חולין יז - ראש חודש סיון - א' בסיון, 17 במאי

המשנה קובעת כי "לעולם שוחטין". רבה ורב יוסף סבורים שניהם כי הדבר מתייחס לתקופת הגלות, אך כל אחד מהם מסביר זאת על פי שיטה תנאית שונה – או כדעת רבי ישמעאל או כדעת רבי עקיבא. תנאים אלו חלקו בשאלה האם בני ישראל במדבר נאסרו באכילת בשר (בשר תאווה) אלא אם כן הוקרב כקרבן, או שמא היו מותרים באכילת בשר אף ללא שחיטה כשרה. לאחר שהגמרא מעמיקה במחלוקת בין רבי ישמעאל לרבי עקיבא ומיישבת קושיות שונות שהועלו כנגד כל אחת מהעמדות, היא מקשה על הסבריהם של רבה ורב יוסף בהתבסס על הקשר של המשפט במשנה. למסקנה, הגמרא מסבירה שהביטוי "לעולם שוחטין" בא לרבות אפילו ישראל האוכל נבלות לתיאבון. בהמשך, הגמרא מנתחת אילו סוגי פגימות בסכין פוסלים את השחיטה ועושים את הבהמה לטרפה, ואילו אינם פוסלים אותה. הגמרא מונה מנהגים שונים לגבי אופן בדיקת הסכין, לצד מחלוקת בנוגע לאילו חלקים בדיוק בלהב טעונים בדיקה.