מה קרה לחינוך? פרק 5

הדרך ארוכה ומפותלת, אני נופל וקם, נופל וקם... אבל ככה לומדים, לא? רק אם עוצרים לומר על כך משהו ולקרוא את מה שנאמר. הפרק האחרון בסדרת הפרקים על החינוך מתמקד כולו במאמר אחד, ניסוי שערך הפסיכואנליטיקאי ביון, ומה ניתן ללמוד ממנו על הדבר הזה שנקרא חינוך. ביון ניצב בפני סיטואציה בלתי אפשרית, לכאורה – מלחמה, אין זמן לטיפולים פרטניים במוסד, יותר מדי מטופלים, יותר מדי משימות, מה אפשר לעשות? איך אפשר להפוך סיטואציה בלתי-אפשרית, בה האדם מצומצם לבשר-תותחים, למצב של השבת הכבוד האנושי, החירות, לאותם חיילים פגועים? ביון נאלץ לפתרון יצירתי, והגישה שלו לכך יכולה ללמד אותנו רבות גם היום. מדינת ישראל נמצאת בקרע עמוק, תחת תעמולה ומלחמה ללא מטרה, ללא יעדים ברורים, מלבד הצהרות בובמסטיות שביניהן לבין המציאות אין דבר וחצי דבר. מה זה מלמד אותנו עלינו? מה אנחנו יכולים לעשות עם המצב הבלתי-אפשרי הזה, כדי להפוך אותו למשהו אחר במקום לחזרה של הבלתי-נסבל שוב ושוב, ושוב, ושוב, באופן אטום ומרוקן. תומר ועמרי מסיימים את המסע אל נבכי החינוך בישראל, מוזמנים להצטרף אלינו – רק לא לשכוח כובע, מימייה ואוכל! (ולעשות לייק) קריאה נוספת: Bion, W. R. & Rickman, J., “Intra-Group Tensions in Therapy: Their Study as the Task of the Group”. The Lancet, 27 Nov. 1943.