מה קרה לעוני? חטא או גזירה?

אם עוני היה סרט מד"ב... איך הוא היה נראה? עמרי ותומר צוללים אל הבור הפעור, הבלתי-נגמר, של העוני במארג הקיום החברתי. פרק א': בצי החללי של איגוד בעלי הקרקעות במאדים, התייצב הקדט אמסלם וזעק: "ראיתי בהפגנה הרבה דברים מנצנצים, אחרי זה הבנתי שזה שעוני הרולקס של כל המפגינים שם. בואו תראו כמה מרצדסים יש שם!". הקדט צחצח את שעון הקרטייה שלו, ספר בראשו את משכורתו – אשר מתוך תפקידו עולה על פי 13 מקו העוני של מחוסרי הקרקעות – טפח לעצמו על שכמו והרגיש גבר. פרק ב': עם גלימה אפרפרה וכיסוי ראש אופנתי, הקצין אוגוסטינוס המהולל נכנס אל ההיכל, אחריו שובל כמרים שתקנים בראש מורכן. תחילה האשים את החוטא, לאחר מכן את היהודי, ובסופו של דבר הציע רפורמה ששמטה את לסתותיהם של הנוכחים עד אחרון הוואזירים – "העוני הוא..." [אלוהי הדתות כולן נחרדו ואוגוסטינוס חייך מדושן]. פרק ג': עם פאה נוכרית מפודרת, מפקד המחאה החילונית במושבה פסטילוס 5 הרים מבטו אל עבר השמיים – "Engage’!" הוא צעק, אך אף אחד לא רץ לפעולה. את ילדיו הוא השאיר בידי אחרים, הכול למען המטרה, שזיהה ראשון את אותו ממזר חלוץ שהחליט להניח גדרות ועל הדרך – בטעות גמורה – הקים את החברה הראשונה. רוסו לא בחל באמצעים, ואת גופתו עדיין מחפשים, אך העניים... עדיין מנושלי קרקעות. פרק ד': בפרקו האחרון של המסע, בלבוש מסוגנן שלא נראה כדוגמתו, לאקאן העיר את מתי צרפת בקולו הניחר כשהכריז – האחר הגדול? שכחו מזה, הוא לא קיים, אך הוא עדיין משפיע. הייתכן שהיבט נוסף של עוני מסתתר לו דווקא באינטימי ביותר? במוזר ביותר? קריינות על רקע הכתוביות: אבל זה לא היה מד"ב, זה לא היה חלום. תומר ועמרי פתאום התעוררו, נתונים מזוויעים זועקים מדפי העיתון, ממשלה צווחנית גונבת כספי אזרחים, מחאה שלמה שנקברת תחת ערמות של ספינים, ובסמטאות החשוכות, עם מקררים ריקים, ניצבים כ-25% מאזרחי ישראל, תוהים אם אי-פעם נגיע אליהם. ואולי כדאי שנגיע אליהם... לפני שהם, או אפילו זה, העוני, יגיע אלינו...