הסיפור שאינו נגמר

 סיפור אחד מאפשר הצצה לעוד הרבה סיפורים שלא סופרו, שקולם לא נשמע. הסיפור שמספרים על הקהילה האתיופית מכיל לא פעם מילים כגון: חלשים, מוחלשים, נזקקים, שקטים, ועוד... אבל אולי הסיפור שסופר עד כה (על ידי הממסד /התקשורת וכו)לא נכון, לא מדויק, מוטעה ומטעה? ואולי יש כאן נרטיב אחר שנדחק הצידה ולא קיבל מספיק מקום?   בפרק הזה אני  מארחת את שלי אינגידאו- דוקטור לעבודה סוציאלית, חברת סגל בכיר באונברסיטת חיפה , מרצה וחוקרת ומחברת הספר: "חוסן בהגירה" המחקר של דוקטור אינגידאו , מציג את סיפורה של קהילת יוצאי אתיופיה באור אחר ממה שהיה נהוג עד היום...בשיחה קולחת ומרתקת היא מספרת לנו  סיפור על קהילה שיש בה חוסן, עמידות, משאבים ריגשיים ומנטליים, אהבת חינם ועוד...השיחה עם שלי אינגדיאו עשתה סדר בתוכי ועזרה לי להבין דברים רבים כולי תקווה שהפרק הזה יעורר גם בכם תובנות רבות  הראיון עצמו נערך בפורים, אולם הוא יוצא רגע לפני ליל הסדר...אצלנו במשפחה בחג הפסח , סביב ארוחת החג המבוגרים מספרים, כל אחד בתורו על יציאת מצרים שלו, על סודן, ועל המרורים שעברנו כדי להגיע לארץ ישראל.בשבילנו, יהודי אתיופיה המשפט החז"לי: "...חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים.." הוא לא עוד ציווי, אלא אמת חיה ונושמת ורלוונטית עד כאב. האזנה נעימה וחג חירות שמח!  כיתבו לי במייל: https://did.li/9YYw5בפייסבןק: https://did.li/RNwTY