חולין יג - כ"ו באייר, 13 במאי

רבי חייא בר אבא מביא דיון בין רבי אמי לרבי יוחנן בנוגע למעמד כוונתו של קטן. בגרסה הראשונה, השאלה היא האם מחשבתו של קטן נחשבת למחשבה. רבי אמי משיב שהדבר פשוט שאינה מועילה, כפי שמוכח ממשנה במסכת כלים. רבי יוחנן מבהיר שהספק היה במקרה שבו מחשבת הקטן ניכרת, אך לא לגמרי, מתוך מעשיו – כגון המעביר בהמה מדרום העזרה לצפונה כדי לשוחטה, פעולה המעידה על כוונה להקריבה כעולה (הנשחטת בצפון בלבד). רבי אמי מקשה על כך, שכן רבי יוחנן עצמו פסק בהקשר של דיני מכשירין שיש להתחשב במעשה קטן המעיד על כוונה. רבי יוחנן משיב שספקו היה האם מעשיהם מועילים מדאורייתא או רק מדרבנן; השאלה נותרת ללא הכרעה. לרב נחמן בר יצחק גרסה אחרת של הדיון, לפיה השאלה הייתה האם מעשיהם של קטנים מועילים. גרסה זו מסתיימת בפסיקתו של רבי יוחנן המבחינה בין שלוש קטגוריות: מעשה המוכיח על הכוונה, מעשה שאין כוונתו ברורה לחלוטין, ומחשבה ללא מעשה. בנוסף, שמואל שאל את רב הונא מהו המקור לכך שקדשים שנשחטו ללא כוונת שחיטה (מתעסק) פסולים. המשנה קובעת כי שחיטת נכרי נחשבת נבילה ומטמאה במשא. רבי יוחנן ורבי אמי מפיקים דיוקים שונים מהמשנה: רבי יוחנן מסיק שהמשנה כדעת חכמים (החולקים על רבי אליעזר) ואינה מניחה שסתם מחשבת נכרי לעבודה זרה, שאם כן – היה הבשר אסור אף בהנאה. רבי אמי מדייק ששחיטת מין (אדוק בעבודה זרה) אסורה בהנאה, סברה הנתמכת על ידי ברייתא. הגמרא מסבירה שאין אנו חוששים שסתם נכרי ישחט לשם עבודה זרה, שכן בדרך כלל אין הם הדוקים בעבודתם; אולם "מין" נחשב כמי שדבק מאוד בעבודתו, וחזקה ששחיטתו נעשתה לשם עבודה זרה. רב נחמן מבחין בדין בין מין יהודי למין נכרי ומקל יותר בנכרי, אך הגמרא מבהירה שהדבר מתייחס רק לקבלת קרבנותיהם. שחיטת השוחט בלילה או שחיטת סומא – כשרה.