חולין ז - כ' באייר, 7 במאי

רבי יהודה הנשיא תיקן שאין צורך לעשר פירות בבית שאן, כיוון שקבע שאין המקום נחשב כארץ ישראל למעשרות. החלטה זו התבססה על עדותו של רבי יהושע בן זירור על רבי מאיר, שאכל עלה של ירק מבלי לעשרו. רבי ירמיה הקשה על עדותו של רבי יהושע והציע אפשרויות שונות מדוע אכל רבי מאיר את העלה מבלי להבין שאינו מעושר, או שמא הוא אכן היה מעושר. בתגובה להצעה שאולי העלה לא היה מעושר, הביא רבי זירא את המימרה לפיה בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם, וכל שכן הצדיקים עצמם. הגמרא מספרת את הסיפור המהווה את הבסיס לדברי רבי זירא על חמורו של רבי פנחס בן יאיר שלא היה אוכל שעורים שאינם מעושרים. סיפור זה מופיע בהקשר של סיפור ארוך יותר על רבי פנחס בן יאיר בדרכו לפדיון שבויים. החלק הראשון מספר כיצד הצליח לבקוע נהר כדי לעבור. החלק האמצעי עוסק בחמורו שסירב לאכול שעורים שאינם מעושרים. והחלק האחרון עוסק ברבי יהודה הנשיא שהזמין את רבי פנחס בן יאיר לסעוד אצלו, אך בסופו של דבר הוא לא אכל שם. רבי פנחס בן יאיר הקפיד מאוד שלא ליהנות לעולם מסעודתו של אחר.