מהשבי אל החירות - לצאת מהמבוי הסתום ולהתחבר למנהיגות שבתוכנו

האם יש דרך לצאת ממבוי סתום? האם יש דרך לצאת ממקומות כואבים, שלעיתים נראה שאין לנו סיכוי לצאת מהם?מניסיון אישי אני יכול להעיד שבזמנים בהם הרגשתי במבוי סתום, במקומות אפלים, הרגשתי שאין לי סיכוי ושאני כנראה אשאר תמיד במקום הזה. האפשרות היחידה שראיתי הייתה לברוח למקום שיחליש קצת את הכאב שאני מתמודד איתו.אבל מתוך פרשת השבוע אפשר ללמוד שני דברים חזקים שיכולים לגרום להחלמה ולהצלחה בחיים:1. לקחת אחריות ולעשות מעשההפרשה מתחילה במילים "ויגש אליו יהודה", יהודה ניגש ליוסף ומתחיל את המונולוג המרגש והכואב. הוא מספר ליוסף על אביו הזקן יעקב, על האובדן של יוסף (שהוא עדיין לא יודע שזה האיש שמולו), ועל החשש שמות בנימין ישבור את לב אביו.יהודה מציע את עצמו כעבד במקום בנימין: "ועתה ישב נא עבדך תחת הנער". הוא לוקח אחריות ומבקש להציל את המצב.כשאנחנו במבוי סתום, הדבר הראשון שעלינו לזכור: אני לא לבד. יש איתי את אלוהים, ויש פעולה שאני יכול לעשות. יהודה לא נכנע לתחושת חוסר האונים, אלא קם ועשה מעשה. הוא ניגש ודיבר.זו העוצמה של מנהיגות - לא להיכנע לדפוסים ההרסניים שלנו. לא להגיד "זהו, אני גמור, אני אומלל". החטא הגדול ביותר הוא האומללות והמסכנות. כשאדם במבוי סתום ובכאבים, עליו להציב לעצמו גבולות ולעשות את הפעולות הנדרשות להציל את עצמו.2. גילוי האמת והשחרור מהעברכשיהודה מסיים את המונולוג הכואב שלו, יוסף לא מסוגל יותר להתאפק. הוא אומר: "אני יוסף, העוד אבי חי?" האחים נבהלים ולא יכולים לענות לו.למה הם נבהלו כל כך? כי יוסף חשף את הסתירה העצומה בין המונולוג הרגשי שלהם עכשיו לבין מעשיהם בעבר. איפה היו כל הרגשות האלה כשמכרו את יוסף? איך אמרו עכשיו שיעקב לא יכול לחיות בלי בנימין, כשהם גרמו לו לחיות בלי יוסף?בספר "בית הלוי" כתוב: "הוא סידר להם מעשה עצמם". כלומר, יוסף שיקף להם את הסתירה בין מעשיהם לדבריהם.זה המפתח הראשון לצאת מהמבוי הסתום: לגלות מה מסתתר מאחורי הדבר שהביא אותנו למבוי הסתום. להבין שהמבוי הסתום הוא בעצם קריאה לעצירה ולהסתכלות פנימה. להבין שזה לא התחיל ברגע הזה - יש משהו קדמון יותר שיושב שם, משהו עמוק יותר שאנחנו לא רוצים לראות.