חושך ואור #8 “תקווה היא משהו שיוצרים” | שיחה עם עידית אהל, אמו של אלון אהל

בפרק חדש ומרגש של ״חושך ואור״, בנצי ברופמן מארח את עידית אהל, אמו של המוזיקאי ושורד השבי אלון אהל, לשיחה על אמונה, תקווה, מוזיקה והדרך הארוכה מהחושך בחזרה אל החיים.עידית חוזרת לרגע שבו התבשרה שאלון נחטף, ולהחלטה שקיבלה כבר באותו לילה: אלון חוזר הביתה בחיים. היא מספרת כיצד החזיקה באמונה הזאת במשך שנתיים של חוסר ודאות, פחד וטראומה מתמשכת, וכיצד למדה שאין לנו תמיד שליטה על מה שקורה, אבל יש לנו אפשרות לבחור כיצד להגיב וליצור תקווה בכל יום מחדש.דרך סיפורם של הפסנתרים הצהובים והמסר “Alon, You Are Not Alone”, עידית משתפת כיצד המוזיקה הפכה לקולו של אלון בזמן שלא יכול היה להשמיע את קולו בעצמו. היא מספרת על האנשים שניגנו למענו בארץ ובעולם, על החיבור שנוצר סביב הפסנתר, ועל המוזיקה שליוותה את אלון גם בשבי ועזרה לו לדמיין את עצמו חוזר יום אחד אל הבמה.אחד הרגעים העוצמתיים בפרק מגיע כשעידית מספרת כיצד נכנסה ביום ה־89 לשבי לאולם ריק בהיכל התרבות, עמדה מול הפסנתר ודמיינה את אלון חוזר, מנגן ומופיע בפני קהל. שנתיים לאחר מכן היא ראתה את התמונה שדמיינה הופכת למציאות: אלון שוב על הבמה, מנגן ושר את חייו.לצד האושר הגדול שבחזרתו, עידית מדברת בכנות גם על הקושי ועל השיקום הממושך. היא מספרת על החזרה של אלון אל הפסנתר לאחר שנתיים שבהן לא ניגן, על הכאב בידיים ועל הגוף שנדרש ללמוד מחדש, אבל גם על הדבר שנשאר בתוכו ולא נלקח ממנו: המוזיקה.בין אמונה למציאות, בין טראומה לצמיחה ובין מאבק למסע, הפרק הזה הוא שיחה על הכוח לבחור בחיים, להמשיך לנוע, ליצור גם מתוך כאב, ולהאמין שגם אחרי תקופה ארוכה של חושך אפשר לפתוח חלון לדרך חדשה.