חולין ב - שבת ט"ו באייר, 2 במאי

דף נלווה המשנה קובעת שהכל שוחטים ושחיטתם כשרה. לאחר שהיא מבססת את ההיתר הכללי, המשנה מוציאה מן הכלל חרש, שוטה וקטן. עם זאת, אם יש מי שמשגיח עליהם ורואה ששחטו כראוי — שחיטתם כשרה. הגמרא מקשה על לשון המשנה; הרישא "הכל שוחטים" נשמעת כהיתר לכתחילה, אך המשך המשפט "שחיטתם כשרה" נשמע כהיתר שניתן רק בדיעבד. בתחילה, רב אחא מנסה להוכיח ממשניות אחרות שהלשון "הכל" יכולה להתייחס למקרה של בדיעבד, ובכך לנטרל את הקושיה. לעומת זאת, רב אשי מביא משניות אחרות כדי להראות ש"הכל" הוא לשון המשמשת בדרך כלל לדיני לכתחילה. למרות ששניהם מסכימים בסופו של דבר ש"הכל" יכול לשמש בשתי המשמעויות, רב אשי טוען שההקשר כאן מרמז על לכתחילה. כדי ליישב את קושיית הגמרא, רבה בר עולא מסביר שכל חלק של המשפט מתייחס למקרה אחר, והוא מפרש מחדש כל שורה במשנה בהתאם לכך. בהמשך, מועלות שלוש קושיות נגד תירוצו של רבה בר עולא, אך הן מיושבות.