ללוות שני בני זוג במצבי חולי ולהפרד מהם | לובה שניידר

לובה עלתה לארץ מאוקראינה עם אימה האהובה והמיוחדת. היא נפטרה כשהיתה צעירה מאוד בסמוך ללידה בנה הראשון.אבא שלה לא עלה איתן לארץ. אחרי הרבה מאוד שנים של נתק, כשכבר גר בארץ, קראו לה מבית החולים וביקשו שתבוא כי הוא מאושפז וחולה מאוד . היא הצליחה לגלות אמפטיה ולהיות שם בשבילו.היא ליוותה גם את בעלה שהיה חולה סרטן קשה מאוד. לאחר שהחלים, הם הבינו שנפשו לא החלימה מהטראומה שעבר, והם התגרשו אחרי שלא הצליחו לגשר על הפערים בינהם.אחרי הגירושים היא נכנסה למערכת יחסים עם חבר ילדות. שנקטעה בעקבות תאונת דרכים קשה, שהותירה אותו נכה ועם פגיעת ראש קשה. היא ליוותה אותו עוד שנה באשפוזים ובטיפולים עד שאחותו שכנעה אותה לעזוב.מגיל צעיר, לובה תמיד היתה עם גבר. אחרי הדרמות שעברה היא בחרה במודע להיות לבד. לצאת לבד, לבלות לבד. ללמוד להיות בלי גבר. לקחה לעצמה שנה עם עצמה בלבד.השאלה שיצאתי איתה מהשיחה עם לובה היא האם כדי שתתקיים זוגיות היא צריכה להיות קצת יותר טובה מהלבד? מבינים למה אני מתכוונת? מה דעתכם?