חולין ד - י"ז באייר, 4 במאי

אביי ורבא מצאו כל אחד סיוע לשיטתם מתוך ברייתא – אביי מהרישא של הברייתא, ורבא מהסיפא. כיצד משיב כל אחד מהם על הראיה של חברו? המקרה השני בברייתא מתיר ליהודי לסמוך על כותי ולאכול עופות הקשורים יחד במחרוזת, אם הכותי אוכל את הראש של אחד העופות שבמחרוזת. הגמרא מעלה כמה קשיים במקרה זה, שכן הכותי עלול להערים על היהודי, או שאולי כותים אינם סוברים שיש לשחוט עופות, כיוון שהדבר אינו כתוב במפורש בתורה. הם מיישבים את הקושי האחרון בהסבר שהכותים קיבלו על עצמם הלכות שחיטה, ולכן ניתן לסמוך עליהם אף על פי שהדבר אינו מוזכר במפורש בתורה, כולל כל הפרטים (כל האופנים שבהם שחיטה עלולה להיפסל). דבר זה, עם זאת, הוא מחלוקת תנאים – האם ניתן לסמוך על כותים בהלכות שאינן מוזכרות במפורש בתורה, אך ידוע שהכותים קיבלו אותן על עצמם. מובאת ברייתא כדי להציג מחלוקת זו. רבא סובר שניתן לסמוך על שחיטתו של אדם שאינו שומר הלכות כשרות (אוכל נבלות), אם הסכין נבדקה לפני כן. פסיקתו של רבא מבוססת על העובדה שאדם מעדיף לבחור לעשות מעשה בדרך היתר מאשר בדרך איסור, אם הדבר אינו דורש מאמץ רב בהרבה. דבר זה מוכח מברייתא העוסקת בחמץ של אלו שאינם נאמנים באופן כללי, שניתן להאמין להם לאחר הפסח שהם החליפו את החמץ שלהם במזון של גויים. תוספתא מובאת כדי להוכיח עוד את שיטת רבא, אך לאחר מכן היא נדחית כיוון שמוסבר שהיא מתייחסת לאדם שעובד עבודה זרה, ולא לאדם שאוכל בשר שלא נשחט.