נשים מדיה וספורט בישראל

המאמר של אלינה ברנשטיין ויאיר גלילי, שפורסם במגזין "נשים" - סוקר את תפקידה של המדיה הישראלית בעיצוב מעמד האישה בספורט הישראלי. על פי מחקרים, במדיה העולמית יש נטייה קיצונית לכיסוי כמעט בלעדי של אירועי ספורט גבריים. רק 5% משידורי הספורט שייכים לספורט נשים, ועיתונות הספורט, גורמת לאירועי ספורט להיחשב כגבריים יותר. הדבר הזה משפיע על התפיסה הציבורית, שאומרת שספורט-נשים הוא תחום נחשב פחות. במקרים מסוימים, כמו באולימפיאדה, יש חשיפה מוגברת לספורט נשי. מתקופת מלחמת העולם השנייה יש עליה חדה במספר המשתתפות באולימפיאדה, כמו בתחומי ספורט הפנאי. מלבד האירועים האלו, הכיסוי התקשורתי לנשים הוא בעיקר בענפים מסוימים הנתפסים כ"נשיים יותר" , כמו שחיה והתעמלות. ספורט יוצא דופן מהבחינה הזאת, הוא טניס נשים, המקבל חשיפה גדולה, אבל הטענה היא שחשיפה זו נובעת גם בגלל ההתייחסות לשחקניות טניס כאובייקט מיני ולא רק כספורטאיות. כשמדובר בתחרויות עולמיות וגאווה לאומית, למדיה אכפת פחות אם מדובר בנשים או גברים. יעל ארד או אנה סמשנובה קיבלו סיקור נאה מאוד ביחס לגברים בתחרויות עולמיות. המדיה התייחסה אליהן כגיבורות לאומיות בעלות הישגים לאומיים, ושמה את ההישגים הספורטיביים האישיים נמוך יותר במדרג. זוהי עדות לרמת ההישגים אליה צריכה אישה להגיע על מנת לקבל תשומת לב תקשורתית. בכדורגל הישראלי, הסיקור לגברים כמעט אבסולוטי, וקבוצות הנשים בכדורגל כמעט כבר לא קיימות, בגלל חוסר ההתעניינות של התקשורת וחוסר ההתעניינות הכללי מצד גופי הספורט והקהל. מוסדות החינוך גם אחראים ליצירת חוסר השוויון בין המינים, בגלל שהם מעודדים את הצעירים לבחור בכדורגל ואת הצעירות בכדורעף. דווקא תחום כדורסל הנשים בישראל מתעקש להתנגד למגמה. מאמצע שנות ה-90, יש סיקור רחב לכדורסל הנשים, בעיקר בגלל הצלחתה של קבוצת רמת השרון בחו"ל, ומאבק פמיניסטי מתמשך לחשיפה מצידה. בתחילת שנות ה-2000 ערוץ 5 הישראלי, התחיל לתת כיסוי גדול יותר לכדורסל נשים, וטען שמדובר בליגה טובה עם תוכן מעניין, ושערוץ ספורט לא יכול להיות מבוסס רק על ספורט גברי. גם העיתונות הכתובה שמה דגש על הענף. התמיכה הזאת תרמה לחיזוק מעמד הכדורסל הנשי בישראל וחיזוק הנשים בספורט הישראלי. למדיה הישראלית יש השפעה גדולה על איך שנתפסות נשים בספורט. הנרטיב הישראלי תופס את המציאות כגברית, מלחמתית ופטריארכלית. האישה עדיין לא נתפסת כלוחמת ותפקידה יותר משפחתי, רגשי ופגיע. תקשורת הספורט היא מכניזם סוציאלי שמקבע את חוסר השוויון הזה כנורמה. השינוי חייב לקרות גם במדיה, אבל התמיכה הרחבה יותר צריכה לבוא ממגוון גופים - מהתקצוב והחינוך ועד להשתתפותן של נשים רבות בעמדות ההנהלה.