חולין נט - י"ג בתמוז, 28 ביוני

רב יהודה דן בסכנות הבריאותיות הכרוכות באכילת חילתית, בפרט כשהיא נצרכת על קיבה ריקה, ורב יוסף מוסיף לרשימה מאכלים נוספים המסוכנים על קיבה ריקה. בעניין הלכות טרפות, הגמרא מציינת כי רב התיר בתחילה בהמה שרגלייה נקטעו, לאחר שבדק ומצא כי צומת הגידים נותרה שלמה. אולם, שמואל הזהיר אותו כי יייתכן שהקטיעה נגרמה כתוצאה מנשיכת נחש, דבר הפוסל את הבהמה משום סכנת נפשות. שמואל הציע שיטת בדיקה ייחודית כדי לברר האם מדובר בארס נחש; הבדיקה בוצעה, ובסופו של דבר הוכח שאכן מדובר היה בנשיכת נחש ובכך שמאול הציל את חיי רב. המשנה מונה את סימני הטהרה של בהמות, עופות, חגבים ודגים. בהמה טהורה נדרשת להיות מפרסת פרסה, שסועה שסע ומעלת גרה. בעוד שסימני העוף הטהור אינם מפורשים בתורה, חכמים קבעו לו ארבעה סימנים: עוף שאינו דורס, ושיש לו אצבע יתירה, זפק, וקורקבן שקל לקלפו. רבי אלעזר ברבי צדוק מוסיף סימן התנהגותי, לפיו עוף החולק את אצבעותיו בשווה בשעה שהוא עומד על חבל - הרי זה סימן מובהק לכך שהוא עוף טמא. בדגים, הסימנים הנדרשים הם סנפיר וקשקשת, תוך שיש מחלוקת האם נדרשים שני קשקשים או שמא די בקשקש אחד בלבד. חגבים טהורים מצריכים ארבעה סימנים: ארבע רגליים, ארבע כנפיים, כרעיים לניתור (קרסוליים), וכנפיים המכסות את רוב גופם. ברייתא מציינת כי כל בהמה שמעלת גרה אין לה שיניים קדמיות בלסתה העליונה. לאחר העלאת שורה של קושיות על כלל זה, הגמרא מבהירה כי כוונת הברייתא היא שהעדר שיניים עליונות מהווה סימן מובהק לכך שהבהמה מעלת גרה וכשירה, למעט גמל (ובמיוחד גמל צעיר) שאין לו שיניים עליונות קדמיות ואף על פי כן אינו כשר. סימן זה נחוץ למעשה במקרה שבו נמצאה בהמה  שפרסותיה נקטעו, ולא ניתן לעמוד על כשרותה בדרך אחרת. כדי להבחין בין בהמה לחיה - אבחנה קריטית לעניין איסור חלב, החל רק בבהמה - קובעת הברייתא כי סימני החיה הם קרניים ופרסות סדוקות. נחלקו חכמים האם די בקרניים בלבד כסימן מובהק או שמא יש צורך לבדוק אם קיימים שניהם. כדי ליישב את מקרה העז ועוד בהמות המחזיקים בשני סימנים אלו ואף על פי כן מוגדרים כבהמות, מסבירה הגמרא כי קרני החיה נדרשות להיות מפוצלות, או לחלופין כרוכות, חרוקות ועגולות. הברייתא מוסיפה כי בעל חיים בעל קרן אחת, המכונה "קרש", נחשב אף הוא לחיה. קביעה זו מובילה לדיון בבעלי חיים פלאיים - הקרש והטיגריס. הגמרא מביאה מעשה בקיסר רומאי שביקש מרבי יהושע בן חנניה להראות לו את הטיגריס; אולם, עוצמתו של הטורף הייתה כה רבה והוא חולל הרס ואימה עוד בטרם התקרב לקיסר, עד שהקיסר המבוהל התחנן בפני רבי יהושע שיחזיר אותו למקומו.