עמוס ה-ו

קינה על בית ישראל – “נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל”. קריאה לדרוש את ה' ולחיות, ולא לבטוח בבית אל, בגלגל ובבאר שבע. תוכחה על עיוות המשפט, עושק הדלים ושנאת המוכיח בשער. אזהרה מפני “יום ה'” – לא אור אלא חושך למי שדרכו רעה. ה' דוחה את פולחנם וקורא: “ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן”. תוכחה לשאננים בציון ולבוטחים בהר שומרון. תיאור חיי המותרות והאדישות של האליטה – אכילת כרים, נגינה, שתיית יין והתבשמות בשמנים – בשעה שאין הם כואבים על שבר יוסף. נבואת פורענות: גלות בראש גולים וחורבן הארץ ובתיה.