים וזוממים עלינו, מה פועלים מבקשי רעתינו לעשות לנו בכל רגע ובכל שעה. לאבד את הכל כרגע, בקללה אחת ב"מ רצה בלעם לכלות את כל שונאיהם של ישראל.כאן רוצה התורה הקדושה שנתבונן מעט, אולם בלעם עצמו לא רצה להתבונן כי לא היה נח לו בדברים שהוא אומר, אבל אנחנו כן צריכים לשים רווח בין פרשה לפרשה, כן צריכים לעצור לרגע את מירוץ החיים ולהבין שבכל דור ודור עומדים עלינו 'כפשוטו' לכלותינו. ומי מצלינו מידם? מי מיפר עצתם ומקלקל מחשבתם? רק הקב"ה מלוא כל הארץ כבודו. שהוא רואה ויודע ושומע הכל, ואין דבר נעלם ממנו.בשיעור שלפניכם תקבלו תמונה שלימה של מה שקורה בזמנינו, ומה מוטל עלינו לעשות. חיזוק גדול גם בזמן של מלחמות וקשיים. "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=mujtcs4ItwUלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1Ojxi-CG12uFPjpzQcOAlGypc1WrZFde4/לכל השיעורים בנושא כלליhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/רבים תוהים מדוע מנהיג דגול כמו משה רבנו לא זכה להיכנס לארץ ישראל רק בגלל טעות של הכאת הסלע. כאן נחשפת זווית חדשה ומעמיקה על כוחו העצום של הדיבור האנושי אחרי מעמד הר סיני. החיבור הזה מסביר כיצד הדיבור יכול לשנות את מעשה הבריאה, והעונש החמור לא הגיע רק בגלל המעשה עצמו, אלא בגלל ההחמצה הגדולה של הזדמנות להראות לעם ישראל את העוצמה שטמונה בהם. צפו בתובנה מרתקת על האחריות המנהיגותית ועל הכוח הנסתר שקיים בכל אחד מאיתנו מאז מתן תורה.#פרשתחוקת #משהרבנו #כוחהדיבור #תורה #יהדות

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=immt6ER1i3Aלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1emo0AeSg1UPRuRJp0B4rCNfG41DmAWO8/לכל השיעורים בנושא כלליhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/הבורא הטמיע תנאי יסוד במעשה בראשית: חוקי הטבע מחייבים את כולם, אך יש יוצא מן הכלל עוצמתי. כוחה של התורה מעניק לגדולי הדור יכולת נדירה לכופף את המציאות הטבעית ולהכפיף אותה לרצונם. ניתוח מרתק של דברי האור החיים הקדוש חושף כיצד עמד שרו של ים מול בני ישראל, ומדוע הקב״ה נאלץ להשתמש ב״תחכום״ אלוהי כדי להכריע את הדין לטובת משה רבנו. השיתוף הזה מציע זווית חדשה על הקשר המיסטי שבין דבקות בתורה לבין שליטה על כוחות היקום.#אור_החיים #תורה #ים_סוף

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=ww0vB0GhNIkלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/14ZAUlWIZGKIRG8E2JmqCIP6-oOsZAcbW/לכל השיעורים בנושא כלליhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/סיפור עוצמתי על כוחו של צדיק והנהגה אמונית. רבי פנחס בן יאיר נתקל בנהר שסירב להיחצות, אך גילה כי כאשר אדם פועל בוודאות של רצון הבורא, הטבע עצמו נכנע לפניו. הסרטון מציג השוואה מרתקת בין קריעת הים לבין הנס הפרטי שחולל רבי פנחס, ומעורר מחשבה על גדלות האדם והשפעתו על העולם הסובב אותו. מסע מרגש אל תוך גדולי ישראל וההשגחה הפרטית.#סיפוריצדיקים #רביפנחסבניאיר #סיפוריחזל

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=cYQ3b3EpSRIלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1X3fHKX_uhIIAXlKEKxaSnCbpEXk2AuJg/לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשוןhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/הלכות לשון הרע כלל ה - ב וָאַעַן וָאֹמַר, אָסוּר לְבַזּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ מִצַד חֶסְרוֹן שְׁלֵמוּת הַמַעֲלוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, הֵן בְּחָכְמָה, הֵן בִּגְבוּרָה, הֵן בְּעֹשֶׁר וְכָל כְּהַאי גַּוְנָא (וכל כיוצא בזה). וַאֲפָרֵשׁ אֶת דְּבָרַי בְּכָל הַפְּרָטִים. הֵן בְּחָכְמָה, כְּגוֹן לְהַצִיעַ לִפְנֵי אֲנָשִׁים, אֵיךְ שֶׁפְּלוֹנִי אֵינְנּוּ חָכָם, וְלֹא מִבָּעֵי אִם הוּא דְּבַר שֶׁקֶר אוֹ הוּא אֱמֶת בְּמִקְצָתוֹ, וְהוּא מְגַזֵּם אֶת הַדָּבָר יוֹתֵר מִמַה שֶּׁהוּא, בְּוַדַּאי עָוֹן גָּדוֹל הוּא עַד מְאֹד, וְהוּא יוֹתֵר חָמוּר מִסְתַם לָשׁוֹן הָרָע, וְהוּא בִּכְלַל מוֹצִיא שֵׁם רָע, כִּי הוּא מַשְׁפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ בִּשְׁקָרָיו. אַךְ אֲפִלּוּ הוּא אֱמֶת גָּמוּר, הֲלֹא כְּבָר הִשְׁרִישׁוּנוּ כָּל הָרִאשׁוֹנִים וְכַנַּ''ל בִּכְלָל א', דְּלָשׁוֹן הָרָע הוּא אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת. וְדָבָר זֶה, דְּהַיְנוּ, מַה שֶּׁשּׁוֹלֵל מִמֶנּוּ הַמַעֲלוֹת בְּוַדַּאי גַּם כֵּן בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע הוּא, דַּהֲלֹא כָּתַב הָרַמְבַּ''ם בְּפֶרֶק א' דְּאָבוֹת (מי''ז) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ שָׁם: וְלָשׁוֹן הָרָע הוּא סִפּוּר רָעוֹת הָאָדָם וּמוּמָיו וּלְגַנּוֹתוֹ בְּאֵיזֶה צַד שֶׁיִּהְיֶה מִן הַגְּנוּת, וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה הַמְגֻנֶּה חָסֵר וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרִיךְ שָׁם דְּלָשׁוֹן הָרָע נִקְרָא אִם הוּא אֱמֶת מַה שֶּׁדִּבֵּר עָלָיו, עַיֵּן שָׁם. וְגַם מִמַה שֶּׁכָּתַב בְּפֶרֶק ז' מֵהִלְכוֹת דֵּעוֹת (הלכה ה'), שֶׁלָּשׁוֹן הָרָע נִקְרָא דָּבָר שֶׁגּוֹרֵם, אִם יִתְוַדַּע זֶה לַאֲנָשִׁים, לְהַזִּיק לוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ אוֹ לְהָצֵר לוֹ אוֹ לְהַפְחִידוֹ, נִרְאֶה בָּרוּר, שֶׁחֶסְרוֹן שְׁלִילַת הַמַעֲלוֹת לָשׁוֹן הָרָע גְּמוּרָה הוּא מִן הַתּוֹרָה, שֶׁאִם נִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב נִמְצָא, שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת שֶׁיְּסֻבַּב עַל יְדֵי זֶה הֶזֵּק בְּמָמוֹנוֹ אוֹ לְהָצֵר לוֹ וְכוּ'. וְרִאשׁוֹנָה נְבָאֵר אֶת מַה שֶּׁאָנוּ עוֹסְקִים בּוֹ עַתָּה, דְּהַיְנוּ, אִם אָמַר עָלָיו שֶׁאֵינֶנּוּ חָכָם, אֵין חִסָרוֹן גָּדוֹל מִזֶּה עַל פִּי אֱמֶת, כִּי אִם הוּא עֲדַיִן אֵינוֹ נָשׂוּי, אִם יִתְפַּרְסֵם זֶה לַאֲנָשִׁים לֹא יִמָצֵא מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהִתְחַתֵּן עִמוֹ, וְאִם הוּא בַּעַל עֵסֶק, אֵיזֶה עֵסֶק שֶׁיֵּשׁ לוֹ, הֵן אֻמָּנוּת אוֹ מְלַמְדוּת, לֹא יִמָצֵא מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהִתְחַבֵּר עִמוֹ בְּעִנְיָנָיו, וּבִפְרָט אִם הוּא אִישׁ מוֹרֶה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְהוּא אוֹמֵר עָלָיו לַאֲנָשִׁים שֶׁאֵינְנּוּ חָכַם, מִלְּבַד שֶׁהוּא אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע מִן הַתּוֹרָה, שֶׁבְּוַדַּאי אִם יִתְקַבֵּל זֶה לִפְנֵי הַשּׁוֹמְעִים וְיִתְפַּרְסֵם זֶה בָּעִיר, יְסִבַּב לוֹ עַל יְדֵי זֶה הֶפְסֵד בְּמָמוֹנוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִי שֶׁיִּרְצֶה לֵילֵךְ אֶצְלוֹ לְדִין וְלִפְשָׁרָה. וְגַם יוּכַל לְהִסָבֵב יוֹתֵר מִזֶּה, שֶׁעל יְדֵי סִבַּת הַשְׁפָּלָתוֹ לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעִיר, יִסְתַּלֵּק לְבַסוֹף מִמְקוֹמוֹ עַל יְדֵי זֶה, וְדָמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו תְּלוּיִין בְּהַמְסַפֵּר הַזֶּה, כִּי עַל יְדֵי הַלָשׁוֹן הָרָע שֶׁלּוֹ יָרַד עִמוֹ לְחַיָּיו מַמָשׁ, עוֹד הוּא מַשְׁפִּיל בָּזֶה מְאֹד אֶת כְּבוֹד הַתּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ וְנִקְרָא מְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁאָמְרוּ רַזַ''ל, שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה יִתְמוֹטֵט, חַס וְשָׁלוֹם, מְאֹד מְאֹד קִיּוּם הַתּוֹרָה, כִּי אַחַר כָּךְ, אִם יַזְהִירֵם הָרַב עַל אֵיזֶה מִצְוָה מֵהַתּוֹרָה, לֹא יָחוּשׁוּ כְּלָל לִדְבָרָיו, מִכֵּיוָן שֶׁכְּבָר נִתְפַּרְסֵם בְּעֵינֵיהֶם עַל יְדֵי בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע לְאִישׁ שֶׁאֵינוֹ חָכָם.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=zn6PjTkKxvwלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/15aik6qrNlSTM8EFVCF6A0q7MZV9RWaLT/לכל השיעורים בנושא חיזוקים קצרים ומיוחדיםhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/1hbPf5fisj9cHqThkDebyM2xi1MBIDApr/הסיפור על משה רבנו והסלע הוא הרבה מעבר לאירוע היסטורי. הוא טומן בחובו מסר מטלטל על הדרך שבה אנחנו ניגשים לאנשים שקשה לנו איתם, ובעיקר לילדים שלנו. לעיתים נדמה שהצד השני אטום כמו סלע, אך הסרטון חושף כיצד לשון רכה ודיבור מכבד יכולים לחולל פלאים ולהוציא מאדם את הטוב ביותר שבו, גם כשהתייאשנו. תובנה עוצמתית על כוחה של מילה טובה והשפעתה על דורות.#חינוךילדים #פרשתהשבוע #מסרלחיים #יהדות

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=xXTJ78X6St0לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1APQoPdirXF1JVxWIGKaQ4vEo3ye7SPZC/לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשוןhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/הלכות לשון הרע כלל ה - א כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְבַזּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ בְּעִנְיָנִים דְּבֵין אָדָם לַמָקוֹם, כֵּן אָסוּר לְבַזּוֹתוֹ בְּעִנְיָנִים דְּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וַאֲפִלּוּ אִם לֹא נִתְעָרֵב בְּהַסִפּוּר הַזֶּה (א) שׁוּם תַּעֲרוֹבוֹת שֶׁל שֶׁקֶר. וְלֹא אֲכַחֵד תַּחַת לְשׁוֹנִי, כִּי יֵשׁ בָּזֶה שָׁרָשִׁים וַעֲנָפִים רַבִּים, וְהַרְבֵּה פְּעָמִים יִשְׁתַּנְּה זֶה הַדִּין וּנְבָאֲרֵם אִם יִרְצֶה ה' לְקַמָן בִּכְלָל י' בַּאֲרֻכָּה, אַךְ עַתָּה נְבָאֵר מֵהֶם פְּרָט אֶחָד לְאִסוּר, אֲשֶׁר לֹא יִפֹּל בּוֹ שׁוּם סָפֵק, וְהוּא כְּגוֹן שֶׁרוֹאֶה לְאֶחָד, שֶׁבִּקֵשׁ מֵאֵת חֲבֵרוֹ שֶׁיַּלְוֶנּוּ מָעוֹת (אַף שֶׁהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה דְּאוֹרַיְתָא (שמות כ"ב כ"ד) דְּ''אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה'', וּכְמוֹ שֶׁמְפֹרָשׁ בְּסֵפֶר הַמִצְוֹת לָרַמְבַּ''ם), אוֹ שֶׁיֵּיטִיב עִמוֹ בִּשְׁאָר טוֹבוֹת וְלֹא הֵיטִיבוֹ, אוֹ בְּלָאוִין דְּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, (ב) כְּגוֹן, נְקִימָה וּנְטִירָה, (ג) (וּכְפִי מַה שֶּׁמְפָרֵשׁ, (ביומא כ"ג) אֵיזֶה הִיא נְקִימָה וּנְטִירָה, עַיֵּן שָׁם) כֵּיוָן (ד) שֶׁלֹּא עָשָׂה לוֹ רָעָה, (וְגַם אֵין שׁוּם תּוֹעֶלֶת לְאוֹתוֹ פְּלוֹנִי שֶׁכְּנֶגְדּוֹ בְּסִפּוּרוֹ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לִבְנֵי אָדָם), לָכֵן הַהוֹלֵךְ וּמְגַנְּה אוֹתוֹ בָּזֶה לִפְנֵי אֲנָשִׁים, לָשׁוֹן הָרָע נִקְרָא מִן הַדִּין. וְכָל זֶה אֲפִלּוּ אִם רוֹאֶה דָּבָר זֶה בְּעַצְמוֹ, וְנִתְבָּרֵר גַּם כֵּן אֶצְלוֹ, שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהֵיטִיב עִמוֹ הַטוֹבָה הַזֹּאת, אַךְ לֹא הֵיטִיבוֹ (ה) מִפְּנֵי רֹעַ טִבְעו, וְשַיָּךְ בָּזֶה כָּל חֶלְקֵי הָאִסוּר, אֲשֶר נִתְבָּאֵר בַּכְּלָל הֶעָבָר בְּסָעִיף ג' לְעִנְיַן בֵּין אָדָם לַמָקוֹם. וַאֲפִלּוּ אִם מְנִיעַת הַטוֹבָה הָיְתָה לְאָדָם אַחֵר, וְהַמְסַפֵּר מְכַוֵּן רַק לְקִנְאַת הָאֱמֶת, וְכָל שֶׁכֵּן אִם מְנִיעַת הַטוֹבָה הָיְתָה לְהַמְסַפֵּר בְּעַצְמוֹ, בְּוַדַּאי אָסוּר אַחַר כָּךְ לֵילֵךְ וּלְגַנּוֹתוֹ עֲבוּר זֶה, וְהָעוֹבֵר עַל זֶה לְבַד שֶׁנִּכְשָׁל בַּעֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע (ו) עוֹד נִכְשָׁל בָּזֶה בְּלָאו דְּ''לֹא תִטֹר'', וְאִם מְכַוֵּן בְּהַסִפּוּר הַהוּא לִנְקֹם מִמֶנּוּ עֲבוּר זֶה וּלְפַרְסֵם אֶת רֹעַ לְבָבוֹ לִפְנֵי אֲנָשִׁים, עוֹבֵר גַּם כֵּן בְּלָאו דְּ''לֹא תִקֹם'', מִלְּבַד אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע. הלכות לשון הרע כלל ה - ב וְהִנֶּה עַד כֹּה הִצַעְנוּ מֵעִנְיְנִי דִּבּוּר הָאִסוּר הַרְבֵּה דְּבָרִים, שֶׁהֵם מִשְׁתַּנִּים לִפְעָמִים בְּדִינָא לְפִי הָעִנְיָן. וְעַתָּה בַּסְעִיפִים הַלָּלוּ נְדַבֵּר בַּחֵלֶק הַגָּדוֹל שֶׁבַּחֲלָקָיו, מִפְּנֵי שֶׁאֵין שׁוּם צַד זְכוּת עַל הַמְסַפֵּר, כִּי אֵינֶנּוּ מְכַוֵּן לְשׁוּם תּוֹעֶלֶת, רַק לְסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ, וְהַמַכְשֵׁלָה בּוֹ יוֹתֵר מָצוּי, שֶׁנִּכְשָׁלִין בּוֹ כִּמְעַט רֹב הָעוֹלָם וְרַק מִצַד חֶסְרוֹן יְדִיעָה. וְלָכֵן אֲבַקֵשׁ, שֶׁאַל יִהְיֶה לְפֶלֶא בְּעֵינֶי הַקוֹרֵא בַּמֶה שֶּׁאַאֲרִיךְ בּוֹ וְאַצִיעַ כָּל פְּרָט בְּפֵרוּשׁ, כִּי אֶחְשֹׁב, אוּלַי יִתֵּן ה', שֶׁעַל יְדֵי זֶה תָּסוּר מְעַט מֵהַמַכְשֵׁלָה הַגְּדוֹלָה הַזּוֹ.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=HK2iJj-va5Eלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1shuU6Vi6FHTSzBmZIO0iepUQ7vMVK1_c/לכל השיעורים בנושא כלליhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/בפרשתינו מסופר על משה ואהרון שנענשים רק על כך שלא דיברו אל הסלע להוציא ממנו מים כמו שציוה אותם ה', ובמקום זאת היכו בסלע. העונש, שאינם נכנסים לארץ ישראל. יש להבין מדוע נענשו בעונש כל כך חמור על דבר שלכאורה נחשב לטעות קטנה כל כך של הכאת הסלע במקום הדיבור עמו?מבאר בספר 'תלמי יחיאל' (מאמר י) כי מלבד הקידוש שם שמים הגדול שנמנע מהכאת משה על הסלע, אילו היו משה ואהרון פונים אל הסלע ומדברים עמו, היה כאן מוסר השכל לדורות עולם, ואותו מיעוט של כבוד שמים אינו רק לאותו רגע אלא לדורות עולם. וכך מובא בילקוט שמעוני "ודברתם אל הסלע" – כשהנער קטן רבו מכהו ומלמדו, כיון שהגדיל, בדיבורו הוא מייסר אותו. כך אמר הקב"ה למשה, כשהיה סלע זה קטן, הכית אותו שנאמר: "והכית בצור" (שמות יז) אבל עכשיו "ודברתם אל הסלע", שנה עליו פרק אחד, והוא מוציא מים מן הסלע. ע"כ.כלומר, רצה הקב"ה שעם ישראל ילמדו מכאן פרק נפלא ויסוד הכרחי בעניין חינוך הבנים לדורות עולם, שכאשר הבנים קטנים עדיין, אפשר לייסרם ברצועה ולהכותם מעט לצורך חינוך כמו שאומר שלמה המלך "חושך שבטו שונא בנו" (משלי יג כד) מי שנמנע מלייסר את בנו בעודו קטן ברצועה, אין זו אהבה אלא שנאה, שאחר כך בן זה יוצא לתרבות רעה. אולם כל זה כשהילד עדיין קטן ורך בשנים, אבל משהגדילו הנערים, שוב אין טעם ואין תוחלת בהכאתם, אלא יש לחנכם בדיבור ושיח בנועם ובנחת. פרק אחד, הלכה אחת במתיקות ועריבות, יכולים לגרום לנער להתרצות ולהתקרב אל התורה, ואז פתאום ניתן להיווכח שהנער הזה יוציא מים, מים של תורה מאותו סלע, היינו לב האבן שבקרבו. כמו שאומר שלמה המלך "ולשון רכה תשבר גרם" (שם כה טו) יש כח בלשון רכה לשבר אפילו עצם שהיא קשה."המורים" – מלמדי תינוקות של בית רבןלפי זה יש לפרש בס"ד את המילים שאומר משה רבינו לישראל "ויאמר להם, שמעו נא המורים, המן הסלע הזה נוציא לכם מים" – רש"י מפרש כי 'מורים' פירושו 'סרבנים' ובלשון יוני 'שוטים'. אולם לפי הנ"ל יש לפרש עוד.. "המורים" אלו מלמדי תינוקות של בית רבן, שלפעמים יש ילד שלבו קשה כמו סלע, והמורה סבור ובטוח שלא יצא מהילד הזה שום דבר, ולכן מכה אותו ומייסר אותו יותר מן הנדרש ונמנע מלדבר איתו כי בטוח שאין סיכוי להוציא מהילד הזה כלום, אבל כאן אומר הקב"ה כי בדיבור יש כח עצום, ואם ימצא את הגישה הנכונה ובלשון רכה, לפעמים יש בכוחו להשפיע ולחדור עמוק לליבו של הנער ולהוציא ממנו מים של תורה ומעשים טובים.המסר הגדול והעצום הזה רצה הקב"ה להעביר לעם ישראל לדורי דורות, על "כח הדיבור", שלדיבור יש השפעה גדולה יותר, ואפשר על ידי דיבור בלבד להוציא מים אפילו מסלע.למה שינה הקב"ה משאר ציווים?ובכל זאת יש להציב כאן תמיהה גדולה:מדוע שינה הקב"ה? הרי בכל האותות והמופתים שעשה משה רבינו ע"ה, הכל היה על ידי המטה שבידו, כמו שהיה במכות מצרים, שהכה ביאור במכת דם, ובמכת צפרדע, ובמכת כינים. ואפילו בקריעת ים סוף אמר לו הקב"ה "ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו".ועוד: שבפעם הראשונה שמשה הוציא מים מן הסלע, היה זה על ידי הכאה ולא ע"י דיבור, כמו שאמר לו הקב"ה במי מריבה "והכית בצור". אז מה אירע כאן שציווה אותו לדבר דוקא, ואף כעס עליו שהכה ולא דיבר?בשיעור שלפניכם תקבלו תשובות לכל השאלות הללו, ותוספת דברים להבין מהו "צדיק גוזר והקב"ה מקיים. מהו כוחן של עם ישראל אחר מתן תורה, איך רבי פנחס בן יאיר הצליח רק ע"י דיבור בלבד לחלוק את נהר גינאי ולעבור בו. "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=olFUJWdZgS4לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1uR-eCrlos6hkQBDY-5nd3l4Gr9dFqZyV/לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשוןhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/הלכות לשון הרע כלל ד - יא וְדַע עוֹד עִקָר גָּדוֹל בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ, אִם אֶחָד רוֹצֶה לְהַכְנִיס אֶת חֲבֵרוֹ בְּעִנְיָנָיו, כְּגוֹן, לְשָׂכְרוֹ לִמְלַאכְתּוֹ אוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף עִמוֹ אוֹ לַעֲשׂוֹת שִׁדּוּךְ עִמוֹ וְכָל כְּהַאי גַּוְנָא (וכל כיוצא בזה), אֲפִלּוּ לֹא שָׁמַע עָלָיו עַד עַתָּה שׁוּם רָעָה, אֲפִלּוּ הָכֵי (פֵּרוּשׁ: אעפִּ"כֵ) מֻתָּר לִדְרושׁ וְלַחֲקֹר אֵצֶל אֲנָשִׁים עַל מַהוּתוֹ וְעִנְיָנוֹ, אַף דְּיָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁיְּסַפְּרוּ לוֹ גְּנוּתוֹ, אֲפִלּוּ הָכֵי מֻתָּר, כֵּיוָן דְּכַוָּנָתוֹ לְטוֹבַת עַצְמוֹ לְבַד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ אַחַר כָּךְ לָבוֹא לִידֵי הֶזֵּק וְלִידֵי (מד) מַצָה וּמְרִיבָה וְחִלּוּל ה', חַס וְשָׁלוֹם. אַךְ נִרְאֶה לִי, שֶׁצָרִיךְ שֶׁיּוֹדִיעַ לְמִי שֶׁשּׁוֹאֵל מֵאִתּוֹ עָלָיו, שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת שִׁדּוּךְ עִמוֹ אוֹ כָּל עִנְיְנֵי הִשְׁתַּתְּפוּת וְכַנַּ''ל, וּבָזֶה לֹא יִהְיֶה עָלָיו שׁוּם חֲשַׁשׁ אִסוּר לֹא מִפְּנֵי שְׁאֵלָתוֹ, שֶׁהוּא אֵין מִתְכַּוֵּן לְגַנּוֹתוֹ רַק לְטוֹבת עַצְמוֹ כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ, (אַךְ יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַאֲמִין אֶת תְּשׁוּבָתוֹ בְּהַחְלָטָה מִפְּנֵי קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע רַק דֶּרֶךְ חֲשָׁשׁ בְּעָלְמָא לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ), וְגַם אֵין לוֹ שׁוּם אִסוּר מִפְּנֵי תְּשׁוּבַת חֲבֵרוֹ דְּנֵימָא דְּעָבַר בָּזֶה עַל ''לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל'', כִּי אַף אִם יְסַפֵּר עָלָיו חֲבֵרוֹ אֶת עֹצֶם גְּנוּתוֹ, אֵין הוּא עוֹשֶׂה בָּזֶה אִסוּר גַּם כֵּן, כֵּיוָן שֶׁגַּם הוּא אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן בִּתְשׁוּבָתוֹ לְסַפֵּר גְּנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, רַק הוּא אוֹמֵר הָאֱמֶת בִּכְדֵי לְהֵיטִיב עִם זֶה הַשּׁוֹאֵל מֵאִתּוֹ עֵצָה בְּעִנְיָן זֶה, כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּזֶה מֻתָּר מִן הַדִּין, אַךְ מְאֹד יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְגַזֵּם אֶת הַדָּבָר, יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ אֶת בֵּרוּר הַדָּבָר, וְעוֹד אֵיזֶה פְּרָטִים הַנִּצְרָכִים לָזֶה, וְעַיֵּן לְקַמָן בִּכְלָל ט' בְּהִלְכוֹת רְכִילוּת מֵעִנְיָן זֶה *. אֲבָל אִם לֹא יוֹדִיעַ לַחֲבֵרוֹ אֶת סִבַּת דְּרִישָׁתוֹ, וְיַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כְּמִתְנַכֵּר, כְּדֵי שֶׁיִּוָּדַע לוֹ בְּטוֹב מַהוּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ, נִרְאֶה פָּשׁוּט דְּעוֹבֵר בָּזֶה עַל ''לִפְנֵי עִוֵּר'', שֶׁעַל יָדוֹ יַעֲשֶׂה חֲבֵרוֹ אִסוּר אִם יְסַפֵּר עָלָיו דְּבָרִים שֶׁל דֹּפִי אֲפִלּוּ אִם אֱמֶת הוּא, כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּאִסוּר לָשׁוֹן הָרָע הוּא אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת לְכָל הַפּוֹסְקִים, וְלֹא נִתָּן לְהֵאָמֵר רַק אִם מְכַוֵּן שֶׁעַל יְדֵי סִפּוּרוֹ בִּגְנוּתוֹ, (מה) יִצְמַח מִזֶּה טוֹבָה לְאַחֵר, אֲבָל בְּלָאו הָכִי לֹא, וְאַף שֶׁעַל יְדֵי סִפּוּרוֹ נִסְבָּב טוֹבָה לְאַחֵר, מִכָּל מָקוֹם (מו) הוּא לְגַנּוֹתוֹ הִתְכַּוֵּן, עַל כֵּן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ **. * הגה''ה: עוד זאת צריך לזהר מאד, שלא ידרש את מהותו וענינו אצל מי שהוא משער שהוא שונאו, ואפלו איננה שנאה גמורה, רק שגם הוא באותו אמנות ובאותו עסק, כידוע, בעונותינו הרבים, שכל אמן וכו', כי מלבד שלא יבוא לו שום תועלת מזה, דרגיל הוא לשקר לגמרי או לפחות לגזם את הדבר מחמת שנאתו, עוד הוא מביאו בזה ללשון הרע גמורה, כי הוא בודאי יכוון בתשובתו מחמת שנאה, הגם שיאמר לך בפיו, שתשובתו איננה מחמת שנאה, רק שלא יוכל לראות ברעה שיגיעך על ידי זה אבל בלבו לא כן יחשוב. ואולם באמת אין אנו צריכין לתשובה זו כלל, שכאשר יבוא לחברו ויאמר לו אחי אמר לי ענין אחד שאני רוצה לדרש מעמך, ולא תגזם את הדבר, רק תאמר לי כפי מה שאתה יודע, ולא יהיה עליך אסור אם תגלה לי כי כוונת שנינו הוא רק לתועלת ולא לגנות למי, ואני מבטיחך שלא יודע ממני דבר, ואחר כך יציע לו את הענין, בודאי ישיב לו האמת בזה. ורב העולם נכשלים בזה, בעונותינו הרבים, בענין שדוך וכדומה שרוצים לידע עצם מהותו של המשתתף עמם, ורוצים לדרש ולחקר, הם מתנכרים ועושין עצמן כאלו אין נוגע להם מזה שמץ דבר, ועושין בזה אסור שמביאין את חבריהן ללשון הרע, ועוד יותר עושין שאין מתחילין לשאל על מי שרוצים להשתתף עמו, רק על אנשים אחרים, הכל כדי שלא יבינו שיש להם שום נגיעה בזה, ומתוך זה מביאין לחבריהם לדבר לשון הרע גמורה על הרבה אנשים, שאין שום תועלת נצמח מזה, על כן צריך לעשות כמו שכתבנו. אך בעצם הדין איך להשיב ומתי להשיב וכל פרטיו יתבאר לקמן, אם ירצה ה', בחלק ב' כלל ט' בארוכה. וכן יקרה כמה פעמים, שאחד דורש על בנו או קרובו, הדר בעיר אחרת, את מצבו וענינו, ובתוכם שואל גם כן על תורתו, אם הוא לומד עדין או לא, הנה על פי דין הוא כך, אם דעתו בשאלתו הוא כדי שיהיה מזה תועלת על להבא, דהינו, אם יודע לו שפרש מן התורה, יזרזנו על להבא, בודאי מתר ונכון הדבר, וגם הנשאל צריך להשיב לו האמת (וכזה איתא בערכין ט''ז: הרבה פעמים לקה עקיבא על ידי וכו'), ובלבד שיודיענו השואל מתחלה שהוא קרובו ורוצה לידע האמת, שבזה יוסר עון לשון הרע מן המשיב ו''לפני עור'' מן השואל, אבל מה שרגילין העולם, כשאחד עוקר דירתו מעירו לעיר אחרת, ואחר כך כשרואה את אחד מעירו הראשונה הוא חוקר ודורש אחר כל אנשי העיר בכלל, ובפרט על מצבם ותהלוכתם בדברים, שבין אדם למקום ובבין אדם לחברו, אם הם לטובה או לרעה, ובפרט שואל על בני בעלי בתים בעלי תורה, אשר היו לפניו, האם לומדים עדין תורה או פרשו הימנה, ובספור כזה אין שום התר מהתרים הנ''ל, כי השואל אין כונתו כדי שילך אחר כך ויוכיח את אנשי עירו הישנה, ובפרט המשיב לו בודאי אין כונתו לזה, וספור כזה הוא מערב בלשון הרע מראשו ועד סופו, כי הוא דורש אחר כל אחד ואחד מאנשי עירו, ויש לו מדה מיחדת על כל אחד ואחד איך לתארו ביראת ה' יתברך ואיך להגבילו במדותיו. הבט נא וראה למעלה בהפתיחה כמה לאוין ועשין עובר, כשמספר או מקבל לשון הרע על אחד מישראל, ובפרט בהספור

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=67J3dvHMCQwלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1PAUUCoXuCaMbfISSg7Q68NhxEw4HTgQk/לכל השיעורים בנושא הלכות ומנהגיםhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/1T90V86fyHdhon5c4HiAF2BT_XRSK-OIb/חוץ מהמעלה העצומה של אמירת הקדיש, צריך גם זהירות גדולה לומר את הקדיש בצורה נכונה ומדוייקת כדי שלא חלילה יאמר דברים שנשמעים חלילה כחירוף וגידוף, כמו למשל שצריך להדגיש את האות גימ"ל של "יתגדל" שלא ישמע חלילה 'יתקדל' שהוא לשון 'עורף' [תרגום קדל=עורף]. בשיעור שלפניכם תקבלו סיכום דינים והלכות של הנוסח הנכון של אמירת הקדיש וצורת ההגייה הנכונה לפי פוסקי הדורות ראשונים ואחרונים, כדי שאמירת הקדיש שלכם אכן תעשה פירות טובים ותועיל לאותן נשמות טהורות, על ידי שיהיה בה שבח אמיתי לקב"ה ולא חלילה להיפך. כמו כן תשמעו סיפור מצמרר על יונה שהפתיעה את קהל הנוכחים בשיעור תורה בבית הכנסת במשך 3 פעמים ברצף שבת אחר שבת, עד שהתברר מי הנשמה המגולגלת באותה יונה, ומה באמת היה התיקון שלה. "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=HR4K7t8QJlkלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1ceFt2hQDmET2GmRUF97kyz8TNYQdyR4Y/לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשוןhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/הלכות לשון הרע כלל ד - יב וְאִם עָבַר וְסִפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ וּבָא לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, תָּלוּי בָּזֶה, אִם הַשּׁוֹמְעִים דָּחוּ אֶת דְּבָרָיו, וְלֹא נִתְגַּנָּה חֲבֵרוֹ עַל יְדֵי זֶה כְּלָל בְּעֵינֵיהֶם, אִם כֵּן לֹא נִשְׁאָר עָלָיו, כִּי אִם הֶעָוֹן דְּבֵין אָדָם לַמָקוֹם, דְּהַיְנוּ שֶׁעָבַר עַל רְצוֹן ה', שֶׁצִוָּה עַל זֶה כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל בַּפְּתִיחָה. תִּקוּנוֹ, שֶׁיִּתְחָרֵט עַל שֶׁעָבַר וְיִתְוַדֶּה וִיקַבֵּל עַל עַצְמוֹ בְּלֵב שָׁלֵם עַל לְהַבָּא, שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כֵּן, כְּמוֹ בְּכָל עֲוֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָקוֹם. אֲבָל אִם חֲבֵרוֹ נִתְגַּנָּה עַל יְדֵי זֶה בְּעֵינֵי הַשּׁוֹמְעִים וְנִסְבַּב לוֹ עַל יְדֵי זֶה הֶזֵּק בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ, אוֹ שֶׁהֵצֵר לוֹ עַל יְדֵי זֶה, הֲרֵי הוּא כְּכָל עֲוֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ יוֹם הַכִּפּוּרִים וְיוֹם הַמִיתָה, אֵין מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּרַצֶה אֶת חֲבֵרוֹ, עַל כֵּן (מז) צָרִיךְ לְבַקֵשׁ מְחִילָה מֵחֲבֵרוֹ עַל זֶה, וּכְשֶׁיִּתְפַּיֵּס וְיִמְחל לוֹ, לֹא נִשְׁאָר עָלָיו, כִּי אִם הֶעָוֹן דְּבֵין אָדָם לַמָקוֹם וְיַעֲשֶׂה כַּנַּ''ל. וַאֲפִלּוּ אִם חֲבֵרוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ עֲדַיִן כְּלָל מִזֶּה, (מח) צָרִיךְ לְגַלּוֹת לוֹ מַה שֶּׁעָשָׂה נֶגְדּוֹ שֶׁלֹּא כַּדִּין, וּלְבַקֵשׁ מִמֶנּוּ מְחִילָה עַל זֶה, כֵּיוָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ, שֶׁעַל יָדוֹ נִסְבַּב לוֹ דָּבָר זֶה, (מט) וּמִזֶּה נוּכַל לְהָבִין כַּמָה יֵשׁ לוֹ לְאָדָם לִזָּהֵר מִמִדָּה גְּרוּעָה הַזֹּאת כִּי מִי שֶׁמֻטְבָּע, חַס וְשָׁלוֹם, בָּזֶה, כִּמְעַט אִי אֶפְשָׁר לוֹ בִּתְשׁוּבָה, כִּי בְּוַדַּאי לֹא יִזְכֹּר אֶת כָּל מִסְפַּר הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהִדְאִיב עַל יְדֵי הַלָשׁוֹן הָרָע שֶׁלּוֹ, וַאֲפִלּוּ אוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁהוּא זוֹכר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, שֶׁהֵדִיחַ עְלֵיהֶם הָרָעָה, הֵם לֹא יֵדְעוּ מִזֶּה, וְעַל כֵּן יִתְבַּיֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת אָזְנָם בָּזֶה, גַּם פְּעָמִים שֶׁיְּדַבֵּר בִּפְגַם מִשְׁפָּחָה וְיַזִּיק בָּזֶה כָּל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרָיו, וְלֹא תַּגִּיעַ אֵלָיו מְחִילָה עֲבוּר זֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רזַ''ל: הַמְדַבֵּר בִּפְגַם מִשְׁפָּחָה אֵין לוֹ כַּפָּרָה עוֹלָמִית. עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִמִדָּה גְּרוּעָה הַזֹּאת מְאֹד כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא, חַס וְשָׁלוֹם, אַחַר כָּךְ כִּמְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=jA04rY3KNlsלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/13RxMvUBvF-5SKKZS3RahH02S_Hf2Ba0Q/לכל השיעורים בנושא חיזוקים קצרים ומיוחדיםhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/1hbPf5fisj9cHqThkDebyM2xi1MBIDApr/הסרטון מציע זווית מרתקת על המציאות המורכבת של ימינו. מתוך מבט עמוק בגמרא ובמדרשים, נחשף הקשר המפתיע בין גזירות העבר לבין האירועים המתרחשים בהווה. מסתבר שמאחורי הרדיפות והקשיים מסתתרת תוכנית גדולה יותר, שנועדה לעורר את עם ישראל ולהוביל בסופו של דבר ללידת המשיח. הפרשנות מסבירה כיצד דווקא כוחות המנסים להחליש את עולם התורה, משמשים בעל כורחם כזרז להתעוררות רוחנית ולגאולה, בדומה לדינמיקה שאפיינה את גזירות המן הרשע בתקופת אסתר המלכה.#יהדות #גאולה #אמונה

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=m69Ob22tLfcלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1ol_hgTgRgDLCF3cW0KlHygJWEDgMQUa9/לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבועhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/פרשתינו עוסקת בעניין מחלוקת קורח ועדתו עם משה רבינו ע"ה. קורח, יחד עם דתן ואבירם ועוד מאתיים וחמישים איש המרידו את העם נגד משה ואהרון ועירערו על מנהיגותם. קורח טען כנגד משה ואהרון שהם נוטלים כח ושררה לעצמם, בעוד שרבים מהעם ראויים אף הם להנהגה. לבסוף אבדו כולם מן העולם שנאמר: "ותפתח הארץ את פיה, ותבלע אותם ואת בתיהם.. וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, ותכס עליהם הארץ, ויאבדו מתוך הקהל" (טז, לב-לג). מובא במדרש רבה: אמר רבי ברכיה, כמה קשה המחלוקת, שבית דין של מעלה אין קונסים אלא מבן עשרים שנה ומעלה, ובית דין של מטה מבן שלוש עשרה, ובמחלוקתו של קורח [אפילו] תינוקות בני יומן נשרפו ונבלעו בשאול תחתית, דכתיב: "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה". עוד אמרו שארבע נקראו "רשעים" ואחד מהם מי שהוא בעל מחלוקת, שנאמר (שם כו) "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה" [היינו קורח ועדתו].הזמן של עם ישראל לפני הגאולה נקרא גם כן בשם "חבלי לידה" כמו אשה הרה הכורעת לילד, וככל שמתקרב עת הלידה חשים בכאב ובצירים התוכפים ובאים, כך ימות משיח ככל שמתקרבים אל הגאולה של עם ישראל מרגישים יותר ויותר את צידי הלידה. וכבר ניבאו לנו חז"ל את כל העתיד להיות לפני לידת המשיח. אומר רבי יהונתן אייבשיץ שם, כי בזמן פורים עם ישראל היה בסוף השבעים שנה שנגזר עליו להיות בגלות, אבל חלק גדול מהעם הלך ונטה מדרך אבותיו. בשביל שיגאלו ויחזרו לארצם ארץ הקודש, היה צריך לזמן להם את המן הרשע שהוא הנחש כדי להחזירם בתשובה. וכך היה. ואסתר נמשלה לאיילה זו, שעל ידה נפעל גאולת ישראל מן הגלות – לידה חדשה, להביאם אל ארץ הקודש.רדיפת היהדות ולומדי התורה – "לידת משיח"כך יהיה אי"ה גם בגאולה העתידית. אנו עדים לצרות הולכות ותוכפות על עולם התורה. עם ישראל קשה לו להתרומם לבד, לפעמים הוא צריך כח עזר. מה עושה הקב"ה? שולח נחש להכיש אותו. חז"ל אומרים במס' מגילה דף יא ע"א על הפסוק "לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם" – אדם ולא מלך, זהו המן. המן הרשע לא היה מלך, הוא סך הכל היה שר אצל המלך. כך יש לומר גם בגלות האחרונה, שעיקר הגזירות לא בהכרח יהיו מצד המלך עצמו, אלא מצד הקרובים למלכות, כמו המן. הנחש הזה ימצא את הזמן שהאיילה [כנסת ישראל] נמצאת בזמנים הכי קשים שלה, ממש ממש לפני הלידה - לידת המשיח, ובזמן הקשה הזה, הוא יבקש להכיש. אין עין שלא רואה את רדיפתם הבלתי פוסקת של העם המאמינים בשמו יתברך, העם המייחל ומצפה לישועת ה', ובמיוחד לומדי התורה רח"ל. ישנם שלא קיבלו את המלכות מהעם אלא נטלו את המלכות לעצמם, ומבקשים לבוז לעמלי התורה בכל מקום אפשרי, לנקום ולנגוס בהם בכל עת, לשלול מהם כל זכויותיהם ולהפוך אותם לתתאי אדם וכו' וכו'.. אבל עלינו לדעת, כי כל זה מאיתו יתברך שמו יתעלה, כי על ידי כך עמ"י חוזר בתשובה שלימה, הוא מתקרב יותר, הוא צועק יותר, הוא מוסר נפש ליהדות בכלל וללימוד התורה בפרט. ותיכף אחר זה באה עת הלידה אי"ה - לידת משיח. אחרי הכל, הנחש והאיילה שונאים זה לזה, ואינם מסתדרים יחד. הנחש דרכו לנטור ולנקום. כמו שאומרים חז"ל במס' יומא דף כב ע"א 'כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש..'. והנה הוא רואה את האיילה בזמן הכי קשה שלה, בזמן שהיא נוטה למות, תיכף הוא מוציא את זממו ומנצל את ההזדמנות לנקום בה, הולך ומכיש אותה במקום הרחם. באותה העת הנחש ודאי חוכך להנאתו על הנקמה המתוקה ועל הלקח המר שלימד את האיילה שלא כדאי להתעסק איתו יותר. אבל אינו יודע כי דוקא כאן פעל את "מעשה ההצלה" של האיילה, אם היה מתאפק רק עוד רגע אחד, האיילה הייתה שובקת חיים, הוא זה שבא והציל אותה. ולא רק שהציל אותה אלא הביא עוד איילה כמותה לעולם.כך אי"ה בגאולה העתידה, הכשת הנחש אולי רק נדמית מבחוץ כאילו פגעה בכנסת ישראל, אבל למעשה היא החישה את הגאולה, היא גרמה ללידת משיח ולזירוז הגאולה בקרוב.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=s5iOhPpXREIלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1pxgFtr77TCyQPdJgUnLtDULwBs_kZskk/לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשוןhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/הלכות לשון הרע כלל ד - י וְאַף עַל פִּי כֵן (מא) אִם רוֹאֶה אָדָם (מב) בְּאֶחָד מִדָּה מְגֻנָּה, כְּגוֹן: גַּאֲוָה אוֹ כַּעַס אוֹ שְׁאָרֵי מִדּוֹת רָעוֹת אוֹ שֶׁהוּא בַּטְלָן מִתּוֹרָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, נָכוֹן לוֹ לְסַפֵּר דָּבָר זֶה לִבְנוֹ אוֹ לְתַלְמִידָיו וּלְהַזְהִירָם, שֶׁלֹּא יִתְחַבְּרוּ עִמוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ מִמַעֲשָׂיו, כִּי הָעִקָר מַה שֶּׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה בְּלָשׁוֹן הָרָע, אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת, הוּא אִם כַּוָּנָתוֹ לְבַזּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ וְלִשְׂמֹחַ לִקְלוֹנוֹ, אֲבָל אִם כַּוָּנָתוֹ לִשְׁמֹר אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא יִלְמֹד מִמַעֲשָׂיו (מג) פָּשׁוּט דְּמֻתָּר וּמִצְוָה נַמֵי אִיכָּא (גם כן יש). אַךְ בְּאֹפֶן זֶה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה נִרְאֶה, דְּמִצְוָה לְהַמְסַפֵּר לְבָאֵר הַטַעַם, לָמָה מְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעֶה הַשּׁוֹמֵעַ לְהַתִּיר עַל יָדוֹ יוֹתֵר מִזֶּה, וְגַם שֶׁלֹּא יָבוֹא לִתְמֹהַ עָלָיו, שֶׁהוּא סוֹתֵר אֶת עַצְמוֹ, כִּי פַּעַם יֹאמַר לוֹ, שֶׁאָסוּר לְסַפֵּר אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָן בִּכְלָל ט', שֶׁמִצְוָה רַבָּה הִיא לְהַפְרִישׁ בָּנָיו הַקְטַנִּים מִזֶּה הֶעָוֹן, וְעַתָּה הוּא מְסַפֵּר בְּעַצְמוֹ, (וּבְהַאי גַּוְנָא אִיתָא (וכיוצא בזה כתוב) בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ יוֹרֶה דֵּעָה, אִם הוּא מַתִּיר דָּבָר, שֶׁיֵּשׁ פּוֹסְקִים לְאִסוּר בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה).

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=yPPmPbaKXc8לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1vxUhtcjEKWZu4-t2Ycn8QvJg-KMxaXjz/לכל השיעורים בנושא חיזוקים קצרים ומיוחדיםhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/1hbPf5fisj9cHqThkDebyM2xi1MBIDApr/מתוך השיעור https://www.youtube.com/watch?v=1rh4tq_KexUסיפור מרגש על החוזה מלובלין שקיבל על עצמו לומר קדיש עבור אישה שחששה כי לא יהיה מי שיעשה זאת לאחר לכתה. הקשר העמוק בין הבטחה לבין עולם הנשמות מתגלה כאן בסיפור עוצמתי על הכרת תודה ומסירות נפש. בנוסף, מוסבר המקור ההיסטורי והתורני למנהג אמירת הקדיש של היתומים, והקשר המפתיע בין לימוד תורה לבין נשמות שנפטרו מן העולם, כפי שמשתקף במקורות חז"ל במסכת סוטה ובמסכת סופרים.#סיפורים #מרגשים #החוזה #מלובלין #קדיש #יהדות #סיפורי #צדיקים

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=YqHjXRZNtvwלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1P1afy4oWVQQ6yQMkhzz_pMPeITGfdyC4/לכל השיעורים בנושא חיזוקים קצרים ומיוחדיםhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/1hbPf5fisj9cHqThkDebyM2xi1MBIDApr/מתוך השיעור https://www.youtube.com/watch?v=1rh4tq_KexUהסרטון חושף נקודת מבט מרתקת על הקשר הנצחי שבין האב לבנו, גם לאחר פטירתו. מתברר כי כל מעשה טוב, לימוד תורה או חידוש רוחני שמבצע הבן בעולם הזה, אינו נשאר כאן בלבד, אלא נזקף ישירות לזכותו של האב ומשפיע על מעמדו בעולמות העליונים. הדובר מדגים כיצד הבן, בהיותו חלק מהווייתו של האב, הופך למנוע של חסד וכבוד עבור הוריו בשמיים, מעבר לטקסים המקובלים.#יהדות #לימודתורה #נשמה #חיזוק #עולםהבא

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=1rh4tq_KexUלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1kfjd4OezCj-M0XQ04-x-bf_A4LTP1g-1/לכל השיעורים בנושא כלליhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/נהגו ישראל שאחר השיעור תורה או הלימוד אומרים היתומים קדיש "על ישראל" על פי דברי הגמרא במס' סוטה דף מט ע"א שהעולם עומד על סדר קדושה (ובא לציון) ועל אמירת 'יהא שמיה רבא מברך' שאחר דרשת החכם בדברי אגדה.אולם לא מצינו בש"ס מקור לכך שהיתומים צריכים בכלל לומר 'קדיש'.ברם כן מצינו הקשר מסויים בין אמירת 'קדיש' לבין היתומים על פי המובא במסכת סופרים פרק יט הלכה ט - שמחורבן בית המקדש נהוג שבסיום תפילת מוסף היה החזן יוצא למקום שהאבלים נמצאים בו ואומר שם קדיש. ואם היה אדם שדורש בתורה היו אומרים לאחר מכן קדיש "דעתיד לחדתא". כיוצא בזה בתשובת הגאונים [קורנול] סימן צד כתוב שלאחר הספד או צידוק הדין שאומרים על המת – אומר החזן קדיש. מוכח שקדיש זה לא היה נאמר על ידי היתומים, אלא על ידי החזן.בבית יוסף יורה דעה סימן שע"ו הביא מדברי המחזור ויטרי שמשום מעשה דרבי עקיבא תיקנו חכמים שהיתומים עצמם יאמרו קדיש. משמע שעד אז כל אחד היה יכול לומר. וגם כשתיקנו הוא היה רק במקום מסויים כמו שכתוב בספר אור זרוע ח"ב סימן נ' שמנהגם היה שאחר "אין כאלוקינו" שבתפילת שחרית עומד היתום ואומר קדיש. ע"כ. אבל שאר מקומות לא נתקן לאומרו היתום בדוקא .הרמב"ם בסדר התפילות (נוסח הקדיש) כותב וז"ל: "כל עשרה מישראל או יתר שהיו עוסקין בתלמוד תורה שבע"פ, ואפילו במדרשות או בהגדות, כשהן מסיימין, אומר אחד קדיש" עכ"ל. מוכח שכל אחד יכול לאומרו ולאו דוקא היתום.אלא שנהגו ליתן קדיש זה ליתום כי עניינו גדול ויש בזה תועלת גדולה לנשמה .בספר אורחות ציון ביאר קצת יותר וכתב שמעיקר הדין הקדיש שאחר שיעור תורה שייך לחכם שאמר את התורה כמו שנראה מהגמ' במס' סוטה שם. אלא שכדי לעודד את העם לבוא לשיעורים כי אצלם אמירת הקדיש נחשבת ליותר מלימוד תורה (לצערינו), לכן ויתרו להם בזה. ומכל מקום מאחר שבמשך דורות נוהגים ליתן קדיש זה ליתומים, מילתא דפשיטא שכל מי שאין לו אב ואם אב יכול לאומרו אפילו אינו בתוך הי"ב חודש כמבואר ברמ"א בסימן קלב ס"ב. מיהו נראה שמי שאביו ואמו עדיין בחיים, אין לאומרו בלא לבקש רשות מהם. מאחר וכך נתפשט המנהג, שוב חזרנו לדין זה של כבוד אביו ואימו שאם מקפידים שלא יאמר קדיש משום 'ברית כרותה לשפתיים' שבני אדם יחשבו חלילה שהוריו נפטרו. וכן כתב בפסקי תשובות סימן קלב אות יז בשם הפוסקים.אולם לעניין אמירת הקדיש שאחר 'שיר של יום' בשחרית. אפילו שנהגו ליתנו למי שאין לו אב או אם לאומרו כי יש בזה תועלת גדולה לנפטר, אם כל המתפללים בבית הכנסת הוריהם עדיין בחיים, בכל זאת יאמר אותו השליח ציבור, כיון שקדיש זה הוא מחובת התפילה, ובזה אינו צריך אפילו את הסכמת הוריו, כיון שהוא קדיש ששייך לחלק מהתפילה. ברם מנהג העולם גם בזה לחשוש להקפדת ההורים, ולא אומרים אותו מהטעם שמא ישאלוהו הבריות על זה, וברית כרותה לשפתיים . נהגו ישראל שאחר השיעור תורה או הלימוד אומרים היתומים קדיש "על ישראל" על פי דברי הגמרא במס' סוטה דף מט ע"א שהעולם עומד על סדר קדושה (ובא לציון) ועל אמירת 'יהא שמיה רבא מברך' שאחר דרשת החכם בדברי אגדה.אולם לא מצינו בש"ס מקור לכך שהיתומים צריכים בכלל לומר 'קדיש'.ברם כן מצינו הקשר מסויים בין אמירת 'קדיש' לבין היתומים על פי המובא במסכת סופרים פרק יט הלכה ט - שמחורבן בית המקדש נהוג שבסיום תפילת מוסף היה החזן יוצא למקום שהאבלים נמצאים בו ואומר שם קדיש. ואם היה אדם שדורש בתורה היו אומרים לאחר מכן קדיש "דעתיד לחדתא". כיוצא בזה בתשובת הגאונים [קורנול] סימן צד כתוב שלאחר הספד או צידוק הדין שאומרים על המת – אומר החזן קדיש. מוכח שקדיש זה לא היה נאמר על ידי היתומים, אלא על ידי החזן.בבית יוסף יורה דעה סימן שע"ו הביא מדברי המחזור ויטרי שמשום מעשה דרבי עקיבא תיקנו חכמים שהיתומים עצמם יאמרו קדיש. משמע שעד אז כל אחד היה יכול לומר. וגם כשתיקנו הוא היה רק במקום מסויים כמו שכתוב בספר אור זרוע ח"ב סימן נ' שמנהגם היה שאחר "אין כאלוקינו" שבתפילת שחרית עומד היתום ואומר קדיש. ע"כ. אבל שאר מקומות לא נתקן לאומרו היתום בדוקא .הרמב"ם בסדר התפילות (נוסח הקדיש) כותב וז"ל: "כל עשרה מישראל או יתר שהיו עוסקין בתלמוד תורה שבע"פ, ואפילו במדרשות או בהגדות, כשהן מסיימין, אומר אחד קדיש" עכ"ל. מוכח שכל אחד יכול לאומרו ולאו דוקא היתום.אלא שנהגו ליתן קדיש זה ליתום כי עניינו גדול ויש בזה תועלת גדולה לנשמה .בספר אורחות ציון ביאר קצת יותר וכתב שמעיקר הדין הקדיש שאחר שיעור תורה שייך לחכם שאמר את התורה כמו שנראה מהגמ' במס' סוטה שם. אלא שכדי לעודד את העם לבוא לשיעורים כי אצלם אמירת הקדיש נחשבת ליותר מלימוד תורה (לצערינו), לכן ויתרו להם בזה. ומכל מקום מאחר שבמשך דורות נוהגים ליתן קדיש זה ליתומים, מילתא דפשיטא שכל מי שאין לו אב ואם אב יכול לאומרו אפילו אינו בתוך הי"ב חודש כמבואר ברמ"א בסימן קלב ס"ב. מיהו נראה שמי שאביו ואמו עדיין בחיים, אין לאומרו בלא לבקש רשות מהם. מאחר וכך נתפשט המנהג, שוב חזרנו לדין זה של כבוד אביו ואימו שאם מקפידים שלא יאמר קדיש משום 'ברית כרותה לשפתיים' שבני אדם יחשבו חלילה שהוריו נפטרו. וכן כתב בפסקי תשובות סימן קלב אות יז בשם הפוסקים.אולם לעניין אמירת הקדיש שאחר 'שיר של יום' בשחרית. אפילו שנהגו ליתנו למי שאין לו אב או אם לאומרו כי יש בזה תועלת גדולה לנפטר, אם כל המתפללים בבית הכנסת הוריהם עדיין בחיים, בכל זאת יאמר אותו השליח ציבור, כיון שקדיש זה הוא מחובת התפילה, ובזה אינו צריך אפילו את הסכמת הוריו, כיון שהוא קדיש ששייך לחלק מהתפילה. ברם מנהג העולם גם בזה לחשוש להקפדת ההורים, ולא אומרים אותו מהטעם שמא ישאלוהו הבריות על זה, וברית כרותה לשפתיים . יתום קטן? בת על אביה? גר צדק? בעל על אשתו? אח על אחיו? כל אלה מה דינם לעניין אמירת קדיש? בשיעור שלפניכם. "שמעו ותחי נפשיכם…."

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=pdXN0I1XeiUלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1sD-nraCiy7ine1AVom7nUXWwi9phEC4q/לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשוןhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/הלכות לשון הרע כלל ד - ז וְכָל אֵלּוּ הַדִּינִין שֶׁכָּתַבְנוּ הוּא דַּוְקָא בְּאִישׁ, אֲשֶׁר מִנְהָגוֹ וְדַרְכּוֹ לְהִתְחָרֵט עַל חֲטָאָיו, (כט) אֲבָל אִם בָּחַנְתָּ אֶת דַּרְכּוֹ, כִּי אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו וְתָמִיד יִתְיַצֵב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב, כְּמוֹ הפּוֹרֵק מֵעָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם אוֹ שֶׁאֵינוֹ נִזְהָר מֵעֲבֵרָה אַחת, אֲשֶׁר כָּל שַׁעַר עַמוֹ יוֹדְעִים שֶׁהִיא עֲבֵרָה, דְּהַיְנוּ בֵּין שֶׁאוֹתָה הָעֲבֵרָה, שֶׁהוּא רוֹצֶה לְגַלּוֹת, עָשָׂה הַחוֹטֵא כַּמָה פְּעָמִים בְּמֵזִיד אוֹ שֶׁעָבר בְּמֵזִיד כַּמָה פְּעָמִים עֲבֵרָה אַחַת הַמְפֻרְסֶמֶת לַכֹּל שֶׁהִיא עֲבֵרָה, אִם כֵּן מוּכָח מִנֵּה שֶׁלֹּא מֵחֲמַת שֶׁגָּבַר יִצְרוֹ עָלָיו עָבַר עַל דִּבְרֵי ה' כִּי אִם בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ הוּא הוֹלֵךְ, וְאֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנְגֶד עֵינָיו, לָכֵן מֻתָּר לְהַכְלִימוֹ (ל) וּלְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ בֵּין בְּפָנָיו וּבֵין שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וְאִם הוּא יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה אוֹ יְדַבֵּר דָּבָר, וְיֵשׁ לְשָׁפְטוֹ לְצַד הַזְּכוּת וּלְצַד הַחוֹב, צָרִיךְ לְשָׁפְטוֹ לְצַד הַחוֹב, אַחֲרֵי שֶׁנִּתְחַזֵּק לְרָשָׁע גָּמוּר בִּשְׁאָר עִנְיָנָיו, וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ''לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ'', עִם שֶׁאִתְּךָ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת, אַל תּוֹנֵהוּ בִּדְבָרִים, וַאֲשֶׁר לֹא שָׁת לִבּוֹ לִדְבַר ה', מֻתָּר לְהַכְלִימוֹ בְּמַעֲלָלָיו וּלְהוֹדִיעַ תּוֹעֲבוֹתָיו וְלִשְׁפֹּךְ בּוּז עָלָיו, וְעוֹד אָמְרוּ: מְפַרְסְמִין אֶת הַחֲנֵפִים מִפְּנֵי חִלּוּל ה', וְכָל שֶׁכֵּן (לא) אִם הוֹכִיחַ אוֹתוֹ בָּזֶה וְלֹא חָזַר, דְּמֻתָּר לְפַרְסְמוֹ וּלְגַלּוֹת עַל חֲטָאָיו בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים וְלִשְׁפֹּךְ בּוּז עָלָיו, עַד שֶׁיַּחֲזֹר לְמוּטָב, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ''ם בְּסוֹף פֶּרֶק ו' מֵהִלְכוֹת דֵּעוֹת (הלכה ח'), אַךְ יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִשְׁכֹּחַ (לב) פְּרָטִים אֲחָדִים הַמִצְטָרְכִים לָזֶה, וּכְתַבְתִּים בִּבְאֵר מַיִם חיִּים. הלכות לשון הרע כלל ד - ח כְּשֶׁבֵּית דִּין (לג) אוֹמְרִים לְאָדָם דִּין אֶחָד בְּמַה שֶּׁהוּא (לד) בְּקוּם וַעֲשֵׂה, בֵּין שֶׁהוּא דְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַמָקוֹם אוֹ דְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַיֵּם בְּשׁוּם אֹפֶן, וְאֵין לוֹ תְּשׁוּבָה בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ מְקַיֵּם, מֻתָּר לְסַפֵּר גְּנוּתוֹ וְאַף לִרְשֹׁם אֶת גְּנוּתוֹ בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת לְדוֹר דּוֹרִים. וְאִם הֵשִׁיב תְּשׁוּבָה בַּאֲמַתְלָאוֹת, שֶׁתָּלוּי לְפִי דָּבָר הַמָסוּר לַלֵּב, דִּינוֹ כָּךְ, אִם אָנוּ מְבִינִים שֶׁהַתְּשׁוּבָה זוֹ אֵינֶנָּה אֱמֶת רַק לְהוֹצִיא מִדַּעְתֵּנוּ, אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְהַאֲמִינוֹ (לה) וּמֻתָּר לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ וְאַף לִרְשֹׁם כַּנַּ''ל, אֲבָל אִם הַדָּבָר סָפֵק, אָסוּר לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=swRIqdY8Pugלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/10Jdg1fGteQvFgV0zy-G0iErZADxaSYg0/לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבועhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/פרשתינו עוסקת בדבר שהשפיע על כל ההיסטוריה כולה במשך הדורות, והוא עניין 'פרשת המרגלים'. שאחר שחזרו מלתור את הארץ ולרגל בה, היה זה יום ח' באב, ואז הוציאו דיבתה רעה וגרמו לכל העם לבכות. אותו הלילה שבכו היה זה ליל ט' באב כמו שכתוב: "ותשא כל העדה ויתנו את קולם, ויבכו העם בלילה ההוא" (יד א). אומרת הגמרא במס' תענית דף כט ע"א – אמר להם הקב"ה לישראל 'אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני קובע לכם בכיה לדורות'. ע"כ. עד היום הזה ממש עם ישראל כולו יושב ובוכה בכל שנה בליל ט' באב על חורבן בית מקדש ראשון ושני רח"ל. יה"ר שיבנה בבי"א. אבל תאריך זה נקבע בגלל אותה בכייה של דור המדבר.עוד נענשו שכל דור המדבר לא יכנסו לארץ ישראל בגלל שהתלוננו ואמרו "לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו". ואמר הקב"ה למשה "ואולם חי אני" – אומר רש"י לשון שבועה. "כי כל האנשים הרואים את כבודי ואת אותותיי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי. אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם, וכל מנאצי לא יראוה" (שם כא-כג). ברם יש להבין כיצד יתכן על מעשה כזה קטן הקב"ה הביא עליהם עונש כל כך גדול?!? גם בכייה לדורות, וגם שלא יזכו כל דור המדבר להיכנס לארץ?וכיצד אנו יודעים שמעשה שלהם אכן הוא קטן?שהרי בילקוט שמעוני בתחילת הפרשה מובא כל הדו-שיח שהיה בין משה לעם ישראל וז"ל: 'אמרו ישראל, משה רבינו, נשלחה אנשים לפנינו. אמר להם: למה? אמרו לו: שכבר הבטיחנו הקב"ה שאנו נכנסים לארץ כנען ויורשים כל טוב.. והרי שמעו שאנו נכנסים.. אם מטמינים הם את ממונם ולא נמצא כלום, נמצא דברו של הקב"ה בטל. אלא ילכו מרגלים". כלומר הם כביכול באו בטענה של "כבוד שמים", אנו חוששים שמא דברו של הקב"ה יהא בטל ואז יהיה חילול ה'. ואפילו משה רבינו ע"ה לא הרגיש בטעות זו שהיתה בידם, כמו שממשיך שם הילקוט. "כיון ששמע משה כן נלכד בידם שנאמר 'וייטב בעיני.." – משה רבינו שבעוצם כוחו וחוכמתו היה מכיר כל אדם על פי כל צדדי כוחות נפשו הנסתרים ביותר כמו שכתוב: "ואתה תחזה מכל העם" (שמות יח כא) – אומרים חז"ל שהבחין משה רבינו על פי חכמת הפרצוף. ובכל זאת לא עמד על טעותם של עם ישראל והיה סבור שאכן כוונתם לשם שמים. ולכן גם לא נענש משה על כך שקיבל דבריהם, כי לו יצוייר אם היו מבקשים ממנו לעבור על עבירה מהתורה והיה מסכים, אין ספק שהיה נענש, אבל כאן הקב"ה לא בא בתביעה על משה. כותב הרב דסלר במכתב מאליהו חלק א עמ' 187 שבהכרח טעותם של המרגלים היה דק מן הדק ולא היה יכולת לעמוד עליו אפילו לא אדם גדול כמשה רבינו. לכן אמר הקב"ה למשה "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען" אומר רש"י הקדוש: לך – מדעתך. אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח. ע"כ. ואינו מובן.. אם יש כאן עוון כל כך גדול, מדוע מסכים שישלח? אלא בודאי שטעות מחשבתם של המרגלים היה ממש דק מן הדק, ולא בא הקב"ה בטרוניה עם משה מדוע הוא שולח אותם, רק אמר לו אם רצונך בכך 'שלח' מעצמך.אם כן בכל זאת, על מה העונש?!בשיעור זה נלמד כי למעשה יש ג' דרגות באמונה בהשי"ת, ויש דרגה שהיא גבוה מעל גבוה, אמונה זו היא האמונה שלמעשה נדרשו עם ישראל כדי לזכות להיכנס לארץ ישראל. עוד נלמד את דבריו של רבי חיים מוולז'ין שכל מה שאדם עושה, לעצמו הוא עושה. אין כאן עונש, יש כאן תוצאה טהעית של דברים שאדם יוצר בעצמו במשך זצן חיותו כאן בעולם. "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=f2r-Qm-4Iqgלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1wlOG3rKbJhuXen32q-SXk5OoMAD1RdyN/לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשוןhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/הלכות לשון הרע כלל ד - ה אֲבָל (כג) אִם הוּא רוֹאֶה שֶׁהַחוֹטֵא הוּא מֵהָאֱוִילִים הַלֵּצִים הַשּׂוֹנְאִים לְמוֹכִיחָם, כְּדִכְתִיב (משלי ט' ח'): ''אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךְ'', וּבְוַדַּאי לֹא יִתְקַבְּלוּ דְּבָרָיו בְּאָזְנָיו, וַאֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ בְּנָקֵל לָהֶם לִשְׁנוֹת בְּאִוַּלְתָּם, וְאִם כֵּן יוּכַל לִהְיוֹת שֶׁיָּבוֹא עוֹד הַפַּעַם לִידֵי חֵטְא, עַל כֵּן טוֹב לָהֶם, שֶׁיַּגִּידוּ לְדַיָּנִי הָעִיר, כְּדֵי שֶׁהֵם יְיַסְרוּהוּ עַל עֲוֹנוֹ וְיַפְרִישׁוּהוּ מֵהָאִסוּר עַל לְהַבָּא, וְנִרְאֶה דְּהוּא הַדִּין (כד) לִקְרוֹבָיו שֶׁל הַחוֹטֵא, אִם דִּבְרֵיהֶם יִהְיוּ מִתְקַבְּלִין לוֹ, וְעַיֵּן בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים. וְכָל כַּוָּנַת הַמְסַפֵּר תִּהְיֶה לְשֵׁם שָׁמַיִם וּבְקִנְאַת ה', לֹא בְּשִׂנְאָתוֹ לוֹ עַל דָּבָר אַחֵר. וְהַשּׁוֹפְטִים גַּם כֵּן יְיַסְרוּ אֶת הַחוֹטֵא (כה) בְּהַצְנֵעַ וְלֹא יַלְבִּינוּ פָּנָיו בָּרַבִּים, כְּדִכְתִיב ''הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא'' וְכָל זֶה אִם רָאוּהוּ בִּשְׁנַיִם, אֲבָל אִם הוּא עֵד אֶחָד, (כו) לֹא יָעִיד עַל חֲבֵרוֹ, כִּי עֵדוּתוֹ חִנָּם, לְפִי שֶׁאֵין סוֹמְכִין עָלֶיהָ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י"ט ט"ו): ''לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָאת''. לָכֵן מוֹצִיא שֵׁם רַע יֵחָשֵׁב, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: כָּל הַמֵעִיד יְחִידִי עַל חֲבֵרוֹ בִּדְבַר עֲבֵרָה וְכוּ' וְאָמְרוּ חֲזַ''ל: ג' הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנְאָן, וְאֶחָד מֵהֶם הָרוֹאֶה דְּבַר עֶרְוָה בַּחֲבֵרוֹ וּמֵעִיד בּוֹ בִּיחִידִי. (כז) אַךְ יָכוֹל לְגַלּוֹת הַדָּבָר בְּהַצְנֵעַ לְרַבּוֹ וּלְאִישׁ סוֹדוֹ, אִם יֵדַע כִּי יַאֲמִין דְּבָרָיו (כח) כְּדִבְרֵי שְׁנֵי עֵדִים, וּמֻתָּר לְרַבּוֹ לִשְׂנֹא אוֹתוֹ עֲבוּר זֶה וּלְהִתְרַחֵק מֵחֶבְרָתוֹ, עַד אֲשֶׁר יִוָּדַע לוֹ, שֶׁשָּׁב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, אֲבָל אָסוּר לְרַבּוֹ לְסַפֵּר דָּבָר זֶה לַאֲחֵרִים, דְּלֹא עָדִיף מֵאִם רָאָה בְּעַצְמוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל בְּסָעִיף ד'. הלכות לשון הרע כלל ד - ו וְנִרְאֶה לִי עוֹד בְּאִישׁ, אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ לִשְׁנוֹת בְּאִוַּלְתּוֹ, דְּאַף אִם רַבּוֹ אֵינְנּוּ צָנוּעַ כָּל כָּךְ וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּתְוַדַּע מִמֶנּוּ לֶהָמוֹן, אֲבָל הוּא אִישׁ שֶׁדְּבָרָיו יִהְיוּ נִשְׁמָעִין בְּתוֹכָחָה לְהַחוֹטֵא, שֶׁלֹּא יִשְׁנְה עוֹד בְּאִוַלְתּוֹ, אֶפְשָׁר גַּם כֵּן שֶׁמֻתָּר לְגַלּוֹת לוֹ, כֵּיוָן שֶׁכַּוָּנַת הַמְסַפֵּר הוּא לְתוֹעֶלֶת הַחוֹטֵא וְלֹא לְגַנּוֹתוֹ. וְעַתָּה נַחֲזֹר לְעִנְיָנֵנוּ הַנַּ''ל, דַּאֲפִלּוּ אִם רָאוּהוּ שְׁנַיִם בְּעֵת עֲשִׂיַּת הַחֵטְא וְהוּא אִישׁ, שֶׁנָּקֵל לוֹ לִשְׁנוֹת בְּאִוַּלְתּוֹ, אַף עַל פִּי כֵן אֵין מֻתָּר רַק לְגַלּוֹת לְדַיָּנֵי הָעִיר וְלֹא לַאֲחֵרִים, כִּי עַל כָּל פָּנִים הֲלֹא לֹא רְאִינוּהוּ שֶׁעָבַר עַל זֶה הָאִסוּר, רַק פַּעַם אַחַת, אוּלַי גָּבַר אָז יִצְרוֹ עָלָיו וְאַחַר כָּךְ שָׁב בִּתְשׁוּבָה וְנֶאֱנַח בִּמְרִירוּת לֵב עַל זֶה, עַל כֵּן לֹא יָצָא הַחוֹטֵא עֲדַיִן מִכְּלַל ''עֲמִיתֶךָ'' בָּזֶה. הלכות לשון הרע כלל ד - ו וְנִרְאֶה לִי עוֹד בְּאִישׁ, אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ לִשְׁנוֹת בְּאִוַּלְתּוֹ, דְּאַף אִם רַבּוֹ אֵינְנּוּ צָנוּעַ כָּל כָּךְ וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּתְוַדַּע מִמֶנּוּ לֶהָמוֹן, אֲבָל הוּא אִישׁ שֶׁדְּבָרָיו יִהְיוּ נִשְׁמָעִין בְּתוֹכָחָה לְהַחוֹטֵא, שֶׁלֹּא יִשְׁנְה עוֹד בְּאִוַלְתּוֹ, אֶפְשָׁר גַּם כֵּן שֶׁמֻתָּר לְגַלּוֹת לוֹ, כֵּיוָן שֶׁכַּוָּנַת הַמְסַפֵּר הוּא לְתוֹעֶלֶת הַחוֹטֵא וְלֹא לְגַנּוֹתוֹ. וְעַתָּה נַחֲזֹר לְעִנְיָנֵנוּ הַנַּ''ל, דַּאֲפִלּוּ אִם רָאוּהוּ שְׁנַיִם בְּעֵת עֲשִׂיַּת הַחֵטְא וְהוּא אִישׁ, שֶׁנָּקֵל לוֹ לִשְׁנוֹת בְּאִוַּלְתּוֹ, אַף עַל פִּי כֵן אֵין מֻתָּר רַק לְגַלּוֹת לְדַיָּנֵי הָעִיר וְלֹא לַאֲחֵרִים, כִּי עַל כָּל פָּנִים הֲלֹא לֹא רְאִינוּהוּ שֶׁעָבַר עַל זֶה הָאִסוּר, רַק פַּעַם אַחַת, אוּלַי גָּבַר אָז יִצְרוֹ עָלָיו וְאַחַר כָּךְ שָׁב בִּתְשׁוּבָה וְנֶאֱנַח בִּמְרִירוּת לֵב עַל זֶה, עַל כֵּן לֹא יָצָא הַחוֹטֵא עֲדַיִן מִכְּלַל ''עֲמִיתֶךָ'' בָּזֶה.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=Nlot9qusjv4לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1eGUtb0OBQFK7v2zGPVEwxnpsjEkTePrd/לכל השיעורים בנושא הלכות ומנהגיםhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/1T90V86fyHdhon5c4HiAF2BT_XRSK-OIb/נוהגים היתומים לומר קדיש על אביהם או אימם שהלכו לעולמם, וכן על שאר יקיריהם שאין מי שיאמר אחריהם קדיש. מה המקור לאמירת קדיש זו? מהי התועלת שיש באמירת הקדיש?בספרות התורנית עוד מזמן התנאים מופיע מעשה נורא עם רבי עקיבא, שפעם ראה רבי עקיבא אדם אחד שהיה ערום ושחור כפחם, והיה טוען על ראשו מטען עשרה טעונים והיה רץ כמרוצת הסוס. גזר עליו והעמידו, ואמר לאותו האיש, למה אתה עושה עבודה כזו קשה? אם עבד אתה ואדוניך עושה לך כך, אני אפדה אותך מידו. ואם עני אתה אני מעשיר אותך. אמר לו: בבקשה ממך אל תעכבני שמא ירגזו עתה הממונים עלי. אמר לו: מה זו ומה מעשיך? א"ל: אותו האיש מת הוא, וכל יום ויום שולחים אותי לחטוב עצים ושורפים אותי בהם. א"ל: בני! מה היתה מלאכתך בעולם הזה שבאת ממנו? א"ל: גבאי המס הייתי, והייתי מראשי העם ונושא פנים לעשירים והורג עניים. א"ל: כלום שמעת מן הממונים עליך אם יש לך תקנה? א"ל: בבקשה ממך אל תעכבני שמא ירגזו עלי בעלי פורענויות, שאותו האיש אין לו תקנה, אלא ששמעתי מהם דבר שאינו יכול להיות, שאלמלא היה לו לזה בן שהוא עומד בקהל ואומר 'ברכו' או 'יתגדל' ועונים אחריו "יהא שמיה רבא מברך" מיד מתירים אותו מן הפורענות, ואותו האיש לא הניח בן בעולם, ועזב אשתו מעוברת, ואיני יודע אם תלד זכר מי מלמדו. אותה שעה קיבל עליו רבי עקיבא לילך ולחפש אם הוליד בן כדי שילמדו תורה ויעמידו לפני הציבור. מצא רבי עקיבא את בנו של אותו האיש כשעודנו ערל ולא נימול, נטלו רבי עקיבא ומל אותו, והושיבו לפניו ללמדו תורה, ולא היה מקבל תורה, עד שישב עליו רבי עקיבא בתענית ארבעים יום והתפלל עליו, עד שיצאה בת קול ואמרה לרבי עקיבא שנתקבלה תפילתו, ואז הלך ולימדו תורה וקריאת שמע ותפילה וברכת המזון, והעמידו בתוך הקהל ואמר קדיש וברכו את ה' המבורך, וענו הקהל אחריו. באותה שעה התירו את המת ופטרוהו מן הפורענות, ובא לרבי עקיבא בחלום ואמר לו: "רבי! תנוח דעתך בגן עדן, כשם שהנחת את דעתי, והצלתני מדינה של גהינם". בזוהר הקדוש מובא אותו מעשה בדיוק, רק שם מסופר שרבי עקיבא גם לימד אותו לומר 'הפטרה' בבית הכנסת, וכן עשה, והמשיך ולימדו תורה עד שנסמך בתואר 'רבי', ואז נגלה המת בחלום אצל רבי עקיבא וא"ל: "רבי! הקב"ה ינחמך כפי שניחמתני, כי בשעה שאמר בני הפטרה, הפקיעו ממני דין גיהנם, ובשעה שעבר להתפלל ואמר קדיש, קרעו לי גזר דיני מכל וכל, ובשעה שנתחכם בני והוסמך על ידך, עטרוני בכתרם של צדיקים והושיבוני עמהם בגן עדן.ובזוהר במקום אחר כתוב שאותו הבן הוא רבי נחום הפקולי. ולמה קראוהו הפקולי? על שם שנאמר "פקו פליליה" (ישעיה כח ז) שהוציא את אביו מדין גהינם.ובבית יוסף יורה דעה סימן שעו הביא בשם הכל בו על מה שנמצא בהגדה שפעם אחת פגע רבי פלוני באחד שהיה מקושש עצים וכו' אמר ליה אין מי שיצילני אם לא שיאמר בני קדיש אחד או יפטיר בנביא. על זה פשט המנהג לומר בנו של מת קדיש בתרא כל שנים עשר חודש, וגם להפטיר בנביא. ויש שמתפללין כל מוצאי שבת תפילת ערבית לפי שבאותה שעה חוזרין הרשעים לגהינם ואפשר שתגן עליהם אותה תפילה. עכ"ל. וכתב הב"י שמעשה זה הוא המעשה המופיע בזוהר הנ"ל. והעתיק הרמ"א הדברים להלכה שם בסעיף ד.וכתב המהרח"ו בשער הכוונות שרבינו האריז"ל גילה שאמירת הקדיש אינה מועילה רק בשביל להציל הנפטר מגהינם, אלא גם בגן עדן מועיל להעלות מדרגה לדרגה. ולכן נהגו לומר קדיש על כל בר ישראל אפילו אם היה צדיק גדול מאוד . ונהגו להמשיך לומר קדיש ביום הפטירה אפילו עד אחר מאה שנה, כיון שאין סוף למדרגות שיכול לעלות בהם.ומטעם זה כתב עוד שיש לומר קדיש יתום גם בשבתות וימים טובים, אפילו שביום השבת לא שולטת אור של גהינם, משום שמועיל גם להעלות הנשמה מדרגה לדרגה בגן עדן.הלכות ודינים נוספים תוכלו לשמוע בשיעור שלפניכם "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=E90RomfqpYQלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1CzQCwFQnyfPydujVzNSzQiOiqGuiDCWM/לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשוןhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/הלכות לשון הרע כלל ד - ד אֲבָל אִם (יג) יֵרָאֶה לָהֶן, שֶׁהַחוֹטֵא יָדַע אֶת עֶצֶם אִסוּרוֹ וְגַם בְּמִתְכַּוֵּן עָשָׂה אֶת הַחֵטְא כְּבִיאַת עֲרָיוֹת וַאְכִילַת דְּבָרִים אֲסוּרִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, (יד) שֶׁנִּתְפַּשֵּׁט יְדִיעַת אִסוּרָן בְּיִשְׂרָאֵל, תָּלוּי בָּזֶה, אִם הוּא אָדָם בֵּינוֹנִי בִּשְׁאָרֵי דְּבָרִים, שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּמֵר עַל פִּי הָרֹב מֵהַחֵטְא, וּבָזֶה לֹא רָאוּהוּ שֶׁנִּכְשַׁל, רַק פַּעַם אַחַת בַּסֵתֶר, אֲסוּרִין לְגַלוֹת אֶת חֶטְאוֹ לַאֲחֵרִים, (טו) אֲפִלּוּ שְׁלֹּא בְּפָנָיו, וְהַמְגַלֶּה אוֹתוֹ, אָשׁוֹם אָשַׁם עַל זֶה כִּי אוּלַי הַחוֹטֵא הַהוּא שָׁב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וִיגוֹנָיו בְּרַעֲיוֹנָיו עַל זֶה הַחֵטְא וְהוּא נְשׂוּא עָוֹן לִפְנֵי ה', כִּי עִקַר הַתְּשׁוּבָה לְפִי מְרִירוּת הַלֵּב, וּכְשֶׁיְּסַפֵּר זֶה אֶת הַחֵטְא לִפְנֵי הֶהָמוֹן, יִהְיֶה לְבוּז וּלְקָלוֹן בְּעֵינֵיהֶם, אַחַר אֲשֶׁר נִחַם עַל רָעָתוֹ וְנִסְלַח לוֹ עַל עֲוֹנוֹ, עַל כֵּן יֶחֱטָא וְאָשֵׁם הָאֱוִיל הַמַזְכִּיר עֲוֹנוֹ. (טז) וַאֲפִלּוּ לְדַיָּנִי הָעִיר אֵין לְגַלוֹת, וְאַף שֶׁיֵּשׁ אִתּוֹ עֵד שֵׁנִי לְהָקִים דָּבָר (דְּאִי לֹא בְּלָאו הָכִי (בלא זה) אָסוּר לְגַלּוֹת, כִּי אֲסוּרִין הַדַּיָּנִים לְהַאֲמִין לִדְבָרָיו וְיַחֲזִיקוּ אוֹתוֹ רַק לְבַעַל לָשׁוֹן הָרָע, וּכְמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב אַחַר כָּךְ) כֵּיוָן שֶׁלֹּא יִהְיֶה תּוֹעֶלֶת מִדָּבָר זֶה, רַק צָרִיךְ לְהוֹכִיחַ אוֹתוֹ (יז) בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, עַל אֲשֶׁר הִמְרָה אֶת אֱלֹהָיו בְּחֶטְאוֹ, וְשֶׁיִּרְאֶה לִגְדֹּר אֶת עַצְמוֹ מִכָּאן וָאֵילָךְ מֵהַסִבּוֹת שֶׁהֱבִיאוּהוּ לָזֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא עוֹד לִידֵי חֵטְא, וְיִזָּהֵר הַמוֹכִיחוֹ לְדַבֵּר לוֹ בְּלָשׁוֹן רַכָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכְלִימֶנּוּ, כְּדִכְתִיב: ''הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא'' (יח) וְכָל זֶה שֶׁכָּתַבְנוּ הוּא אֲפִלּוּ אִם הוּא רַק אָדָם בֵּינוֹנִי בִּשְׁאָר דְּבָרִים, וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוּא אִישׁ תַּלְמִיד חָכָם וִירֵא חֵטְא, אַךְ עַתָּה גָּבַר יִצְרוֹ עָלָיו, בְּוַדַּאי עָוֹן גָּדוֹל הוּא לְפַרְסֵם חֶטְאוֹ וְאָסוּר אֲפִלּוּ לְהַרְהֵר אַחֲרָיו כִּי בְּוַדַּאי עָשָׂה תְּשׁוּבָה, וְאַף אִם יִצְרוֹ נִתְחַזֵּק עָלָיו פַּעַם אַחַת, נַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ אַחַר כָּךְ עַל זֶה וּלְבָבוֹ יָרֵא וְחָרֵד מְאֹד עַל אַשְׁמָתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ''ל: אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁעָבַר עֲבֵרָה בַּלַּיְלָה אַל תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו בַּיּוֹם, שֶׁבְּוַדַּאי עָשָׂה תְּשׁוּבָה *.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=FmKdwE6JAEEלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1gN4gi9IgxqBuQDA2dskUeNzWSaWGmmqW/לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבועhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/הפרשה שלנו פותחת בעניין מעשה המנורה שהקב"ה אומר למשה רבנו "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" - בשיעור זה נלמד 5 דברים שהמנורה רומזת להם ומה ניתן ללמוד מכל דבר ודבר. 1. שבעה נרות כנגד שבעה ספרי תורה. 2. שבעה נרות כנגד שבעה חכמות שיש בעולם 3. צורת המנורה כנגד צורת גוף האדם 4. פתילה, שלהבת, ושמן של המנורה רומזים לגוף ונשמה והצורך שלהם במילוי תורה מצוות ומעשים טובים. 5. שבעה נרות כנגד שבעה פתחים בראש האדם.כמו כן נלמד כיצד ניתן ממעשה המנורה ללמוד על צורת חינוך ילדינו לתורה מצוות ומעשים טובים. על מה לתת דגש בחינוך הבנים? חינוך להנאה ולא חינוך לפעולה? מה הפירוש "גם כי יזקין לא יסור ממנה"? עמידה אל מול הילד עין בעין, לב אל לב, מהי בריחה ונסיגה ומהי עמידה אמיצה אל מול האתגרים העומדים לפתחינו בכל נושא חינוך הבנים? כל זאת ועוד בשיעור שלפניכם "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=vfOMV6KVKq4לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1IBfqgow3N3ob07A1i8sJwNm9mfFNFaLl/לכל השיעורים בנושא שידורים חייםhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/1oHNf1eP8Od22VJTw_0bl_tpXE5oXMmad/חג מתן תורה יום בו ניתנה לנו התורה מסיני ע"י הבורא יתברך, שמסרה לנו ע"י משה רבינו ע"ה. האם ניתן להוכיח בהוכחות שכליות לוגיות, שהתורה אכן ניתנה משמים? או שזו רק אמונה שמאמינים בה היהודים דור אחרי דור? בשיעור זה תקבלו חלק מהתשובות לכך כי תורה ניתנה לנו אך ורק ע"י הבורא יתברך ולא ייתכן אחרת. "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=AXsEHWKla7Qלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1lpxQ6YHOh87UPRSzr-VaJru7l9cBzeI_/לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשוןhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/הלכות לשון הרע כלל ד - א אָסוּר לְסַפֵּר עַל חֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וְהוּא אֱמֶת, דָּבָר שֶׁיִּתְבַּזֶּה עַל יְדֵי זֶה, וְלָא מִבָּעֵי (ואין צריך לומר) בִּדְבָרִים שֶׁל גְּנַאי בְּעָלְמָא, כְּגוֹן (א) לִזְכֹּר עָלָיו מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו וּקְרוֹבָיו אוֹ לִזְכֹּר עָלָיו מַעֲשָׂיו הָרִאשׁוֹנִים, בֵּין שֶׁהָיוּ (ב) דְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַמָקוֹם אוֹ (ג) דְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כֵּיוָן שֶׁהוּא מִתְנַהֵג עַתָּה כַּשּׁוּרָה, אָסוּר לְגַנּוֹתוֹ בָּזֶה וְלָשׁוֹן הָרָע מִקְרֵי. אֶלָּא אֲפִלּוּ אִם רָאָהוּ זֶה מִקָרוֹב בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, (ד) שֶׁעָשָׂה דָּבָר שֶׁאֵין רָאוּי עַל פִּי הַדִּין, וְהוּא מֵהַדְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַמָקוֹם, (דְּבִדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, יֵשׁ בָּזֶה חִלּוּקִים רַבִּים, וּנְבָאֵר אִם יִרְצֶה ה' לְקַמָן בִּכְלָל י') , גַּם כֵּן אָסוּר לְגַנּוֹתוֹ בָּזֶה, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, אִם לֹא עַל פִּי הַפְּרָטִים הַמְבֹאָרִים לְקַמָן בְּסָעִיף ז' *. הלכות לשון הרע כלל ד - ב וְאֵין חִלּוּק בָּזֶה, בֵּין אִם הוּא לָאו גָּמוּר אוֹ עֲשֵׂה גְּמוּרָה דְּאוֹרַיְתָא הַמְפֻרְסָם שֶׁהוּא אָסוּר, שֶׁבְּוַדַּאי יִתְבַּזֶּה מְאֹד לִפְנֵי הַשּׁוֹמֵעַ עַל יְדֵי סִפּוּרוֹ, אֲפִלּוּ אִם הוּא דָּבָר, (ה) שֶׁאֵין נִזְהָרִין בָּזֶה הַרְבֵּה מֵהֲמוֹנִי יִשְׂרָאֵל, וְאֵין לוֹ בָּזֶה גְּנוּת גָּדוֹל כָּל כָּךְ, כְּגוֹן לוֹמַר עַל אֶחָד (ו) שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִלְמֹד תּוֹרָה אוֹ שֶׁדָּבָר פְּלוֹנִי שֶׁסִפֵּר הוּא שֶׁקֶר (אִם לֹא שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֶלֶת בָּזֶה שֶׁהוֹדִיעַ לַחֲבֵרוֹ שֶׁהַמַעֲשֶׂה הוּא שֶׁקֶר וּמְכַוֵּן רַק לְתוֹעֶלֶת וּכְעֵין שֶׁנְּבָאֵר לְקַמָן בִּכְלָל י') וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר, כֵּיוָן שֶׁעַל כָּל פָּנִים לְפִי דְּבָרָיו הוּא אִישׁ, שֶׁאֵינֶנּוּ מְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה. וַאֲפִלּוּ לְסַפֵּר עָלָיו בְּעַנְפֵי הַמִצְוֹת, כְּגוֹן שֶׁהוּא עַצְרָן בְּמָמוֹן וְאֵינוֹ מְכַבֵּד שַׁבָּת כָּרָאוּי, שֶׁדָּבָר זֶה נִכְלָל בְּמִצְוַת עֲשֵׂה דְּזָכוֹר, וּכְמוֹ שֶׁכָּתב בְּסֵפֶר ''חֲרֵדִים'', אוֹ אֲפִלּוּ הוּא מִלְּתָא דְּרַבָּנָן בְּעָלְמָא, שֶׁהֵם אָמְרוּ, (ז) שֶׁאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת זֶה הַדָּבָר לְכַתְּחִלָּה, וְהוּא מְסַפֵּר עָלָיו, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וְהוּא אֱמֶת, שֶׁרָאָהוּ בְּעַצְמוֹ שֶׁעָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה, (ח) גַּם כֵּן אָסוּר. הלכות לשון הרע כלל ד - ג אַךְ יִתְחַלֵּק זֶה הַדִּין לִפְרָטִים אֲחָדִים וּכְמוֹ שֶׁאֲבָאֵר, דְּאִם הוּא (ט) אִישׁ בֵּינוֹנִי כִּסְתָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל, שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִשָּׁמֵר מֵחֵטְא וְנִכְשָׁל בְּחֵטְא רַק לִפְעָמִים, (י) וְיֵשׁ לִתְלוֹת, שֶׁעָשָׂה דָּבָר זֶה שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן, (יא) אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁדָּבָר זֶה אָסוּר, אוֹ שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁהוּא חֻמְרָא וּמִדָּה טוֹבָה בְּעָלְמָא, שֶׁהַכְּשֵׁרִים נִזְהָרִין בָּזֶה, (יב) אֲזַי אֲפִלּוּ רָאוּהוּ כַּמָה פְּעָמִים שֶׁעָבַר עַל זֶה, בְּוַדַּאי יֵשׁ לִתְלוֹת בָּזֶה, וַאֲסוּרִים לְגַלּוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְבוּז בְּעֵינֵי עַמוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּעֵינֵי עַצְמוֹ גַּם כֵּן לֹא יִתְבַּזֶּה, וְאָסוּר לִשְׂנֹא אוֹתוֹ עֲבוּר זֶה, דְּצָרִיךְ לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת, וְהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה דְּאוֹרַיְתָא שֶׁל ''בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ'' לְכַמָה פּוֹסְקִים.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=jGuhpdo82GIלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1ilJboX2pFenHxVlz_pIk15B0n2N8ff1p/לכל השיעורים בנושא הלכות ומנהגיםhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/1T90V86fyHdhon5c4HiAF2BT_XRSK-OIb/שישה סוגי קדישים יש שכל אחד מהם נאמר עבור משהו אחר ובהזדמנויות שונות: א: "חצי קדיש"חצי הקדיש הוא למעשה עיקר הקדיש, ושאר הקדישים יש בהם החצי קדיש שהוא העיקר, יחד עם הוספות מסויימות שהוסיפו על הקדישים לפי העניין.חצי קדיש נאמר לרוב בין קטעים בחלקי התפילה כדי להבדיל ביניהם. למשל: חצי קדיש הנאמר אחרי אמירת 'אשרי' לפני תפילת שמונה עשרה שבתפילת מנחה. ואחרי ברכות קריאת שמע לפני שמונה עשרה של תפילת ערבית. וכן חצי קדיש הנאמר בין פסוקי דזמרה לברכות קריאת שמע שבתפילת שחרית. כמו כן חצי קדיש נאמר גם לאחר קריאת התורה. [במנחה של שבת ובתעניות ציבור לא אומרים קדיש אחר קריאת התורה משום שתיכף כשמחזירים הס"ת אומרים קדיש קודם שיתחילו תפילת שמונה עשרה ].בקרב יהודי מרוקו וחלק מקהילות גאורגיה אומרים חצי קדיש גם בסיום התפילה.ב: "קדיש יהא שלמא"נוהגים לומר קדיש "יהא שלמא" בכל פעם אחר אמירת פסוקים מהתנ"ך כגון מזמורי תהילים או פסוקים מהתורה. (מ"ב סימן נד סק"ט).אצל בני אשכנז קדיש יהא שלמא מכונה גם בשם "קדיש יתום" בגלל המנהג לתת את הזכות לאומרו לאדם אבל, או אדם המציין את יום פטירתו של קרוב משפחה.קדיש יהא שלמא הוא כמו קדיש "תתקבל" למעט הבקשה על קיבול התפילות, והוא מכונה קדיש 'יהא שלמא' בגלל המילה הפותחת באותו קטע המייחד אותו.מנהג בני אשכנז שרק אדם אומר את קדיש היתום, ואם היו מספר אנשים שבקשו לומר היו מחלקים את הקדישים ביניהם בתורנות או בהגרלה. אך מנהג בני ספרד (וכיום התפשט גם אצל הרבה קהילות אשכנזים כאן בארץ ישראל) שמספר אנשים אומרים את הקדיש ביחד מילה במילה.קדיש יהא שלמא נאמר לאחר 'שיר של יום' בתפילת שחרית, ויש נוהגים לאומרו גם בסוף התפילה לאחר אמירת פרק תהילים או אחר עלינו לשבח.ג: קדיש "על ישראל" (דרבנן)קדיש על ישראל נאמר בסיום לימוד תורה שבעל-פה וכלל בתוכו שלוש בקשות מלבד הבקשות של עיקר הקדיש. בקשה עבור: א] לומדי התורה, ב] חכמי התורה ג] וכל תלמידיהם.לפני אמירת קדיש 'על ישראל' נוהגים לומר משנת "רבי חנניא בן עקשיא אומר.." מאחר ועיקר הקדיש נתקן על דבר אגדה ולא על לימוד תורה כמו שאמרו חז"ל 'אין העולם מתקיים אלא על אמן יהא שמיה רבא דאגדתא', ובשביל שהקדיש יהיה בדרגה גבוהה נהגו לסיים את הלימוד בדבר אגדה. ומשנת "רבי חנניא בן עקשיא" נחשב לדבר אגדה. (מ"ב שם).ד: קדיש "תתקבל"קדיש תתקבל המכונה גם בסידורי האשכנזים "קדיש השלם" נאמר בכל פעם לאחר תפילת שמונה עשרה של ג' התפילות שבכל יום, פעם אחת בתפילה. והוא כולל בתוכו הוספה של ג' בקשות מלבד עיקר הקדיש: א] לקבל תפילתם של עם ישראל ב] חיים טובים לעם ישראל ג] שלום על ישראל.יש נוהגים לומר קדיש "תתקבל" גם לאחר אמירת סליחות כבקשה שיתקבלו הסליחות ברצון. ומנהג בני ספרד לאחר הסליחות לומר קדיש "תענו ותעתרו ברחמים מן השמים".ה: קדיש "תענו ותעתרו"קדיש "תענו ותעתרו" הוא קדיש מיוחד הנאמר בנוסח הספרדים והתימנים. קדיש זה מחליף את קדיש 'תתקבל' בכל תפילות ראש השנה ויום הכיפורים (למעט תפילת ערבית של ראש השנה). אולם גם בקדיש זה לאחר ההוספה המורחבת מסיים השליח ציבור במילים "תתקבל צלותנא ובעותנא" כמו בכל השנה.ו: "קדיש הגדול"קדיש הגדול נאמר אחר סיום מסכת , או בעת קבורת הנפטר על ידי היתומים . ומנהג התימנים ובני עדות המזרח לאומרו גם בתשעה באב.התימנים נוהגים לומר "קדיש הגדול" בהזדמנויות רבות אחרות, למשל: אחר לימוד תורה, במקום 'קדיש דרבנן'.נוסחו של 'קדיש הגדול' שונה מנוסח הקדיש הרגיל כבר מתחילתו, וגם בו יש נוסחאות שונות בין הספרדים והאשכנזים.למשל נוסח ספרדים הנכון: "יתגדל ויתקדש שמיה רבא, דהוא עתיד לחדתא עלמא, לאחיא מתיא, ולשכללא היכלא, ולמפרק חייא, ולמבנה קרתא דירושלם, ולמעקר פולחנא נוכרא מארעא, ולאתבא פולחנא יקירא דשמיא להדרה זיויה ויקריה, ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה.. וכו' נוסח האשכנזים: "יתגדל ויתקדש שמיה רבא, בעלמא די הוא עתיד לאיתחדתא, ולאחיאה מתיא, ולאסקא יתהון לחיי עלמא, ולמבנא קרתא די ירושלם, ולשכללא היכלא בגוה, ולמעקר פולחנא נוכרא מן ארעא, ולאתבא פולחנא די שמיא לאתרא, וימליך קודשא בריך הוא במלכותיה ויקריה בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל... וכו'נוסח קדיש הגדול של התימנים (בלדי) דומה מאוד לנוסח הספרדים בשינויים קלים.ביאורי המילים:דהוא עתיד לחדתא עלמא – שהוא עתיד לחדש העולם. ולאחיא מתיא ולשכללא היכלא ולמפרק חייא – להחיות המתים, ולבנות ההיכל, ולפדות את החיים (מן הגלות). ולמבנה קרתא דירושלם, ולמעקר פולחנא נוכראה מארעא – ולבנות את העיר ירושלים, ולעקור העבודה זרה מן הארץ. ולאותבא פולחנא יקירא דשמיא להדרה וזיויה ויקריה – ולהשיב את עבודת השמים הכבודה להדרה, זיוה, ויקרה.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=U6NpNnav_7Yלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1UIw09mPRtosGyARAzhNjHMbrOLaho_vn/לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשוןhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/הלכות לשון הרע כלל ג - ו וְדַע, (ו) דַּאֲפִלּוּ אִם לֹא בָּא עַל יְדֵי הַלָשׁוֹן הָרָע שֶׁלוֹ שׁוּם רָעָה לְהָאִישׁ הַהוּא, כְּגוֹן, שֶׁלֹא קִבְּלוּ הַשּׁוֹמְעִין אֶת דְּבָרָיו, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, אַף עַל פִּי כֵן מִכְּלַל לָשׁוֹן הָרָע לֹא נָפְקָא (לא יצא), וְצָרִיךְ כַּפָּרָה. וְיוֹתֵר מִזֶּה, דַּאֲפִלּוּ (ז) אִם הוּא מְשַׁעֵר לְכַתְּחִלָּה, שֶׁלֹּא יָבוֹא לַנִּדּוֹן שׁוּם רָעָה עַל יְדֵי דִבּוּרוֹ, אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לוֹ לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ. הלכות לשון הרע כלל ג - ז וְדַע עוֹד כְּלָל גָּדוֹל וְעִקָר בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ, (ח) אִם הוּא רוֹאֶה אָדָם, שֶׁדִּבֵּר דָּבָר אוֹ עָשָׂה מַעֲשֶׂה, בֵּין מִמַה שֶּׁבֵּין אָדָם לַמָקוֹם אוֹ מִמַה שֶּׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְיֵשׁ לִשְׁפֹּט דְּבָרוֹ וּמַעֲשֵׂהוּ לַצַד הַטוֹב וּלְצַד הַזְּכוּת, אִם הָאִישׁ הַהוּא יְרֵא אֱלֹהִים, נִתְחַיֵּב לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, אֲפִלּוּ אִם הַדָּבָר קָרוֹב וְנוֹטֶה אֵצֶל הַדַּעַת יוֹתֵר לְכף חוֹבָה. וְאִם הוּא מִן הַבֵּינוֹנִים, אֲשֶׁר יִזָּהֲרוּ מִן הַחֵטְא וּפְעָמִים יִכָּשְׁלוּ בּוֹ, אִם הַסָפֵק שָקוּל, צָרִיךְ לְהַטוֹת הַסָפֵק וּלְהַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ''ל: הַדָּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת, הַמָקוֹם יְדִינֵהוּ לְכַף זְכוּת, (ט) וְהוּא נִכְנָס בִּכְלַל מַאֲמָרוֹ יִתְבָּרַךְ: ''בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ''. וַאֲפִלּוּ אִם הַדָּבָר נוֹטֶה יוֹתֵר לְכַף חוֹבָה, (י) נָכוֹן מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר אֶצְלוֹ כְּמוֹ סָפֵק וְאַל יַכְרִיעֵהוּ לְכַף חוֹבָה. וּבְמָקוֹם שֶׁהַדָּבָר נוֹטֶה לְכַף זְכוּת, דִּבְוַדַּאי אָסוּר עַל פִּי הַדִּין לְדוּנוֹ לְכַף חוֹבָה, וְהוּא דָּן אוֹתוֹ לְכַף חוֹבָה, וּבִשְׁבִיל זֶה הָלַךְ וְגִנָּהוּ, לְבַד שֶׁעָבַר בָּזֶה עַל ''בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ'', (יא) עוֹד עָבַר בָּזֶה עַל אִסוּר סִפּוּר לָשׁוֹן הָרָע. הלכות לשון הרע כלל ג - ח וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהַכַּף חוֹב מַכְרִיעַ יוֹתֵר, דְּמִצַד הַדִּין לֵיכָּא אִסוּרָא כָּל כָּךְ, אִם יַכְרִיעֵהוּ לְכַף חוֹבָה, הַיְנוּ לְעִנְיַן (יב) שֶׁיֻּסְכַּם בְּעֵינֵי עַצְמוֹ עָלָיו, שֶׁעָשָׂה שֶׁלֹּא כַּדִּין, אֲבָל אֵין לְמַהֵר לֵילֵךְ וּלְבַזּוֹתוֹ עֲבוּר זֶה אֵצֶל אֲחֵרִים, אִם לֹא שֶׁיַּשְׁלִימוּ כָּל הַפְּרָטִים הַמְבֹאָרִים לְקַמָן בִּכְלָל ד' וְה' וּבִכְלָל י' כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה דְּבָרִים, שֶׁאֲפִלּוּ אִם אֵין הַדִּין עִמוֹ, גַּם כֵּן אָסוּר לְבַזּוֹתוֹ עֲבוּר זֶה, כַּמְבֹאָר לְהַמְעַיֵּן בִּכְלָלִים אֵלּוּ.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=hbP61WVHqG0לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1DOQQn-45GRYdNFqVtSWFWioOcCu7bu2p/לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבועhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/פרשת במדבר חייבת תמיד להיות קודם חג השבועות. אומר רבי משה פיינשטין זצ"ל כי פרשת במדבר פותחת במפקד אוכלסין ומניינם של עם ישראל שנאמר: "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות, כל זכר לגולגלותם". ואומר רש"י: 'מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה. כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם, באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם' עכ"ל.כוונת רש"י היא לענות על שאלה מתבקשת, וכי הקב"ה צריך למנות אותם בשביל לדעת מהו מספרם? וכי יש דבר נעלם ממנו יתברך? לכך אומר רש"י שסיבת מניינם אינה באמת בכדי לדעת את מספרם, אלא מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה.קודם חג מתן תורה חשוב שכל יהודי ויהודי ידע שסופרים אותו, הוא חשוב, בלעדיו יש חסרון בכללות עם ישראל. כשהקב"ה מונה את ישראל הוא מונה את כולם בשווה, ממשה רבינו ע"ה עד היהודי הפשוט ביותר ללא הבדל מעמד או דרגה, "ויחן שם ישראל נגד ההר" – כאיש אחד בלבד אחד. כולם שווים בעניין זכות זו של קבלת התורה.כל יהודי חשוב ויקר לפניו יתברך, גם אם הוא רחוק מתורה ומצוות אבל עדיין שם "יהודי" עליו הרי הוא בכלל "עם ישראל" וראוי לקבלת התורה בכל פעם מחדש.בזוהר כתוב כי יש שישים ריבוא אותיות לתורה כנגד שישים ריבוא נשמות ישראל. וכתב בספר מגלה עמוקות וז"ל: 'לכל אחד מישראל יש לנשמה שלו אות אחת משישים ריבוא אותיות התורה כו' וכן ישראל: "ישראל" נוטריקון - יש ששים ריבוא אותיות לתורה" עכ"ל. ומכאן יש ללמוד שכשם שאם נחסרה אפילו אות אחת בכל התורה כולה, אפילו אות כזו שאינה משנה את משמעות המילה, בכל זאת כל הספר תורה כולו פסול? איך יתכן? אות אחת תפסול ספר שלם? כן! כי כל אות היא חלק בלתי נפרד מכל הספר תורה, ואם נחסר אות אחת, זה משליך על כל הספר. כך בנשמותיהם של ישראל, אם חסרה אפילו נשמה אחת לאבינו שבשמים, אפילו שלכאורה נשמה זו יש שיחשבו עליה שהיא חסרת משמעות בכללות עם ישראל, בכל זאת זה משליך על כל הכלל ישראל כולו.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=NLUaoLcCssoלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1rOKfO5GLXQ2NtLKUdAz2SN0ksSPaaqap/לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשוןhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/הלכות לשון הרע כלל ג - ג וּרְאֵה עוֹד אֶת גֹּדֶל אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע, (ב) שֶׁאֲפִלּוּ אֵינוֹ מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הַשִּׂנְאָה וְלֹא נִתְכַּוֵּן בְּהַסִפּוּר לְגַנּוֹתוֹ, רַק אֲמָרוֹ דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וְדֶרֶךְ קַלוּת רֹאשׁ, אַף עַל פִּי כֵן כֵּיוָן שֶׁעַל פִּי אֱמֶת דִּבְרֵי גְּנַאי הוּא, אָסוּר מִן הַתּוֹרָה. הלכות לשון הרע כלל ג - ד אִסוּר סִפּוּר לָשׁוֹן הָרָע הוּא אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ (ג) מְבָאֵר בְּעֵת הַסִפּוּר אֶת הָאִישׁ שֶׁהוּא מְדַבֵּר עָלָיו, רַק הוּא מְסַפֵּר סְתָם, וּמִתּוֹךְ עִנְיַן הַסִפּוּר נִשְׁמָע לְהַשּׁוֹמֵעַ עַל אֵיזֶה אִישׁ כִּוֵּן המְסַפֵּר הָזֶּה, בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע הוּא. וְיוֹתֵר מִזֶּה, שֶׁאֲפִלּוּ אִם בְּדִבְרֵי סִפּוּרוֹ לֹא הָיָה (ד) שׁוּם עִנְיַן גְּנַאי כְּלָל, רַק שֶׁעַל יְדֵי דְּבָרָיו נִסְבַּב רָעָה אוֹ גְּנוּת לַחֲבֵרוֹ, וְהַמְסַפֵּר הַזֶּה נִתְכַּוֵּן לָזֶה בְּרַמָאוּתוֹ, גַּם זֶה בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע הוּא, וְדָבָר זֶה נִקְרָא בְּפִי חֲזַ''ל בְּשֵׁם לָשׁוֹן הָרָע בְּצִנְעָא. הלכות לשון הרע כלל ג - ה וְיֵשׁ עוֹד הַרְבֵּה אֳפָנִים בְּבַעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע הַמְסַפְּרִין דֶּרֶךְ רַמָאוּת. וְהוּא, שֶׁמְסַפְּרִין הָעִנְיָן לְפִי (ה) תֻּמָן עַל חַבְרֵיהֶן, כְּאִלּוּ אֵינָם יוֹדְעִין שֶׁדָּבָר זֶה שֶׁדִּבְּרוּ לָשׁוֹן הָרָע הוּא, אוֹ שֶׁאֵלּוּ מַעֲשָׂיו שֶׁל פְּלוֹנִי, כָּל זֶה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע הוּא.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=ME5Kawi8v_Eלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1kZbY3E2H7COuOocSDVN3ydZt-TZF7MLu/לכל השיעורים בנושא הלכות ומנהגיםhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/1T90V86fyHdhon5c4HiAF2BT_XRSK-OIb/בתלמוד בבלי לא מוזכרת המילה "קדיש", אלא היא מוזכרת במילים "יהא שמיה הגדול מבורך" . וכפי הנראה זהו עיקר הקדיש.יעקב אבינו הראשון שאמר 'קדיש' בעולםאולם מקורן של מילים אלו הוא קדום ביותר, ונראה כי כבר יעקב אבינו ע"ה אמרן. כמו שמספרת הגמרא במסכת פסחים דף נו ע"א שכאשר יעקב חש כי ימיו ספורים, אסף את כל בניו וביקש לגלות להן את הקץ, אך אז נסתלקה ממנו השכינה. יעקב שחשש נורא שמא סילוק השכינה נגרם בגלל שאחד מבניו אינו מאמין ביחוד ה' ואינו ראוי לגילוי הקץ, לכן שאל: שמא יש במיטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל? ואבי יצחק שיצא ממנו עשיו? אמרו לו בניו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" – כשם שאין בלבך אלא אחד [הקב"ה] כך אין בליבנו אלא אחד [הקב"ה]. באותה שעה פתח יעקב ואמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".והנה בתרגום ירושלמי על התורה מביא הסיפור בלשון ארמית ומתרגם מילים הללו של בשכמל"ו ל: "יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין". שבהתבוננות מועטת ניתן לראות כי למעשה אלו אותם מילים של בשכמל"ו. שבח זה למדו עם ישראל לאומרו מיעקב אבינו ע"ה.דוד המלך ע"ה ודניאל משבחים בלשון זווכן דוד המלך ע"ה אמר שבח זה כפי שאנו מזכירים כל יום בתפילת שחרית "ויברך דוד... ברוך אתה ה' אלוקי ישראל אבינו מעולם ועד עולם".ואף דניאל אמר "להוי שמיה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא ".המילה 'קדיש' מוזכרת בספרות שאחרי התלמודאולם לשון זו של 'קדיש' מובאת במסכת סופרים שכידוע כתבוה הסבוראים או הגאונים . ובזמן הסבוראים תיקנו אמירת 'קדיש' בעוד כמה וכמה מקומות בקטעי התפילה שאינם מוזכרים בתלמוד .המילה 'קדיש' נלקחת מהבקשה שמתחילים בה "יתגדל ויתקדש שמיה רבה". והוא על שם הפסוק בנביא יחזקאל "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים, וידעו כי אני ה'" (לח, כג).אימתי? ומי תיקן אמירת 'קדיש'? ומהי סיבת התקנה?נחלקו הפוסקים אימתי ומי תיקן את אמירת הקדיש:לדעת פירושי סידור התפילה להרוקח אמירת הקדיש נתקנה ע"י אנשי כנסת הגדולה בעקבות חורבן בית המקדש הראשון.מאידך האורחות חיים כותב שתפילת הקדיש לא נתקנה ע"י אנשי כנסת הגדולה כמו שאר קטעי התפילה, אלא נתקנה ע"י התנאים בעקבות חורבן בית המקדש השני.ובערוך השולחן בסימן נה סעיף א' נקט כדיעה ראשונה. וכותב כי אמירת הקדיש הוא שבח גדול ונורא שתקנו אנשי כנסת הגדולה אחרי חורבן בית ראשון, והוא תפילה על חילול שמו יתברך מחורבן בית המקדש וחורבן ארץ הקודש, ופיזור ישראל בארבע כנפות הארץ, ואנו מתפללים שיתגדל ויתקדש שמו בעולם. ומוכיח כן מהמעשה המובא במסכת ברכות דף ג ע"א שפעם אחת שמע ר' יוסי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת "אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות" ואליהו הנביא אמר לר' יוסי על כך שלא פעם א' בלבד אומרת כך אלא ג' פעמים ביום. אבל בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ועונים "יהא שמיה הגדול מבורך" הקב"ה מנענע ראשו ואומר: "אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם". מכאן מוכח שאמירת הקדיש נתקנה כתיקון על גרימת מעשה החורבן בעוונותינו.והרא"ש במס' ברכות שם בד"ה 'מיד' כותב: שלכך תיקנו לומר "ונחמתא" בקדיש, שהוא תנחומים על צער החורבן כנ"ל.כיוצא בזה משמע מהגמרא במסכת סוטה דף מט ע"א שאומר רבא שמיום שחרב בית המקדש אין לך יום שאין קללתו מורבה משל חבירו. ושואלת הגמרא: אם כן העולם על מה הוא מתקיים? ומתרצת: על קדושא דסידרא [הנאמר ב"ובא לציון"] ועל אמירת יהא שמיה רבה מברך שאומרים אחר דברי אגדה שדורש החכם.נוסח הקדיש בלשון 'ארמית'נוסח אמירת הקדיש נתקן לאומרו בארמית. הסיבה העיקרית היא כדי שלא יבינו המלאכים מה שנאמר בו, שהמלאכים אינם מבינים אלא לשון הקודש.הטעמים שאין אנו רוצים שהמלאכים יבינו את מה שאנו אומרים בקדיש, נחלקו בזה הראשונים:המחזור ויטרי בסימן פז כותב שבעת אמירת הקדיש נגרם כביכול צער לקב"ה שנזכר במעשה החורבן וגלות ישראל כמובא בעובדא דר' יוסי במסכת ברכות. ולכן אם המלאכים היו מבינים את הנאמר בו תיכף היו מבלבלים את האומרם ודוחים אותו מלעלות למעלה.באורחות חיים הסביר: כיון שבאמירת הקדיש אנחנו מבקשים למהר את הקץ, ואמרו חז"ל שלעתיד לבוא יהיו הצדיקים גדולים מן המלאכים, לכן ודאי יקטרגו כדי שלא להחיש את הגאולה.בתוספות מסכת ברכות כותבים ב' הסברים. א: כדי שלא יתקנאו המלאכים בעם ישראל שאומר שבח נאה כזה לקב"ה . ב: שהקדיש נתקן בזמן שהיו עמי ארצות שלא היו מבינים לשון הקודש, ובשביל שיבינו כולם תיקנו לאומרו בלשון ארמית שזו השפה המדוברת באותם זמנים .בשיבולי הלקט כתב: שבתחילה אמרו קדיש בלשון הקודש. אך בימי השמד גזרו על היהודים שלא לומר "שמו הגדול מבורך" ולכן הנהיגו לאומרו בלשון ארמי כדי שלא יבינו האויבים. ומכיון שכבר שינו השפה, נשאר בלשון ארמי גם אחר שבטלו הגזירות.בספר הקדיש כתב שאפשר שזו גם היתה כוונתם של הפוסקים במה שאמרו "כדי שלא יבינו המלאכים", שכוונתם האמיתית הייתה לאויבים או למלכות השלטת ואמרו 'המלאכים' במקום "המלכים" מפני פחד המלכות .בזוהר כותב: שארמית היא לשון הסיטרא אחרא. ואנו אומרים את הקדיש שיש בו "יהא שמיה רבא מברך" בלשון ארמי בדוקא כדי לשבר כח הס"א, ואז הקב"ה זוכר את בניו שהם בגלות וזוכר את שמו המחולל בגויים.כוחו הגדול של "אמן יהא שמיה רבא מברך"באמירת "יהא שמיה רבא" בכוונה יש כח לשבר ולקרוע גזר דין. כמו שמובא במסכת שבת דף קיט ע"ב שכל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כוחו קורעין לו גזר דינו אפילו של שבעים שנה.ובסידור רב עמרם גאון מסופר ששר הפנים ססנגיר הראה לרבי ישמעאל שישנם חדרי חדרים שיש בהם אוצרות של איגרות שכתוב בהם צרות משונות לעם ישראל, ובכל יום ויום מתחדשים עליהם גזירות קשות מאלו. אך מכיו שישראל נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ועונים "יהא שמיה רבא מברך" אין מניחין לצרות אלו לצאת מחדרי חדרים.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=MM-_X1yP-qUלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1t-xxH2FcmVmAJxuiLDuBlLLDCP1TC8C2/לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשוןhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/כַּמָה גָּדוֹל אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁאְסַרְתּוֹ הַתּוֹרָה אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת וּבְכָל גַּוְנֵי, דְּלֹא מִבָּעֵי אִם הוּא שׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ לְסַפֵּר עָלָיו בַּסֵתֶר וּמַקְפִּיד עַל זֶה שֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה לוֹ דְּאָסוּר, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ גַּם כֵּן אָרוּר, כְּמָה דִכְתִיב ''אָרוּר מַכֶּה רֵעֵהוּ בַּסָתֶר'', אֶלָּא אֲפִלּוּ אִם הוּא מְשַׁעֵר בְּעַצְמוֹ, (א) שֶׁהָיָה אוֹמֵר דָּבָר זֶה אַף בְּפָנָיו, אוֹ שֶׁהוּא מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע על חֲבֵרוֹ בְּפָנָיו מַמָשׁ, גַּם כֵּן אָסוּר וְלָשׁוֹן הָרָע מִקְרֵי, וּבְצַד אֶחָד גָּדוֹל אִסוּרוֹ בְּפָנָיו מִשֶּׁלֹּא בְּפָנָיו, דִּבְפָנָיו, לְבַד אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע, הוּא מַלְבִּישׁ אֶת עַצְמוֹ עַל יְדֵי זֶה בְּמִדַּת הָעַזּוּת וְהַחֻצְפָּה וְהוּא מְעוֹרֵר יוֹתֵר מְדָנִים עַל יְדֵי זֶה, וְכַמָה פְּעָמִים בָּא עַל יְדֵי זֶה גַּם כֵּן לִידֵי הַלְבָּנַת פָּנִים, וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְנוּ לְעֵיל בַּפְּתִיחָה בְּלָאו דְּ''לֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא''. עַיֵּן שָׁם.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=XO1gYwCLGTQלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1j7HnruMhSlj5aGP0d39frk9aW4spw6gn/לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבועhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/הפרשה פותחת במילים: "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'".רש"י מביא את דברי המדרש: 'מה עניין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצוות נאמרו מסיני? אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני.כללותיה: "ושבתה הארץ שבת לה'" - כולל כל המלאכות לאיסור עבודת הקרקע. פרטותיה: "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. את ספיח קצירך לא תקצור, ואת ענבי נזירך לא תבצור" – פירט לך הכתוב זריעה וזמירה קצירה ובצירה, וכן שאר סוגי עבודות. ומבאר רש"י כוונת המדרש: כי אפילו שבחומש דברים משה חוזר ומפרט את ההלכות והדינים של כל המצוות. אינו חוזר ומפרט את מצות השמיטה לפי שכבר פירט כאן כפי מה שניתנו לו בסיני בכל כלליהן ופרטיהן. ומכאן אתה למד לכל המצוות שמשה חוזר ומפרט אותן על דקדוקיהן, שהכל ניתן לו מסיני ולא חלילה בדה דבר אחד מליבו.'שמיטה' הוכחה לתורה מן השמיםברם עדיין לא מובן מדוע נלקחה דוקא מצות שמיטה כסמל ודוגמא לשאר מצוות?!? הרי יכול היה לעשות כן גם בשאר מצוות?החתם סופר מיישב: כי דוקא מצות שמיטה יש בה את ההוכחה לכך שניתנה למשה רבינו משמים ולא חלילה בדה מליבו. שהרי התורה אומרת "וציויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים". איזה אדם קרוץ מחומר ומוגבל יכול להתחייב ולקחת על עצמו כזו הבטחה? הבבא הכי גדול לא מסוגל להתחייב לכזה דבר! התחייבות כזו? לעם שלם? לדורות עולם? אין זה כי אם מן האלוקים ברוך הוא. וכיון שבמצוה זו גם טמונה ההוכחה שמשה רבינו ע"ה מוסר את הכל כפי שניתן לו מן האלוקים, היא היא המלמדת על שאר המצוות כולן.. כשם שמצוה זו ניתנה מסיני על כל כלליה ופרטיה ודקדוקיה, כן שאר המצוות כולן.שנת השמיטה נותנת ברכה ושפע לכל שש השניםהאמרי שפר מבאר: כי שמיטה נקראת גם "שבת" כמו שמובא מספר פעמים בתורה. וכשם ששבת קודש משפיעה ברכה על כל ימות השבוע, כן השנה השביעית משפיעה ברכה ושפע על כל השש שנים. המכנה המשותף שביניהם הוא שבשניהם הברכה והשפע בא מבלי שאדם יעשה שום מלאכה, מבלי שיתאמץ ויעבוד קשה, עצם היום הוא מבורך ומשפיע על כל השבוע שאחריו. כך גם סיני לעומת שאר ההרים.. שכידוע כל ההרים עשו השתדלות גדולה בשביל שהתורה תינתן עליהם, אבל רק הר סיני ישב ושתק. ובזכות ענוותנותו וצניעותו זכה שתינתן עליו התורה הקדושה. לכך הסמיך עניין שמיטה להר סיני להורות על הברכה שבאה לאדם לפעמים דוקא בגלל שאינו פועל יותר ממה שצריך, דוקא בגלל השביתה והשקט באה לו ברכה משמים. וכמאמרו הידוע של הרמב"ן: 'הגזירה אמת, והחריצות שקר'.תכלית מתנת ארץ ישראל, שמירת תורה ומצוות האור החיים הקדוש מיישב: כי מצות שמיטה בדוקא כיון שמצוה זו נתחייבו בה ישראל רק בארץ ישראל, אין מצות שמיטה בחו"ל. וכאן התורה אומרת בתחילת דבריה "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'" כלומר כאן התורה גם מתארת את ארץ ישראל כמתנה שניתנה מן האלוקים - "אני נותן לכם". ולכן הסמיכה להר סיני כדי להורות כי כל מתנת ארץ ישראל היא בעבור שמירת תורה ומצוות שניתנו לעם ישראל בסיני. ובפרשה קודמת הרחבנו בעניין זה יותר.'שמיטה' - שיור ששייר הקב"ה לעצמו ממתנת ארץ ישראלברם ממשיך האור החיים הקדוש ושואל: מדוע היתה התורה צריכה לומר באותה נשימה את עניין מתנת ארץ ישראל לעם ישראל את המילים "ושבתה הארץ שבת לה'" הרי זה בדיוק מה שהולך ומפרט בהמשך הפסוקים "שש שנים תזרע שדך... וכו' ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה'..."?ומסביר: כי כאן הקב"ה בא להורות כי מתנה נפלאה זו של "ארץ ישראל" איננה מתנה גמורה ומוחלטת, אלא הקב"ה משייר לעצמו משהו. השנה השביעית היא שייכת לה' יתברך. לכן באותה נשימה בה מדבר על המתנה של ארץ ישראל גם מסייג הדברים בכך שמשייר לעצמו זמן של שביתה מן הקרקע שבזמן זה היא שייכת רק להשי"ת.החסד העצום שיש לעם ישראל בשנת השמיטה וכאן יש לשאול.. וכי הקב"ה צרה עינו חלילה במתנות שנותן לבניו? וכי אינו יכול ליתן להם מתנה גמורה ומוחלטת?ולכן נצטט מדבריו הקדושים של האור החיים בעצמו וכך כותב: "והצצתי וראיתי כי אלוקים חשבה לטובה בסדר מעשה זה. כי אם היה ניתן הארץ על תנאי [ללא שיור במתנה] אז בהיבטל התנאי תתבטל המתנה. ובמה שעשה השיור כשישלחו יד בשיעור לא מפני זה תתבטל המתנה, אלא עליהם לפרוע כל העולה בשיעור. והעד נאמן שאמר הכתוב "אז תרצה הארץ את שבתותיה.. כל ימי השמה תשבות את אשר לא שבתה בשבתותיכם בשיבתכם עליה" (כו לד-לה). ומעתה אין ביטול למתנת הארץ עד עולם" עכ"ל. כלומר שאותו השיור נועד כדי לברוח אליו בשעת קושי ופורקן מצד עם ישראל, אם לא ישמרו את שביתת הקרקע, במקום לבטל את התנאי ובכל ליטול את אותה מתנה שנקראת "אדמת ארץ ישראל" לצמיתות עולם, שייר הקב"ה משהו לעצמו, שגם אם לא ישבתו לא תילקח אותה מתנה אלא רק יצטבר להם חוב השיור שחייבים לשייר לקב"ה. וכפי הידוע כי שבעים שנה שגלו לבבל הם כנגד כל אותן שנות השמיטה שלא שמרו ולא שבתו בהן בהיותן על אדמת ארץ ישראל.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=6YHdbYDuFVAלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1a3ZlZuGUik0GpbisrMlEaCf2HtPYy79s/לכל השיעורים בנושא הלכות ומנהגיםhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/1T90V86fyHdhon5c4HiAF2BT_XRSK-OIb/בשו"ע סימן ס' סעיף ד' מביא מחלוקת הפוסקים האם מצוות צריכות כוונה או אינן צריכות כוונה, ולהלכה מעלה כאותם האומרים שמצוות צריכות כוונה. וביאר המשנה ברורה שם סק"ז שזה ודאי לדברי הכל שמצוה לכוון בליבו מה שהוא מוציא מפיו ולא להרהר בדבר אחר, אבל אם לא כיוון ליבו יצא. [חוץ מפסוק ראשון של קריאת שמע וברכת אבות של תפילה]. ולא נחלקו אלא בעניין אם חייב לכוון קודם שמתחיל המצוה לצאת ידי חובה בעשיית אותה מצוה.ועוד כתב המ"ב שם סק"י שגם לדעת השו"ע שמצוות צריכות כוונה ולא כיוון בעשיית המצוה בפעם הראשונה שהדין הוא שצריך לחזור ולעשות את המצוה שוב. אף על פי כן לא יחזור ויברך על אותה מצוה שלעניין ברכה צריך לחוש לדעת האומרים מצוות אינן צריכות כוונה.וכן פסק השו"ע בסימן תפ"ט סעיף ד' שמי ששאל אותו חבירו בין השמשות כמה היום לעומר, יאמר לו 'אתמול היה כך וכך', שאם יום לו 'היום כך וכך' אינו יכול לחזור ולמנות בברכה. וזה יתכן רק לדעת האומרים מצוות אינן צריכות כוונה, שהרי מילתא דפשיטא היא שכשענה לו לא התכוון לצאת באותה אמירה .ובבית יוסף סימן רי"ג כתב שדין זה נאמר גם באופן ששמע את המצוה מאדם אחר ולא נתכוון לצאת יד"ח וגם המברך לא נתכוון להוציאו, שלדעת האומרים מצוות אינן צריכות כוונה, יצא ידי חובה. ולפי כל הנ"ל מקשה שו"ע הרב כיצד נוהגים העולם שהשליח ציבור מברך בקול רם תחילה וסופר את העומר, ולאחריו הציבור חוזר ומברך וסופר את העומר לבדו. והרי לדעת האומרים שמצוות אינן צריכות כוונה הרי יצאו הציבור ידי חובה בשמיעת הברכה מהשליח ציבור, ושוב אינם יכולים לחזור ולברך, ולעניין ברכה חיישינן להו מדין ספק ברכה לבטלה. לכן כותב שמן הנכון לעשות כוונה הופכית, שהוא מכוון שלא לצאת ידי חובה מהשליח ציבור ובזה גם למ"ד מצוות אינן צריכות כוונה אינו יוצא ידי חובה. ומטעם זה כתב בחזון עובדיה הל' יום טוב עמ' רל"א שטוב ונכון לעשות גילוי דעת בתחילת ספירת העומר שהוא מכוין שלא לצאת ידי חובה מהש"צ בכל ימי ספירת העומר ויועיל לו לכל ימי הספירה. וגם אם לא עשה בתחילה יכול לעשות בכל זמן מימי ספירת העומר.והעולם שנוהג שלא לחוש לכל הנ"ל כתבו האחרונים שאפשר ליישב כיון שכך הוא המנהג מקדמא דנא שהציבור מברך וסופר אחר הש"צ, בתת מודע שלהם כבר מכוונים מתחילה שלא לצאת ונחשב כאילו עושים כוונה הופכית כבר מתחילה.פרטי דינים והלכות נוספות בעניין ספירת העומר, תמצאו בשיעור שלפניכם "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=2KBtigruE-8לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1iEQSwi9bLhwdUZB6nICLUYonedLfJmck/לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשוןhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/הלכות לשון הרע כלל ב - יג אִם אֶחָד (כו) גִּלָּה לַחֲבֵרוֹ בְּאַפֵּי תְּלָתָא עִנְיַן עִסְקוֹ וּמִסְחָרוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, (כז) דְּבָרִים אֲשֶׁר בִּסְתָמָא אָסוּר אַחַר כָּךְ לְגַלּוֹת לְאַחֵר, פֶּן יוּכַל לְהַגִּיעַ לוֹ עַל יְדֵי זֶה הֶזֵּק אוֹ צַעַר, אַךְ עַתָּה שֶׁגִּלָּה לוֹ דָּבָר זֶה בְּאַפֵּי תְּלָתָא, אִם כֵּן רָאִינוּ שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לָזֶה, אַף אִם יִתְגַּלֶּה לְבַסוֹף, וְלָכֵן מֻתָּר לְזֶה הַשּׁוֹמֵעַ מִמֶנּוּ לְכַתְּחִלָּה לְגַלּוֹת לַאֲחֵרִים, כָּל כַּמָה שֶׁלֹּא גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁהוּא מַקְפִּיד עַל זֶה, אַךְ (כח) שֶׁלֹּא יַחְסְרוּ לָזֶה הַפְּרָטִים הַמְבֹאָרִים לְעֵיל בְּעִנְיָנָא דְּאַפֵּי תְּלָתָא וְעַיֵּן בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=XAdH2DEb0vUלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1Tgr_I1VX1TUlYZ5hPipKjDesftn5CS0C/לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשוןhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/הלכות לשון הרע כלל ב - יא וְהִנֵּה לְפִי מַה שֶּׁבֵּאַרְנוּ בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ הַכְּלָלִים דְּאַפֵּי תְּלָתָא, צָרִיךְ לִזָּהֵר, כְּשֶׁיּוֹשְׁבִין שִׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר לְעַיֵּן בִּדְבַר הַנְהָגַת אַנְשֵׁי הָעִיר בְּעִנְיְנִי הָעֲרָכוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, בְּדָבָר שֶׁהוּא חוֹב לָזֶה וּזְכוּת לָזֶה, וְנְחְלְקוּ בְּדֵעוֹת וְעָמְדוּ לְמִנְיָן וְהָלְכוּ בָּתַר רֻבָּא (אחר הרוב), כְּשֶׁיֵּצְאוּ מֵחֲדַר הַקָהָל, (כא) צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד כָּל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁלֹּא לְסַפֵּר אַחַר כָּךְ דַּעְתּוֹ אוֹ דַּעַת פְּלוֹנִי, שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה בְּעִנְיָן זֶה לְהָקֵל עַל אוֹתוֹ פְּלוֹנִי, אַךְ חֲבֵרָיו רַבּוּ עָלָיו וְהִכְרִיחוּהוּ לֵילֵךְ בָּתַר דַּעְתָּם. וְלָא מִבָּעֵי (וא"צ לומר) אִם הֻסְכַּם בֵּינֵיהֶם מִתְּחִלָּה, כְּשֶׁיֵּצְאוּ מֵחֲדַר הַקָהָל שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת אוֹ (כב) לְסַפֵּר לָאִישׁ הַנּוֹכְחִי גּוּפָא, שֶׁאֵלָיו נוֹגֵעַ הַחוֹב הַהוּא, בְּוַדַּאי אִסוּר גָּמוּר הוּא, אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּסְתָמָא, וְגַם אֵינֶנּוּ מְכַוֵּן לְגַלּוֹת, (כג) רָק בְּמִקְרֶה לְסַפֵּר לְאַחֵר בְּלָשׁוֹן שֶׁיֵּרָאֶה מִדְּבָרָיו, שֶׁדַּעְתּוֹ אֵינֶנּוּ נוֹטָה לָזֶה גַּם עַתָּה, אַךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָרִיב עֲבוּר זֶה עִם חֲבֵרָיו הַנִּשְׁאָרִים, גַּם כֵּן אִסוּר גָּמוּר הוּא, (וּלְפִי (כד) דַּעַת הַיָּד הַקְטַנָּה, אֲפִלּוּ אִם יְסַפֵּר סְתָם, אֵיךְ שֶׁדַּעְתּוֹ הָיָה מִתְּחִלָּה לְהָקֵל עַל אוֹתוֹ פְּלוֹנִי, וְאַחַר כָּךְ עָמְדוּ לְמִנְיָן וְהָלְכוּ בָּתַר רֻבָּא, גַּם כֵּן אָסוּר), וְאֵין שׁוּם נָפְקָא מִנַּה (הבדל) בֵּין לַמְסַפֵּר דָּבָר זֶה מֵעַצְמוֹ, וּבֵין אִם עָמַד עָלָיו חֲבֵרוֹ בְּחֵרוּפִין עַל דְּבַר זֶה הַפְּסָק שֶׁיָּצָא מֵאִתָּם עַל דְּבַר פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, בְּכָל גַּוְנֵי (בכל האפנים) אָסוּר לְהַטִיל אֶת הָעַוְלָה עַל חְבֵרוֹ וּלְסַלְּקָה מֵעָלָיו, אַף שֶׁהוּא אֱמֶת. הלכות לשון הרע כלל ב - יב עוֹד רָאִיתִי לִכְתֹּב דָּבָר אֶחָד בְּפֵרוּשׁ מִפְּנֵי שֶׁרָאִיתִי שֶׁהַרְבֵּה אֲנָשִׁים מֻרְגָּלִין בָּזֶה, וְהוּא כְּשֶׁדּוֹרֵשׁ אֶחָד בְּבֵית הַמִדְרָשׁ אָסוּר עַל פִּי הַדִּין לְהַלְעִיג מִמֶנּוּ וְלוֹמַר, שֶׁאֵין בִּדְרָשׁוֹתָיו מַמָשׁ וְשֶׁאֵין מַה לִּשְׁמֹעַ, וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, רָאִינוּ שֶׁהַרְבֵּה אֲנָשִׁים פְּרוּצִין בָּזֶה, וְלֹא יַחְשְׁבוּ הַלַּעַג הַזֶּה לְאִסוּר כְּלָל, וְעַל פִּי הַדִּין הוּא לָשׁוֹן הָרָע גְּמוּרָה, שֶׁעַל יְדֵי דִּבּוּר כָּזֶה מָצוּי הוּא שֶׁגּוֹרֵם הֶזֵּק לַחֲבֵרוֹ בְּמָמוֹנוֹ וְכַמָה פְּעָמִים צַעַר וּבִיּוּשׁ גַּם כֵּן, כִּי לוּ יְהִי שֶׁהוּא דְּבַר אֱמֶת, הֲלֹא לָשׁוֹן הָרָע אָסוּר אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת, כִּי מַה תּוֹעֶלֶת מְכַוֵּן הַמַלְעִיג וּמִתְלוֹצֵץ אַחַר זֶה בְּלֵיצָנוּתוֹ *, כִּי אִם בַּעַל נֶפֶשׁ הוּא, אַדְּרַבָּה, צָרִיךְ לְיַעֵץ לוֹ אַחַר כָּךְ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וּלְהַעֲרִיךְ לְפָנָיו, שֶׁיֹּאמַר בָּאֳפָנִים אֲחֵרִים, שֶׁבְּאֹפֶן זֶה שֶׁהוּא אוֹמֵר עַתָּה, אֵין דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים, וּבְעֵצָה זוֹ הָיָה מְקַיֵּם גַּם כֵּן ''וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'', וְעַל כָּל פָּנִים שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתוֹ עַל יְדֵי זֶה לְלַעַג בְּפִי הַבְּרִיּוֹת, (כה) וְלֹא מְהַנִּי בָּזֶה הֶתֵּרָא דְּאַפֵּי תְּלָתָא ** כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְתִּי הֵיטֵב בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=CmLXl2yWJucלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1haKYgpZml07D0koTfgi-NoZTNmJHIx6e/לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבועhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/בפרשה שלנו מובאת מצות ספירת העומר, שכתוב: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיוום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תהיינה" (כג טו). וכמה וכמה טעמים נכתבו בספרי הדורות לטעם מצוה זו של ספירת העומר. בחלקם נלמד כי כל תכלית יציאת מצרים, בשביל מתן תורה. כך כתב בשו"ת הרשב"א חלק ג סימן רפ"ד הביא בשם בעל העיטור שהביא הטעם לכך ממדרש חז"ל ששם מבואר שכל מטרת יציאת ישראל ממצרים הייתה בשביל לקבל את התורה, כמו שאמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה "וזה לך האות כי אני שלחתיך, בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה" (שמות ג יב). וכשיצאו ישראל ממצרים היו שואלים את משה אימתי מקבלים את התורה? אמר להם לסוף חמישים יום. והיו מונים את הימים עד למתן תורה בהשתוקקות עצומה, ולכן ביום מתן תורה ציוה אותם השי"ת לשמר ולהמשיך את אותה ספירה כדי לשמר את אותה השתוקקות ואותן כיסופין בכל שנה מחדש לפני חג השבועות חג מתן תורה..טעם נוסף כדי שלא ישכחו לחוג את חג השבועות בזמנו. כך כותב רבי יהודה החסיד ביאר שמכיון שימים אלו הם ימי מלאכת השדה, ואין מי שיגיד לבני הכפרים החקלאים אם אייר מלא או חסר, לכן אמרה תורה תספרו חמישים יום ואחר כך "מקרא קודש יהיה לכם".ובספר 'מטה משה' כתב ממש דומה לזה: שבזמנם היו העם שבשדות ממש ישנים בשדותיהם כדי לשמר את התבואה, ובמיוחד בעונת הקציר שהתבואה כבר בשלה וראויה למאכל. ומשום כך ציותה התורה לספור חמישים יום מחג הפסח, כדי שלא ישכחו לחוג את חג השבועות בזמנו שלא ידעו מתי הגיע זמנו. וטעם נוסף הוא זמן הסתגלות ולקח לחג מתן תורה. כך כותב הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג מ"ג) מבאר כי למעשה חג הפסח וחג הסוכות נקבעו לעשותם שבעה ימים, כדי להסתגל אליהם ולהתבונן בהם די הצורך כדי ללמוד הלקח מהם. בשונה מיום הכיפורים וראש השנה שהשופר ויום הצום יש בו מספיק כדי לעורר את האדם לתשובה ומעשים טובים ואין צורך בזמן ממושך. אבל חג השבועות אין בו איזו מצוה מיוחדת, ולעשותו יותר מיום אחד לא רצתה התורה כיון שמתן תורה היה רק יום אחד. לכן ציותה התורה להתכונן במשך חמישים יום קודם לחג מתן תורה כדי שיהיה זמן הסתגלות והתבוננות בחג הנשגב והנורא הזה, וללמוד ולהפיק ממנו את כל הלקחים שניתן לקחת מהחג הקדוש הזה.תוספת דברים תוכלו לקבל בשיעור שלפניכם. "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=EBBMG4t7KM0לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1inqxckVlZIlJGOKVSEqvJrkIUrsBI0Ra/לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשוןhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/הלכות לשון הרע כלל ב - יא וְהִנֵּה לְפִי מַה שֶּׁבֵּאַרְנוּ בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ הַכְּלָלִים דְּאַפֵּי תְּלָתָא, צָרִיךְ לִזָּהֵר, כְּשֶׁיּוֹשְׁבִין שִׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר לְעַיֵּן בִּדְבַר הַנְהָגַת אַנְשֵׁי הָעִיר בְּעִנְיְנִי הָעֲרָכוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, בְּדָבָר שֶׁהוּא חוֹב לָזֶה וּזְכוּת לָזֶה, וְנְחְלְקוּ בְּדֵעוֹת וְעָמְדוּ לְמִנְיָן וְהָלְכוּ בָּתַר רֻבָּא (אחר הרוב), כְּשֶׁיֵּצְאוּ מֵחֲדַר הַקָהָל, (כא) צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד כָּל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁלֹּא לְסַפֵּר אַחַר כָּךְ דַּעְתּוֹ אוֹ דַּעַת פְּלוֹנִי, שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה בְּעִנְיָן זֶה לְהָקֵל עַל אוֹתוֹ פְּלוֹנִי, אַךְ חֲבֵרָיו רַבּוּ עָלָיו וְהִכְרִיחוּהוּ לֵילֵךְ בָּתַר דַּעְתָּם. וְלָא מִבָּעֵי (וא"צ לומר) אִם הֻסְכַּם בֵּינֵיהֶם מִתְּחִלָּה, כְּשֶׁיֵּצְאוּ מֵחֲדַר הַקָהָל שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת אוֹ (כב) לְסַפֵּר לָאִישׁ הַנּוֹכְחִי גּוּפָא, שֶׁאֵלָיו נוֹגֵעַ הַחוֹב הַהוּא, בְּוַדַּאי אִסוּר גָּמוּר הוּא, אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּסְתָמָא, וְגַם אֵינֶנּוּ מְכַוֵּן לְגַלּוֹת, (כג) רָק בְּמִקְרֶה לְסַפֵּר לְאַחֵר בְּלָשׁוֹן שֶׁיֵּרָאֶה מִדְּבָרָיו, שֶׁדַּעְתּוֹ אֵינֶנּוּ נוֹטָה לָזֶה גַּם עַתָּה, אַךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָרִיב עֲבוּר זֶה עִם חֲבֵרָיו הַנִּשְׁאָרִים, גַּם כֵּן אִסוּר גָּמוּר הוּא, (וּלְפִי (כד) דַּעַת הַיָּד הַקְטַנָּה, אֲפִלּוּ אִם יְסַפֵּר סְתָם, אֵיךְ שֶׁדַּעְתּוֹ הָיָה מִתְּחִלָּה לְהָקֵל עַל אוֹתוֹ פְּלוֹנִי, וְאַחַר כָּךְ עָמְדוּ לְמִנְיָן וְהָלְכוּ בָּתַר רֻבָּא, גַּם כֵּן אָסוּר), וְאֵין שׁוּם נָפְקָא מִנַּה (הבדל) בֵּין לַמְסַפֵּר דָּבָר זֶה מֵעַצְמוֹ, וּבֵין אִם עָמַד עָלָיו חֲבֵרוֹ בְּחֵרוּפִין עַל דְּבַר זֶה הַפְּסָק שֶׁיָּצָא מֵאִתָּם עַל דְּבַר פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, בְּכָל גַּוְנֵי (בכל האפנים) אָסוּר לְהַטִיל אֶת הָעַוְלָה עַל חְבֵרוֹ וּלְסַלְּקָה מֵעָלָיו, אַף שֶׁהוּא אֱמֶת. הלכות לשון הרע כלל ב - יב עוֹד רָאִיתִי לִכְתֹּב דָּבָר אֶחָד בְּפֵרוּשׁ מִפְּנֵי שֶׁרָאִיתִי שֶׁהַרְבֵּה אֲנָשִׁים מֻרְגָּלִין בָּזֶה, וְהוּא כְּשֶׁדּוֹרֵשׁ אֶחָד בְּבֵית הַמִדְרָשׁ אָסוּר עַל פִּי הַדִּין לְהַלְעִיג מִמֶנּוּ וְלוֹמַר, שֶׁאֵין בִּדְרָשׁוֹתָיו מַמָשׁ וְשֶׁאֵין מַה לִּשְׁמֹעַ, וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, רָאִינוּ שֶׁהַרְבֵּה אֲנָשִׁים פְּרוּצִין בָּזֶה, וְלֹא יַחְשְׁבוּ הַלַּעַג הַזֶּה לְאִסוּר כְּלָל, וְעַל פִּי הַדִּין הוּא לָשׁוֹן הָרָע גְּמוּרָה, שֶׁעַל יְדֵי דִּבּוּר כָּזֶה מָצוּי הוּא שֶׁגּוֹרֵם הֶזֵּק לַחֲבֵרוֹ בְּמָמוֹנוֹ וְכַמָה פְּעָמִים צַעַר וּבִיּוּשׁ גַּם כֵּן, כִּי לוּ יְהִי שֶׁהוּא דְּבַר אֱמֶת, הֲלֹא לָשׁוֹן הָרָע אָסוּר אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת, כִּי מַה תּוֹעֶלֶת מְכַוֵּן הַמַלְעִיג וּמִתְלוֹצֵץ אַחַר זֶה בְּלֵיצָנוּתוֹ *, כִּי אִם בַּעַל נֶפֶשׁ הוּא, אַדְּרַבָּה, צָרִיךְ לְיַעֵץ לוֹ אַחַר כָּךְ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וּלְהַעֲרִיךְ לְפָנָיו, שֶׁיֹּאמַר בָּאֳפָנִים אֲחֵרִים, שֶׁבְּאֹפֶן זֶה שֶׁהוּא אוֹמֵר עַתָּה, אֵין דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים, וּבְעֵצָה זוֹ הָיָה מְקַיֵּם גַּם כֵּן ''וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'', וְעַל כָּל פָּנִים שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתוֹ עַל יְדֵי זֶה לְלַעַג בְּפִי הַבְּרִיּוֹת, (כה) וְלֹא מְהַנִּי בָּזֶה הֶתֵּרָא דְּאַפֵּי תְּלָתָא ** כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְתִּי הֵיטֵב בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים. הלכות לשון הרע כלל ב - יג אִם אֶחָד (כו) גִּלָּה לַחֲבֵרוֹ בְּאַפֵּי תְּלָתָא עִנְיַן עִסְקוֹ וּמִסְחָרוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, (כז) דְּבָרִים אֲשֶׁר בִּסְתָמָא אָסוּר אַחַר כָּךְ לְגַלּוֹת לְאַחֵר, פֶּן יוּכַל לְהַגִּיעַ לוֹ עַל יְדֵי זֶה הֶזֵּק אוֹ צַעַר, אַךְ עַתָּה שֶׁגִּלָּה לוֹ דָּבָר זֶה בְּאַפֵּי תְּלָתָא, אִם כֵּן רָאִינוּ שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לָזֶה, אַף אִם יִתְגַּלֶּה לְבַסוֹף, וְלָכֵן מֻתָּר לְזֶה הַשּׁוֹמֵעַ מִמֶנּוּ לְכַתְּחִלָּה לְגַלּוֹת לַאֲחֵרִים, כָּל כַּמָה שֶׁלֹּא גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁהוּא מַקְפִּיד עַל זֶה, אַךְ (כח) שֶׁלֹּא יַחְסְרוּ לָזֶה הַפְּרָטִים הַמְבֹאָרִים לְעֵיל בְּעִנְיָנָא דְּאַפֵּי תְּלָתָא וְעַיֵּן בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=f4WkR9m1ZoEלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1PdZlrtVk2OtRqN_9c8J1go-H9TU1rVwp/לכל השיעורים בנושא הלכות ומנהגיםhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/1T90V86fyHdhon5c4HiAF2BT_XRSK-OIb/נחלקו הראשונים במה שכתבה התורה "וספרתם.. שבע שבתות תמימות תהיינה" האם "תמימות" הכוונה היא שספירת העומר היא מצוה אחת המתמשכת בכל הארבעים ותשע יום, או שכל יום ויום מימי הספירה היא מצוה בפני עצמה.התוספות במסכת מנחות דף סו ע"א (ד"ה זכר למקדש) מביא את שיטת בעל הלכות גדולות כי כל ימי הספירה היא מצוה אחת מתמשכת, ופירוש המילה "תמימות" – שלימות. היינו שכל ימי הספירה צריכים להיות שלמים בספירתם בלא שום הפסק באמצע.אך דעת התוספות שם שכל יום מימי הספירה היא מצוה בפני עצמה ופירוש המילה "תמימות" היא על כל יום שסופר מהערב ובכך יש תמימות של 'לילה ויום' .הנפקא מינה בין השיטות תהיה באדם ששכח לספור לילה אחד וגם לא השלים למחרת ביום, שלפי בה"ג הפסיד את הספירה ואינו יכול להמשיך ולספור עוד ספירת העומר, כיון שחסר לו "תמימות". ולדעת תוספות ושאר ראשונים חייב עדיין להמשיך לספור ובברכה משום שכל יום היא מצוה בפני עצמה.למעשה בשו"ע סימן תפ"ט סעיף ח כתב שאם שכח לספור באחד הימים, סופר בשאר הימים בלא ברכה. וכתב המשנה ברורה ס"ק ל"ה שהוא הדין אם טעה במניין וספר ספירה אחרת, שנחשב כאילו לא ספר כלל. וממה שכתב השולחן ערוך שצריך להמשיך לספור רק בלא ברכה, נראה שפסק להלכה כדעת התוספות ושאר הראשונים שכל יום היא מצוה בפני עצמה, רק משום ספק ברכות להקל הורה שיספור בלא ברכה.יש דיעה שלישית המובאת בביאור הלכה (שם) שמסביר באופן אחד כי "תמימות" הכוונה בכל סוף שבוע כשמסכם ואומר את חשבון אותו השבוע לפי הכתוב: "שבע שבתות תמימות תהיינה" שהתמימות חוזר על השבתות שזה סיכום השבועות שצריכות להיות תמימות. ולפי שיטה זו אם פספס את הספירה שיש בה השלמת אחד השבועות, אינו יכול לספור עוד את העומר בברכה. אבל באופן השני מסביר שתמימות הכוונה שאם פספס יום אחד יכול להשלים אותו למחרת ולומר 'אתמול היה כך וכך לעומר' ובזה מקיים את התמימות. והוא הדין אפילו פספס כמה ימים יכול לחזור ולספור את כל הימים אחורה, ואז יכול להמשיך למנות בברכה. אולם בביאור הלכה כתב ששיטה זו דחויה מן ההלכה ואין לסמוך עליה בשביל לברך אפילו במקום של ספק ספיקא.אבל נכון יעשה שאם חיסר יום אחד או כמה ימים שיחזור לספור את הימים שפספס כדי להרוויח את התמימות לשיטה זו.פרטי הלכות נוספים ודוגמאות מעשיות תוכלו לקבל בשיעור זה שלפניכם. "שמעו ותי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=lpI4WvkQrgAלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1NT_iypicxai88RZfgrGiARK2g1xPD2YO/לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשוןhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/הלכות לשון הרע כלל ב - ט וְכָל זֶה שֶׁדִּבַּרְנוּ הוּא מִצַד אִסוּר הָאֲמִירָה בְּעַצְמוֹ, אֲבָל, חַס וְשָׁלוֹם, לְהוֹסִיף אְפִלּוּ תֵּבָה אַחַת אוֹ לְהַטְעִים אֶת הַדָּבָר בִּפְנֵי הַשּׁוֹמֵעַ, לוֹמַר שֶׁהַמַעֲשֶׂה שֶׁנִּשְׁמַע עַל שִׁמְעוֹן, יָפֶה נִשְׁמָע עָלָיו וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, זֶה וַדַּאי אָסוּר בְּכָל גַּוְנֵי, דְּהוּא מְקַלְקֵל אוֹתוֹ בִּדְבָרָיו, יוֹתֵר מִמַה שֶּׁהָיָה נִשְׁמָע עָלָיו לְבַסוֹף מֵעַצְמוֹ עַל פִּי הַסְּבָרָא דְּאַפֵּי תְּלָתָא. וְעוֹד, דְּבָזֶה מוּכָח שֶׁמְקַבֵּל דָּבָר זֶה לֶאֱמֶת, וְזֶה אָסוּר לְכֻלֵּי עָלְמָא בְּכָל גַוְנֵי, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר אִם יִרְצֶה ה' לְקַמָן בִּכְלָל ז' סָעִיף א', עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד, אֲפִלּוּ אִם מְפֻרְסָם (כ) עַל אָדָם עִנְיָן אֶחָד לְרַע שֶׁעָשָׂה בְּנַעְרוּתוֹ, אַךְ מֵאָז וְעַד עַתָּה הוּא מִתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה, אוֹ שֶׁמְפֻרְסָם עַל אֲבוֹתָיו, שֶׁלֹּא הָיוּ נוֹהֲגִים כַּשּׁוּרָה כְּלָל, וְהוּא אֵינוֹ אוֹחֵז בְּדַרְכֵיהֶם, וְכָל כְּהַאי גַּוְנָא (וכל כיוצא בזה) בְּדָבָר שֶׁעַל פִּי אֱמֶת אֵין עַוְלָה עָלָיו, אָסוּר לְגַנּוֹתוֹ וּלְבַזּוֹתוֹ אֵצֶל חֲבֵרָיו בָּזֶה, וּמִי שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל זֶה וּמְסַפֵּר בִּדְבָרִים אֵלּוּ בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, כְּדֵי לְבַזּוֹתוֹ בְּעֵינֵי עַמוֹ, אֲפִלּוּ לֹא יוֹסִיף שׁוּם דָּבָר עַל הָאֱמֶת, הוּא מִכְּלַל כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁאֵינָם מְקַבְּלִים פְּנֵי שְׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּשַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה בְּמַאֲמָר רי''ד, וְלֹא שַׁיָּךְ עַל זֶה כְּלָל הֶתֵּרָא דְּאַפֵּי תְּלָתָא (ההתר של בפני שלושה), אַף שֶׁדָּבָר זֶה מְפֻרְסָם בְּפִי כֹּל, אַחֲרֵי שֶׁעַל פִּי אֱמֶת אֵין עָלָיו שׁוּם גְּנַאי בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בִּיחֶזְקֵאל י''ח: ''בֶּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב וְגוֹ' כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ וְגוֹ' '' וְהוּא עוֹשֵׂהוּ עֲבוּר זֶה לְלַעַג בְּפִי הַבְּרִיּוֹת.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=ciNQKo0l6rsלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/120wjV38q4RF2XhKhnaC7Vbsd-yokuzWN/לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבועhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/שאל פעם יהודי שאלת תם: מדוע לא נוהגים מנהגי אבלות גם על מיתתם של 6 מיליון יהודים שנרצחו בשואה, הרי זו היתה טרגדיה נוראה שכמעט ולא היתה כמותה בעם ישראל. מספרם כפול ומכופל בפי כמה וכמה ממספרם של תלמידי רבי עקיבא?באמת שזו שאלה קשה ולא פשוטה בכדי להשיב עליה, במיוחד שעדיין קיימים ועומדים בינינו ניצולי שואה ואנחנו מרגישים הזדהות גדולה עם הכאב העצום והנורא, וכדרכו של עולם מה שיותר קרוב ושייך אלינו הרגש שלנו פועל חזק יותר, אבל חשוב לשאול את השאלה בשביל להבין מה ימי ספירת העומר. אז באמת שלגבי השואה שקרתה ממש בדורות האחרונים נראה שאין מקום לשאלה זו מאחר וכבר אין לנו סנהדרין ולא אנשי כנסת הגדולה בשביל לבוא ולתקן תקנות ציבוריות כל כך משמעותיות לעם ישראל כמו שהיה בזמן חז"ל. שברור הדבר שבשביל לתקן דבר לכלל עם ישראל ולדורות עולם צריך כח גדול ועצום שהיה שייך רק בזמן חז"ל, ואנן יתמי דימתי אין בנו את הכח הזה. אבל השאלה עצמה היא נכונה אם נבוא ונשאל אותה על אירועים אחרים שאירעו בהיסטוריה עוד בזמן חז"ל שמתו מספרים עצומים של יהודים ולא ראינו שתיקנו עליהם תקנה של מנהגי אבלות כמו על מיתת תלמידי רבי עקיבא. כמו למשל הרוגי ביתר שמספר ההרוגים שם היה גדול פי כמה מתלמידי רבי עקיבא ובכל זאת לא ראינו שום תקנה מיוחדת של מנהגי אבלות למשך זמן ממושך למשך כל הדורות. זאת למה?!?נראה כי התשובה לזה נמצאת בפרשת השבוע שלנו..בשיעור שלפניכם תקבלו תשובה ברורה ומפורטת לשאלה זו, בה תחכימו ותבינו מהי סיבת תקנת מנהגי האבלות ל24 אלף תלמידי רבי עקיבא, ומה הלקח שרצו חכמינו ז"ל ללמד אותנו לדורות. "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=T5j-77GOGl8לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1eeGMuXWMKCgGciJP0J7ZCDHhgwlqPHRS/לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשוןhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/הלכות לשון הרע כלל ב - ט וְכָל זֶה שֶׁדִּבַּרְנוּ הוּא מִצַד אִסוּר הָאֲמִירָה בְּעַצְמוֹ, אֲבָל, חַס וְשָׁלוֹם, לְהוֹסִיף אְפִלּוּ תֵּבָה אַחַת אוֹ לְהַטְעִים אֶת הַדָּבָר בִּפְנֵי הַשּׁוֹמֵעַ, לוֹמַר שֶׁהַמַעֲשֶׂה שֶׁנִּשְׁמַע עַל שִׁמְעוֹן, יָפֶה נִשְׁמָע עָלָיו וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, זֶה וַדַּאי אָסוּר בְּכָל גַּוְנֵי, דְּהוּא מְקַלְקֵל אוֹתוֹ בִּדְבָרָיו, יוֹתֵר מִמַה שֶּׁהָיָה נִשְׁמָע עָלָיו לְבַסוֹף מֵעַצְמוֹ עַל פִּי הַסְּבָרָא דְּאַפֵּי תְּלָתָא. וְעוֹד, דְּבָזֶה מוּכָח שֶׁמְקַבֵּל דָּבָר הלכות לשון הרע כלל ב - י וְדע עוֹד דְּכָל הַהֶתֵּר דְּאַפֵּי תְּלָתָא הוּא מִצַד הָאוֹמֵר, אֲבָל מִצַד הַשּׁוֹמֵעַ, דְּהַיְנוּ, אִם הוּא יוֹדֵעַ אֶת טֶבע הַשּׁוֹמֵעַ, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁיִּשְׁמַע יְקַבֵּל דָּבָר זֶה לֶאֱמֶת עַל שִׁמְעוֹן וְיוּכַל לִהְיוֹת, שֶׁיּוֹסִיף עוֹד דְּבָרִים לִגְנַאי עָלָיו, לְאָדָם כָּזֶה אָסוּר לוֹמַר שׁוּם רֶמֶז שֶׁל גְּנַאי עַל חֲבֵרוֹ בְּכָל גַּוְנֵי, וְהַמְסַפֵּר לוֹ עוֹבֵר אַ''לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל'', וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְנוּ לְעֵיל בַּפְּתִיחָה בְּלָאו זֶה, עַיֵּן שָׁם. וְכָל זֶה שֶׁכָּתַבְנוּ בִּכְלָל זֶה לְאִסוּר, הוּא אֲפִלּוּ אִם לֹא יַזְכִּיר הַמְסַפֵּר הַזֶּה שֵׁם הַמְסַפֵּר הָרִאשׁוֹן שֶׁסִפֵּר בְּאַפֵּי תְּלָתָא, רַק יְסַפֵּר סְתָם, שֶׁכָּךְ וְכָךְ נִשְׁמַע עַל פְּלוֹנִי, אֲפִלּוּ הָכֵי (אף על פי כן) אָסוּר. וְאַחֲרֵי כָּל הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה שֶׁבֵּאַרְנוּ, רְאֵה אָחִי, כַּמָה יֵשׁ לְהִתְרַחֵק מִקֻלָּא זוֹ, שֶׁכִּמְעַט אֵין לָהּ מָקוֹם בַּמְצִיאוּת, וּבִפְרָט שֶׁאַף אִם יִצְטָרְפוּ כָּל הַפְּרָטִים, גַּם כֵּן צָרִיךְ עִיּוּן אִם הֲלָכָה כְּדֵעָה זוֹ, אַחֲרֵי שֶׁלְּדַעַת הַרְבֵּה פּוֹסְקִים אֵין שׁוּם מָקוֹר לְקֻלָּא זוֹ מֵהַשַּׁ''ס (וכמו שכתבנו בסוף סעיף קטן ד' בבאר מים חיים), לָכֵן הַשּׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מִזֶּה. זֶה לֶאֱמֶת, וְזֶה אָסוּר לְכֻלֵּי עָלְמָא בְּכָל גַוְנֵי, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר אִם יִרְצֶה ה' לְקַמָן בִּכְלָל ז' סָעִיף א', עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד, אֲפִלּוּ אִם מְפֻרְסָם (כ) עַל אָדָם עִנְיָן אֶחָד לְרַע שֶׁעָשָׂה בְּנַעְרוּתוֹ, אַךְ מֵאָז וְעַד עַתָּה הוּא מִתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה, אוֹ שֶׁמְפֻרְסָם עַל אֲבוֹתָיו, שֶׁלֹּא הָיוּ נוֹהֲגִים כַּשּׁוּרָה כְּלָל, וְהוּא אֵינוֹ אוֹחֵז בְּדַרְכֵיהֶם, וְכָל כְּהַאי גַּוְנָא (וכל כיוצא בזה) בְּדָבָר שֶׁעַל פִּי אֱמֶת אֵין עַוְלָה עָלָיו, אָסוּר לְגַנּוֹתוֹ וּלְבַזּוֹתוֹ אֵצֶל חֲבֵרָיו בָּזֶה, וּמִי שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל זֶה וּמְסַפֵּר בִּדְבָרִים אֵלּוּ בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, כְּדֵי לְבַזּוֹתוֹ בְּעֵינֵי עַמוֹ, אֲפִלּוּ לֹא יוֹסִיף שׁוּם דָּבָר עַל הָאֱמֶת, הוּא מִכְּלַל כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁאֵינָם מְקַבְּלִים פְּנֵי שְׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּשַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה בְּמַאֲמָר רי''ד, וְלֹא שַׁיָּךְ עַל זֶה כְּלָל הֶתֵּרָא דְּאַפֵּי תְּלָתָא (ההתר של בפני שלושה), אַף שֶׁדָּבָר זֶה מְפֻרְסָם בְּפִי כֹּל, אַחֲרֵי שֶׁעַל פִּי אֱמֶת אֵין עָלָיו שׁוּם גְּנַאי בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בִּיחֶזְקֵאל י''ח: ''בֶּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב וְגוֹ' כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ וְגוֹ' '' וְהוּא עוֹשֵׂהוּ עֲבוּר זֶה לְלַעַג בְּפִי הַבְּרִיּוֹת.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=lXNoVO9eL5Uלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/19w4skjHfJijLcm-oPTFlPtzejSHMiQoS/לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשוןhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/הלכות לשון הרע כלל ב - ו עוֹד נִרְאֶה לִי דְּדַוְקָא (יד) בְּאוֹתָה הָעִיר, שֶׁשָּׁמַע בְּאַפֵּי תְּלָתָא, מֻתָּר לְגַלּוֹת מִשּׁוּם דְּחַבְרָךְ חַבְרָא וְכוּ', אֲבָל לֹא בְּעִיר אַחֶרֶת, אַף דְּשַׁיָּרוֹת מְצוּיוֹת מִזּוֹ לְזוֹ, וְעַיֵּן בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים. הלכות לשון הרע כלל ב - ז וְאִם הָאוֹמֵר הִזְהִיר שֶׁלֹּא לְגַלּוֹתוֹ, אֲפִלּוּ אָמַר (טו) בִּפְנֵי רָבִּים, יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרָע, לְמִי שֶׁיְּגַלֶּה אַחַר כָּךְ אֲפִלּוּ בְּמִקְרֶה. וַאֲפִלּוּ אִם הוּא רוֹאֶה שֶׁאֶחָד מֵהשּׁוֹמְעִים אוֹ שְׁנַיִם לֹא שָׁמְרוּ אֶת הָאַזְהָרָה הַזּוֹ וְגִלּוּהוּ לַאֲחֵרִים, אַף עַל פִּי כֵן (טז) הַשְּׁלִישִׁי הַזֶּה אֵין לוֹ לְגַלּוֹת אֶת הַדָּבָר לַאֲחֵרִים אֲפִלּוּ בְּמִקְרֶה, וְעַיֵּן בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים. הלכות לשון הרע כלל ב - ח אֵין חִלּוּק בִּלְשׁוֹן הָאַזְהָרָה, בֵּין שֶׁצִוָּם (יז) שֶׁלֹּא יְדַבְּרוּ עוֹד מִזֶּה הָעִנְיָן כְּלָל, וּבֵין שֶׁאָמַר לָהֶם, שֶׁאַל יִוָּדַע מִכֶּם דָּבָר, בְּכָל גַּוְנִי (בכל האפנים) אָסוּר לְגַלּוֹת מֵהַגְּנוּת שֶׁל פְּלוֹנִי אֲפִלּוּ לְאַחֵר, וְכָל שֶׁכֵּן לְמִי שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו, דְּעַל יְדֵי שֶׁיְּגַלֶּה לְאַחֵר, יִתְגַּלֶּה לְבַסוֹף לַכֹּל וַאֲפִלּוּ לוֹ, דְּחַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵה *. עוֹד נִרְאֶה פָּשׁוּט, (יט) דְּדַוְקָא אִם הַשּׁוֹמְעִים הָיוּ שְׁלֹשׁה, לַאֲפוּקֵי (להוציא) אִם שְׁנַיִם סִפְּרוּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם לֹא שַׁיָּךְ הַאי הֶתֵּרָא כְּלָל, וְעַיֵּן בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=saW_-Pc465Eלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1yqLL5Io_aMXEWhTCykGIZN_aKKENlbXu/לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבועhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/בפרשתינו מופיע הציווי על מצות "ברית מילה" שנאמר: "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" ולמדו חכמינו ז"ל "וביום" - ואפילו בשבת . שאם היום השמיני למילתו נופל בשבת, בכל זאת מקיימים את מצוות המילה על אף שהוא כרוך לכאו' בחילול שבת של הוצאת דם. אולם 'מכשירי מילה' כגון להוליך את הסכין בשבת מרשות לרשות, אפילו שהוא איסור דרבנן אסור, כמבואר בשו"ע או"ח סימן שלא סעיף ו.והנה יש להציב כאן ב' קושיות:א] שהרי כפי הידוע לנו גם מצוות שמיעת שופר בראש השנה, ונטילת לולב ביום טוב ראשון של סוכות, אם נפלו אותם ימים טובים בשבת, מדאורייתא תוקע בשופר ונוטל לולב אפילו בשבת, אלא שגזרו חכמים שלא לעשות כן גזירה שמא יאחוז השופר או הלולב ויטלטלנו ד' אמות ברשות הרבים בשבת כדי לילך ולשאול את החכם. ואיסור טלטול ברה"ר הוא מדאורייתא. ואפילו שלכאו' חכמים עוקרים מצווה מן התורה, יש כח ביד חכמים לעקור מצוה דאורייתא ב'שב ואל תעשה' (ולא ב'קום ועשה') ולכן אמרו "שב ואל תעשה" שלא יתקע בשופר ושלא יטול הלולב בשבת בכלל.ואם כן יש לשאול מדוע כאן לעניין מצות ברית מילה שגם כן דוחה שבת כנ"ל, לא גזרו חכמים שמא יאחוז את הסכין ויטלטלנו ד' אמות ברשות הרבים כדי לשאול את החכם? או אפילו כדי לקיים מצוות ברית מילה בעצמה? ואז היו דוחים את מצות ברית המילה בשב ואל תעשה?ב] השו"ע בסימן ל"א כותב שאסור להניח תפילין בשבת כיון ששבת עצמה היא "אות" שנאמר: "כי אות היא ביני ובניכם". ותפילין עצמן גם כן נקראים "אות" שנאמר: "והיו לאות על ידך" ויש זלזול גדול להניח 'אות' ביום שהוא עצמו 'אות' כמו שמביא הבית יוסף בשם הזוהר הקדוש. ולפי זה יש לומר גם על ברית מילה, שהרי אף היא נקראת "אות" כמו שאמר הקב"ה לאברהם בפרשת לך לך "ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ביני וביניכם" (בראשית יז יא) ואם כן לכאורה יש כאן זלזול בשבת קודש שבעצמה נקראת אות לקיים מצוות ברית מילה שנקראת אות, בדיוק כמו לעניין תפילין? ולמה בכל זאת מקיימים ברית מילה גם בשבת?ויותר יש לשאול:שהרי תפילין שהם "אות" כמבואר לעיל, כותב המשנה ברורה שביום שיש בו מילה ראוי שלא לחלוץ התפילין עד אחר המילה, כי מילה היא 'אות' ותפילין הם 'אות'. ולכאו' אם שניהם זה "אות" למה אין כאן זלזול אחד בשני?אי"ה בשיעור זה תקבלו תשובות מדהימות לב' שאלות הללו בתוספת נופך, כמו כן לפניכם סיפור מרגש במיוחד על תקופה לא קלה ברוסיה בה היה אסור לקיים תורה ומצוות, בסיפור יתואר כיצד קצין קג"ב יהודי מסר נפש רק כדי למול את בנו."שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=9Jsf3fUVrR0לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1KId3pjhL0pM-Qxvj3vtgg2QT6k_Km0it/לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשוןhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/הלכות לשון הרע כלל ב - ד וַאֲפִלּוּ מַה שֶּׁהִתַּרְנוּ בְּאִם אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְגַלּוֹת, (ט) דַּוְקָא הַשּׁוֹמֵעַ הָרִאשׁוֹן, שֶׁשָּׁמַע בְּעַצְמוֹ מַה שֶּׁרְאוּבֵן סִפֵּר עַל שִׁמְעוֹן בְּאַפֵּי תְּלָתָא (בפני שלשה), אֲבָל מִי שֶׁשָּׁמַע מִמֶנוּ, אָסוּר לֵילֵךְ אַחַר כָּךְ עַל סְמָךְ הַזֶּה, שֶׁאָמַר לוֹ הַמְסַפֵּר לוֹ, שֶׁשָּׁמַע דָּבָר זֶה בְּאַפֵּי תְּלָתָא, וּלְסַפֵּר לְאַחֵר מֵהַגְּנוּת שֶׁשָּׁמַע עַל שִׁמְעוֹן, אַף אִם לֹא יַזְכִּיר מִי הוּא הַמוֹצִיא וְהַמֵבִיא הַלַּעַז הַזֶּה עַל שִׁמְעוֹן, אִם לֹא (י) שֶׁכְּבָר נִתְפַּרְסֵם הַדָּבָר וְנוֹדַע לַכֹּל. וְלָא מִבָּעֵי (ואין צריך לומר) אִם הַשּׁוֹמֵעַ הַשֵּׁנִי הַזֶּה אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל מֵעַצְמוֹ אֶת עֶצֶם הַמַעֲשֶׂה, אִם הוּא אֱמֶת שֶׁרְאוּבֵן סִפֵּר גְּנוּת עַל שִׁמְעוֹן, (יא) בְּוַדַּאי אֵין לוֹ לְהַאֲמִינוֹ, בְּזֶה שֶׁרְאוּבֵן עָבַר עַל אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע, אֶלָּא אֲפִלּוּ אִם הוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ, שֶׁרְאוּבֵן סִפֵּר גְּנוּת עַל שִׁמְעוֹן, אַךְ אֵינֶנּוּ יוֹדֵע אִם הָיָה בְּאַפֵּי תְּלָתָא, וְהַשּׁוֹמֵעַ הָרִאשׁוֹן הַזֶּה גִּלָּה לוֹ שֶׁהָיָה בְּאַפֵּי תְּלָתָא, אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לוֹ לִסְמֹךְ עַל דְּבָרָיו בָּזֶה וְחָיְשִׁינַן דִּילְמָא לֹא הָיָה זֶה בְּאַפֵּי תְּלָתָא, וְאֵינֶנוּ עָשׂוּי לְהִתְגַּלּוֹת, וְעַל כֵּן אָסוּר לָזֶה לְסַפֵּר לְשׁוּם אָדָם. הלכות לשון הרע כלל ב - ה נִרְאֶה לִי, דְּאִם הַסִפּוּר בְּאַפֵּי תְּלָתָא הָיָה (יב) בִּפְנֵי אֲנָשִׁים יִרְאֵי אֱלֹקִים שֶׁנִּזְהָרִים מֵאִסוּרֵי לָשׁוֹן הָרָע, מִמֵילָא אֵין דָּבָר זֶה עָשׂוּי לְהִתְגַּלּוֹת וְאִם כֵּן אָסוּר מִן הַתּוֹרָה לְסַפֵּר אַחַר כָּךְ דָּבָר זֶה לְאַחֵר. וַאֲפִלּוּ אִם רַק אֶחָד מֵהַשְּׁלֹשָה הָיָה אִישׁ יְרֵא אֱלֹקִים, שֶׁנִּזְהָר מֵאִסוּר לָשׁוֹן הָרָע, גַּם כֵּן דִּינָא הָכֵי דְּתוּ לֵיכָּא (ששוב אין) שְׁלֹשָה מְפַרְסְמִים. וְאֶפְשָׁר דְּהוּא הַדִּין אִם אֶחָד מֵהַשְּׁלֹשָה הָיָה מִקְרוֹבָיו אוֹ (יג) אוֹהֲבָיו שֶׁל מִי שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו הַגְּנוּת, גַּם כֵּן שַׁיָּךְ הַאִי טַעְמָא, דְּהוּא בְּוַדַּאי לֹא יֵלֵךְ וִיגַלֶּה לְהָעוֹלָם הַגְּנוּת שֶׁל קְרוֹבוֹ וְאוֹהֲבוֹ, אִם כֵּן תּוּ לֵיכָּא תְּלָתָא.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=P-ewE7gGnZwלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1u0g6tXVlYz5w0HeK9m1S9PAfkF6K6vSl/לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשוןhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/הלכות לשון הרע כלל ב - א (א) אָסוּר לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ, אַף שֶׁהוּא אֱמֶת, אֲפִלּוּ בִּפְנֵי יָחִיד. וְכָל שֶׁכֵּן בִּפְנֵי רַבִּים. וְכָל שֶׁיִּתְרָבּוּ הַשּׁוֹמְעִים, יִתְרָבֶּה עֲוֹן הַמְסַפֵּר, מִפְּנֵי שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְגַּנֶה יוֹתֵר עַל יְדֵי זֶה, שֶׁנִּתְפַּרְסֵם גְּנוּתוֹ בִּפְנֵי כַּמָה אֲנָשִׁים, גַּם שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַכְשִׁיל כַּמָה אֲנָשִׁים בְּאִסוּר שְׁמִיעַת לָשׁוֹן הָרָע (הסכמת כל הפוסקים). הלכות לשון הרע כלל ב - ב וּמַה שֶּׁנִּמְצָא הֶתֵּר בְּדִבְרֵי חֲזַ''ל לוֹמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָה, הַיְנוּ (ב) בְּדָבָר שֶׁאֵינֶנּוּ גְּנַאי גָּמוּר וְהַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ יֵשׁ לוֹ שְּׁנֵי פָּנִים. וְעִנְיָן כָּזֶה יָדוּעַ שֶׁתָּלוּי לְפִי הַדִּבּוּר, שֶׁאוֹמֵר אוֹתוֹ הַמְסַפֵּר בְּעֵת סִפּוּרוֹ, בָּזֶה הִתִּירוּהוּ חֲזַ''ל לוֹמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָה וְתָלוּהוּ, כֵּיוָן שֶׁאוֹמֵר הַדְּבָרִים בִּפְנֵי שְׁלֹשָה, יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁיָּבוֹאוּ הַדְּבָרִים לְאָזְנָיו, דְּחַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵה (שחברך חבר יש לו), וְעַל כֵּן הוּא שׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ בְּעֵת אֲמִירָה, לוֹמַר בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִנְכָּר מִלְּשׁוֹנוֹ לְשׁוֹן גְּנַאי. הלכות לשון הרע כלל ב - ג יֵשׁ אוֹמְרִים, (ד) דְּאִם אֶחָד סִפֵּר (ה) גְּנוּת עַל חֲבֵרוֹ בִּפְנֵי שְׁלשָה, אַף דְּהוּא עָבַר בְּוַדַּאי עַל אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע וְכַנַּ''ל, אַף עַל פִּי כֵן אִם אֶחָד מֵהַשְּׁלֹשָה, שֶׁשָּׁמַע דָּבָר זֶה, סִפֵּר אַחַר כָּךְ לַאֲחֵרִים, לֹא עָבַר בָּזֶה עַל אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע, מִטַעַם דְּכֵיוָן דִּשְׁלשָה יוֹדְעִים מִזֶּה, מִמֵילָא כְּבָר נִשְׁמַע הַדָּבָר וְנוֹדַע לַכֹּל, דְּחַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵה, וּבְדָבָר הֶעָשׂוּי לְהִתְגַּלּוֹת לֹא אָסְרָה הַתּוֹרָה מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרָע. וְדַוְקָא לְסַפֵּר (ו) בְּדֶרֶךְ אַקְרַאִי, אֲבָל לֹא שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְהַעֲבִיר הַקוֹל וּלְגַלוֹתוֹ יוֹתֵר *. (ח) אֲפִלּוּ אִם לֹא יְסַפֵּר בְּשֵׁם מִי שֶׁסִפֵּר לוֹ, רַק יְסַפֵּר סְתָם, שֶׁכָּךְ וְכָךְ נִשְׁמַע עַל פְּלוֹנִי, אַף עַל פִּי כֵן אֵינֶנּוּ נִמְלָט מֵאִסוּר לָשׁוֹן הָרָע.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=P-ewE7gGnZwלצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1-0jK2kFO95DTU0EcqMfNYM0j7geo3dnj/לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשוןhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/הלכות לשון הרע כלל ב - א (א) אָסוּר לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ, אַף שֶׁהוּא אֱמֶת, אֲפִלּוּ בִּפְנֵי יָחִיד. וְכָל שֶׁכֵּן בִּפְנֵי רַבִּים. וְכָל שֶׁיִּתְרָבּוּ הַשּׁוֹמְעִים, יִתְרָבֶּה עֲוֹן הַמְסַפֵּר, מִפְּנֵי שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְגַּנֶה יוֹתֵר עַל יְדֵי זֶה, שֶׁנִּתְפַּרְסֵם גְּנוּתוֹ בִּפְנֵי כַּמָה אֲנָשִׁים, גַּם שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַכְשִׁיל כַּמָה אֲנָשִׁים בְּאִסוּר שְׁמִיעַת לָשׁוֹן הָרָע (הסכמת כל הפוסקים). הלכות לשון הרע כלל ב - ב וּמַה שֶּׁנִּמְצָא הֶתֵּר בְּדִבְרֵי חֲזַ''ל לוֹמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָה, הַיְנוּ (ב) בְּדָבָר שֶׁאֵינֶנּוּ גְּנַאי גָּמוּר וְהַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ יֵשׁ לוֹ שְּׁנֵי פָּנִים. וְעִנְיָן כָּזֶה יָדוּעַ שֶׁתָּלוּי לְפִי הַדִּבּוּר, שֶׁאוֹמֵר אוֹתוֹ הַמְסַפֵּר בְּעֵת סִפּוּרוֹ, בָּזֶה הִתִּירוּהוּ חֲזַ''ל לוֹמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָה וְתָלוּהוּ, כֵּיוָן שֶׁאוֹמֵר הַדְּבָרִים בִּפְנֵי שְׁלֹשָה, יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁיָּבוֹאוּ הַדְּבָרִים לְאָזְנָיו, דְּחַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵה (שחברך חבר יש לו), וְעַל כֵּן הוּא שׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ בְּעֵת אֲמִירָה, לוֹמַר בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִנְכָּר מִלְּשׁוֹנוֹ לְשׁוֹן גְּנַאי. הלכות לשון הרע כלל ב - ג יֵשׁ אוֹמְרִים, (ד) דְּאִם אֶחָד סִפֵּר (ה) גְּנוּת עַל חֲבֵרוֹ בִּפְנֵי שְׁלשָה, אַף דְּהוּא עָבַר בְּוַדַּאי עַל אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע וְכַנַּ''ל, אַף עַל פִּי כֵן אִם אֶחָד מֵהַשְּׁלֹשָה, שֶׁשָּׁמַע דָּבָר זֶה, סִפֵּר אַחַר כָּךְ לַאֲחֵרִים, לֹא עָבַר בָּזֶה עַל אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע, מִטַעַם דְּכֵיוָן דִּשְׁלשָה יוֹדְעִים מִזֶּה, מִמֵילָא כְּבָר נִשְׁמַע הַדָּבָר וְנוֹדַע לַכֹּל, דְּחַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵה, וּבְדָבָר הֶעָשׂוּי לְהִתְגַּלּוֹת לֹא אָסְרָה הַתּוֹרָה מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרָע. וְדַוְקָא לְסַפֵּר (ו) בְּדֶרֶךְ אַקְרַאִי, אֲבָל לֹא שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְהַעֲבִיר הַקוֹל וּלְגַלוֹתוֹ יוֹתֵר *. (ח) אֲפִלּוּ אִם לֹא יְסַפֵּר בְּשֵׁם מִי שֶׁסִפֵּר לוֹ, רַק יְסַפֵּר סְתָם, שֶׁכָּךְ וְכָךְ נִשְׁמַע עַל פְּלוֹנִי, אַף עַל פִּי כֵן אֵינֶנּוּ נִמְלָט מֵאִסוּר לָשׁוֹן הָרָע.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=MVOA1pi8G48לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1dec2CRGIc_aVCDG0IfqiBCeDBxA8bIIA/לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבועhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/בדרך כלל כשרוצים לתאר אדם שעבר עבירה חמורה מאוד אומרים: "כאילו אכל חזיר" [דבר אחר]. ויש להבין למה דוקא נוקטים את הבעל חי הזה לדוגמא? הרי יש בעלי חיים שאין בהם אפילו סימן טהרה אחד, היה לכאו' צריך לנקוט דוגמתן? הרי החזיר לכל הפחות יש לו סימן טהרה א' שהוא מפריס פרסה, אם כן לכאו' הוא טוב יותר מאותם בעלי החיים שאין להם בכלל סימני טהרה?!?בשביל להבין זאת נקדים ונאמר: כי בפרשתינו מובא איסור מאכלות אסורות, וסימני היכר בין בעלי חיים טהורים הכשרים לאכילה, לבין אלו שאסורים באכילה.למעשה יש ג' סוגים:א] שיש בו ב' סימני טהרה: מעלה גרה ומפריס פרסה – שהוא טהור וכשר לאכילהב] שאין בו שום סימן טהרה: שאינו מעלה גרה ואינו מפריס פרסה – שהוא טמא ואסור באכילה.ג] שיש בו רק א' מהסימנים: או שהוא מעלה גרה אבל אינו מפריס פרסה. או שהוא מפריס פרסה אבל אינו מעלה גרה – שאף הוא טמא ואסור באכילה.היוצא מכל זה: כי רק בעל חי שיש בו את ב' סימני הטהרה, הוא הכשר וראוי לאכילה.למה התורה נוקטת לשון "טהרה" בבעלי חיים טמאיםוהנה כאשר ניגשים לקרוא את הפסוקים קצת לא מובן הלשון שהתורה נוקטת בו, וכך כתוב:"אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה, את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם. ואת השפן כי מעלה גרה, ואת הארנבת כי מעלת גרה היא. ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושוסע שסע פרסה, והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם"אינו מובן למה כשהתורה רוצה להסביר לנו את הטעם למה הגמל והחזיר אסורים באכילה היא כותבת את סימני הטהרה שלהם, "את הגמל כי מעלה גרה הוא... ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא.." לכאורה אלו סימני טהרה ולא סימני טומאה, היה צריך להדגיש יותר את העדר הסימני טהרה שלהם, שהגמל כי אינו מפריס פרסה, והחזיר כי אינו מעלה גרה, לכן טמא הוא לכם, ולא את סימני הטהרה שלהם?ביותר הזהרו מן ה'צבועים'כך שואל הכלי יקר. ומבאר: כי הגמל והחזיר יש בהם תכונות של צביעות ושקר, ולכן צריך ליזהר מהם ביותר. הגמל כל הזמן לועס, למה הוא לועס כל הזמן, כדי שיראו כולם שהוא מעלה גרה, לומר 'ראו טהור וכשר אני'. אבל כשיושב ורובץ על גבי הקרקע מקפל את רגליו באופן שהברך כלי חוץ וכף הרגל כלפי פנים, הוא מסתיר ומכסה אותה שלא יראו שאינו מפריס פרסה. החזיר גם כן אותו דבר רק לצד ההפוך, כשהוא רובץ הוא מוציא כפות רגליו כלפי חוץ כדי שיראו כולם לומר 'ראו טהור וכשר אני'. לפי זה י"ל כי דוקא סימני הטהרה שבב' חיות הללו מוסיף טומאה על טומאתם, כיון שהצבוע שמראה כאילו הוא צדיק והא מסוכן וגרוע מכל דבר אחר. ולכן סימני הטהרה שלהם היא סיבה לשקץ אותם יותר, להכריז ולהודיע שלא יהיה בלבול חלילה וידעו כי אם אינו טהור וכשר, אז סימן הטהרה שלו נהפך לטמא ומתועב יותר כיון שהוא מנפנף בו להטעות את הבריות.הצביעות היא חמורה יותר וכמו שהזהיר ינאי המלך את אשתו לפני מותו: "אל תיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהם מעשה זמרי, ומבקשים שכר כפנחס" (סוטה כב ע"ב).בזה יובן בס"ד מה ששאלנו בתחילה, מדוע דוקא אכילת 'דבר אחר' נלקח כסמל ודוגמא לעוונות חמורים מאוד ולא בעלי חיים אחרים? התשובה היא משום שהצביעות היא מוסיפה טומאה על הטומאה הראשונה, והיא חמורה יותר מהטומאה עצמה.מסימני כשרות הבעלי חיים, תשובה לאומרים 'אין תורה מן השמיים' הגמרא במסכת חולין דף ס ע"ב אומרת 'וכי משה רבינו קניגי (צייד הצד חיות ע"י כלבים לשם שעשוע) היה, או בליסטרי (יורה בקשת על החיות) היה? כדי שיכיר את כל סוגי הבעלי חיים? אלא מכאן לאומר אין תורה מן השמיים?כותב המלבי"ם על חומש ויקרא (יא ו) וז"ל: "פה נמצא מופת שהתורה היא אלוקית, שנתן כלל שרק מפריס פרסה ומעלה גרה יאכל, וחשב בפרשת ראה עשרה מינים שיש להם ב' סימנים, וג' מינים שהם מעלי גרה בלבד, ומין א' שהוא מפריס פרסה. וחכמי דור ודור חקרו ודרשו על כל מיני הבעלי חיים הנמצאים בכל חלקי עולם, ולא מצאו אף מין אחד זולת אלה שהיו שיהיו לו שני סימנים או סימן אחד" עכ"ל.כלומר כשהגמרא אומרת וכי משה רבינו היה צייד חיות בשביל שיכיר את כל סוגי הבעלי חיים, הגמרא מתכוונת לומר, כיצד היה יודע משה רבינו כי רק סוגי בעלי החיים הללו בלבד יש בהם ב' סימנים, והללו יש בהם סימן א' בלבד, וכי הוא בקי בכל סוגי הבעלי חיים שבעולם? אלא מכאן תשובה ניצחת לאומר אין התורה מן השמיים, כי רק מי שברא את העולם וכל הבעלי חיים יודע בדיוק את סוגיהן וגם אינו חושש לכותבן בספרו שמא יימצא שטעה, כיון שהוא הוא לבדו מכיר ויודע בכולן ומשה רבינו רק השליח להביא דברו אל העם.ובאמת שכך מפורש בגמרא לעיל מיניה בדף נט ע"א "שליט בעולמו יודע שאין לך דבר מעלה גרה וטמא אלא גמל [שפן וארנבת]... שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא אלא חזיר. כלומר – אין עוד בעל חי בעולם שיש לו רק סימן אחד והוא טמא מלבד ארבעת אלו המנויים בפרשה.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:https://www.youtube.com/watch?v=67zBWgUmSX0לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1Qsgx5MVzAs0nP8CEuZ6GaveoEZQw6vg6/לכל השיעורים בנושא הלכות ומנהגיםhttps://mikdashmelech.co.il/drive/f/1T90V86fyHdhon5c4HiAF2BT_XRSK-OIb/חכמינו זכרונם לברכה אומרים כי "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף" ויש להבין על איזה קושי מדובר? וכי יש קושי מלפניו יתברך מלוא כל הארץ כבודו, ברצונו עושה הכל ואין מעצור מלפניו מלהושיע בין רב למעט?בשיעור זה תקבלו אי"ה ב' ביאורים נפלאים בהבנה עמוקה מהו באמת הקושי עליו מדובר שקשה לקב"ה כביכול לקרוע את הים, לזווג זיווגים, ולפרנס בן אדם. בשיעור זה נלמד על החשיבות הגדולה בלא לעשות שינוי בתדמית האישיות של האדם לאחר שחזר בתשובה וקיבל על עצמו עול תורה ומצוות, על החשיבות הגדולה של ההתמדה וההמשכיות בדרגות הרוחניות אותם אצלכנו להשיג ושלא חלילה ליצור שינוי שם וזהות אחרת לגמרי מכפי שהייתה קודם. "שמעו ותחי נפשיכם…"