חולין כ - ד' בסיון, 20 במאי

בני רבי חייא שנו כי בזמן מליקה, הכהן יכול להעביר את הסימנים כלפי העורף ולמלוק אותם מבלי לשבור את מפרקת הציפור. יש הסבורים כי כוונתם הייתה שזו הדרך היחידה הכשרה לעשות זאת (כדי שלא להפוך את העוף לטרפה תחילה על ידי שבירת המפרקת), בעוד שאחרים סבורים שזוהי רק דרך אפשרית, אך שבירת המפרקת לפני מליקת הסימנים מותרת אף היא כפי שנאמר בתורה. ההסבר האחרון נתמך בלשון המשנה. רבי ינאי מקשה על בני רבי חייא מתוך דיוק מחלק אחר במשנה, אך הקושיא מיושבת בכך שניתן לדייק מהמשנה באופן אחר. הגמרא דנה במחלוקת האם ניתן לבצע מליקה בתנועה של הולכה והבאה כפי שנוהגים בשחיטה. רבי ירמיה ציטט את דברי שמואל בנוגע להשוואה שערך בין שחיטה למליקה. הגמרא מנסה לברר מה בדיוק ביקש שמואל להשוות, ולמסקנה מסבירה כי דבריו באו ללמד שאם התחיל את המליקה למעלה מהמקום הכשר (הגרמה) וסיים במקום הכשר, המליקה פסולה, כפי שלמדנו בדיני שחיטה. רמי בר יחזקאל הביא ברייתא הקובעת כי אין פסול בעוף אם הסימנים נמצאו עקורים ממקומם. קיימת מחלוקת האם הלכה זו נאמרה רק לשיטה ששחיטת עוף אינה מן התורה, או שמא היא נאמרה גם לדעת הסוברים ששחיטת עוף היא מהתורה (הלכה למשה מסיני). עוד נחלקו האם הברייתא של רמי בר יחזקאל נאמרה רק לגבי מליקה או שמא גם לגבי שחיטת עוף. כמו כן, המימרה של רבי ירמיה בשם שמואל מוצגת כשיטה החולקת על הברייתא של רמי בר יחזקאל. זעירא פסק שאם נשברה מפרקתה של בהמה או עוף, הם נחשבים מיד כנבילה אפילו אם הוא עדיין מפרכס. רבא מקשה על קביעה זו: אם שבירת המפרקת יוצרת נבילה, כיצד ניתן לבצע מליקה בעוף לאחר שכבר נחשבת כמתה, הרי בתחילת התהליך שוברים את המפרקת, ונמצא שהכהן מולק עוף מת. אביי מקשה על תמיהתו של רבא מדיני עולת העוף, והגמרא מיישבת את הקושי.