חומש, פרשת בהעלותך, יום ראשון

במדבר פרק ח'פרשת בהעלותך נפתחת בציווי לאהרן הכהן להדליק את שבעת נרות המנורה כך שששת הנרות הקיצוניים יפנו אל עבר הקנה האמצעי, וזאת כדי להבהיר כי ה' אינו זקוק לאורה של מנורה בשר ודם. רש"י מסביר שפרשה זו נסמכה לחנוכת הנשיאים משום שדעתו של אהרן חלשה עליו כשראה ששבטו לא השתתף בחנוכת המשכן, והקדוש ברוך הוא ניחם אותו והבטיח לו שחלקו בהדלקת המנורה גדול וקבוע משלהם; התורה משבחת את אהרן על שביצע את המשימה במדויק מבלי לשנות דבר, ומציינת כי המנורה נעשתה כ"מקשה" אחת מגוש זהב מוצק, מלאכה שהייתה קשה להבנה עבור משה עד שה' הראה לו אותה באצבע או שנעשתה מאליה בנס. מיד לאחר מכן, עוברת הפרשה לטקס טהרת הלוויים והקדשתם לשירות בקודש במקום הבכורות שחטאו בעגל, כאשר משה מצווה לקחת אותם בדברי כיבושין ועידוד על הזכות הגדולה שנפלה בחלקם. תהליך טהרתם הייחודי כולל הזיית מי חטאת מאפר פרה אדומה לניקוי מטומאת מת, תגלחת מלאה של כל גופם בתער בדומה למצורע המוגדר כמת, וכיבוס בגדיהם. בהמשך המעמד, כל עדת בני ישראל מתקהלת וסומכת את ידיה על ראשי הלוויים כסימן לכך שהם משמשים כקורבן כפרה עבור הציבור, ואהרן מניף אותם בשלוש תנופות נפרדות המכוונות כנגד שלוש משפחות הלווייה (קהת, גרשון ומררי); לבסוף, מובאים שני פרים לקורבן עולה וחטאת, והלוויים מובדלים רשמית משאר העם והופכים לקודש לה'.