חולין כא - ה' בסיון, 21 במאי

דף נלווה זעירי פוסק שאם נשברה מפרקתה של בהמה או עוף ונחתך רוב הבשר המקיף אותה, הם נחשבים מיד כנבילה, אף על פי שהם עדיין מפרכסים. רבא מקשה על כך: אם מצב זה נחשב כנבילה, כיצד ניתן לבצע מליקה בעוף אם העוף כבר נחשב כמת לפני שחותכים את הסימנים, הרי התהליך מתחיל בשבירת המפרקת. רבא מיישב כי במליקה, הכהן שובר את המפרקת ואת עמוד השדרה מבלי לחתוך את רוב הבשר שמסביב. רבי אמי משיב על הקושיא (שנשאל על ידי ר' זירא) באופן דומה, והגמרא מביאה ברייתא לתמוך בתשובה. הברייתא מציינת בסוף כי בעולת העוף יש לחתוך את רוב שני הסימנים (הקנה והוושט) או את שניהם בשלמותם. מכיוון שקיימת מחלוקת בין חכמים לרבי אלעזר ברבי שמעון האם יש לחתוך את שני הסימנים לחלוטין או שמא די בחיתוך רובם, הגמרא מציעה שני פירושים שונים כדי להעמיד את הברייתא כשיטת אחד מהם או כשניהם. רב יהודה בשם שמואל מיישם את עיקרו של זעירי לגבי בני אדם, וקובע כי אם נשבר מפרקתו של אדם ונחתך רוב הבשר שעמו, הוא מטמא מיד בטומאת אוהל כמת, אף על פי שהגוף עדיין מפרכס. שמואל וחכמים נוספים מביאים מקרים נוספים שבהם נקבע רגע המוות באופן מיידי למרות הפרכוס. הגמרא מביאה משנה הדנה במקרה מקביל בשרצים, ומציגה מחלוקת בין ריש לקיש לרבי אמי האם הביטוי "הותזו ראשיהן" פירושו כריתה מוחלטת או לא מוחלטת, בדומה למחלוקת בעולת העוף לדעת רבי אלעזר ברבי שמעון. הגמרא מביאה ברייתא המציעה שלוש דעות שונות בנוגע למילה בפסוק שנאמר לגבי עולת העוף "כמשפט". חכמים דנים האם ביטוי זה משווה את עולת העוף לחטאת בהמה או לחטאת העוף, ומפרטים באילו מעבודות הקרבן הן דומות. מתוך מחלוקת זו צומחות ועולות שיטותיהם של חכמים ושל רבי אלעזר ברבי שמעון בשאלה האם שני הסימנים בעולת העוף טעונים חיתוך מוחלט - הבדלה.