מנחות לט - ב' באדר, 19 בפברואר

רבא מסביר שהקשר העליון בציצית (לאחר כל הכריכות) חייב להיות מדאורייתא. אם לא היה כך, החיבור היה נחשב זמני, ולא היה בסיס הלכתי לתורה להתיר כלאיים (צמר ופשתן) בציצית. רבה בר רב אדא מסר בשם רב שאם חוט אחד נקטע בעיקרו (בראש הציצית), הציצית אינה כשרה עוד. כשציין זאת רב נחמן, רבא הקשה עליו מברייתא, אך רב נחמן פירש את המקור באופן שיישב את הסתירה. רבה אמר בשם רב שהחוט המשמש לכריכה נחשב כאחד מחוטי הציצית. רב יוסף תיקן אותו וציין שהמימרא נאמרה בשם שמואל ולא בשם רב. רבא לימד בשם שמואל שאם רוב חוט התכלת שימש לכריכות ונשאר ממנו רק מעט תלוי, הציצית כשרה. רב יוסף שוב תיקן אותו והבהיר שמימרא זו נאמרה בשם רב. רב צוטט על ידי מקור אחר כמי שקבע את ההלכה ושתי הלכות נוספות: יש צורך במינימום של כריכה אחת, והציצית המובחרת מורכבת משליש כריכות ושני שלישים של חוטים תלויים. לפי רבי, כל חוליה צריכה להיות מורכבת מחוט אחד הכרוך שלוש פעמים. עם זאת, בברייתא אחרת נאמר שצריכות להיות בין שבע לשלוש עשרה חוליות, כנגד שבעת הרקיעים והרווחים שביניהם. יש להתחיל ולסיים את הכריכות בחוט לבן, כפי שנדרש מהפסוק. רב ורבה בר בר חנה חולקים בשאלה האם בגד שיש בו רק כריכות ללא חוטים תלויים כשר. מחלוקתם נעוצה בדרכים שונות להבין את תפקיד המילים פתיל וגדילים המופיעות בתורה. שמואל אומר בשם לוי שגם החוטים הלבנים יכולים להיות עשויים צמר בבגד פשתן. נשאלה שאלה האם בבגדי צמר יכולים להיות חוטי פשתן. מימרתו של רב יהודה מובאת כדי לענות על כך, שכן הוא מציין במפורש שניתן להשתמש בחוטי פשתן בבגד צמר. הוא אף מתיר חוטי צמר ופשתן בבגד משי. רב נחמן חולק על נקודה אחרונה זו ופוטר בגד משי מציצית ועל כן לא מתיר הטלת חוטים של צמר ופשתים יחד בגלל איסור שעטנז. רבא מקשה על רב נחמן הפוטר בגד משי מציצית, אך רב נחמן מיישב את הקושי. רבא ורב נחמן חולקים בשאלה האם כאשר התורה משתמשת במילה בגד, היא מתייחסת לכל סוגי הבדים או רק לבגדים העשויים מצמר או פשתן.