פרק 162: מיכל סהר

מיכל סהר היא מעצבת (על) וטיפוגרפית, שבין השאר עיצבה את הפונט של פורטפוליו (כן, כן, זה שאת המילים שכתובות בו אתם קוראים.ות את הכתבות שלנו). בימים אלה היא מציגה את תערוכת היחיד שלה בגלריה ויטרינה במכון טכנולוגי חולון שאצרה דליה מנור – תערוכה שעוסקת בטיפוגרפיה, שאינה עניין של מה בכך. ״טיפוגרפיה מתרחשת מאחורי הקלעים״, היא אומרת. ״אותיות הן דבר שקוף; הן הביטוי הגרפי של הטקסט. הן אורזות תוכן של מישהו אחר״.סהר סיימה את הלימודים במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שבה היא גם מרצה במשך הרבה שנים, והחלה לעצב פונטים ״כדי להציל את עצמי. בשנת 2000, כשהייתי בהיריון, כנראה מאיזשהו אינסטינקט של חיים, התחלתי לצייר אותיות״. הפונט הראשון שלה שזכה להצלחה, פונט דרום, היה גם יריית הפתיחה של הקריירה הענפה שלה. מאז ועד היום היא עיצבה ומיתגה פונטים לאינספור מותגים ומוסדות – בין השאר למוזיאון תל אביב, תאגיד השידור, בנק לאומי, פרטנר ועוד ועוד.היא מעצבת פונטים בעברית, בלטינית ובשנים האחרונות גם בערבית – כתב שהיא מכירה ומבינה. ״אם אתה לא מבין את התרבות של הכתב, אתה לא יכול לעצב פונט. חדשנות היא לא משהו שנוצר נגד התרבות, אלא אבולוציה של התרבות. לעברית יש די.אן.איי תרבותי שחייב להיות נוכח בכל פונט״.היא מעידה על כך שבעשור האחרון חלה התפתחות משמעותית בעבודה שלה, בעיקר הודות לעובדה שהחלה לעצב פונטים גם לטקסטים מלאים (״טקסט רץ״) ולא רק לכותרות. ״אני בנאדם מרתוני. כל פונט שאני עושה חייב להיות באותו הרגע הפונט שאני הכי אוהבת בעולם. אני מפרקת אותו לשפות ולמשקלים, והכיף הכי גדול שלי הוא לייצר משהו שהוא מערכת רחבה, להביא לעולם כלי שהוא רב תכליתי״.ולצד מיתוגים לתרבות גבוהה – מהביתן הישראלי בביאנלה לאדריכלות בוונציה ועד סם שפיגל – היא גם מאוד נהנית ללכת לסופר ולראות את הפונט שלה. גם, או במיוחד, על אריזות של שקיות זבל.