נתיב העבודה 6 - הקישור בין הרוחני לגשמי | פרק ב

הרב דן בהסבר של המהר"ל שהתפילה מעמידה את האדם בעמדת חסר שרק איתה הוא יכול לקבל שפע מ-ה'. הבקשה חייבת להתבצע ע"י "האדם שבאדם", דהיינו מהותו של האדם שהוא ייחודו באשר הוא חי-מדבר. ע"י הדיבור האדם מקשר בין תחתונים לעליונים [שהדיבור הוא דרגה שאין בחיות והוא דומה יותר למלאכים בכך], ולכן התפילה שהיא העמדתו כעלול כנגד עילתו צריכה להיות דווקא בדיבור. העמדה של האדם כאן היא של עלול התלוי באופן מוחלט בעילתו (בניגוד לפרק הקודם שם הבחינה היתה של עבד מול אדון). לבסוף הרב עסק בצדיק הגמור שנמצא ברמה גבוהה ואינו מתפלל על כך שיוכל לעבוד את ה' יותר טוב כאשר הצרכים הגשמיים שלו ימולאו, כיון שיש לו שליטה שכלית מלאה על צדדיו הגופניים. אלא התפילה של אדם כזה היא על הזולת ולא על עצמו ובכך הוא נעשה שותף ל-ה' (מרכבה לשכינה) בהשפעה של טוב על הזולת. זוהי מדרגה נעלה ונדירה מאוד.