פרק 172: יאיר גרבוז

יאיר גרבוז הוא... יאיר גרבוז. צריך להוסיף? אמן, צייר, סופר, פובליציסט, סאטיריקן ואחד הקולות הבולטים בסצנה המקומית מזה כמה עשורים. בימים אלה הוא מציג במוזיאון הרצליה את התערוכה ״ראשים וציור בתוכם״, שיצר בשיתוף עם האמן המנוח אוזיאש הופשטטר ובה הוא מנהל דיאלוג עם העבודות שלו.״כשצייר אומר לצייר אחר ׳הציור שלך מזכיר את רפי לביא׳ הוא לרוב לא ישמח״, הוא אומר. ״אני מאוד שמח מזה. המקצוע שלי הוא להזכיר. אני המזכירה של האמנות הישראלית. אני מתעניין בהיסטוריה או בחוסר ההיסטוריה של הקהילה האמנותית. ההיסטוריה שלנו משובשת. אנשים שהיו תלמידיי כבר לא הכירו את אלה שהיו מוריי, מה שלא קורה בשום מקום בעולם. אנחנו עם עם אמנזיה טוטלית״.הציורים שלו עמוסים כי הוא אוהב החלטות אבל לא אוהב החלטה; אוהב סיפורים אבל לא אוהב סיפור. אחת המטרות מבחינתו היא לגרום לצופים להתקרב לציורים שלו. ״פעם אמרו שבשביל להסתכל על אמנות מתרחקים. אף פעם לא הבנתי את זה. בדמיוני, כשאני רואה ציור אני נוגע בו, מנסה להכיר את החומריות שלו. הכי נכון זה לראות ציור מהמרחק שבו הצייר צייר אותו״.היום, הוא מספר, הוא מרגיש הכי נעים שהרגיש בכל השנים, לפחות ברמה האישית. ״אם הייתי יכול הייתי מזדכה על 30-40 שנותיי הראשונות. היום הכי נעים לי בכל המסגרות החברתיות והמשפחתיות, הכל נראה טוב יותר כי אני מגשים את מה שנועדתי לעשות.״ציבורית, אני כבר מזמן, הרבה לפני אירועי ה־7 באוקטובר, חושב שהמקום הזה הולך ומתדרדר. אבל אני אופטימי במובן שאני חושב שהעולם יסתובב גם בלעדנו, ושאחרי אירועים כאלה חייב לבוא משהו אחר. נצטרך מתישהו לחזור לשפיות״.