מה קרה לחינוך? פרק 2

ארבעה נכנסו לבר. אחד מהם, פילוסוף גרמני, להוט ונחוש לגבי הדיאלקטיקה של הכוח, משוכנע שהחינוך נעוץ במעבר מהבית לחברה. גאורג וילהלם פרידריך הגל, מושך אותנו באף ואומר לנו – "נו נו נו! את הזכות להערכה יש להרוויח אותה, דרך דברים ומעשים." השני מהם, איש חינוך ברזילאי, אבי הפדגוגיה המשחררת, אישפאולו פריירה, אומר לנו כי "כל סיטואציה בה קבוצת בני אדם מונעת מאחרים לעסוק בתהליך החקר, היא סיטואציה אלימה." השלישי מהם, פילוסוף חינוכי המאמין במודל ההתנסות, ג'ון דיואי, מצביע על המתח בין סטנדרטיזציה ואינדיבידואליזציה, ושואל ללא מורא – "תגידו, מהו המעשה החינוכי?" הרביעי מהם, פסיכואנליטיקאי יהודי ידוע בשם זיגמונד פרויד, שואל – "הינקותיות הן לא נועדה, לפי האמת, אלא שנתגבר עליה: הלא כן?" לפתע נפתחת הדלת, ובסערת זעם נכנס פנימה פוליטיקאי ישראלי בעל עבר מפוקפק. "חינוך!" הוא זועם, "אתם רוצים לדעת משהו על חינוך!? אני אראה לכם חינוך מהו – אתם יודעים מה קורה עכשיו במדינה? מדינאים מותקפים על שפת הים! סכנת חיים להסתובב פה! זה עתה חזרתי מניסיון התנקשות חסר תקדים על ידי חסרת-חינוך שכזו, קובבה! קובבת בוץ קשיחה נזרקה על ראשי, יכולתי למות במקום. אתם רוצים לדעת מהו הסוד לחינוך? אגלה לכם! זה הכול מתנקז אל חוף הים וזכויות אנשי הציבור!" סוף הדיון לא נשמע, בשל מתחים כבדים ואזעקות פתע. הארבעה אצו אל החדר המוגן, ממתינים עשר דקות בדומייה, מביטים בתימהון בחמישי הזועם, אשר עדיין רושף וקוצף על דביקותו של חול הים, בעוד 101 אזרחים – בהם ילדים וטף – שבויים כשנה בידי מחבלים מרצחים. תומר ועמרי ממשיכים במסע אחר החינוך, בעוד נראה שאף אחד אינו במסע לשחרר את החטופים. אבל קובבות? יש בשפע. נ.ב. בשל תקלה טכנית, ההקלטה של תומר נפגמה, עדיין ניתן לשמוע היטב אך נשמעים דבריו כמתוך ממ"ד חירום תחת מתקפת טילים. אין זה פוגם בדיון הסוער, עמכם הסליחה, בין המתלוננים תוגרל קובבה. קריאה נוספת: פאולו פריירה, "פדגוגיה של המדוכאים", פרדס, 2022 פרויד, זיגמונד. "עתידה של אשליה". Dewey, J. (1897). My pedagogic creed. The School Journal, LIV (3), 77-80 Mackenzie, Millicent. Hegel’s Educational Theory and Practice. 1909. Swan Sonneschein & Co. Ltd.