מה קרה לתרבות הנגד? פרק 2

כשאתם אומרים "נגד" – למה 'תם מתכוונים? כי נראה שככל שה"לא" שנזעק בשירים, בקעקועים על גבי הגוף, בלבוש ובמחאה נזעק חזק יותר, כך ישנה ציפייה גדולה יותר שיהיה מישהו בצד השני שישמע אותו, אולי אפילו יקבל אותו? אז נגד מה יצאת בעצם תרבות הנגד? עמרי ותומר לא נבהלים מהפידבקים הבוקעים מהרמקולים, חובשים קסדה, עוטים מצופים וקופצים ראש אל תוך מעגל הפוגו – לא לשם הבטיחות, סתם כי זה נראה מצחיק. בפנים, הם מנסים לנתח את מהותו של ה"נגד". עם שופנהאואר נתהה, האם חירות היא מצב טבעי עבור האדם או אולי דווקא היעדר של דבר מסוים ("Let freedom ring with a shotgun blast!"). ואם זה המצב, ממי אנחנו באמת מנסים להשתחרר כשאנחנו צורחים "אל תגידו לי מה לעשות!"? מיכאיל בכטין ייקח אותנו לסיבוב בקרנבל, לחגיגה של גוף, הוללות, פריקת עול ו...הפנמת הדיכוי?! (“ooooooohhhh nelly the elephant packed her trunk and said goodbye to the circus!). האם טשטוש ההיררכיות של חוויית הקרנבל מערערת את הסדר הקיים או דווקא מאששת אותו ומה התפקיד שלנו כסוכנים בתרבות כזו? בדרך ניקח סיבוב מעבר לפינה, ממש חמישה בלוקים מהרכבת התחתית ונתחקה אחר הנרטיב של ההארדקור פאנק וליתר דיוק – מיהו האני שחוזר שם שוב ושוב בליריקה? ("Re-Spect! Walk! What do you say?") ועוד הרבה הפתעות מחכות לכם בפרק הזה, אבל אם לא תשמעו איך תדעו? לא רוצים לשמוע? הא! כאילו שבכלל רצינו שתשמעו! אני אמות ולא אתן לכם לשמוע! אני בחיים לא אהיה כמוכם! אז תבואו לשמוע...? קריאה נוספת: באחטין, מ' 1978: סוגיות הפואטיקה של דוסטוייבסקי, תרגום: מ' בוסגנג, תל אביב: ספרית פועלים, עמ' 140-110. באחטין, מ' 1989: הדיבר ברומאן, תרגום: א' אבנר, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, ספרית פועלים. Schopenhauer, “The Two Fundamental Problems of Ethics”