מנחות קי - י"ד באייר, 1 במאי

רב הונא מבחין בין אלו החיים בגלות בבל לבין אלו החיים במקומות אחרים בנוגע לטבעם. רב חסדא (או רב) מצוטט כמי שמוסר מימרה המבחינה בין אינם יהודים החיים במקומות שונים בעולם, ובמיוחד ביחס לשאלה האם הם מכירים בקב"ה ובמעמדם של עם ישראל. עם זאת, לאחר שמועלית קושיא, המימרה הזו מתוקנת. מספר חכמים דורשים פסוקים שונים כדי להדגיש את חשיבות תלמוד התורה על ידי השוואתו לקורבנות. גישה אחת מסבירה שהקב"ה מתייחס למי שלומד תורה כאילו הוא הקריב קורבנות בפועל בבית המקדש. גישה אחרת הולכת רחוק יותר ומלמדת כי מי שלומד תורה אינו זקוק כלל לקורבנות, ובכך היא מציגה את לימוד התורה כצורה עילאית של עבודת השם. המשנה משווה בין המקריב בהמה, המקריב עוף והמקריב מנחה, ומדגישה שכל הקורבנות שווים לפני השם – הן של העשיר והן של העני – שכן המרכיב החשוב ביותר בקורבנות הוא הכוונה. קורבנות מוקרבים לקב"ה אך אינם נועדו לתועלתו של הקב"ה, אלא עבור האדם המביא את הקורבן, דבר המדגיש עוד יותר את חשיבות כוונתו של האדם על פני המעשה הטכני.