הנחש הזה נמצא אצל כולנו! מהו הסוד הגדול של הנחש בפרשה? | פרשת חוקת

השיעור נמסר בבית הכנסת 'רוני ושמחי' רחובות 00:00 - הרקע לפרשה: חטא מי מריבה ועונש הנחשים 00:04:46 - למה ירדה הנשמה לעולם? 00:06:45 - סיפורו של האדמו"ר מסוכטשוב 00:13:50 - המטרה: להפוך מר למתוק 00:19:28 - תורת הפיתולים: הנחש כמשל לחיים 00:24:08 - משל בן המלך והזונה 00:33:30 - סדנת עבודה: חוסן נפשי אל מול ייסורים כלים מעשיים להתמודדות 00:45:20 - סיפור החתם סופר: הכוח של מסירות נפש 00:51:20 - סיכום: ליישר את המעקשים בערוץ תמצאו שיעורים בפרשת השבוע, הלכה, אקטואליה יהודית, אמונה, השקפה, חינוך, זוגיות ועצות לחיים על פי מקורות התורה וחז"ל. הירשמו לערוץ לקבלת תכנים חדשים מדי שבוע. #פרשת_השבוע #יהדות #תורה #הלכה #אמונה #השקפה #חיזוק #אקטואליה #דברי_תורה דף מקורות וסיכום לליקוטי תורה פ' חוקת ד"ה ויעש משה נחש נחושת ויעש משה נחש נחשת וישימהו על הנס, והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחשת וחי. השאלות העולות בפשט הפסוק: איתא במשנה (ספ"ג דר"ה): בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין כו'. וקשה למה ליה לנחש כלל, אלא והיה אם נשך הנחש יסתכל כלפי מעלה. ועוד מהו ההסתכלות כלפי מעלה הלא מבואר בענין תפילה שיהיו עיניו למטה ולבו למעלה? הרחבת השאלה - למה ירדה הנשמה לעולם? ולהבין זה נקדים לחקור בענין ירידת הנשמה בעולם הזה שעיקר תכליתו לדבק בקונו באהבה ויראה, ועיקר הדביקות הוא בתפילה, שתיבות התפילה קרובים להבנת האדם. ובודאי קודם צאת הנשמה לעולם הזה, וכן לאחר הסתלקותה מן הגוף יש לה יותר אהבה ויראה, שהרי הגוף אינו מניח לעבוד את את ה', ואדרבה מחמת הגוף הוא מוכרח להנות מגופניות למרות שאין זה רצון הנשמה, אם כן מהי התכלית בזה? מטרת הירידה – הפיכת הרע לטוב והנה מבואר בזהר (בראשית ד' א'): 'מאן דלא מהפך מרירו למיתקא לית ליה חולקא בהאי עלמא כלום' (מי שלא מהפך מרירות למתיקות אין לו חלק לעולם הבא). כי האדם נברא בשביל זה, שהרי בבית ראשון לא היו מתפללים כלל, ובבית שני תקנו אנשי כנסת הגדולה תפילה קצרה, והרי בודאי שעבודתם גם הייתה להפוך מרירות למתיקות ואיך עשו את זה בלי התפילה? הפיכת הרע על ידי חדירה לשורש והענין כי אין הדינין נמתקין אלא בשרשם, כי שרשם הוא טוב. וכמבואר בזהר (תרומה דף קס"ג א') משל מזונה שהמלך מצווה אותה לפתות את בנו לראות האם הוא חזק בדעתו וראוי למלוך, ובוודאי שכל רצונה וחפצה הוא שבן המלך לא יציית לה, ובזה תתענג היא יותר שהרי תהא אהובה על המלך, מה שאין כן כאשר תצליח לפתות אין זה רצון המלך כלל. וזהו מאמר רז"ל (בבא בתרא טז, א) שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו, שגם הרע הוא בעצם טוב בשורשו. אך קשה על זה ממסכת סוכה (נ"ב א') שאמרו חז"ל על השטן 'נתן עיניו במקדש ראשון והחריבו' שמכך מובן שהתקנא במקדש ראשון. נמצא שהרע הוא רע ואין לו כוונה טובה, אם כן איך מסתדר עם זה שהתכוון לשם שמים? והענין, שבשורש הרע הוא טוב, כפי שנוקט הזהר שם: 'וכי יש עבד דמריד במאריה' (וכי יש עבד שמורד באדונו)? והגם שיש עבדים המתפרצים מאת אדוניהם, אבל כאן שמדובר על עבדי ה' שמקבלים חיותם ממנו, בוודאי שהם בטלים אל ה' בשרשם, ורק כשיורד החיות למטה נעשה רע גמור ודינים גמורים. הפיכת הרע על ידי התבוננות והנה כשבא לאדם איזה יסורים (ר"ל), יחשוב כי לא למראה עיניו ישפוט – שרע הוא, אלא באמת שרשו הוא טוב, כי ממנו יתברך לא תצא הרעות כי אם רק טוב גמור, רק שהוא אינו מושג בשביל שלא יוכל לירד לעולם השפל ונשאר למעלה. ובתניא פרק כ"ו כותב: 'מודעת זאת לכל מארז"ל כשם שמברך על הטובה כו' ופירשו בגמ' לקבולי בשמחה, כי גם זו לטובה רק שאינה נגלית ונראית לעיני בשר כי היא מעלמא דאתכסיא. ולעתיד לבוא תתגלה מכסויה'. דהיינו לעתיד לבוא. ובאגרת הקודש ד"ה להשכילך בינה (סי' י"א) כותב: 'ובאמונה זו באמת נעשה כל טוב גם בגלוי'. כלומר גם בעולם הזה. דוגמא לצדיקים שהצליחו להפוך את הרע לטוב וזהו ענין נחום איש גם זו שהיא אומר 'גם זו לטובה' מפני שהיה מתבונן באמת ששרש הרע הוא הטוב. ואז היה מביא את הרע אל שרשו – שהוא מקום האין, ושם היה יכול להשתנות. כפי שאירע עם החול שנהפך לחיצים ואבני בליסטראות בגמ' תענית כא, א'. ועל דרך זה רבי חנינא בן דוסא שאמר 'מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק' (תענית כה א'). גם אנשים כערכינו יכולים וזהו ענין התפילה, שהנשמה בתוך הגוף סובלת צרות ויסורים, שרצונה לידבק ביוצרה והגוף אינו מניחה, וכמו גלות השכינה – שמוכרחת להחיות רשעים, כך הנשמה מוכרחת להחיות את הגוף. ועל ידי התפילה בהתלהבות מבררת את הגוף ומעלה אותו למעלה. לא כל היצרים שווים וכמו שהכסף ביד הצורף, ככל שיש בו יותר תערובת כך צריך אש גדולה יותר להפריד הטוב מהרע, כך באדם. ולכן בבית ראשון שלא היה הרבה רע, הספיק מה שהקריבו קרבנות ולא היו צריכים להתפלל. ובבית שני שהיה יותר רע, תיקנו אנשי כנסת הגדולה את התפילה אבל הייתה קצרה, ואנחנו צריכים להתפלל יותר, וגם בהתלהבות יותר, מפני גודל הרע שנתערב ונתרבה בכל דור יותר, וצריך אש חזקה בתפילה כדי להפרידו ולהביאו אל שורשו. אלא שצדיק גדול כמו נחום איש גמזו ורבי חנינא היו הופכים את הרע לטוב נראה ונגלה באמצעות ההפיכה בשורש, אבל אנחנו מסוגלים רק להפוך את זה בשורש הרוחני למרות שלמטה בגשמיות לא רואים טוב נראה ונגלה. הביאור בפרשתינו והוראה בפועל וזהו ענין נחש הנחשת שהיה צריך להשימו על הנס, לרמז שצריכים להסתכל על השרש העליון של הרע, שהוא בעצם טוב, וכך להופכו לטוב. וכך לא יתפעל ממנו. ולא יפריע לו בעבודת ה'. ומכאן תשובה לשתי השאלות: א. למה הוצרכו לנחש ולא להסתכל ישירות כלפי מעלה? משום שהמטרה היא להתרגל למחשבה שכל דבר שנראה סותר לקדושה הוא בעצם שליח מלמעלה להזכיר לי על הקב"ה. לכן זה בא באופן שאני צריך לגלות את הקשר. ב. למה להסתכל כלפי מעלה? לרמז על כך שצריכים להסתכל על השורש של כל דבר.