הושע א-ב-ג

תחילת נבואת הושע. ציווי לקחת אשת זנונים וילדי זנונים – כסמל לישראל הזונים מאחרי ה'. לידת הבנים ושמותיהם: יזרעאל, לא רחמה ולא עמי – רמז לפורענות על בית ישראל. לצד זאת הבטחת עתיד – ריבוי ישראל והשבתם להיות “בני אל חי”. משל האישה הנואפת. ישראל כאישה הזונה אחרי מאהביה -הבעלים- ואינה מכירה בטובת ה'. נבואת תוכחה על הסרת חסדי הארץ ממנה, והכרתת שמות הבעלים, ולבסוף הבטחת פיוס – “וארשתיך לי לעולם”. הושע מצווה לשוב ולאהוב אשה בוגדנית כסמל לאהבת ה' לישראל אף לאחר חטאם, וישיבתם ימים רבים ללא מלך ומקדש עד שישובו אל ה'.