חושך ואור: בהגשת בנצי ברופמן

בפרק חדש ומרגש של ״חושך ואור״, בנצי ברופמן מארח את עידית אהל, אמו של המוזיקאי ושורד השבי אלון אהל, לשיחה על אמונה, תקווה, מוזיקה והדרך הארוכה מהחושך בחזרה אל החיים.עידית חוזרת לרגע שבו התבשרה שאלון נחטף, ולהחלטה שקיבלה כבר באותו לילה: אלון חוזר הביתה בחיים. היא מספרת כיצד החזיקה באמונה הזאת במשך שנתיים של חוסר ודאות, פחד וטראומה מתמשכת, וכיצד למדה שאין לנו תמיד שליטה על מה שקורה, אבל יש לנו אפשרות לבחור כיצד להגיב וליצור תקווה בכל יום מחדש.דרך סיפורם של הפסנתרים הצהובים והמסר “Alon, You Are Not Alone”, עידית משתפת כיצד המוזיקה הפכה לקולו של אלון בזמן שלא יכול היה להשמיע את קולו בעצמו. היא מספרת על האנשים שניגנו למענו בארץ ובעולם, על החיבור שנוצר סביב הפסנתר, ועל המוזיקה שליוותה את אלון גם בשבי ועזרה לו לדמיין את עצמו חוזר יום אחד אל הבמה.אחד הרגעים העוצמתיים בפרק מגיע כשעידית מספרת כיצד נכנסה ביום ה־89 לשבי לאולם ריק בהיכל התרבות, עמדה מול הפסנתר ודמיינה את אלון חוזר, מנגן ומופיע בפני קהל. שנתיים לאחר מכן היא ראתה את התמונה שדמיינה הופכת למציאות: אלון שוב על הבמה, מנגן ושר את חייו.לצד האושר הגדול שבחזרתו, עידית מדברת בכנות גם על הקושי ועל השיקום הממושך. היא מספרת על החזרה של אלון אל הפסנתר לאחר שנתיים שבהן לא ניגן, על הכאב בידיים ועל הגוף שנדרש ללמוד מחדש, אבל גם על הדבר שנשאר בתוכו ולא נלקח ממנו: המוזיקה.בין אמונה למציאות, בין טראומה לצמיחה ובין מאבק למסע, הפרק הזה הוא שיחה על הכוח לבחור בחיים, להמשיך לנוע, ליצור גם מתוך כאב, ולהאמין שגם אחרי תקופה ארוכה של חושך אפשר לפתוח חלון לדרך חדשה.

בפרק חדש ומרגש של חושך ואור, בנצי ברופמן מארח את דינה וחנוך יוקב, סבו וסבתו של עומר גינזבורג ז״ל, לוחם צנחנים מקריית טבעון שנפל בעזה ב־11 באוגוסט 2024.בשיחה כנה, עדינה וכואבת, דינה וחנוך מספרים על עומר שהיה עבורם הרבה יותר מנכד בכור. ילד של בית, של אהבה, של פסטה ומילקי אצל סבתא, של חיוך גדול, חברים סביבו, ספורט, טיולים, אהבת הארץ ולב רחב. דרך הזיכרונות הקטנים והיומיומיים נחשפת דמותו של עומר: נער שובב ורציני בו זמנית, כזה שתמיד ידע להרים את כולם, לראות את הטוב, ולחיות לפי משפט אחד שליווה אותו:“למה לשנוא אם אפשר לאהוב?”לצד הסיפור על עומר, הפרק פותח חלון אל כאב שפחות מדברים עליו: כאבם של סבים וסבתות שכולים. דינה וחנוך משתפים בתחושת האובדן, ברגע קבלת הבשורה, בפחדים שליוו את הגיוס, בתחושה שלפעמים הם נשארים מחוץ למעגל, ובדרך שבה הם מנסים להמשיך להיות שם עבור המשפחה, עבור הילדים, ובעיקר עבור הזיכרון של עומר.בין כאב לאהבה, בין געגוע להנצחה, ובין חושך גדול לרגעים קטנים של אור, הפרק הזה הוא שיחה על משפחה, זיכרון, שכול, ועל הבחירה להמשיך לחפש את הטוב גם כשהלב נשבר.

בפרק חדש ומרגש של חושך ואור, בנצי ברופמן מארח את עינת מאור, אמה של אביב מאור ז״ל, שנרצחה בפיגוע בצומת תל־יוסף בדצמבר 2025. בשיחה כנה, חשופה ומלאת רגש, עינת מספרת על אביב שמעבר לכותרות — נערה רגישה, עמוקה וחופשייה, שחיה לפי הלב שלה בלבד.אביב הייתה מחוברת לטבע, לחופש ובעיקר לסוסים, אהבת החיים הגדולה שלה. מגיל קטן הסוסים היו המקום הבטוח שלה, המקום שבו הרגישה שייכת באמת. היא חלמה לרכב בשדות הפתוחים של העמק, והחיבור שלה לחיות, לאנשים ולרגש אנושי הפך אותה לדמות בלתי נשכחת עבור כל מי שפגש בה. גם בהלוויה שלה, עשרות רוכבים וסוסים מכל הארץ הגיעו לחלוק לה כבוד אחרון ברגע עוצמתי ומצמרר.בין זיכרונות כואבים, סיפורים שלא סופרו מעולם ומסרים שעינת מרגישה שהיא עדיין מקבלת מאביב. הפרק הזה הופך לשיחה על אור בתוך חושך, על אהבה שלא נעלמת, ועל הבחירה להמשיך לחיות גם אחרי האובדן.כי כמו שאביב נהגה לומר:“מה שקולך הפנימי אומר, זו האמת שלך.”

״להגשים את כל החלומות ותמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה״בפרק עוצמתי במיוחד של חושך ואור, בנצי ברופמן מארח את זהבה בן סימון, אמה של אדר בן סימון ז״ל, שנפלה בקרב בבסיס זיקים בשביעי באוקטובר.זהבה משתפת בכנות מטלטלת את סיפורה של אדר, ילדה, לוחמת ומנהיגה, שהובילה באומץ את חייליה ברגעים הקשים ביותר. דרך הזיכרונות, הסיפורים הקטנים והלב הגדול שלה, נבנית דמות של אור בתוך מציאות של חושך.השיחה נוגעת בכאב שאי אפשר לתאר במילים, שכול, ריקנות ואובדן של עולם שלם, אבל גם בכוח לבחור להמשיך. לבחור לקום כל בוקר מחדש. לבחור לאסוף את השברים ולהחזיק את המשפחה יחד.בין רגעי שבירה לתובנות עמוקות על החיים, זהבה מספרת איך אדר ממשיכה לחיות דרכה דרך מסרים, דרך זיכרונות, ודרך הבחירה להסתכל על “חצי הכוס המלאה”.

בפרק הזה של “חושך ואור”, בנצי ברופמן מארח את הדס אילון קרמי לשיחה מטלטלת וישירה על ה־7 באוקטובר – מבפנים. הדס חוזרת לרגעים שבהם מצאה את עצמה עם בתה ומשפחתה בתוך ממ״ד בכפר עזה, כשהמציאות בחוץ מתפרקת לחלוטין. במשך יותר מ־35 שעות של פחד, יריות וחוסר ודאות, היא מתארת איך הגוף והנפש נכנסים למצב הישרדות, איך מקבלים החלטות בלי זמן לחשוב, ואיך מצליחים להחזיק מעמד כשנדמה שהכל קורס.הדס משתפת בכאב על אחיה טל ז״ל. מפקד כיתת הכוננות של הקיבוץ, שנפל בזמן שנלחם להגן על הקהילה, ועל הדרך שבה מתמודדים עם בשורה כזו. בין תקווה, הכחשה, וההבנה שמגיעה לאט. היא מדברת על השאלות שאין להן תשובה, על הגעגוע, ועל איך אדם אהוב ממשיך להשפיע גם אחרי שהוא כבר לא כאן.ומתוך כל זה, עולה גם האור. הפרק נוגע בכוח של קהילה ברגעים הכי קשים, בחיבוק האנושי שמאפשר להתחיל תהליך של שיקום, ובמשמעות של להיות מוקף באנשים שמבינים בדיוק מה עברת. זה פרק על נפש, על טראומה, ועל הבחירה להמשיך להאמין בטוב גם אחרי שפוגשים את הרוע הכי קרוב שיש.

בפרק השלישי של "חושך ואור", בנצי ברופמן מארח את ניצן גבאי לשיחה מטלטלת, כנה ומלאת לב על אחותה שני גבאי ז״ל, שנרצחה במסיבת הנובה לאחר שהסתתרה באמבולנס שנפגע מ-RPG. במשך 47 ימים הוגדרה שני כנעדרת, תקופה של תקווה, חיפושים ואי ודאות שהתהפכה באחת לבשורה הקשה מכולן ניצן חוזרת לרגעי הבוקר של השבעה באוקטובר, למסע החיפושים בארץ ובעולם, ולרגע הזיהוי ששינה הכול. אבל זו לא רק שיחה על אובדן. זו שיחה על חיים. על בחירה לקום כל יום מחדש, על הנצחה שהופכת לדרך חיים, על מדבקות עם המשפט “No Time For Drama”, על טבע, על חסד ועל ההחלטה להמשיך את האור של שני דרך כל צעד.בין כאב לגעגוע, ניצן מדברת גם על האור שנכנס הביתה בדמות האחיין נטע, ועל החתונה המתקרבת שבה שני תהיה נוכחת בקול, בזיכרון וברוח. זה פרק על אחות שאיבדה חצי ממנה ובוחרת לחיות גם בשביל שתיהן.פרק מרגש, חשוף ואמיץ, שמזכיר לנו שבין חושך לאור – הבחירה להמשיך לזכור, לספר ולחיות היא הניצחון האמיתי.

רועי שלו ז״ל שרד את מסיבת נובה שנפצע במתקפת ה־7 באוקטובר ואיבד לנגד עיניו את בת זוגו מפל אדם ז״ל וחברתו הקרובה הילי סולומון ז״ל. מאז אותו יום נשא איתו את הזיכרונות והכאב, וניסה להמשיך הלאה לצד קהילת השורדים שסביבו. סיפורו נגע בלב רבים והפך לסמל לכאב השקט של מי ששרדו את התופת ולחשיבות התמיכה, ההקשבה והרגישות כלפי פצועי הנפש לא פחות מפצועי הגוף. רונן שלו, אביו של רועי שלו ז״ל, פותח את הלב ומשתף בסיפור חייו של בנו: מי היה באמת מעבר לכותרות. ילד מלא אור, אהבה וחברים, ששרד את התופת בנובה, נפצע, איבד את הקרובות אליו וניסה להמשיך לחיות ולספר לעולם מה קרה שם. בשיחה כנה עם בנצי ברופמן, הוא מדבר על ההתמודדות של משפחה עם טראומה, על פוסט-טראומה שקופה שמסתובבת בינינו, על סימני אזהרה שרובנו לא מזהים בזמן ועל החשיבות העצומה של הקשבה, חיבוק ואמפתיה לפני הכול.

בפרק הראשון של הפודקאסט ׳חושך ואור׳, בנצי ברופמן מארח את אביאלה חיאל, אמא של נועה חיאל וגידי חיאל ז״ל שנרצחו במסיבת הנובה. לשיחה מרגשת על השכול והאובדן של שני ילדיה. הסיפור מאחורי שתי הנשמות התאומות. וכיצד אביאלה בחרה בחיים ולהקים ביחד עם בעלה שגיא את ׳אדמה טובה׳. בית לנפגעי המלחמה שנותן אור ותקווה לאנשים.