חולין מו - ל' בסיון, 15 ביוני

מהו השיעור המינימלי שצריך להישאר מן הכבד כדי שהבהמה תהיה כשרה כאשר הוא נפגע או חסר בחלקו. אף על פי שישנה דעה שכל שהוא מספיק, נקבע להלכה שנדרש שיעור של כזית, והאמוראים נחלקו האם נתח זה צריך להישאר במקום המרה, או במקום חיותו של הכבד. רב פפא קיבל את שתי הגישות ודרש כזית בשני המקומות גם יחד. בעניין נקבים בריאה, הגמרא מסבירה שהריאה מוקפת בשני קרומים, קרום חיצוני וקרום פנימי. אם ניקב רק קרום אחד, הקרום השני שנותר שלם מגן עליה והריאה כשרה. כדי לאבחן ריאה שקיים חשש שהיא מוציאה אוויר, רב יוסף מציע בדיקה אחת עם נוצה ושנייה עם מים. לבדיקה עם מים, מניחים את הריאה בתוך קערת מים פושרים ומנפחים אותה. אם המים מבעבעים, הדבר מוכיח שיש בה נקב פוסל; אם לא, הרעש מיוחס רק לאוויר הכלוא בין הקרומים והריאה כשרה. רבא קובע כללים לגבי שינויים שונים במראה ובמבנה של הריאה. קילופים חיצוניים, שינויי צבע מרובים או כתמים בגוונים שונים בדרך כלל אינם פוסלים את הבהמה. לעומת זאת, אם חלק מן הריאה יבש עד כדי כך שהוא נפרך בציפורן, הבהמה נפסלת כטריפה. הגמרא דנה בדיני סירכות (הידבקויות) בריאה. סירכא בין שתי אונות שלא כסדרן האנטומי הטבעי מהווה פסול מוחלט שאין לו בדיקה, בעוד שסירכא כסדרן נחשבת כצמיחה טבעית וכשרה.