חומש, וארא, ליום שישי

לזכות שרה בת ליבא.שיעור החומש היומי ליום שישי, כ"ז טבת ה'תשפ"ו (16.01.2026)השיעור היומי ממשיך בתיאור המכות הניחתות על מצרים: מכת ערוב, דֶּבֶר ושחין. במכת ערוב מדגיש ה' את ה"פְּדֻת" (ההבדלה) בין עמו ישראל למצרים, כאשר החיות הרעות אינן פוגעות בארץ גושן. פרעה מנסה להציע פשרה לפיה יזבחו בני ישראל בארץ מצרים, אך משה מסרב בתוקף מחשש לתגובת המצרים הזובחים לבהמותיהם, ומדגיש את הצורך לצאת למדבר. רש"י מציין שבסיום המכה ה' מסיר את הערוב לחלוטין ולא משאיר מהם זכר, כדי שהמצרים לא יוכלו ליהנות מעורותיהם של בעלי החיים המתים. במכת הדבר מתים בעלי החיים של המצרים בשדות, בעוד שמקנה ישראל נשאר שלם לחלוטין, עובדה שפרעה בודק ומגלה בעצמו, אך בכל זאת ממשיך להקשיח את לבו.המכה הבאה, מכת שחין, מתרחשת בדרך נס ייחודי: משה לוקח מלא חופניו פיח כבשן וזורק אותו השמימה ביד אחת (נס שבו יד אחת הכילה את הכמות של שני חופנים), והפיח הופך לאבק הגורם לפצעי שחין על האדם והבהמה בכל מצרים. רש"י מסביר שהבהמות שלקו בשחין היו אלו שהוכנסו לבתים על ידי מצרים "יראי דבר ה'", שניצלו ממכת הדבר הקודמת. במכה זו, החרטומים כבר אינם יכולים להתייצב לפני משה מפאת מחלתם. השיעור מסתיים בהצהרה אלוקית דרמטית: ה' יכול היה להכחיד את פרעה ואת עמו כבר במכת הדבר, אך הוא מותיר אותם בחיים כדי להראות את כוחו העצום ולמען יסופר שמו בכל הארץ, תוך אזהרה שמכת הבכורות העתידית שקולה כנגד כל המכות כולן.