מים בכל מקום ואין מה לשתות, על "שירת יורד הים הישיש" לסמואל טיילור קולרידג' - שיחה עם פרופ' גליה בנזימן

בימי כטינאייג'ר שגילה את מוזיקת המטאל, הערצתי מאוד את איירון מיידן ובמסגרת המסע הזה, נחשפתי ליצירה בת 13 דקות בשם Rime of the Ancient Mariner שהתבססה על הפואמה באותו שם של המשורר הרומנטי, סמואל טיילור קולרידג'.היותי בן דור האינטרנט הובילה אותי מסקרנות להיכנס לערך הוויקיפדי של הפואמה ולהרגיש את עוצמתה ונשגבותה דרך התחריטים משרי האימה של גוסטב דורה. בשנות ה-20 המוקדמות שלי, קראתי לראשונה את הפואמה. רגע מכונן ששלח אותי למסע מסויט ואכזר של ספן אחד שיצא להפלגה שלקחה אותו לקוטב הדרומי, ומשם אל תוך אודיסאה מפרכת שכוללת ציפור אלבטרוס, ישויות קוסמיות על טבעיות, מלאכים ושדים ויצורים ימיים חלקלקים.הפואמה הזו שכבר קצת יותר מ200 שנה מכניסה אותנו לעולם דימויים עשיר ומפחיד שהצית דמיון ברבים, רק במבט רדוד מתפרשת כהזיית אופיום של יוצרה שכתב משל נוצרי שבו צריך לאהוב את האל ואת כל בריאותיו. אבל קריאה מעמיקה בפואמה מראה שזה רק אספקט אחד של הסיפור ושהספן הוא דמות שמייצגת גם את הסכנה בטירוף שאוחז באמן שנלכד בחזיונות דמוניים פרועים שמרחיקים אותו מן החברה ומונעים ממנו לנהל חיים נורמליים.בשביל לצלול תרתי משמע אל האוקיינוס הזה, ישבתי לשיחה עם פרופ' גליה בנזימן, חברת סגל החוג לאנגלית שבאוניברסיטה העברית, ויחד עסקנו במה שאוצרת המעשייה הימית הזו: על החמקמקות של הגאולה, על הרגע שבו מתבהר לנו כי ריבוי פרשנויות מצביע על חוסר היאחזות בקרקע מוצקה, על הסכנה שבמתנה בהיות אמן גדול, המודעות האקולוגית של השיר בטרום עידן האנתרופוקן, ההכרח לספר סיפור שוב ושוב, ואיך הפואמה הזו מסוף המאה ה-18 חצתה גבולות ודורות מהבי מטאל וסרטי אימה ועד לבובספוג.אל הפרק מצורפת קריאה סוחפת של הפואמה כשבין הקוראים והקוראות: ג'רמי איירונס, טילדה סווינסטון, וילם דפו, איגי פופ, מריאן פיית'פול, בת' גיבונס (פורטיסהד) ועוד רבים ורבות טובות וטובים.