המבול: דילמת האל הטהור והעולם הטמא

פרק ו' שבספר בראשית מספר שזמן קצר לאחר שאלוהים ברא את העולם, הוא החליט לפתוח את הברזים שבשמים ואת מי התהום הכלואים מתחת לאדמה ולהטביע את כולנו במבול אדיר. כמובן שזולת את נוח ובני משפחתו. הסיבה שבגללה החליט אלוהים לעשות DELETE לכל בני האדם היא משום שהם התרבו והתרבו, ולא מתו. ולמה הם לא מתו? כי אלוהים לא התקין בהם את המוות ולכן סוללת החיים שלהם נמשכה לנצח – וזו לא בדיחה! לסיבה שבגללה אלוהים לא התקין את המוות בגוף האדם, יש שני מוקשים מקסימים, שאני מכנה "דילמת האל המושלם והעולם הפגום". וזו הדילמה: אלוהים הוא אל נצחי, והמלאכים שברא, נצחיים כמותו. שאלה: איך יתכן שהאל הנצחי ברא בני אדם שהם בני תמותה? הדילמה השנייה נגזרת מהראשונה: אלוהים הוא טהור באופן מוחלט ואין בו אפילו ננו-חלקיק של טומאה. לעומת זאת, האדם שברא הוא כמו ספוג, שסופג כל טומאה – ומייצר טומאה. במותו הוא הופך ל'אבי אבות הטומאה'. לא יתכן שאל טהור באופן מוחלט יברא דבר הנוגד באופן מוחלט את מהותו! בלתי אפשרי לחלוטין. טענה שזה אפשרי, שקולה לטענה המטומטמת שאנחנו שומעים מדי יום:  "לרבע את המעגל" – מעגל שהופך ריבוע חדל להיות מעגל. סיפור המבול שבספר בראשית פותר את הפרדוכס של "האל הנצחי והטהור" שברא אדם שסופג כל טומאה אפשרית – אלא שפרדוכס, מעצם הגדרתו, לא ניתן לפתור... אבל הניסיון – גאוני!